הגדלת הספריה

הגדלת הספריה

מיד לאחר צאת רבינו מרוסיה והתיישבותו בריגא, בתחלת חורף תרפ"ח, עוד לפני היציאה מרוסיה של המזכיר והספרן ר' חיים ליברמן, בתחלת קיץ תרפ"ח, כבר אז התחיל להתעסק בהגדלת הספריה.

רבינו עדיין לא הצליח לשלם את החובות הגדולים שבאו עקב ההגירה מרוסיה; עדיין לא הספיק להסתדר בדירה קבועה בעיר ריגא, ועם כל זאת מצא את הזמן הנכון להתעסק בעצמו בהשלמת הספריה.

לשם כך פנה לחסידיו בארה"ק ובארה"ב במכתבי בקשה, שיתעסקו באיסוף ספרים עבור הספריה. הוא פנה למוכרי-ספרים מרובים בבקשה שישלחו לו את קטלוגי הספרים שלהם כדי לבחור מהם את הדרוש לו. ואל המו"ס ר' דוד פרנקל מהוסיאטין הוא כתב בט"ז אייר (ח"ב אגרת שפ*):

מענין אותי לדעת אם יש לו מכירים מוכרי ספרים (אשר יודע האדרעסן שלהם) במקומות שונות במדינות תימן, אווסטראליע, אפריקא, צרפת ואיטאליע, ויואיל נא לשלוח לי.

ובקשר לאפשרויות הקניה הוסיף לכתוב באותה אגרת:

אם אפשר להשיג הספרים אשר הדפיס ח' "דובבי שפתי ישנים", רשימתם ומחירם (כי עתה כבד לי לקנות בהרחבה כאשר הי' מכבר ועלי לידע במה לבחור). כן חסרים לי י"ג קוטולוגין של בית מסחרו, המנין עד נו' 37 (37 יש אצלי) וחפצי הי' להשיגם.

ואל הרח"ה הבלין באה"ק כתב באותו יום (ח"ב אגרת שפ):

מה שדיבר עם המחברים שישלחו ספריהם טוב הוא, כי באופן כזה אפשר לקבוץ ספרים חדשים בחנם, ויעלה רק דמי המשלוח בלבד.

מסגנון האגרת הזאת נראה, שכבר לפני זה, במשך חורף תרפ"ח, בחדשים הראשונים לצאת רבינו מרוסיה, כתב לו שיתעסק באוסף הספרים עבור הספריה, ועל כך השיב "שדיבר עם המחברים שישלחו ספריהם" לספריה.

סוג הספרים

ומהו סוג הספרים שביקש לאסוף ולשלוח לו? – לא רק ספרי הקודש שחסרו לו – לאחר החרמת ספרייתו הפרטית ברוסיה, אלא גם ספרי חול, שהוא מכנה אותם (באגרת הנ"ל לר"ד פרנקל) "חלק השמאלי אשר בהביבלותיקא". ספרים אלה לא היו נזקקים לו לשם לימוד, אלא להשלמת הספריה המיועדת לחוקרים.

על סוג הספרים שהוא מבקש, כתב הוא בפרטיות באגרת הנ"ל אל הרח"ה הבלין:

ועתה אבאר לך בפרטיות את אשר בחפצי לאסוף באוצר הספרים של[י]. בירושלים תוב[ב]"א ישנם כמה מוסדות וכל מוסד יש לו הבלאנקען שלו (מה שכותבים עליהם מכתבים), כן שוברות קבלות וכתבי נשיאות וגבאות ומכתבים מעוררים נדפסים, כן חשבונות ולוחות מה שמדפיסים בכל שנה ושנה, למשל ישיבת "עץ חיים" או "תורת חיים" שנוסדו זה עשירות שנים, וזה הוא חפצי לקבוץ. כן מהכוללים למשל מכולל חב"ד הלא בודאי יש עוד משנים קדמוניות לוחות, והי' אם אפשר להשיג כל מין ומין מתחלה ועד היום למשל לוחות כולל חב"ד משנה ראשונה עד היום וכן השאר.

בדומה לזה כתב אל מרת שושנה פרסיץ, כעבור חמש שנים – בג' אייר תרצ"ג (ח"ב אגרת תריח):

מאסף הנני ספרים, ומענינים אותי כל הנדפס באותיות עבריות בלי הבדל מקצוע. ואחשבה לראוי לכל מו"ל ספרים לכבד את בית אסף הספרים אשר לי בתשורה בספרי הוצאותיהם, כפי מכתבו של מזכירי המצורף בזה, ובבקשה למלאות.

