סימן כה

סימן כה

אתרוגי קלבריא וארץ ישראל

ב"ה ³³⁵ יום ועש"ק עשרה בטבת אתרח"ם לפ"ק

מענטאן בארץ צרפת

כבוד ב"ד (חתני) ידידי עוז הרב המפורסם נכבד ומרומם בנש"ק י"א כו' מו"ה מרדכי דובער ³³⁶ שי'

ת"ל בעד החיים והשלום כה לחי

...והנה בעצם הכשרות מאתרוגי ארץ ישראל, ידוע אשר כ"ק רבינו הגדול א"ז אדמו"ר זצוקללה"ה החמיר לברך על אתרוג גענאווע דוקא (עד שפעם אחת הי' מלחמה גדולה בעולם, ונשמע שלא יניחו לעבור סחורה מאיטאליא, ורצה לשלוח איש מיוחד ³³⁷ לגענאווע לקנות אתרוג בשבילו כידוע). וכן החמירו אחריו רבותינו אבותינו אדמו"ר זצוקללה"ה, עד מה שראיתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהחמיר בזה עד מאד (ומפני שבימיו נתחדשו עוד ב' מקומות מאיי גענאווע שמביאים הסחורה לגענאווע, והם בארדעגערא וריווירע ³³⁸ (ולפי הנראה בימים הקדמונים לא הי' משם אתרוגים, וחדשים מקרוב באו, ובארדאגערא סמוך לפה ב' סטאנציעס עם הבאהן ³³⁹ ), ובהם יש חשש מורכב יותר מקארפע, הקפיד כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה על אתרוגי גענאווע הבאים מקאלאברע דוקא, והן הנה הכשרים דוקא, כאשר יבואר לקמן). ואתרוגי קארפע לא באו לביתו כלל בשום פעם מהזמן שאני זוכר. ואתרוג ארץ ישראל הי' אצלו פעם אחת, ולא בירך עליו כי אם בעת הלל נטלו ³⁴⁰ . ומפני כל זה לא עיינתי מעולם בהדין, ולא חפשתי בספרים אודות זה.

ועתה בחג הסוכות העבר, לא קבלתי האתרוג בזמנו, ומה מאד העגמת נפש שהי' לי מזה ה"י, ורציתי לעיין בהדין אולי אמצא מדברים מנידון אתרוגי קארפע או ארץ ישראל, ולמצוא היתר לברך עליהם (ובאמת אף אם מצאתי היתר בספרים אינני יודע אם הייתי סומך על זה, אחר שאבותינו רבותינו זצוקללה"ה החמירו בזה כל כך), ולא הי' לי ספרים. אך ראיתי בסידור החדש שהדפיס ³⁴¹ ה"ר אברהם דוד מניקאלייעב, ושם בשערי תפלה ³⁴² הביא משו"ת חתם סופר או"ח סי' ר"ז, וז"ל החתם סופר, כל אילו הסימנים לאו דאורייתא כו' (שנסמוך עליהם, אם אינו ידוע בודאי שאינם מורכבים) ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת (כמ"ש בשו"ע יוד"ע סי' פ"ב ס"ב. ואם אין להם מסורת מאבותיהם שהם טהורים אינם מועילים הסימנים כמש"ש סוף הסעי', ואעפ"י שיש לו ג' הסימנים אין לאכלו כו' אלא אם כן יש להם מסורת כו', וכמו כן באתרוג אעפ"י שיש לו הד' סימנים (שהביא בשו"ע אדמו"ר סי' תרמ"ח סל"א) אינם מועילים אלא אם כן יש להם מסורת כו'). על כן אותם הבאים מייעניווא, שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי צרפתים, אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מייענאווע, הן הנה הכשרים, ואין צריך לשום סימן כלל (וכמ"ש שם בבאר היטב ³⁴³ סק"ו בשם הש"ך שאין צריך לבדוק אחר שום סימן), והגאון מהר"מ פאדווה ³⁴⁴ ז"ל (שממנו מקור הד' סימני' הנ"ל) לא בא אלא להודיע סימנים האתרוגים ההם (ר"ל מאיי גענאווע), כדי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו (כמ"ש בבאר היטב בשם הש"ך. אך הש"ך כתב שם (לפי המובא בבאר היטב) דאי אשתכח שדורס כו' אין לסמוך על המסורת כו', ולפי מ"ש בחתם סופר נראה שאנו תולים בטעות השולח וכדומה, ומכל מקום האחרים הבאים משם אינם צריכים בדיקה, והמסורה בחזקתה עומדת כו'). אבל הבאים בודאי מאיים אחרים, אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראי' שאינם מהמורכבים כו'. העולה מזה, כל האתרוגים שאינם מן יעניווע אין ליקח בלי כתב הכשר, שיודע מי הוא המעיד, שאינם מהמורכבים עכ"ל החת"ס, כאשר הובא בשערי תפלה.

והנה אף שיש לומר שעתה הורע חזקת כשרות אתרוגי יעניווא, מפני אתרוגי בארדעגערא וריווירע הבאים לשם. אך באמת חזקת אתרוגי קאלאברע לא הורע ח"ו, ובחזקתן עומדים, והמה ניכרים היטב בגדולן שמובדלים מהאחרים, ועל אותן כיוון החתם סופר באמרו שמסורת בידינו כו' שמעולם יושבי מדינות אשכנז כו', כי גם עתה אתרוגי קאלאברע רובם ככולם נשלחים למדינות אשכנז בסך מסוים יותר מלשארי ארצות, ועל כן אתרוגי קאלאברע כשרים בלתי שום ספק, ואינם צריכים לשום סימן כלל.

וכאשר כתב החתם סופר, שהבאים מאיים אחרים צריכים לידע מי הוא המעיד עליהם כו', ואתרוגי קארפע אינו יודעים כלל מי הוא המעיד, כי מי מכיר את הרב דשם, וכאשר ידוע בכלל הרבנים במקומות אלו מי יוכל לסמוך עליהם, וה' הטוב יכפר כו'. ולזאת לפי דעתי האתרוגים אשר יהיו מהשגחת כבודו ובנו הר"ש ³⁴⁵ שי' בודאי טובים הרבה מאתרוגי קארפע.

והאמת אגיד כי אף עם השגחתם, מכל מקום אתרוגי קאלאברע אצלי במעלה יותר מכל האתרוגים שבעולם. אך לגבי אתרוגי קארפע בודאי טובים יותר האתרוגים שתחת השגחתם, וכנ"ל.