ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שו"ת תורת שלום יורה דעהסימן מא

סימן מא

שאובין שהשיקוה למים זוחלים בחרדלית

ממה שכתבו ⁹⁸⁸ הראשונים והאחרונים בפי' משנה הנ"ל דהאמה היא מי גשמים פחותים ממ' סאה. הרי דפשוט אצלם דמהני השקה במים שאובין.

וצ"ע איך אפשר שלא יהיה בהאמה מ' סאה, שהרי ודאי מיירי שהבור מחזיק מ' סאה, באופן שכשיצא מילואו ועוד יהי' מקוה כשרה, ואם כן בהכרח שיהי' בהאמה יותר ממ' סאה. ואפשר הכוונה שאין בה מ' סאה במקום אחד, וכמו חרדלית ⁹⁸⁹ שהן מים היורדים מגובה ההר, שאפילו יש מתחלתן עד סופן מ' סאה אינם מטהרין עד שיהי' במקום אחד מ' סאה, וכדעת ב"ה במ"ו דפ"ה ⁹⁹⁰ . ולפי שאינה מטהרת בעצמה אינה מטהרת גם כן מי הבור בהשקה.

אמנם לפי זה מה הוצרכו לומר שאין בה מ' סאה, תיפוק לי' שאינו מועיל השקה מפני שהיא זוחלת ואינה מטהרה בזוחלין ⁹⁹¹ . ואפשר זהו באמת כוונת הרע"ב מ"ש כגון מי גשמים שבאים מן המדרון. דלדיוקא של התוספות יום טוב בשם הכסף משנה ⁹⁹² הי' מספיק לומר שהיא מי גשמים. ומה שכתב שבאים מן המדרון, הכוונה דלכן אינה מטהרת בהשקה ⁹⁹³ . ועל פי פשוט מה שכתב מן המדרון הוא שעל ידי זה נכנסת ויוצאת ⁹⁹⁴ . מכל מקום יש לומר גם כן בזה כוונה הנ"ל (ומה שצריכים שתהא נכנסת ויוצאה, נראה דאם לא כן הרי זה באופן ששוטפת את הבור, ואז נשארים השאובים בבור, והוא בפסולו עומד).

ונראה ⁹⁹⁵ שאחר שלפי החשבון יצאו השאובים הרי זה מקוה כשר גם כשהאמה נכנסת ויוצאה. אחר כך ראיתי שכן כתב התוספות יום טוב פ"ה מ"ה ד"ה ונוטפין. אם כן הרי זה לכאורה ראי' להדין שבשו"ע סעי' נו"ן, והרמ"א מחמיר שם. וכל שכן באופן הנ"ל.

צ"ע ⁹⁹⁶ דזה שייך דוקא כשנהנה בחליפין אבל שיעשה להכשיל אין חוששין ⁹⁹⁷ , וכמ"ש בגר"א ס"ק י"ב, והוא מהש"ך ⁹⁹⁸ .

הערות

988. נדפסה באגרות-קודש ח"ו אגרת א'רפו, ממה שרשם רבינו על גליון הספר – בשו"ת סי' י, ותוכנה: בגידולי טהרה שם הביא דעת היש מפרשים שבחדושי הרמב"ן לב"ב (סה, ב ד"ה צנור) שמים שאובין אינם נטהרים בהשקה. וביאר שם, שיש לדבריהם סמך מהמשנה מקוואות פ"ג מ"ג: "בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולו, עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגין", "ולא תני הך תקנתא דיכשירנו על ידי השקה". ועל זה כותב רבינו, שלדעת הראשונים והאחרונים מהני השקה במים שאובין, והכא לא סגי בהשקה, כיון: א) שהאמה היא חרדלית, שאינם נחשבים כמ' סאה במקום אחד. ב) מי האמה זוחלין ואין השקה מועלת בזוחלין.
989. חרדלית: כמבואר בר"ש ופירוש הרא"ש שם, שהאמה היא חרדלית של גשמים.
990. וכדעת ב"ה במ"ו דפ"ה : ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית, בית הלל אומרים אין מטבילין.
991. ואינה מטהרה בזוחלין : ליקוט דעות הפוסקים בזה ראה מקוה מים ח"א ע' כז, וח"ב ע' סא, וח"ג ע' קיג.
992. התו ספות יום טוב בשם הכ סף משנה : התוספות יו"ט פ"ג מ"ג, מבאר את כוונת הרע"ב שם, ע"פ מ"ש הכסף משנה הל' מקואות פ"ה ה"ו, דאילו הי' מעיין הי' מכשיר אפילו פחות ממ' סאה, משא"כ מי גשמים.
993. דלכן אינה מטהרת בהשקה : כיון שהשקה לזוחלין אינה מועלת.
994. שעל ידי זה נכנסת ויוצאת : ואין הוכחה לומר, שבא לבאר הטעם שההשקה אינה מועלת.
995. ונראה: בתור מאמר המוסגר מבאר רבינו, שממשנה זו יש ראי' לדעת הפוסקים במקוה שהמים זוחלין דרך הסדק, שאם ישארו במקוה מ' סאה אחר שיצאו קצתן, המקוה כשרה.
996. צ"ע: קאי על מ"ש בגידולי טהרה שם, לבאר שיטת הפוסקים המובאים ברבינו ירוחם, שאם נסתם נקב ההשקה המקוה חוזר לפסולו, ואשר כן מוכח בתוספתא (מקואות ו, ב): "מרחץ שבלניה נכרים כו' ישראל נכנס בשחרית ומשיקה, ואם נתיחדה ברשות הנכרי טמאה" ("שמא הפסיק ההשקה"). ומבאר בגידולי טהרה שם: "מיהו יש לומר דהרא"ש מפרש לאו דחיישינן שמא הפסיק ההשקה, אלא דחוששין שמה זילף את כל המים הכשרים והביא שאובין תחתיהם". ועל זה כותב רבינו, שבמים נקיים אין הנכרי חשוד בהחלפה זו, ואין חוששין שיעשה כדי להכשיל את הישראל.
997. שיעשה להכשיל אין חוששין : כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קיח ס"י. וראה גם שוע"ר סי' כ ס"ג. סי' תקטו סכ"ד.
998. מהש "ך : ס"ק טז, שדוקא כשהמים סרוחים, חוששים שהנכרי יחליף המים כדי שלא יפסיד שכרו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.