ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"עשו"ת תורת שלום יורה דעהסימן לז

סימן לז

מגופה בצד אוצר המים ולא בצד המקוה

ב"ה ⁹⁰⁹ יום ב' ד' אלול תרע"ח לפ"ק

בני יקירי חביבי יחי'

ת"ל בעד החיים והשלום כה לחי.

...מוידרין הי' טע"ג ששלח את הקאטיאל ⁹¹⁰ , בטח יבוא גם כן ימים אלו לראסטוב (אם ניתן רשות הנסיעה ⁹¹¹ ), וגם ה"ר נטע ⁹¹² מסתמא יבוא אתו.

בפה זה שני ימים קר וגשם שוטף (היום הי' גשם מעט). יכול להיות שגם בראסטוב כן, והי' טוב שיתמלא הבאסיין והמקוה, למען לידע אם מחזיקים את המים ⁹¹³ . והעיקר נוגע בהמקוה עס זאל ניט רינען ח"ו.

טיקטינער ⁹¹⁴ אמר לי שעשו סתימת מגופה גם להנקב שבמקוה ⁹¹⁵ , היינו במקום הילוך המים מהבאסיין להמקוה עשו סתימה לבד סתימת הבאסיין. וזה למותר לגמרי, כי הכוונה בעשיית הילוך המים מהבאסיין להמקוה שיהי' על גבי לבנים עם צעמענט הוא, בכדי שבהסרת הסתימה מהבאסיין ילכו המים דרך המשכה על גבי קרקע. והסתימה שנעשה בהמקוה סותר לגמרי הכוונה הזאת, כי שם הרי לא יהי' המשכה על גבי קרקע, כי אם הולך ישר להמקוה. ועל כן אינו צריכים הסתימה הזאת, ויהי' סתום רק הבאסיין, ובהסרת הסתימה מהבאסיין ילכו המים בלי עיכוב להמקוה.

ואם סתמו בב' המקומות, צריכים להסיר תחלה הסתימה שבמקוה ⁹¹⁶ , עס זאל אראפ המים שבהצנור ההולך להמקוה, היינו המים שמן סתימת הבאסיין עד סתימת המקוה, ולנגב המים האלו, אויס ויסין טרוקן, ואחר כך לפתוח סתימת הבאסיין.

בכל אופן טוב למלאות תחלה המקוה, לראות אם לא יחסר המים ⁹¹⁷ , ואחר כך לשפוך המים על ידי הנאסאס ⁹¹⁸ , ולנגב היטיב את המקוה ⁹¹⁹ התחתונה מהמים האלו.

נספח

רשימה ⁹²⁰ אודות בנין ותיקון המקוה ברוסטוב

רצון קדשו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע הי' שיעשו מקוה ע"ג מקוה, היינו:

א. שבתחתונה יהיו מי הגשמים, וממעל לרצפה תהי' המקוה ממים הרגילים, אשר בה יהיו טובלים (כ"ק נבג"מ הכריע לעשות את מקוה מי הגשמים למטה מחשש "נתן סאה ונטל סאה" לחוש לדעת הראב"ד ⁹²¹ , וכשהיא מלמטה רחוק הדבר שיתערבו, מצד שינוי מדת החום שבמים ⁹²² ).

ב. ההשקה תהי' על ידי נקב שמחזיק טפח על טפח ⁹²³ , ובטעמו של דבר נאמר לי מפי קדשו: שעכשיו (דהיינו בזמן שהי' הדבור אלי על זה) אינו זוכר אבל הי' לו טעם בזה. שיהיו שני נקבים ⁹²⁴ כאלה, אחד במקום אחד והשני בפנה אחרת. וזה פשוט מחשש אולי יקרה פעם שיסתם אחד מהם ולא ירגישו בזה.

ג. שום נקב בשביל יציאת המים לא יהי' לא בעליונה ולא בתחתונה ⁹²⁵ , ומקום כניסת מי הגשמים יהי' על ידי נקב בעליונה למעלה ממדת המים בכדי שלא יהא חשש זחילה, ודרך העליונה יכנסו לתחתונה ⁹²⁶ .