ספריית ליובאוויטש

המכתב המצורף של המזכיר, שהוא הספרן ר' חיים ליברמן, לא הגיע לידינו. אך הגיעה לידינו אגרת דומה שכתב הספרן הנ"ל אל האספן המפורסם ר' דוד ששון:

ב"ה ז' מרחשון תרצ"ד ווארשא

אל כבוד האדון הנכבד והנעלה הגביר החכם והחוקר מו"ה דוד סלימאן ששון שי'

שלום וברכה!

הנני מרשה לי לפנות בזה לכבוד מעלתו, בשם בית אסף הספרים וכתבי-יד "ליובאוויטש", בבקשה אשר יואיל בטובו לשלוח בתור תשורה אל בית אסף הספרים שלנו את ספרו "אהל דוד". וכמו שכבר נהגו הרבה מחברים ומו"ל ששולחים את חבוריהם וספרי הוצאותיהם אלינו, במתנה.

בבטחון אשר כבוד מעלתו ימלא בקשתנו, הננו נותנים תודתנו למפרע.

בכבוד הראוי

מנהל בית אסף הספרים וכתבי-יד ליובאוויטש

המעניין באגרת זו הוא, ששמו של רבינו לא נזכר בה כלל, כי מעתה אין זה אוסף פרטי אלא "בית אסף הספרים וכתבי-יד ליובאוויטש", שיש לו "מנהל" המודיע "שכבר נהגו הרבה מחברים ומו"ל ששולחים את חבוריהם וספרי הוצאותיהם אלינו במתנה".

זו היא אגרת אחת מני רבות, שכתב הספרן למחברים ומו"ל שישלחו את ספריהם לספריה. בארכיון נמצאת גם אגרת שכתב בכ"ו מ"ח תרצ"ד, אל הרב נחמן צבי עבין, לבקשו בשם "בית אסף הספרים שלנו" לשלוח את חבוריו לספריה, וחותם "בכבוד הראוי, בשם בית אסף הספרים, מזכיר".

משאלה זו – משלוח ספרים לספריה על ידי מחברים ומו"לים, נזכרת גם באגרת הנ"ל של רבינו "אחשבה לראוי לכל מו"ל ספרים לכבד את בית אסף הספרים אשר לי בתשורה בספרי הוצאותיהם". ועל דרך זה בכמה אגרות.

באגרת אל יו"ר וחברי הקהלה היהודית בווינה (חי"א טיוטה לאגרת ד'רצג):

כפי שהרבה מו"ל וביבל[יוטקות] חשבו את הביב[ליוטקה] כאחת מאלה שמכבדים אותה בתור תשורה, הנני מרשה לבקש ביחוד.

ובאגרת שחסר בה שם הנמען (חי"ב אגרת ד'תרטז):

היודעים ומכבדים שם ליובאויץ ... יואילו לכבדני במתנה טובה של ספרים.

*

לא רק בבקשות פרטיות למחברים ומו"לים פנה רבינו, אלא אף גם במודעות בעתוני התקופה.

ב"הפרדס" שהופיע באותה שעה בארה"ב, נתפרסמה מודעה מטעם הספריה (אלול תרצ"ג):

הביבליותיקאה "ליובאוויטש" של כ"ק אדמו"ר הר"ר יוסף יצחק שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש, נותנת תודה לכבוד הרבנים, המחברים והמו"לים אשר שלחו את חבוריהם וספרי הוצאותיהם בתור תשורה אל הביבליותקה, ומבקשת מכבוד הרבנים, המחברים והמו"לים לכבדנה גם להבא במתנה מכל דבר הבא בדפוס, הן ספרים מכל המקצועות והן קו"ק, כרוזים או מודעות וכדומה.

הכתבת:

BIBLIOTHEK LYUBAWITCH

PULKO, BRIERO 10/5, RIGA

מודעה זו סוגננה על ידי רבינו בעצמו, אשר הכתיבה למזכירו (חי"א אגרת ד'רפד). הוא מורה שם בפירוש למזכירו, שהבקשה הזאת לא תהיה משמו הפרטי אלא "בשם ... הביבליותק' ליובאוויטש". הוא גם הורה לו, שמודעה דומה תודפס גם באחד מכתבי-העת בווארשא.

לצורך זה הודפסו גלויות, מעטפות וניר-מכתבים בכותרת מיוחדת:

אסף ספרים וכתבי-יד "ליובאוויטש" של כ"ק אדמו"ר הר"ר יוסף יצחק שליט"א ליובאוויטש, זמני-ריגא-לטבי'.

