סימן לח

סימן לח

המשכת מים למקוה על ידי משאבה

אם ⁹⁴⁸ מותר לעשות מקוה באופן זה, היינו להמשיך מים למקוה מבאר שהוא מעין נובע, והמשכת המים הוא על ידי פאמפע ⁹⁴⁹ המגבי' את המים כידוע, והאדם מגבי' את המים על ידי הפאמפע והמים נשפכים לצנור ומשם למקוה.

הנה איתא בתוספתא דמסכת מקואות פ"ג, הביא הר"ש פ"ב מ"ח, ר' יוסי אומר זילף בידיו וברגליו ג' לוגין למקוה פסול, הוליכו עם הקרקע כשר. לגיון העובר ממקום למקום וזילפו בידיהם וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה לכתחילה כשר.

והראב"ד בספר בעל הנפש הביא תוספתא זו, ופירש דרישא דתוספתא מה שאמר רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו כו' מיירי במים שאובים, שהיו שאובים מקודם והאדם זילפן בידיו וברגליו למקוה שלא על ידי הקרקע פסול. ואם תאמר מאי קמ"ל מאחר שהם שאובים גמורים איך לא יפסולו המקוה, יש לומר הא קמ"ל, דלא תאמר מאחר שבאו למקוה שלא על ידי כלי, אף שלא נמשכו על גבי הקרקע הוה לי' המשכה.

ומצינו המשכה שלא על גבי קרקע, וכמ"ש הר"ש פ"ב מ"ז וז"ל, אם יש כמעט מים בבור ישבר ויפלו המים מן הקנקנים לבור, דהמשכה היא, כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור עכ"ל, וכמו כן נאמר כאן שכיון שבאו שלא על ידי כלי למקוה הרי זו המשכה. קמ"ל דלא, דאינו דמי להתם שאינו עושה מעשה בגוף המים אלא ששובר את הכלי והמים נופלים מעצמן למקוה (ע' בט"ז סעי' מ"א ס"ק נ' כתב וז"ל, ובלבד שישבר את הכלי, פירוש ואז המים נופלים מאליהן למקוה עכ"ל), אבל כאן הרי עושה מעשה בגוף המים שזולפם למקוה, היינו שמנתז את המים ועל ידי זה הם נופלים למקוה (ע' בט"ז סעי' נ"ז ס"ק ע"ג שכתב וז"ל, משא"כ כאן הוא משים ידו תוך המעיין או מקוה עצמו ועל ידי ניענוע שם ממילא הולכין המים חוץ למקומן עכ"ל. ומשמע לכאורה שזה נקרא שאינו עושה מעשה בגוף המים. יש לומר דשם כוונתו שהוא משים ידו תוך המים, ואינו מגבי' המים בידו וזורקן על המחט, אלא מנענע בתוך המים גופא ועל ידי זה המים נגבים. ולישני' הכי דייקא, שכתב משים ידו ת וך המעיין כו' ועל ידי ניענוע שם ממילא כו', משמע שאינו מגבי' את המים בידיו. והרי זה כמו הדין של תשובת הריב"ש שהביא ב"י ד' צ"ג ע"א (בטור דפוס קניגסבערג ⁹⁵⁰ ) שהמים יוצאים בהכרח עיי"ש. אבל כאן שזולף בידיו או ברגליו, פי' שמנתז ברגליו היינו שמגבי' את המים ברגליו וזורקן למקום, שכן הוא דרך הניתוז, וודאי שזה נקרא עושה מעשה בגוף המים, ועל כגון דא ודאי לא יאמר הט"ז שאין זה עושה מעשה בגוף המים אלא כנ"ל), אף שאינו כלי מכל מקום אין זו המשכה.

