הצלת הספריה מאירופה

הצלת הספריה מאירופה

לפני צאתו את ווארשא בא רבינו לידי הסכם עם העו"ד אהרן בלום ¹¹¹⁸ הי"ד שהוא ימשיך להתעסק בסידורי הצלת הספריה, תמורת סכום של 1000$. הוא עצמו נספה בשואה, ואל אחיו הרי"ל כתב רבינו אחרי תום המלחמה (ח"ט אגרת ב'תתכד):

התדברתי עמו בעד קבלת רשיון להוציא את כל הספרים והכתבים סך אלף שקלים, ומזה מסרתי לו למפרע טרם עזבי את ווארשא סך חמש מאות, וחמש מאות נמצאים אצלי לשלמם.

לפי התוכנית הראשונה הוצרכה הספריה להשלח מאטוואצק, דרך איטליה, מיד בחודש אדר ב'. באטוואצק התגוררה אז משפחת הארנשטיין הי"ד – בתו של רבינו וחתנו. הם היו מתכתבים בקשר לספריה על ידי ה"ר מרדכי חפץ מריגא, הי"ד. באגרת שכתב הר"מ חפץ אל רבינו בו' ניסן, מספר הוא:

כתבו על דבר הביבלאתעק והכתבים אשר הי' מוכן לשלוח, ופתאום נתעכב, ואינם כותבים הסיבה. כן ביום אשר קבלתי המכתב הנ"ל קבלתי מהם טעלעגראמע (אשר זהו פעם ראשון בזמן זה אשר בא טעלעגראם מפולין) כותבים לעשות אינטערווענץ אודות הביבלאתעק, ותיכף שלחתי בזה טעלעגראם לכ"ק על דבר זה.

את פרטי הדבר כתב שוב בי"ג ניסן:

היום באה לפה אשת ידידנו ר' שמואל זאלמאנאוו ובנם ... היא מסרה אשר הרשיון על הוצאת הביבלאטעק לקחו בחזרה, ובכלל נתנו חוק אשר כל הספרים הנמצאים בפולין יחרימו ח"ו היל"ת.

כך נמשך עד חודש סיון שאז נתחדשה אפשרות משלוח הספריה לארה"ב. על כך כתב שוב הר"מ חפץ בג' סיון:

על דבר הביבלאטעק קבל ידידנו הר"י עבער מכתב ממר [י"ל] בלום מווילנא, אשר כותב אשר הוא קבל מכתב מאחיו אהרן ¹¹¹⁹ , והוא כותב כי עוד צריך ת"ק ספרי רי"ד ¹¹²⁰ ... ואז יהי' אפשרות לשלוח הביבלאטעק, וכתבתי על ידי טעלעגראמע, ואתמול קבלתי תשובת כ"ק, ודברתי עם הר"י עבער, וכתב תיכף מכתב מהיר למר בלום אשר יודיע תיכף לאחיו כי כ"ק מבטיח לו על דבר הת"ק ספרים, וכ"ק מבקש על דבר תיכף שילוח הביבלאטעק.

[כאן חלה אי הבנה בקשר לכוונת "500$ השניים", וכדי להקל את הבנת המשך ההתכתבות – החובה לבאר הדברים בקצרה:

כאשר הר"י עבער, הי"ד, קיבל את המכתב מאת בלום בקשר ל-500$, לא כיון אל 500$ הנשארים מתוך ה-1000$ הראשונים שהוסכם עליהם כנ"ל, אלא, שמחמת השינויים בתוכניות, שלא נשלח מיד בשלהי החורף דרך איטליה, דורש הוא 500$ נוספים, כך שהסכום הכללי יהיה מעתה 1500$. מקבלי המכתב של בלום לא הבינו אלא שהוא שואל על 500$ האחרונים מתוך ה1000$ הראשונים, ולכן אישרו את זה מיד.

