א'קפב

א' קפב

ב"ה ⁴¹⁹ אור יום ה' ד' אלול תרס"ג לפ"ק

כבוד ח"ד ידי"נ הג' המפורסם ווח"ס נכבד י"א כו' מו"ה ישעי' ⁴²⁰ שי'

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

לפלא לי אשר זה איזה שבועות לא קבלתי מכבודו מכתב. מכתבי האחרון (שכתבתי בדבר האנשים) בטח קבל, ובקשתי להודיעני מבריאותו ושלומו הטוב.

תמול הי' פה ש"ב הנכבד ר' זלמן ז"ז ⁴²¹ מאורשא, נכד דודי הררלוי"צ ⁴²² ז"ל, אשר זה איזה שנים שאינו מרויח בעסקיו, ועתה כלו כל העסקים אצלו, ואין לו במה לעשות עסק, ונעשה אצלו הסכם לחפש מקום על שלוזבע, והוחלט אצלו לנסוע לכבודו אולי יתן לו מקום בעסקיו. והנה אני אמרתי לו שאצלי רחוק הדבר שיקח איש בעת שרצונו למעט בעסקים, ומכל מקום הסכמתי לו על הנסיעה, באשר הוא נצרך מאד לזה, ואי אפשר להרחיק שום דבר, והיפלא ⁴²³ כו' (וכמו שכבר אמרתי כמה פעמים, כאשר לפני הקב"ה לא יש רחוק וקרוב והכל שווה לפניו, ויכול להיות אשר הדבר שנראה אצלינו רחוק לפניו ית' הוא קרוב כו').

ובגוף ועצם הענין, כאשר גם אם ימעט העסקים יהי' נצרך לו אנשים, וכאשר מהנכון שיהי' אצל כבודו רעכטע מענשן, אני חושב שהי' כדאי שיקבלו, כי כאשר שמעתי, וכפי הידוע לי מעניניו, הוא איש אמונים בתכלית וגם דעתן, ומה שיומסר לו יעשה אי"ה באמונה ובהשכל, ולבד אשר אליו נוגע הדבר בנפשו אני חושב אשר גם לפני כבודו טוב – בעזרתו ית' – איש כזה. ולזאת מהנכון שלא ידחה כבודו את הדבר בהשקפה ראשונה, ויתיישב בזה אולי כדאי הדבר לעשותה, והשי"ת יעזור לכבודו ויצליח בכל עניניו בגו"ר.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש, וייטיב לו הכוה"ח ברו"ג, כאוות נפשו וב"ד ידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י

שלום דובער