ד. ברצפה אשר בין שניהם יהי' שיש כמדת אדם בערך אמה על אמה, בכדי שאפשר יהי' להכנס דרך שם לתחתונה לנגב אותם בזמן שיצטרכו להחליף את מי הגשמים ⁹²⁷ , ואת השיש הזה יסירו לגמרי בזמן מילוי מי הגשמים לתחתונה דרך עליונה, ושהמים יעלו על גדות הרצפה ⁹²⁸ (על זה דנתי אז בפני כ"ק, ובזכרוני נשאר שכ"ק רבינו הסכים לדברי, אבל כפי הרשום אצלי שבכל זאת למעשה נשאר כמו קודם, שהיו ממלאים עד שמי הגשמים היו עולים על הרצפה). בשיש הזה באמצעו הי' נקב ההשקה ⁹²⁹ .

ה. שעור המים בתחתונה הי' כפול ⁹³⁰ , מחשש אולי פעם יחסרון משעור על ידי רפש עפר שמצטבר למטה, וכשיהי' שעור כפול ישאר שעור אחד ודאי.

ו. אורך המקוה יהי' לא פחות מל"ב וויערשאק ⁹³¹ (היינו 1.424 ⁹³² מטר), בכדי לאפשר טבילה במתיחת כל הגוף, בשים את הראש על השליבה התחתונה. כי כ"ק האדמו"ר בע[ל] הצ"צ אמר לרבנית ⁹³³ , אם כ"ק רבנו נבג"מ, כי ככה עיקר הטבילה ⁹³⁴ .

ז. המים הכשרים באו על ידי המשכה ⁹³⁵ על גבי דבר הראוי לבלוע, אולם גם העליונים שבאו ממפעל המים העירוני נכנסו למקוה העליונה דרך המשכה בתוך הקיר.

ח. פתיחת הברזא בשביל כניסת מי הגשמים לא תהי' במקוה, כי אם במרחק מה מהמקוה, בכדי שלא יבאו ישר מכח אדם, אלא אחר פתיחת הברזא במרחק מה מהמקוה יזרמו לצנור הראוי לבלוע והיינו דרך המשכה ⁹³⁶ . גם בקיר המקוה העליונה הי' ברזא, למעלה ממדת המים וכנ"ל, אבל אותו היו פותחין טרם ⁹³⁷ שפתחו את הברזא השני' הרחוקה מהמקוה, בכדי שלא יהיו כח אדם וכנ"ל.

ט. תמיד רצוי שיהי' מחסן מי גשמים בכדי שיהיו מוכנים להחלפה ⁹³⁸ , ועל יד המחסן הזה שהי' בקרקע החצר ⁹³⁹ יהי' עוד בור ריק, ומשם יהיו פותחים את הברזא אשר בקיר המחסן הזה אשר באדמה, והמים יהיו זורמים דרך צנור ממלט (צמנט) רך הראוי לבלוע.

י. נקוי המקוה הי' על ידי משאבה וצנור גומי ⁹⁴⁰ .

יא. לא להשתמש בפקקי גומי, דלפי דעת רבנו נבג"מ הוא דבר המקבל טומאה ⁹⁴¹ .

יב. בשביל זה עשיתי "קלעצל אויסגעטאקט" ⁹⁴² ובתוך אמצעה – ברזא של עץ, וה"קלעצל" הכניסו בבנין הבטון, וברזא של עץ באסיתא של עץ מחזיק היטב ⁹⁴³ .

יג. הגג דרך עליו עוברים מי הגשמים לא יהיו בו מקומות המעכבים המים, וכל שכן שלא יהיו סילונות פח סתומים. רצוי שהסילון מהגג למטה יהי' ישר בלי ארכובות ⁹⁴⁴ . ואחר כך יעברו המים ⁹⁴⁵ דרך צנור בתוך הקרקע עשוי ממלט שיהי' ראוי לבלוע.

יד. את מדת האמה ⁹⁴⁶ למקוה הי' חושב כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע למדת ארבעה עשר וויערשאקעס ⁹⁴⁷ (במדה הרוסית) שהם עולים במדת המטר לסכום של 62.3 סנטימטר. שעור מקוה לפי זה הוא: 725.413.101 מ"מ, והיינו 726 ליטר מים בקירוב.

טו. הברזא ממחסן המים כמובן עושים קצת למעלה מקרקעיתו, למען ישקע למטה כל העפר שבא עם הגשמים מהגג, ועל יד קרקעיתו ממש עושים יציאה לחוץ לביוב (קאנאליזאציע) למען לאפשר נקויו.