ועוד דשם לא חשיבא שאובים כל כך שהרי לא נתמלאו לדעת, שהוא העלה את הקנקנים לגג לנגבם, ומאחר שלא לדעת נתמלאו, לכן כששובר את הכלי ונפלו מאליהן למקוה הרי זה חשוב המשכה,

[ע' בפירוש הר"ש שם שהקשה מאחר שהעלם לנגבם לא הוה שאובים, ואמאי צריך המשכה. וע' בפירושו בפ"ד מ"א ⁹⁵¹ . וע' ברא"ש בסוף פרק תנוקת הל' מקואות סי' ה', דהא דמטהרי ב"ה דוקא שישבר הכלי או יכפה. ומשמע שכן הדין בשוכח בחצר כמו בצנור, ולכן לא הביאו הרא"ש והטור ור"י דין שוכח בחצר, וכמו שהקשה עליהם הב"י ⁹⁵² קושי' זו. וגם בשו"ע לא הביא דין זה, וע' בש"ך סעי' מ"א ס"ק צ"ג ⁹⁵³ .

אלא שהרא"ש והטור ושו"ע לא הזכירו בדבריהם המשכה, ואפשר שדעתם ז"ל דמאחר שלא נשאבו לדעת אין צריך המשכה, ומ"ש במשנה ישבר או יכפה אבל לא יערה, אין הכוונה שיהי' המשכה כמו שפירש ר"ש, אלא שלא יהי' בו תפיסת ידי אדם, אבל לא יערה שלא יגבי' ויערה, דמאחר שיגבי' הרי נעשו שאובים גמורים. אך הר"ש כתב בפירושו שהוא מצד המשכה, וכן כתב הר"ן בפ"ב דשבועות ⁹⁵⁴ , דמ"ש ר' יהושע ישבר או יכפה הוא כדי שיהי' המשכה, אבל לא יערה פירוש בלא המשכה. וכן נראה מהראב"ד בספר בעלי הנפש פ"ד גבי מניח כלים תחת הצנור שכתב שם וז"ל, אלא ישבר אותם או יכפה אותם והן יורדין מאליהן ונעשים מקוה כשר עכ"ל. ואם נאמר שהכוונה רק שלא יהי' בו תפיסת ידי אדם ולא מצד המשכה הוה לי' למימר יערה או יכפה אותם ותו לא, וכמ"ש בהרא"ש, ומאחר שכתב והן יורדין מאליהן ונעשים מקוה משמע שההיתר הוא מצד שיורדין בהמשכה מהכלים. והרשב"א בשער המים ⁹⁵⁵ הובא בב"י ⁹⁵⁶ (וכפי הנראה דברי הרשב"א בדיני המקוה כולם נובעים ממקור מים חיים הראב"ד ז"ל) כתב גם כן שהוא מצד המשכה וז"ל, הניח כלים לנגבם כו' לא יטלם וימשיכם למקוה אלא שופכן למקום אחר סמוך למקוה או ישברם והם נמשכים למקוה ונטהרים בהמשכה עכ"ל (אלא שמשמע מדבריו דכשישבור צריך גם כן המשכה, ומפירוש הר"ש אינו משמע כן, שהרי כתב דהמשכה הוא כיון שמתורת כלים שבורים נופלים לבור, משמע שמה שיוצאים מכלים שבורים זהו המשכה). והר"ע מברטנורא כתב גם כן שהוא מצד המשכה.

ולפענ"ד נראה ראי' לזה מהתוספתא, וז"ל כמו שהביאה הר"ש, רבי יהושע [אומר] בין כך ובין כך ישבר, רבי יוסי אומר משום רבי יהושע אף יטה (היינו יכפה), ובלבד שלא יטול ויערה, וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו ג' לוגין למקוה פסול, הוליכו עם הקרקע כשר עכ"ל, ומשמע דתרי בבות דר' יוסי הם נגד תרי בבות דרבי יהושע דמתניתין, וכנגד מה שאמר רבי יהושע אבל לא יערה אמר רבי יוסי זילף בידיו כו' פסול, וכנגד מ"ש רבי יהושע ישבר או יטה כנגד זה אמר רבי יוסי הוליכו עם הקרקע כשר, מפני שהוא בהמשכה. וזהו וכן הי' רבי יוסי אומר (וע' מה שיתבאר לקמן אי"ה). אך כל זה דוקא כשלא נשאבו לדעת, אז מהני ישבר או יכפה. ואפילו לדעת האומר דשאובים שהומשכה כולה פסול מודה כאן דכשר שהרי לא נשאבו לדעת. ומכל מקום צריך המשכה, שיהי' בידי שמים, כמשית"ל אי"ה בשם הראב"ד ז"ל. ובזה מתורץ קושיות התוספות יום טוב פ"ב מ"ז ⁹⁵⁷ ].