על גבי ניר-מכתבים בכותרת זו הוכנה מודעה נוספת:

בית אסף הספרים וכתבי-יד "ליובאוויטש" פונה בבקשה אל כבוד הרבנים, המחברים, המו"לים, בתי מערכת ירחוני תורה ומדפיסים אשר יואילו לכבד את בית אסף הספרים וכתבי יד "ליובאוויטש" בתשורה בספריהם.

תצלום 68-1

נוסח מודעה מטעם הספריה

על גבי ניר-מכתבים בכותרת זו מאשר רבינו את קבלת הספרים לספריה בכ"ט אייר תרצ"ג:

הספרים נתקבלו שבוע זו, ותודה גדולה לכת"ר עבורם.

הכתובת שעל גבי המעטפות והגלויות היא:

BIBLIOTHEK "LJUBAWISSCH" RIGA, LETTLAND

התמסרות רבינו להגדלת הספריה

קשה לתאר עלי גליון עד כמה יקרה היתה הספריה בעיניו של רבינו, ואת הקשר הנפשי בינו ובין הספריה.

המדובר הוא בקיץ תרצ"ג. מחלת רבינו גוברת, והרופאים מזהירים אותו שנסיעתו למקום מרפא מוכרחת. במשך החורף שהה כמה חדשים אצל הרופאים בברלין, ועל פי פקודת הרופאים נסע גם בקיץ למקום המרפא מאריענבאד ¹⁰⁹¹ . הוצאות הרופאים, התרופות, ומקומות המרפא גדולות, והדוחק בבית גדול.

גם מאנ"ש בארה"ב קשה היה לקוות לעזרה, כי שם שרר אז המשבר הכלכלי הידוע, ובלשונו של רבינו (חי"א אגרת ג'תתקח): "לרגלי המשבר הכללי נסתתמו גם הצנורות הקטנים", וכיו"ב באגרות רבות.

בלב קרוע כתב המזכיר, ה"ר יחזקאל פייגין, לכמה מאנ"ש בארה"ב:

המצב באופן כזה אשר אין שייך לחשוב, אך נכרח עליו דברי הרופאים, ובדוחק עלה למיעוט אנ"ש והאברכים התמימים דפה להשיג על הוצאות הנסיעה...

נסיעתו למקום מרפא מוכרחת, וח"ו אמרו אשר כבד לשער התוצאות אשר לא יסע, ועל כן הנה בקושי גדול עלה לנו בין יחידי אנ"ש ובין התמימים אשר בפה להשיג האפשרית על הוצאות הנסיעה לפחות, בבטחון בהשם יתברך כי יעזר גם על זמן היותו שם. וכך נסע יו"ד תמוז, וביום י"ב תמוז הי' בורשא בהישיבה ¹⁰⁹² , ובי"ג תמוז בא למארענבאד צלחה ועוסק ברפואות.

בשעה כזאת יושב רבינו במאריענבאד וכותב בארוכה אל הספרן ע"ד קניית ספרים לספריה (ח"ג אגרת תרפב):

קבלתי לפה ספרים מהרב גוטמאן (לפי שהיו על שמי ולא על שם הביבליאתיקה) ... נהניתי מקבלת החבילה במספר 48 על ידי רש"י שי' ויטנברג ¹⁰⁹³ , וחפצי לדעת אם יש בהם ענינים תוכנים, ואם שוים מחירם, כמה עלו וכמה עוד מזומן נשאר אשר אפשר לקנות.

וזאת בשעה שאין אפילו האמצעים המוכרחים לצרכי רפואתו! – אלא שגם בשעה קשה זו שם לו למטרה קדושה לבנות את "ספריית ליובאוויטש" שתהיה לכבוד ולתפארת לשם חב"ד, וגם בעת הדוחק הגדול הקציב מעות מזומנים לקופה המיוחדת של הספריה, שממנה היה הספרן קונה ספרים – להגדלת הספריה.

במכתב שכתב רבינו אל כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע, בי' סיון תרצ"ד, הוא מסכם את מדת הגדלת הספריה במשך השנים תרפ"ח-צד (חט"ו אגרת ה'תקמא):

לפי דברי רח"ל ¹⁰⁹⁴ שי', נתוספו כמעט בכפלים על מה שהי', וכפי הסכום שהוצאתי על זה, כמעט הנייר שוה יותר, גם לכריכה. וספרי קדש נתוספו כשבעה מאות, בהם הרבה חנם ממחברים או מוציאי לאור.

ולכשיעזרני השי"ת ואשיג הביבל[יותיקה] ממאסקווא ¹⁰⁹⁵ , אז הנה הכל יחדיו הוא אוצר גדול ת"ל.