הערות

909. נדפסה באגרות-קודש ח"ה אגרת א'ק. לתוכנה ראה לעיל סי' נט, ובהנסמן בהערות שם.
910. הקאטיאל : דוד מים חמים, וכדלעיל סי' סד.
911. אם ניתן רשות הנסיעה : בימי מלחמת האזרחים ברוסיא, היו קשיים בנסיעות שבין העיירות, ובפרט בהעברת הסחורה.
912. ה " ר נטע : לערנער מקרעמענטשוג, שרבינו מינה אותו להשגיח על כשרות בניית המקוה.
913. אם מחזיקים את המים : שאינם זוחלים.
914. טיקטינער : ר' נחמן, הקבלן לבניית המקוה.
915. גם להנקב שבמקוה : המים מאוצר מי הגשמים (רזרבה) למקוה, עברו דרך תעלה בקרקע (כנ"ל בארוכה בסי' הקודם). הקבלן עשה סתימה הן בין האוצר לתעלה והן בין התעלה למקוה.
916. להסיר תחלה הסתימה שבמקוה : וכדלקמן בהנספח ס"ח: "גם בקיר המקוה העליונה הי' ברזא, למעלה ממדת המים וכנ"ל, אבל אותו היו פותחין טרם שפתחו את הברזא השני' הרחוקה מהמקוה, בכדי שלא יהיו כח אדם".
917. לראות אם לא יחסר המים : לבדוק שלא תהי' בו חשש זחילה.
918. על ידי הנאסאס : משאבה, וכדלקמן בנספח ס"ג: "שום נקב בשביל יציאת המים לא יהי' לא בעליונה ולא בתחתונה". ושם ס"י: "נקוי המקוה הי' על ידי משאבה וצנור גומי".
919. ולנגב היטיב את המקוה : שאם ישארו בו ג' לוגים, יפסלו את מי הגשמים שיבואו על גבם, כמבואר בטוש"ע סכ"א.
920. רשימה : נדפסה בהוספות לספר "טהרת מים", ובהוספות לשו"ע אדה"ז חיו"ד, וב"תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו" ע' מט ואילך. רשימה זו נרשמה על ידי הג"ר רבי יעקב לנדא, מי שכיהן בשנים הבאות כרבה של בני ברק, שימש בשנים אלה (תרע"ו-פ) כרב החצר ברוסטוב, והוא רשם את הוראות רבינו בקשר לבניית המקוה. בשנת תש"ח מסר רשימה זאת לדפוס, ובראשית שנת תש"י שלח אותה אל כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר מסרה לידי כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ואישרם אשר נכונים המה. אז שלח אותה כ"ק אדמו"ר זי"ע לכל מי שפנה אליו בענין בניית מקוה (ראה אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע ח"ג אגרות תקלט. תקמ. תקנב. תרל. חי"א אגרת ג'תרלט. חכ"ב אגרת ח'רפא).
921. לחוש לדעת הראב"ד : שנתבארה לעיל סי' נא. וראה תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו פרק ו. מקוה מים ח"א ע' נו ואילך.
922. מצד שינוי מדת החום שבמים: שהמים שבאוצר התחתון הם צוננים, והמים שבמקוה הטבילה הם בדרך כלל חמין יותר, ואין מתערבין כל כך. אבל ראה לעיל סי' ס, ובהנסמן בהערות שם, שלא היו שופכין מתחלה מים חמים למקוה כי אם היו מחממין את המים אחרי היותם בתוך המקוה.
923. טפח על טפח: ולא סגי בנקב כשפופרת הנוד, שהוא שיעור נקב השקה (כמבואר בטוש"ע סנ"ב). וכ"ה לעיל סי' נח. כמה טעמים אפשריים נאמרו בזה (נלקטו בס' תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו ע' נא-ב).
924. שני נקבים: ראה אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע חי"א אגרת ג'תשעט.
