א'קנב

הערות

1. 255. מהעתקה שבארכיון הרה"ח ר' אשר גרוסמן – הנ"ל בשוה"ג לאגרת 128. מתוכן האגרת שלפנינו, וארבעת האגרות הבאות, נראה תוכן המעשה, שאחד השוחטים בחרסון שחט כנגד התקנות ובאופן של השגת גבול, ולכן אסרו הרבנים את שחיטתו. בתחלת חורף תרנ"ד התקיים דין תורה, ובג' דחנוכה סיכמו על כתב פשר ושלום, בכתב ובעל פה. בכתב נאמר שהשו"ב הזה לא ישחוט בעיר אלא אחר שיקבל היתר מהרבנים, או שיקבל הסכמת שאר שוחטי העיר. ובעל פה הוסכם שלא ימנעוהו מלשחוט, אלא שאחד מהשוחטים יהי' עומד על גביו. אז פנה רבינו אל השו"ב דחרסון (באגרת זו ושלאחרי'), בהצעת פשר, שיעשו כפי שסיכמו בעל פה, והיינו שהשו"ב הנ"ל יכתוב הודאה על עצמו שנהג שלא כשורה, ושאר השו"בים יסלחו לו על כך, ומעתה ימשיך לעבוד כאחד השוחטים בעיר, באופן שאחד מהשוחטים שבעיר יהי' עומד על גביו בעת השחיטה. אמנם אחד מראשי השו"בים שבעיר לא הסכים לזה בשום אופן, ורצה דוקא שהשו"ב הנ"ל לא ישחוט יותר בחרסון. רבינו ביקש את ה"ר ישראל צערטקאוו מחרסון, ואת ה"ר אשר גרוסמן שו"ב, מניקוליוב הסמוכה לחרסון (אגרת 154 דלקמן), שישתדלו להביא לפשר הנ"ל, אשר השוחט הנ"ל ימשיך לשחוט עם עומד על גביו. וכן כתב רבינו בעצמו כמה אגרות בזה – אל השו"ב המתעקש שלא להרשות לשו"ב הנ"ל להמשיך לשחוט בחרסון, אלא שבערב פסח השיב השו"ב הנ"ל לרבינו כי הוא עומד על עמדו הנ"ל. ועל זה כתב רבינו בארוכה, בב' אייר, אל ה"ר אשר גרוסמן מניקוליוב (אגרת 155 דלקמן). נראה שלבסוף באו להסכם, באמצעות רבינו ושני שליחיו הנ"ל, וההסכם החזיק במשך כמה שנים, עד אשר בחורף תרנ"ח היו שוב טענות ותביעות בנושא ההסכם הכספי, כמה תהי' משכורתו של השו"ב הנ"ל. והוצרכו לבדוק הפרטים בניירות ההסכם המקוריים. בזה דנה אגרת 156 דלקמן, שרבינו יחפש ניירות אלו בין מכתביו, וכן מבקש רבינו ששני שלוחיו הנ"ל יחפשום אצלם.
2. 256. מידידנו . . קאבאקאוו: נזכר גם לעיל ח"ג אגרת תשעג. ח"ד אגרת תתקמא.
3. 257. והבא לטהר מסייעין לו: יומא לח, ב.
4. 258. ידם וידי: ידם של השו"בים בעיר וידי של השו"ב המסיג גבול הנ"ל.
5. 259. מיום כו': מהיום שידונו הרבנים בענינו.