אבל כאן שהם שאובים גמורים שנשאבו בכלי ⁹⁵⁸ , לכן מה שמזלף אחר כך בידיו או ברגליו אין זה המשכה. וראי' לזה מהתוספתא ⁹⁵⁹ , הביאה הר"ש פ"ב מ"ו, היו ג' לוגין מים שאובים בראשו וירד למקוה שיש בו מ' סאה (מצומצמות) וטבל כשר, סחטן לתוכו (לאחר שטבל וחסר ממ' סאה) פסול. הרי אף שבאו למקוה שלא על ידי כלי, שהרי מראשו באו למקוה, מכל מקום מאחר שהם שאובים אינם נטהרים בזה שבאו מראשו, דזה לא חשוב המשכה. וכמו כן כאן, אף שבאו למקוה על ידי שזילף בידיו וברגליו שלא על ידי כלי מכל מקום פסול, אבל אם הלוכם עם הקרקע כשר, שזהו המשכה, ושאובים שהמשיכו כשר.

ולפע"ד נראה ראי' לפירוש זה דקאי על מים שאובים. דקאמר רבי יהושע אומר ישבר, רבי יוסי אומר משום רבי יהושע אף יטה, וכן הי' רבי יוסי אומר זולף בידיו כו' פסול הוליכו עם הקרקע כשר. ולכאורה מאי וכן דקאמר, והלא ר' יוסי מחמיר טובא נגד ר' יהושע, דהרי ר' יהושע קאמר שדי במה שישבר הכלי ור' יוסי אומר דכשזולף בידיו או ברגליו פסול, דאף דזילף גרע יותר משבירת הכלים כנ"ל מכל מקום אינו כלי, ובזה קאמר דפסול ואינו כשר, אלא כשמוליכו עם הקרקע שזה כשר גם בשאובים גמורים, ואם נאמר שמה שאומר זולף כו' קאי במים שאינם שאובים, מה שייך לומר על זה הוליכו עם הקרקע כשר (ואם כמ"ש הט"ו גם כן לא נשאבו וע' לקמן אי"ה). אלא ודאי דמיירי בשאובים, ובזה הוליכו עם הקרקע הוא כמו ישבר (ע' בספר עין זוכר מע' ו' אות ו' שכתב בשם שו"ת מהרי"ט חלק אבן העזר סי' מ"ד, שכתב וכן שנשנה במשנה היינו ממש הדין של מעלה, זולת היכא דהסברא מחייבת להיפך דלא יהיו שוים, אז וכן לאו דוקא ע"כ. ואפשר לומר עוד, דזה הכלל דוקא במשנה דמדייק בלישני' כששונה במשנה וכן כו'. ע' עוד שם או' י"ט, ובס' יד מלאכי או' רנ"ט וז"ל, וכן היכא דקתני במתניתין או ברייתא (ומסתמא כן הוא בתוספתא) ידוע דאית רבותא באותה בבא, ולא זו אף זו קתני עכ"ל. ואפשר לומר כאן גם כן רבותא קתני דר' יהושע אומר דמניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים, שזהו שנשאבו שלא לדעת, שהרי העלם לנגבם, וכן הסייד כו', וקאמר דכשר במה שישבר שהיא המשכה כנ"ל. ובא ר' יוסי ואומר לא זו שנשאבו שלא לדעת אלא אף זו שהם שאובים גמורים, כשר גם כן בהמשכה מה שמוליכם על גבי קרקע).