925. שום נקב . . בתחתונה: כדי שלא יהי' חשש זחילה, וכדי שלא תהי' הסתימה מפשוטי כלי עץ, שמקבל טומאה מדרבנן לשיטת הרמב"ם (הל' כלים פ"א ה"י), ואם כן יהי' בזה חשש הויתו על ידי טומאה (ראה ש"ך סקע"ו). וראה לעיל סי' סו "ובכל תפוצות ישראל נהגו לסתום במגופת עץ, וכדומה שלא נמצא בשום מקום השקו"ט בזה משום פשוטי כלי עץ לדעת הרמב"ם ז"ל", ובשו"ת צ"צ סי' קעא. אלא שמכל מקום חשש רבינו בזה, והורה שלא לעשות שום נקב. ומטעם זה נתבאר לקמן ס"י (ולעיל בפנים התשובה) שניקוי המקוה יהי' על ידי משאבה. וראה אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (חכ"ב אגרת ח'שמח): "הנפק"מ בין מקוה ששואבין המים ממעל, או שיש נקב ברצפת המקוה, גדול מאד כמובן: חשש זחילה (בפרט לדעת האומרים שאיסור זחילה הוא מן התורה) אפילו באם הסתימה אין בה כל פקפוק, וביחוד כשסתימה היא בדבר שמקבל טומאה".
926. ודרך העליונה יכנסו לתחתונה: וכלדעיל סי' ס: "החפירה של המקוה צריכים לעשות בעומק יותר מחבפירה של הבאסיין [מאגר המים שבחצר], וטוב שהמי גשמים יגיעו במקוה למעלה על גבי הרצפה".
927. ברצפה . . להחליף את מי הגשמים: וראה לעיל סי' נח: "בתחתית המקוה צריכים לעשות רצפה מצעמענט, בכדי שבמשך הזמן לא יהי' זחילה מתחת להדפנות. גם שיהי' נוח לנקות בעת מן העתים כשינקו את התחתון".
928. ושהמים יעלו על גדות הרצפה: העיר ע"ז כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרות-קודש ח"ג אגרת תקנב): "אולי אפ"ל הטעם, כדי שלא יתקבצו ג' לוגים מים הבאים ממפעל העירוני במקום נמוך שבמקוה העליונה טרם שישיקו המים. ובכל אופן כשירצו לנקות מקוה העליונה בלא התחתונה, איך יתנהגו?" אמנם באגרת נוספת (חי"ז אגרת ו'תסב) מצא עצה גם לזה: "גם אם לא יעלו על הרצפה, יש לסדר שהשאובים יפלו ישר בנקב ההולך לאוצר התחתון, דהיינו זריעה". ועוד כתב שם (אגרת תקפה): "מה שכתבתי לו הטעם לפענ"ד בהוראת כ"ק אדנ"ע, שהמים דמקוה התחתונה יכסו רצפת מקוה העליונה טרם יזרמו לשם מים שאובים – נמוקי פשוט – כי אז תהי' נתינת מים שאובים במקוה כשרה, מה שאין כן כשיכנסו מקודם מים שאובים יוכשרו רק ע"י השקה, וק"ל". ובחי"ז אגרת ו'תסב: "מש"כ שעשו עוד אוצר מן הצד כדי שתהי' זריעה – הנה עפ"י האופן דכ"ק אדנ"ע שהיא מקוה ע"ג האוצר, והוא רצה שיעלו מי התחתונה ע"ג רצפת העליונה (ע"פ הרי"ל שי' לנדא), הנה ה"ז זריעה באופן היותר מועיל, שא"צ השקה כלל לכל הדיעות, כמובן". וראה עוד מ"ש בזה הר"י שי' הורביץ, בקובץ אהלי שם גליון 5 עמ' קלט-קמא.
929. בשיש הזה באמצעו הי' נקב ההשקה: ראה אהלי שם גליון ה עמ' קמב-ג. תקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו ע' נה, וע' קכז.
930. שעור המים בתחתונה הי' כפול: עתה שנתגלה המקוה שבנה ברוסטוב, ומדדו את מדותיו של הבור התחתון: ארכו 142 ס"מ, רחבו 108 ס"מ וגבהו 93 ס"מ. בס"ה: 1426 ליטר, שהוא קרוב לכפול מהשיעור שיתבאר לקמן: 726 ליטר.
931. וויערשאק : 4.445 ס"מ.
932. 1.424 מטר: עתה שנתגלה המקוה שבנה ברוסטוב, ארכו: 1.42 – מלבד המדרגות. רוחב המדרגה – 24 ס"מ. וביחד – 1.66 מטר.
933. לרבנית: רבקה, כלת אדמו"ר ה"צמח צדק" ואמו של רבינו.
