ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שו"ת תורת שלום יורה דעהסימן מ

סימן מ

שיטת רבינו ירוחם בהשקה וזריעה

בש"ך ⁹⁷⁰ סקמ"א בשם רבינו ירוחם ⁹⁷¹ : ואם הלכו ⁹⁷² אותן המים למקוה חסר שאין בה כלום (עי' מה שכתב הש"ך דדוקא שאין בה כלום, ואם כן מהו אומר חסר, ואפשר הכוונה לאשמעינן דפחות מכ"א כאילו אין בה כלום ⁹⁷³ . וצ"ע) יש מתירין גם כן. וכתב על זה הש"ך: מכאן משמע שיש אוסרין (ובנודע ביהודה ⁹⁷⁴ כתב שהרי"ו ⁹⁷⁵ גופא כותב שיש אוסרין), ונכון להחמיר.

והגם שכבר נטהרו בהשקה, צריך לומר דהרבינו ירוחם מיירי שנפסקו מהשקתן, וסבירא ליה דלא כהרא"ש ⁹⁷⁶ (בהדין דסעיף נ"ב) דכיון שהושק פעם אחת אינו נפסל גם כשנפסק, כי אם שצריכה להיות ההשקה תמיד, וכאן כיון שנפסקה ההשקה אסור.

וצ"ע מהמשנה ⁹⁷⁷ דהי' בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום, ממלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון מ' סאה, שזה ממש דינא של הרבינו ירוחם ⁹⁷⁸ . ואפשר דמפרש דמיירי המשנה שמושקים ⁹⁷⁹ זה לזה. וכבד לומר כן, דהרי בבבא ראשונה אשמעינן העצה דהשקה, משמע דבבא זו להשמיענו גם בלא השקה זה לזה, כי אם על ידי שנטהרו כבר בהשקה.

וממשנה זו גם כן קשה על אותן החולקין על הרא"ש ⁹⁸⁰ הנ"ל. וכמדומה לי שהגדולי טהרה בתשובה ⁹⁸¹ כתב לחלק, דבדין המשנה הרי השאובין כזרועים המה, ולכן גם כשנפרדו אינן נפסלים עוד, אבל מקוה שאוב שהושק למקוה כשר הרי אי אפשר לומר דכזרועים דמי, ולכן צריכה להיות ההשקה תמיד. אבל על הדין של הרי"ו ⁹⁸² קשה לכאורה כנ"ל.

ואפשר דרבינו ירוחם מיירא במעין כל שהוא, דאי אפשר [לומר] דריבוי המים שהשליכו לתוכו הם כזרועים, וכמו שבמקוה שאוב אין אנו אומרים כן ⁹⁸³ מפני שעומדים בפני עצמם, כמו כן כאן מצד הריבוי שלהם לגבי המעין כעומדים בפני עצמן דמי, וכל זמן שמושקין הרי הן כשרים וכשנפסק השקתן הרי הן נפסלין. ולכאורה כמו כן הוא במקוה מ' סאה ונתן לתוכה יותר ממ' סאה לא נאמר גם כן דכזרועים דמי, והרי המשנה הנ"ל מיירי שנתן בה יותר ממ' סאה ⁹⁸⁴ וכמ"ש הרא"ש בחידושיו ⁹⁸⁵ . ויש לומר דבמעין כל שהוא יותר הסברה מתאים לומר כנ"ל, לפי שהיא כל שהוא והשאובים מרובים ⁹⁸⁶ .

ולפי הנ"ל דינא של הרבינו ירוחם הוא רק משום השקה, ואם כן למה לא יאמר דינו במקוה שאוב שצריכה השקה תמיד, ומה לו לצייר דינא באופן שכתב ⁹⁸⁷ . ויש לומר דרבותא אשמעינן, דהגם שהשליכו השאובין לתוך המעין, ומכל מקום לא אמרינן דכזרועין דמי, ואינו כשר כי אם כשהן מושקין זה לזה.