קיצור. זילף בידיו וברגליו ג' לוגין למקוה פסול, הוליכו עם הקרקע כשר, ופירש הראב"ד דקאי על מים שנשאבו בכלי, והא קמ"ל דאף שאינו כלי אין זו המשכה, מפני שעושה מעשה בגוף המים, ועוד שהם שאובים גמורים. וראי' לזה מתוספתא היו בראשו ג' לוגין כו' סחטן לתוכו פסול. וראי' להפירוש בתוספתא ממ"ש וכן הי' רבי יוסי אומר זילף, דאי לאו הכי מאי וכן כו'.

(ב) לגיון (פי' חיל) העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזלפו בידיהם וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחילה כשר, עכ"ל התוספתא הנ"ל פ"א.

והנה בבא זו אי אפשר לפרש כמו הרישא דמיירי במים שאובים, דברישא אמר דכשזילף בידיו ג' לוגין פסול, וכאן אומר וזלפו בידיהם וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, וזה היפך ממ"ש ברישא.

ואם נאמר דההיתר כאן הוא מפני שזילפו בלא כוונה ⁹⁶⁰ וברישא מיירי שזילף בכוונה, ולישני' הכי דייקי, דברישא כתב זילף בידיו וברגליו כו' דמשמע בכוונה, וכאן כתב לגיון העובר ממקום כו' וכן בהמה ה עוברת ממקום למקום וזלפו כו' ממילא משמע, שלא זאת כוונתם אלא מהלכים לדרכם. ובבהמה פשיטא דלא שייך כוונה ⁹⁶¹ לזלף ולכן כשר. הא למה זה דומה למ"ש במשנה פ"א דמקואות מ"ד או שהלך בהם הטמא כשר, ופירש הרמב"ם ז"ל דכוונתו היא רק לעבור ולהלוך לא לילך בתוך המים, לכן אינו מטמא את המים. וכן משמע מפירוש הרא"ש שם שכתב לא נטמאת כיון דלא אחשבה. ואפשר לקרב זה גם כן לדברי הרמב"ם מאחר שאין כוונתו ההילוך בהמים אלא שכוונתו לילך לדרכו ובהכרח הולך דרך המים הרי לא אחשבה, וכל שדבר גורם שיעשה כן זה נקרא שלא בכוונה. וכמו כן נאמר כאן, דמאחר שהוא שלא בכוונה בא למקוה לכן כשר.

אי אפשר לומר כן, דמאחר שנשאבו לדעת ⁹⁶² , אף שיבאו במקוה שלא לדעת גם כן פסול, וזה פשוט. וכ"כ הט"ז סעי' ט"ו ס"ק כ"ז דכששאבן בכלי זה פשיטא דפסול אפילו שלא במתכוין, דזהו שאובין גמורים ע"כ. וכן משמע מכמה לשונות משו"ע דאפילו שלא במתכוין פסול. ואם נאמר דמ"ש לגיון העובר כו' פי' חיל רוכבי סוסים והבהמות מזלפים ברגליהם לכן כשר, הלא אומר זה אחר כך וכן בהמה כו', ומה מועיל בזה רגלי בהמה מאחר שהם שאובים (וע' ברא"ש שכתב וכן שיירא ⁹⁶³ כו'). ועוד יותר יש לתמוה מה שכתב ולא עוד אלא אפילו עשה מקוה בתחילה כשר, איך מותר לעשות מקוה שלמה ממים שאובים, וכי מפני שבאו על ידי זילף אדם או בהמה נכשרו על ידי זה, שהרי אין זו המשכה כנ"ל. ואף אם נאמר שהוא המשכה, הלא שאובים שהומשכה כולו פסול ⁹⁶⁴ , ואיך יעשה מקוה על ידי זילף כו'.