סימן טו

סימן טו

קיצור פס"ד משו"ע רבינו נ"ע סי' תנא

כל ²⁸² הכלים שאינו רוצה, או שאי אפשר, להכשירן לפסח, ורוצה להשהותן לאחר הפסח, ישפשפן היטיב קודם שעה ששית (וע' בסי' תמ"ד פרטי הדינים בזה) וידיחם, בענין שלא יהי' חמץ ניכר בהם, ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם. וטוב להצניעם בחדר מיוחד, ויצניע המפתח.

ובדרך עראי ומקרה מותר להוציאן ולהשתמש בהן צונן בין לח בין יבש (והוא שנדחו היטיב). ובשל חרס אסור לפי המנהג. וסכין צריך נעיצה עשרה פעמים בקרקע קשה [בכל פעם במקום אחר ²⁸³ ] קודם שמשתמש בו בצונן בפסח באקראי. ובקביעות אסור מן ערב פסח שעה ה'.

שכח ולא שפשף בערב פסח ישפשפן בחול המועד (אבל לא בשבת ויום טוב) מיד שנזכר. עבר עליהן הפסח ישפשפן אחר הפסח.

אין למחות בידי הנוהגין לסדר כלי בדיל של חמץ בכותלי הבית לנוי, בגובה שאין היד מגעת לשם. והמחמיר להצניען תבוא עליו ברכה.

גוי המוכר כלים חדשים בשוק, בין של חרס בין של מתכות בין של זכוכית לוקחין ממנו כל כלי שנראה חדש. אבל אם נכנס לבית הגוי לקנות כלים לא יקח כלי שעומדת בפני עצמו [ואפשר כמו כן כלי יחידית, וכ"נ בד"מ סי' קכ"א ביו"ד], אלא אם כן מכיר היטיב שלא נשתמש בו, או שהגוי מסיח לפי תומו שלא נשתמש בו, או שלוקח כלי מתוך כלים הרבה. ובכלי זכוכית יש להתיר לקנות הצלולים [וע' בדרכי משה שם ²⁸⁴ בשם הכלבו וצ"ע].

כלי חרס שנשתמש בו חמץ בחמין שהיד סולדת בהן אין לו תקנה אלא ליבון גמור, דהיינו שיסיקנו כל כך עד שיהיו נצוצות נתזין ממנו. במה דברים אמורים כשדרך הסיקו מבפנים, וכן בהכשירו מסיקו מבפנים כגון תנור, אבל כלי חרס שדרך הסיקו מבחוץ, כגון קדירה ומחבת וטפקא של חרס, אינו מועיל מה שימלאנו גחלים מבפנים, ואפילו אם מכניסו ריקן לתוך התנור מלא אש שהשלהבת מלבנו מבפנים ומבחוץ אין זה מועיל. אבל אם מחזירו לתוך כבשן מלא אש שמצרפין בו כלים חדשים, מותר להשתמש בו בפסח.

בוכיא והיא כלי העשוי מלבנים ועפר ומסיקים אותו מבחוץ ואופין ומטגנין בתוכו, ימלאהו גחלים מבפנים (וכל שכן אם הסיקו מבפנים ויסיקהו גם בהכשירו מבפנים) עד שיתלבן ליבון גמור כנ"ל וע"ד שית' בסי' תס"א. וכן לבנים מותר ללבנן באור ליבון גמור ולהשתמש בהן בפסח. במה דברים אמורים בלבנים שנצטרפו בכבשן, [אבל] אם נתייבשו בחמה, אם לא נשתמש על ידי האור עצמו אלא על ידי רוטב, כגון שנשפך עליהם תבשיל, די בהגעלה.

כלי מתכות שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי האור בלבד שלא על ידי משקה, כגון השפודים והאכסלאות שצלו עליהם מולייתא [וכן תנור קטן של מתכות שבתוך הכירה שקורין דוחאוויע שאופין בתוכן], אינו נכשר אלא בליבון גמור, דהיינו עד שיהיו נצוצות מנתזין ממנו, או עד שתשיר קליפתו העליונה (וכן הוא בשאר איסורים. אבל אם מתחלה נבלע בהם בשר בלבד על ידי האור כגון צלי, ואחר כך נבלע בהם חלב, הכשירם בהגעלה). וי"א שכל הכלים שבלעו חמץ קודם הפסח אפילו על ידי האור נכשרין על ידי הגעלה. והעיקר כסברא הראשונה, ואפילו בדיעבד שנשתמש בהן בחמין על ידי הגעלה בלבד אסורין בפסח. ובהפסד מרובה או במניעת שמחת יום טוב יש לסמוך על סברה האחרונה. במקום שיש עוד צד אחר להקל יש לצרף גם סברא האחרונה ולהכשיר בהגעלה.

כלי מתכות הבלוע מחמץ על ידי רוטב, כגון תבשיל של חמץ רותח, הרי הוא נכשר בהגעלה [וע"ד שית' לקמן]. ואם רוצה להכשירו בליבון, די לו ליבון קל, דהיינו שימלאנו גחלים בוערות מבפנים וישהה אותם בתוכו עד שאם יגע בצד החיצון יהי' היד סולדת בו [וע' לקמן בדין חלודה. ואפשר שהמנהג הוא להחמיר רק במקום שיש חשש ממשות חמץ, וכן נראה].