אחר שקבל מר בלום את המענה כתב שוב שהוא מחכה לקבלת ה-500$ השניים. הר"מ חפץ לא הבין מה הם ה-500$ השניים, וכתב על כך בכ"ז סיון: "כתב על דבר חצי אלף השני. אני כתבתי לחתנו כ"ק אם הוא יודע מה מזה מהשני חצאים".

הדיון בקשר ל-500$ השניים נמשך בכמה אגרות, וגם אחרי המלחמה – על ידי אחיו הנ"ל. בסופו של דבר כתב רבינו אל האח הרי"ל בלום (ח"ט אגרת ב'תתכד) שיעשה בזה "לפי הוראת הביד"צ"].

ב-30 ליולי (כ"ד תמוז) הודיע הר"מ חפץ במברק (תרגום מגרמנית):

הספריה הנשלחת לנ.י. דרך ריגא על שמי, לדעתי, קבלת הספריה ¹¹²¹ היא ללא תועלת ... דרך המשלוח ¹¹²² שטעטין ¹¹²³ שטוקהולם.

ולמחרת פירט יותר באגרת:

קבלתי מכתב מהיר מהפירמא שיינקער מווארשא אשר שלחו על שמי ביבלאטעק של מאה ארגזים ספרים לפה, רק כותבים אשר הכוונה שישלחו לנויארק. וכאשר אני חלוש בבריאותי וקשה עלי לקבל בפה את הביבלאתעק, על כן בקשתי את הפירמא שיינקער דפה, שיבקשו אשר הביבלאתעק ילך לעיר שטעטין, ומשם ילך אז לשטאקהאלעם, ויחכה עד שיהי' אפשרות לשלוח לנויארק דרך פעצאמא, או לשלוח להלסינקפארס ¹¹²⁴ .

לא ברור האם מה שכתב "אני חלוש בבריאותי וקשה עלי לקבל בפה את הביבלאתעק" הכוונה לחלישות הבריאות כפשוטה, או שמא הכוונה לרמז כל שהוא. מה שברור הוא, שבינתיים נכבשה לטביא ע"י רוסיה, והוקם בה ממשל קומוניסטי שהחליט על סיפוחה של לטביא לברית המועצות; כך ששינוי המסלול חסך את החרמת הספריה על ידי ממשלת רוסיה.

רבינו הסכים מיד לשינוי, ובאחד באוגוסט (כ"ו תמוז) שלח שלשה מברקים: למר בלום הנ"ל, לחברת ההובלה שיינקר בווארשא ולחברת שיינקר בברלין:

לשנות ולשלוח לאיידקונען, בדרך משטעטין לשטוקהולם, ולשמור ¹¹²⁵ עד לאפשרות המשלוח לנ.י.

וכך אמנם נעשה. בכ"ט תמוז הודיע הר"מ חפץ:

הפסקנו הנסיעה לפה ונשאר באיידקון, אך משם צריכים לשלוח לשטעטין.

וב-20 לאוגוסט (ט"ז מנ"א) הודיע העו"ד בלום אל רבינו בגלויה:

הקרון עם 100 תיבות כבר נשלח משטעטין לשטוקהולם ... את הקרון השני ¹¹²⁶ איני יכול לשלוח עד שאקבל הודעה בדבר חצי ¹¹²⁷ על שמי.

בתוכן דומה כתב בגלויות נוספות ב-3 בספטמבר (אדר"ח אלול), ב-10 בספטמבר (ז' אלול), ב-11 אוקטובר (עיוהכ"פ תש"א) וב-22 נובמבר (כ"א מ"ח). אך כל זאת ללא הועיל: 100 התיבות של המשלוח הראשון הגיעו לשטוקהולם, וכעבור שנה הגיעו משם לנ.י., ואילו 17 התיבות הנותרות נשארו בפולין, שם נעלמו עקבותיהן, ועד עתה לא ידוע מה עלה בסופן, כדלקמן.