הערות

970. נדפסה באגרות-קודש ח"ו אגרת א'רפה. מכתי"ק, שרשם לעצמו על כרטיס ביקור שלו, מליובאוויטש. ותוכנה: מדברי רבינו ירוחם, במעיין שנתן עליו מים שאובים והלכו למקוה חסר, שיש אוסרין, נראה דאף בזריעה אוסרים. ואילו במשנה דממלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון, נראה שזריעה מותר. ואפשר שלא אסרו אלא במעיין כל שהוא, דאי אפשר לומר דריבוי המים שהשליכו לתוכו הם כזרועים, משא"כ בזריעה ממש יודו להיתר.
971. ר בינו ירוחם : נתיב כו ח"ה (רכה, ד).
972. ואם הלכו : מעין כל שהוא, שנתן עליו מים שאובים מרובים, שהם כשרים (כנפסק בשו"ע סט"ו).
973. לאשמעינן . . כלום : וכדמסיים בש"ך שם: אבל במקוה חסר כל שהוא או יותר ונשאר שם כ"א סאין אינו פוסל המקוה לכולי עלמא, דרובא בהמשכה כשרה.
974. ו ב נודע ביהודה : מהדורא תנינא יו"ד סי' מה וסי' קמא.
975. שהרי "ו : שם רכו, א (הובא בש"ך שם ס"ק קיב): שני מקוואות אחד [שא]וב אחד כשר, ונקובים זה לזה כשפופרת הנאד ונסתם הנקב נסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו כבתחלה קודם שנתערב דרך הנקב עם הכשר [וראה לקמן שרבינו מחלק בין שני הדינים].
976. כהרא " ש . . נ"ב: בשו"ת כלל לא סי' ב, שנפסק כוותיה בשו"ע שם סנ"ב.
977. מהמשנה : מקוואות פ"ו מ"ח. וכן הקשה הראב"ד ממשנה זו לשיטתו שנתן סאה ונטל סאה כשר רק עד רובו, וכדלעיל סי' נא ד"ה אך באשר. ולכוונת תירוצו של הראב"ד, ראה לעיל סי' נב ד"ה ומה שכתב לתרץ.
978. דינא של הרבינו ירוחם : אלא שהמשנה מיירי במקוה מ' סאה שמילאוה במים שאובין עד שירד למקוה התחתון שאין בה כלום, ורבינו ירוחם מיירי במי מעיין שמילאוהו במים שאובין עד שירד למקוה התחתון שאין בה כלום.
979. דמיירי המשנה שמושקים : וכעין זה רצה בתחלה לתרץ בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' קעא: ואולי יאמרו דהתם מיירי כשיש אחר כך עירוב מקואות על ידי סילון שמחבר ב' המקואות.
980. החולקין על הרא"ש : המובא ברבינו ירוחם שבש"ך ס"ק קיב הנ"ל, לענין מקוה שהוכשרה על ידי השקה, ואחר כך נסתם הנקב. וראה לעיל סי' נא ד"ה אמנם בהדין.
981. בתשובה : סי' יו"ד. וכן מחלק בשו"ת צמח צדק יו"ד סוס"י קעא: כרבינו ירוחם ... מקוה שיש בו מ' סאה כשרים ושפכו לתוכו שאובים, דעדיף מהשקה, וחזרו השאובים ככשרים.
982. הדין של הרי"ו : במי מעין שנתן עליו מים שאובים מרובים, שגם זוהי זריעה, ולמה יפסל כשנפסק. וראה לעיל סי' נא ד"ה אמנם בהדין, שהוכיח מכאן, שהם אוסרים גם בזריעה, וכשבאו למקום אחר אמרינן חוזר וניעור.
983. אין אנו אומרים כן : שעל ידי ההשקה יהי' דינו כזריעה.
984. ממ ' סאה : שהרי היו בה רק מ' סאה מכוונים, ועל ידי שנתנו בה יותר ממ' סאה נוספים, נפלה המים למקוה שאין בה כלום, באופן שיש בכל אחת מהן מ' סאה.
985. הרא "ש בחידושיו : הל' מקוואות סי' א: ועל כרחך צריך ליתן בו יותר מארבעים סאה אלמא שאינו נפסל אפילו אם רבו השאובין על הכשרים. וראה לעיל סי' נב ד"ה ומה שכתב לתרץ.
986. לפי שהיא כל שהוא והשאובים מרובים : ראה לעיל סי' נא ד"ה אמנם בהדין.
987. באופן שכתב : במים שאובין שנפלו על מי מעין מועטים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.