נת' דכלי מתכות שבלע חמץ על ידי רוטב נכשר בהגעלה. ואם יש בצד הפנימי של הכלי חלודה ממשית (ראש"ט) שכשגוררין אותה יש בה כמה עפרורית, צריך להסיר כל החלודה (וכן שארי טינופת שבהן) קודם שיגעלנו, או שילבן מקום החלודה קודם ההגעלה ליבון קל הנ"ל. והעולם נהגו להחמיר להשהות הגחלים עד שיהי' קש או חוט נשרף בצד השני (דהיינו שקושרין קש או חוט סביב הכלי נגד הגחלים שעל גבי החלודה, ומשהה הגחלים כל כך עד שישרוף הקש או החוט). ואם לא עשה כן קודם הגעלה יעשה כן אחר הגעלה.

אבל אם בהחלודה אין ממשות כלל רק מראה בלבד, וכן כתמים הנעשים בכלי בדיל הנק' ערד פלעקין, או שהחלודה היא בצד החיצון של הכלי אין לחוש לה.

מצוה מן המובחר לכל מי שאפשר לו לקנות סכינים חדשים לפסח. אבל מעיקר הדין אפילו נשתמש בהם חמץ בחמין נכשרים לפסח בהגעלה בכלי ראשון.

כלי ראשון נקרא הכלי שהרתיחו בו המים אצל האש. ואפילו לאחר שהעבירוהו מן האש אם המים רותחין כל כך שמעלים רתיחה הרי זה כלי ראשון וכמ"ש בסי' תנ"ב.

וקודם הגעלה צריך לשוף את הסכינים במשחזת או בריחיים או בדבר אחר להסיר את כל חלודה ממשית שבהן, או ללבן מקום החלודה בליבון קל הנ"ל (היינו שיהי' חוט או קש נשרף) קודם הגעלה, ואם לא עשה כן קודם יעשה כן אחר ההגעלה [ואפשר דאחר הגעלה דוקא ליבון הנ"ל ולא השחזה].

סכין או שארי כלים שיש בהם גומא או סדק או נקב במקום שמשתמשין בו, דהיינו צד הפנימי, צריך במקום ההוא ליבון קל הנ"ל קודם הגעלה. ואם לא עשה כן קודם הגעלה יעשה כן אחר ההגעלה. ולפיכך אותן סכינים שידותיהן תחובין וקבועין במסמרים קטנים תוך בית יד, ואין צריך לומר אם גוף הבית יד הוא מב' חלקים מדובקים וריוח מעט ביניהם להכניס שם הסכין, וכן אם יד הסכין דבוקה בבית יד על ידי דבק, אין הגעלה מועלת להם [ונראה שאם יוציאם מהבית יד וילבן את היד כנ"ל מועיל אחר כך הגעלה, ויכניסם אחר כך בבית יד חדשה, או שילבן הבית יד בפני עצמו ויגעילה אחר כך].

אם הבית יד עשוי' מקרן אינו מועיל הגעלה [אם לא שיוציאו ממנה כנ"ל].

קרן הרי הוא כחרס לענין הגעלה, ולפיכך כלים העשוים מקרן אין הגעלה מועלת להם.

כל הכלים (חוץ מן הסכין) שיש בידותיהן גומות וסדקים וחלודה אין צריך לנקרן כלל. ולכתחלה צריך להגעיל גם את הידות. ואם הגעיל את הכלי ולא הגעיל את ידו ותחבו בפסח לתוך התבשיל הרי זה מותר באכילה. ואם לא הגעיל גם את גוף הכלי והיד נתחב בפסח לתוך התבשיל, אם הכלי וידו הן של מתכות יש אוסרין את התבשיל, ויש מתירין, ויש לסמוך על דבריהם בהפסד מרובה או במקום מניעת שמחת יום טוב.

הנדן (נרתק) של סכינים אין הגעלה מועלת לו להכשירו להכניס בתוכו סכין של פסח, אלא אם כן פותח את התפירות ומגררו יפה יפה (שאז אפילו הגעלה אין צריך) [ע' מ"א סקל"ו, ואפשר צריך הדחה].

חצובה (שקורין דריי' פוס) צריכה הכשר בליבון גמור.

כלי מתכת וכלי עץ כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה (פירוש כלי חרס שלא נצרפו בכבשן אלא נתייבשו בחמה) כלי עצם (חוץ מקרן) וכלי מפערי"ל מוטע"ר שנשתמש חמץ על ידי משקה חמין הרי כבולען כך פולטן. ואם נשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי חום כלי ראשון כגון קדרות ואלפסין ויורות. וכן כף שמיוחד להגיס הקדירה כשהיא אצל האש, או אפילו אחר שהעבירה מן האש והיד סולדת בו, וכן כף המיוחד להוציא בו מהקדירה אל הקערה [וכן כיסוי של ברזל כמו שית' לקמן], צריך להגעילן בכלי ראשון דוקא, או שעומד אצל האש או גם לאחר שהעבירוהו מן האש כנ"ל. וי"א דדוקא בכלי ראשון העומד אצל האש. ובשאר איסורים יש להחמיר כדבריהם, ובחמץ יש להקל כסברא הראשונה, וכן בכלי שנבלע בו תחלה בשר ואחר כך חלב.