*

כל האמור לעיל הוא רק בקשר לספרי-הדפוס. שלוש התיבות של כתבי-היד הונחו למשמרת ברשות השגרירות האמריקנית בווארשא.

בכ"ו שבט תש"א כתב חדב"נ הרש"ג אל ה"ר ישראל חסדן בשטוקהולם (מתורגם מאנגלית):

תראה שחברת שיינקער תבטיח בקשר ... לחפצים וכתבי-יד של הרבנים דזייקאבסאן והעכט ¹¹²⁸ ברשות השגרירות האמריקנית בברלין ¹¹²⁹ , אשר חברת שיינקער בווארשא הוצרכה לשלוח לארה"ב דרך ליסבון.

בכ"ג ניסן כתב לו רבינו (ח"ה אגרת א'תיב):

הספרים והחפצים של הרב יאקובסאן וחתנו הרב העכט הם מכבר ברשות האמבאסאדאר האמריקאני, עם רשיון הממשלה דשם לשלחם. ועוד כשלשה ארבעה חדשים מלפנים הודיע האמבאסאדאר להמיניסטריום בפה ¹¹³⁰ , כי החפצים ושלש תיבות ספרים שונים של הרב יאקובסאן הם ברשותו.

ושם נשארו עד אשר נכנסה ארה"ב למלחמה, ובנין השגרירות וכל אשר בו הוחרם ע"י השלטון הגרמני ¹¹³¹ .

חניית הספרים בשטוקהולם

נעקוב כעת אחרי 100 התיבות המונחות בשטוקהולם, אחרי שהגיעו לשם בתחלת שנת תש"א.

בכ"ו שבט תש"א כתב חדב"נ הרש"ג אל ה"ר ישראל חסדן בשטוקהולם (מתורגם מאנגלית):

תראה שחברת שיינקער תבטיח בקשר לספריית שניאורסאהן, בחלקה בשטוקהולם ובחלקה הוצרכה להגיע מווארשא. גם בקשר לחפצים וכתבי-יד של הרבנים דזייקאבסאן והעכט ¹¹³² ברשות השגרירות האמריקנית בברלין ¹¹³³ , אשר חברת שיינקער בווארשא הוצרכה לשלוח לארה"ב דרך ליסבון, ולהשתדל בביצוע המשלוח של שניהם בלי כל דיחוי.

על הבקשה הזאת השיב ה"ר ישראל חסדן, בערב ר"ח אדר תש"א:

יום בשורה לי היום, יום שמחה לי היום, שזכיתי לפעול בדבר שילוח הספרים. ספרי קדש הללו שעברו עליהם גליות אין מספר גלות "אדום" וכו' יבאו לבעליהם. יתן ד' שמצב בריאותו של הוד כ"ק יוטב כל כך במדה מרובה שתהי' לו האפשרות להשתמש ולהתענג בהם ... תיכף כשקבלתי הטלגר' הלכתי להדירקטור של שענקער קאמפאני, והוא סיפר לי שספרי אדמו"ר וספרי הרה"ח יעקבזון נמצאים כאן בשטוקהולם, והם ניסו פעמיים לשלוח דרך פעטסאמא, אבל להיות שכל הדרכים בחזקת סכנה אינו יודע איך להחליט ... הסברתי לו את כל הענין, גלות רוסי' גלות פולין, ומי הוא בעל הספרים ... הסכים להגיש כתב בקשה ... הסכימו תיכף לטעון על האני' את הספרים 12 טאן, המפליגה בשבוע הבא.

תצלום 73-1

מכתב ה"ר חסדן לרבינו – אודות הצלת הספריה

בכ"ג ניסן כתב אליו רבינו (ח"ה אגרת א'תיב):

תודה עבור התעסקותו אדות הספרים, וכנראה עוד לא הפליגו בספינה שיצאה במערץ. כן הם דורשים כספים בלי שום חשבון. וגם איני יודע מספר התיבות שבהטראנספארט זה. לי הודיעו מווארשא כי בטראנספארט זה היו מאה תיבות (וכמה תיבות נשארו לטראנספארט השני לא אדע).