934. ככה עיקר הטבילה: ראה בתיקון המקוה של רבינו הזקן: "שתטבול במתיחת גופה לארכה תחת המים כעין דג ... וראשה יהיה על השליבה התחתונה, רק שלא יהיה שערה חוץ למים". לקמן סי' עב. ובאגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (ח"ג אגרת תקנב): "לכאורה דבר קשה הוא, כי המים מגביהים, וצריך להתאחז באיזה דבר, – ולהעיר מ"תיקון המקוה" לאדה"ז: ובידי' תאחוז כו' – ובמילא נעשו קמטים. וחומרו נעשה קולו". [עיקר השאלה בזה היא מהקמטים שנעשו בגופה על ידי שאוחזת בידיה כו', ולא מטעם חשש חציצה כאשר אוחזת בידיה, ששנינו (פ"ז מ"ז) "מפני שהמים מקדמין". וספ"ח "ואם הדיח את ידו במים טהורים". ובסי' קצח סכ"ח "שמשקה טופח שעל ידיה חבור למי המקוה"].
935. על ידי המשכה: מטעם שיתבאר בסעיף הבא. וההמשכה על קרקע עשוי ממלט (צמנט) הראוי לבלוע, כדלקמן שם ובסי"ג. וראה אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (ח"ז אגרת ב'כג).
936. דרך המשכה: כמבואר בארוכה לעיל סי' סו, ובקצרה לעיל בפנים התשובה. ולעיל סי' סב. ליקוט שיטות הפוסקים בזה, ראה "מקוה מים" עמ' ל-לב.
937. אותו היו פותחין טרם : כדלעיל בפנים התשובה.
938. מחסן . . מוכנים להחלפה: כיון שסוכ"ס, גם במקוה על גבי מקוה, מתחלפים קצת המים שבאוצר התחתון, לאט לאט, ובמשך זמן רב לא ישארו בו מ' סאה מי גשמים. לכן צריך לנקות מזמן לזמן את האוצר התחתון, ולמלאתו במי גשמים שנשמרים במאגר המים שבחצר. וראה תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו פרק שישי.
939. המחסן הזה שהי' בקרקע החצר: בתחלה היתה סברא לבנות את מאגר המים בתוך הבית (או המרתף) כדי שיהי' שמור יותר, ועל זה כתב רבינו אגרת סב, לעשותו בקרקע החצר.
940. על ידי משאבה וצנור גומי: ראה לעיל ס"ג. אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע חי"א אגרת ג'תקסח.
941. בפקקי גומי . . טומאה: ראה בארוכה לעיל סי' סה, ומסיים: "ולמעשה הנה לכאורה בסתימא של רעזינא אין שום חשש כנ"ל, רק שזה דבר חדש, ואין אנו יודעין בבירור מה היא מציאותה (וכמדומה שאין להשיג מגופה גדולה כדרוש לענינינו), ועל כן להשתדל בזה איני יודע אם כדאי הדבר, ונעשה כמו שעושין מעולם בכל ערי ישראל, במגופה של עץ, ועם פאקוליע". וראה טהרת מים עמ' קצח. אגרות-קודש ח"ז אגרת א'תתקפח. תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו ע' ס.
942. קלעצל אויסגעטאקט : עץ נקוב המחובר לקיר הצעמענט (אסיתא של עץ), שאותו סותמים עם סתימה של עץ (ברזא של עץ), המחזיק היטב.
943. וברזא של עץ . . היטב: ראה גם אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע חי"א אגרת ג'תקסח.
944. בלי ארכובות: ראה מה שליקט בזה בס' טהרת מים סי' נג. מקוה מים ח"ג פי"א.
945. ואחר כך יעברו המים : מהצינור שמביא המים מהגג – עד אוצר מי הגשמים שבחצר.
946. מדת האמה: ראה תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו פרק עשירי.
947. וויערשאקעס : כל ווערשאק הוא 4.445 ס"מ, והיינו ששיעור האמה לענין מקוה מחמירים על 62.23 ס"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.