וכלים שנשתמש בהם חמץ על ידי עירוי מכלי ראשון, כגון קערות [ואם על ידי כף כנ"ל צ"ע אם זה נקרא עירוי מכלי ראשון, ע' סכ"ח. ואפשר מפני שעל פי רוב מערין מהקדירה עצמה על כן אין חילוק בזה], אע"פ שלפעמים כופין קערה על גבי אלפס שאצל האש ונבלע בה חמץ על ידי כלי ראשון, הרי הם נכשרין על ידי עירוי מכלי ראשון. ויזהר שלא יהי' נפסק הקילוח מהכלי ראשון קודם שנגע הקילוח בגוף הקערה, ובאם לאו לא עלתה ההגעלה. וי"א דקערות [וכן שארי כלים שיש לחוש שנשתמש בכלי ראשון, כן נראה בדרכי משה] צריך להגעילן בכלי ראשון דוקא. וכן נוהגין ואין לשנות. ואם הקערה היא גדולה שאי אפשר להגעילו בכלי ראשון יתן עלי' אבן מלובן ויערה עלי' מים רותחין מן כלי ראשון ויעביר עלי' האבן על פני כל הקערה [ע' בסי' תנ"ב ס"ב, ונראה שגם כאן הכוונה כן. ואם לפעמים כופין הקערה בצד הפנימי על האלפס, ולפעמים מכסים בצד החיצון, הרי צריכה הגעלה משני הצדדים. וזה אי אפשר על ידי אבן מלובן בבת אחת. ואפשר מועיל שיעשה ההגעלה בזה אחר זה כמ"ש לקמן סל"ז. וצ"ע אם נאמר כן בעובי' של הכלי כמו בהרוחב]. וכן יעשה בכל הצריך הגעלה בכלי ראשון ואי אפשר להגעילו בתוך כלי ראשון. אבל כל כלי שאפשר להגעילה בכלי ראשון אין להגעילה על ידי עירוי ואבן מלובן. וקערה גדולה שיש לה אוגנים ובליטות אין לה תקנה על ידי עירוי ואבן מלובן.

וכשמגעיל על ידי אבן מלובן אין צריך ליזהר שלא יפסק הקילוח, ואפילו אם מערה מהכלי ראשון לכלי אחר וממנו מערה על הקערה הרי זה מותר. ומכל מקום לכתחלה גם כשמגעיל על ידי אבן מלובן צריכים ליזהר שיערה מכלי ראשון ולא יופסק הקילוח.

ובדיעבד שכבר הגעיל את הקערות וכיוצא בהן [היינו כלים שרוב תשמישן על ידי עירוי מכלי ראשון] על ידי עירוי מכלי ראשון בלא אבן מלובן, והשתמש בהן בפסח בחמין, הרי החמין מותרין. והוא שהגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון עצמו, או שהכניס כלי ריקן לתוך כלי ראשון רותח ואחר שנשאבו בו המים השהה אותו בהכלי ראשון עד שהמים שבו העלו רתיחה והוציאו מהכלי ראשון ועירה ממנו על הכלים, הרי זה כעירוי כלי ראשון עצמו. אבל אם לא שהה כשיעור הזה אין דינו ככלי ראשון, ואם עירו ממנו על כלים כנ"ל לא עלתה להם הגעלה, ואוסרין את החמין שנשתמשו בהן בפסח.

וכל זה כשהקערה אינו בן יומו מתשמיש כלי ראשון. אבל אם היא בן יומו, צריכה הגעלה בתוך כלי ראשון ממש. ואם הגעילה על ידי עירוי לבד, אוסרת החמין שנשתמשו בה בתוך מעת לעת לתשמיש כלי ראשון.

וכלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי חום כלי שני, כגון כפות המיוחדים לאכול בהם מהקערה, הרי הן נכשרין על ידי הגעלה בכלי שני. וי"א שצריכין הגעלה בכלי ראשון, וכן נוהגין ואין לשנות.

ובדיעבד אם לא הגעילן כלל ותחבן בפסח לתוך כלי ראשון, יש להתיר באכילה בהפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב. ודוקא כשהן אינן בני יומן.

ואם נבלע על ידי עירוי מכלי שני, כגון רוטב חם שהיד סולדת בהן של חמץ שבקערה שנשפך בפסח על היתר, די בהדחה. ואין צריך לומר בחום כלי שלישי ורביעי. ואין להקל בזה אלא בהפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, אבל בלא זה אין להקל אפילו בשלישי ורביעי.

סלים שמולחים בהם בשר כל השנה (בין מנוקבים בין שאינם מנוקבים) טוב להחמיר להגעילן על ידי כלי ראשון. ובדיעבד אם לא הגעילן ומלח בהן בפסח הבשר מותר באכילה.