הגעת הספרים לנ.י.

בי"א סיון בישר רבינו (חי"ג אגרת ד'תתטז):

ת"ל חלק מהביבליאתיקה באה לניו יארק, וביום ב' הבע"ל אקבלה להצלחה.

כך הודיע גם המזכיר רח"ל, במכתב שכתב בכ' סיון אל הר"מ גורארי':

נתקבלו שבוע זו כמאה תיבות ספרים מהביליותיקה של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ועדיין נשאר שם כחמשים תיבות, וכן הכתבים.

נראה שהדבר עדיין נמשך עוד כמה חדשים, כי בט' מ"ח תש"ב כתב רבינו לר"י חסדן בקשר לקבלת הספריה (ח"ו אגרת א'תקצו):

בטח קיבל את מכתבי שהודעתיו מקבלת הביבליותיקה, וכעת עסוקים בהרקת התיבות. בס"ה נתקבלו מאה תיבות, אבל ביניהם שבע תיבות עם כלי בית – דרך אגב כלים כאלה שאינם שוים כלום – אבל הרבה תיבות ספרים עוד נשארו בווארשא – כשלשים ¹¹³⁴ או יותר לערך – אצל העקספעדיציא קו[נ]טורה של שענקער קא. ומה מאד חפצתי לקבלם, אבל כאן אין עכשו שום חברה של טראנספארט שיהי' לה קשר עם ווארשא, והנני בזה לבקשו אולי יש במחנו קונטורה שיש לה קשר עם ווארשא, שתוכל לדרוש שישלחו התיבות למחנם הט', אזי יבקש שהקונטורה תשלח מכתב מהיר לשם לשאול; 1) כמה תיבות בדיוק עוד נשארו שמה מן הביבליותיקה של שניאורסאהן, 2) כמה הוצאות תעלה ההובלה מווארשא למחנם הט' ולהודיעני מזה.

חיפוש הספרים האבודים

כל ההשתדלויות בנידון הצלת 17 התיבות של הספרים, ושלוש התיבות של כתבי-היד, שנשארו בווארשא, לא הועילו. את מצב הדברים סיכם רבינו באגרת י"א אדר תש"ג (ח"ז אגרת א'תתקעא):

בחסדי השי"ת עלה בידי להציל תשעים תיבות של ספרים מאוצר הספרים שלי במקום מגורי הקודם, ועוד כשלשים תיבות נשארו שמה.

במשך החדשים הבאים נתברר שרק 17 תיבות נשארו למשלוח השני, כנזכר באגרת ז' שבט תש"ד (ח"ח אגרת ב'רנו):

לא כל הספרים שלי הצלתי מפולין, ממאה ושבע עשרה – לערך – תיבות ספרים, הגיעו לפה רק מאה תיבות ¹¹³⁵ .

ועל התוצאות סיפר לי ר' חיים ליברמן, בשלהי תשמ"ג (מתוך רשימתי מאז):

משלוח הראשון הגיע בשלום [לאחר שעבר בדיקה על ידי הגרמנים בדרך, ולא נמצא בו דבר פסול]. אך בעת המשלוח השני כבר היתה ארה"ב מעורבת במלחמה, ולא יכלה להועיל. לבסוף פיצצו את ה"סקלאד" [מחסן] שבו נשמרו הספרים – אך לא ידוע אם הוציאו הספרים משם לפני ההפצצה.

