ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אגרות קודש כרך וא'רפו

א'רפו

א' רפו

[הגהות ¹⁰⁶⁵ לגידולי טהרה, שו"ת סי' י]

ממ"ש הראשונים ¹⁰⁶⁶ והאחרונים בפי' משנה הנ"ל דהאמה היא מי גשמים פחותים ממ' סאה. הרי דפשוט אצלם דמהני השקה במים שאובין.

וצ"ע איך אפשר שלא יהיה בהאמה מ' סאה, שהרי ודאי מיירי שהבור מחזיק מ' סאה, באופן שכשיצא מילואו ועוד יהי' מקוה כשרה, ואם כן בהכרח שיהי' בהאמה יותר ממ' סאה. ואפשר הכוונה שאין בה מ' סאה במקום אחד, וכמו חרדלית ¹⁰⁶⁷ שהן מים היורדים מגובה ההר, שאפי' יש מתחלתן עד סופן מ' סאה אינם מטהרין עד שיהי' במקום אחד מ' סאה, וכדעת ב"ה במ"ו דפ"ה ¹⁰⁶⁸ . ולפי שאינה מטהרת בעצמה אינה מטהרת גם כן מי הבור בהשקה.

אמנם לפי זה מה הוצרכו לומר שאין בה מ' סאה, תיפוק לי' שאינו מועיל השקה מפני שהיא זוחלת ואינה מטהרה בזוחלין. ואפשר זהו באמת כוונת הרע"ב מ"ש כגון מי גשמים שבאים מן המדרון. דלדיוקא של התוי"ט בשם הכ"מ ¹⁰⁶⁹ הי' מספיק לומר שהיא מי גשמים, ומה שכתב שבאים מן המדרון, הכוונה דלכן אינה מטהרת בהשקה. וע"פ פשוט מ"ש מן המדרון הוא שעי"ז נכנסת ויוצאת. מכל מקום יש לומר גם כן בזה כוונה הנ"ל (ומה שצריכים שתהא נכנסת ויוצאה, נראה דאם לא כן הרי זה באופן ששוטפת את הבור, ואז נשארים השאובים בבור, והוא בפסולו עומד).

ונראה ¹⁰⁷⁰ שאחר שלפי החשבון יצאו השאובים הרי זה מקוה כשר גם כשהאמה נכנסת ויוצאה. אחר כך ראיתי שכן כתב התוי"ט פ"ה מ"ה ד"ה ונוטפין. אם כן הרי זה לכאורה ראי' להדין שבשו"ע סעי' נו"ן, והרמ"א מחמיר שם. וכל שכן באופן הנ"ל.

צ"ע ¹⁰⁷¹ דזה שייך דוקא כשנהנה בחליפין אבל שיעשה להכשיל אין חוששין ¹⁰⁷² , וכמ"ש בגר"א ס"ק י"ב, והוא מהש"ך ¹⁰⁷³ .

הערות

1065. מכתי"ק על גליון הספר. ונדפסה בתשורה (דרימר, תשע"א).
1066. ממ"ש הראשונים: קאי על מה שהביא בגידולי טהרה שם דעת היש מפרשים שבחדושי הרמב"ן לב"ב (סה, ב ד"ה צנור) שמים שאובין אינם נטהרים בהשקה. וביאר בגידולי טהרה שם שיש לדבריהם סמך מהמשנה מקוואות פ"ג מ"ג: "בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולו, עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגין", "ולא תני הך תקנתא דיכשירנו על ידי השקה". ועל זה כותב רבינו, שלדעת הראשונים והאחרונים מהני השקה במים שאובין, והכא לא סגי בהשקה, כיון: א) שהאמה היא חרדלית, שאינם נחשבים כמ' סאה במקום אחד. ב) מי האמה זוחלין ואין השקה מועלת בזוחלין.
1067. חרדלית: כמבואר בר"ש ופירוש הרא"ש שם, שהאמה היא חרדלית של גשמים.
1068. וכדעת ב"ה במ"ו דפ"ה: ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית, בית הלל אומרים אין מטבילין.
1069. התוי"ט בשם הכ"מ: התוספות יו"ט פ"ג מ"ג, מבאר את כוונת הרע"ב שם, ע"פ מ"ש הכסף משנה הל' מקואות פ"ה ה"ו, דאילו הי' מעיין הי' מכשיר אפי' פחות ממ' סאה, משא"כ מי גשמים.
1070. ונראה: בתור מאמר המוסגר מבאר רבינו, שממשנה זו יש ראי' לדעת הפוסקים במקוה שהמים זוחלין דרך הסדק, שאם ישארו במקוה מ' סאה אחר שיצאו קצתן, המקוה כשרה.
1071. צ"ע: קאי על מ"ש בגידולי טהרה שם, לבאר שיטת הפוסקים המובאים ברבינו ירוחם, שאם נסתם נקב ההשקה המקוה חוזר לפסולו, ואשר כן מוכח בתוספתא (מקואות ו, ב): "מרחץ שבלניה נכרים כו' ישראל נכנס בשחרית ומשיקה, ואם נתיחדה ברשות הנכרי טמאה" ("שמא הפסיק ההשקה". ומבאר בגידולי טהרה שם: "מיהו י"ל דהרא"ש מפרש לאו דחיישינן שמא הפסיק ההשקה, אלא דחוששין שמה זילף את כל המים הכשרים והביא שאובין תחתיהם". וע"ז כותב רבינו, שבמים נקיים אין הנכרי חשוד בהחלפה זו, ואין חוששין שיעשה כדי להכשיל את הישראל.
1072. שיעשה להכשיל אין חוששין: כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קיח ס"י. וראה גם שוע"ר סי' כ ס"ג. סי' תקטו סכ"ד.
1073. מהש"ך: ס"ק טז, שדוקא כשהמים סרוחים, חוששים שהנכרי יחליף המים כדי שלא יפסיד שכרו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.