*

במשך זמן המלחמה לא היתה אפשרות להמשיך באיתור שאר הספרים והכתבים שנשארו בווארשא. אמנם בכ"ד אד"ר תש"ו, אחר תום המלחמה, פנה רבינו אל גדולי הספרנים בנ.י. (מר אלכסנדר מארקס מספריית הסמינר ומר יהושע בלאך מהספריה הצבורית בנ.י.), באגרת בקשה מיוחדת (ח"ט אגרת ב'תתסז):

אחרי כיבוש הנאציס את פולניא בשנת ת"ש, תפסו הזדים כמה ארגזים מלאי כתבי-יד עתיקים וספרים יקרי-ערך שנשתמרו בספרי' שלי באטוואצק, כתבי יד וספרים אלו – מלבד הרבה שנתוספו אח"כ – היו בספרייתו הפרטית של הספרן הידוע שמואל ווינער אשר קניתי ממנו בשעתו.

כתבי-יד: שלשה ארגזים גדולים מלאי כתבי-יד עתיקים נתפסו, כאמור ע"י הנאציס, בין כתבי היד ישנם כת"י מבעל התניא וחמשת הדורות נשיאי חב"ד הבאים אחריו, משך תקופה של מאה וחמשים שנה לערך. כתבי יד אלה הם במקצוע חסידות וגם הלכה, ביניהם כתבי יד רבים – מכתבים וחליפות מכתבים – שהם אוצר בלום במקצוע דברי ימי עמנו בארץ רוסיא במשך מאתים שנה האחרונות.

כתבי יד האלה, רשומים על שם הרבנים, חברי אגודת חסידי חב"ד, הרב ר' ישראל דזשיקאבסאן, וחתנו הרב ר' שלמה זלמן העכט, שניהם נתיני ארצות הברית, הבעלים הרשמיים של הרכוש הזה.

ספרים: כמה אלפים ספרים, ביניהם ספרים רבים עתיקים גדולי הערך ויקרי המציאות, הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד דארצוה"ב וקנדה.

והנה טרם שנכנסה מדינת ארצוה"ב במלחמה, נהל הסטייט דעפארטמענט משא ומתן עם ברלין ע"ד השבת הרכוש הנ"ל לבעליהם הנתינים של ארצות הברית דאמריקה, והארגזים נחתמו ע"י המשטרה ועמדו למשמרת עד שעת הכושר לשלחם לארצוה"ב, אולם אחרי שגם אה"ב נכנסה במלחמה נפסק המו"מ, ואחרי ששקטה המלחמה נתחדש שוב המו"מ (העו"ד שעוסק בזה בתור ב"כ הרבנים הנ"ל ואגודת חסידי חב"ד רשום בשולי המכתב).

למען אשר הסטייט דעפרטמנט יעסוק במרץ למצוא הכת"י וספרים הנ"ל להשיבם לבעליהם, צריכים שהסטייט דפרטמנט יבין כי כתבי יד וספרים אלה הם אוצרות רוחניים גדולים, רכוש האומה, שיש להם ערך היסתורי ומדעי.

ולזאת הנני פונה למע"כ בבקשה גדולה, אשר בתור אוטוריטט בעל שם במקצוע זה יואיל נא לכתוב מכתב על שם הסטייט דפרטמנט להעיד על גודל ערך הכת"י והספרים בעד העם היהודי בכלל, ובפרט בעד הקיבוץ היהודי בארצוה"ב שאליו שייכים הרכוש הגדול הזה.

איתור ספרים בווארשא

מספר מסוים של ספרים השייכים לספריה אמנם נתקבל כעבור שנתיים, אך ספק אם הם קשורים ל-17 התיבות החסרות:

לראשונה מבשר הת' שלמה זילברברג, מניצולי השואה בפולין, בר"ה לאילנות תש"ו:

די ביבלאטעק וואס איך האב פערפאקט אין 39 יאהר אין אטוואצק, איז געפינדען גיווארען. גענויע פרטים וועלע שרייבן דאס נאהנסטע מאהל.

כעבור חודש, בי"ט אד"ר, מפרט יותר הת' פנחס קליין, לחברו הרא"ל קרעמער. בתחלה מונה לו את שמות החברים הניצולים ¹¹³⁶ "די תמימים וואס געפינען זיך אין פוילען ביים היינטיגען טאג", ומספר לו איך עברו את ימי השואה ביערות, ואחר כך עובר לנושא הספרים:

וועגען דעם ביבלאטעק פון כ"ק אד"ש, בין איך סוף וואך געווען אין לאדז ... געווארען געפונען און ווארשא א געוויסע טייל פון ביבלאטעק פון כ"ק אד"ש, נאר א קליינער פראצענט פון דעם ביבלאטעק, עס געפינען זיך א סאך כתב יד'ן און אויך געדרוקטע ספרים ... די ספרים זענען אונטער רשות פון יידישען צענטראל-קאמיטעט אין ווארשא-היסטארישער אפטיילונג.

שוב כתב רבינו אל הרש"ז גורביץ בא' תמוז תש"ו (ח"ט אגרת ב'תתקכא):

חתני הרש"ג שי' הודיעני מה שכותב על אודות בקורו את הרב ד"ר כהנא שי' בדבר הספרים שלי, תודה על העבר ובקשתי להזדרז בסדור הרשימה של הספרים והמשלוח.

בחורף תש"ח כתב הר"ש (ברש"פ) זלמנוב אל רבינו (ח"ט שוה"ג לאגרת ג'קפג):

קבלתי מכתב מש"ב זלמן גורעוויץ אשר בו מודיע ... אשר כבר שלח, יחד עם חפציו, כל הספרים השייכים לכ"ק אדמו"ר שליט"א שקיבלם מעקד הספרים אצל הקהלה בווארשא על ידי ד"ר כהנא. שלח זאת דרך טראנזיט פאריז ישר לנויארק על שמי. כפי שכותב יש בין הספרים הרבה ספרים עתיקים ועל כמה מהם רשום "מספרי נתן גו"א מקרעמענצוג".

ואז כתב רבינו שוב לרש"ז גורביץ בי"ז שבט (ח"ט אגרת ג'קפג):

ידידי הרב הנכבד וו"ח אי"א ש"ב מוה"ר שמואל שי' זלמנוב מסר לי פ"ש ממנו ומהתעסקותו בדבר הספרים שלי. תודה וברכה עבור זה.

הספרים "מספרי נתן גו"א מקראמאנצוג" נמצאים בספריה; אמנם עדיין לא נתברר אל נכון, אם אלו הם מתוך 17 התיבות הנשארים. שאר תיבות הספרים לא נמצאו מעולם, ועקבותיהם לא נודעו.

*

בשנת תשי"ב, כאשר הגיעו לארה"ק ספרים רבים מאירופה, שאל הרש"י זוין את חדב"נ, כ"ק אדמו"ר זי"ע, אם יש דרך לזהות את הספרים הבאים מהאוסף האמור, וכ"ק אדמו"ר זי"ע השיב לו (ח"ו אגרת א'תקסו):

בנוגע להספרים, הנה לאחר הבירור אצל הר"ח ליברמן, שהוא הי' הספרן אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, אין סימן על הספרים, אלא שבחלק מהם ישנה כתובת שהם מהספרי' של שמואל ווינער, ואולי יעלה בידי להשיג תצלום הכתובת זו ואשלחנה ואפנה במכתבים על פי הצעת כהדר"ג שי'.

גם שלוש התיבות של כתבי-היד לא נמצאו באותה שעה.

בקיץ תש"ז נמצא בפולין ה"ר יצחק גולדין, ובאותה שעה כתב רבינו אל המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין (חי"ג אגרת ד'תתקכב):

בבקשה לדבר עם חתני הרה"ג הרממ"ש שליט"א, אפשר שיכתוב לו ¹¹³⁷ , על אודות חיפוש הכתבים בווארשא בהקעלער'ס של רחוב ... כן במקום שנתקבצו הרבה כתבי-יד.

אמנם כתבי היד לא נמצאו אז, ונחשבו שנים רבות כאבודות, עד שנמצאו והוחזרו בקיץ תשל"ז – כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" פרק יא.