השתדלות הצלת מזכירי רבינו

השתדלות הצלת מזכירי רבינו

כבר נזכר לעיל בפרקים הקודמים, שהמזכיר ר' חיים ליברמן ברח מווארשא לריגא בח' תשרי, משם ניהל תעמולה להצלת רבינו ובני ביתו, ושם נשאר עד שהצילו לשם גם את רבינו ובני ביתו, יחד עם המזכיר הר"י פייגין ובני ביתו, ומשם נסע לארה"ב יחד עם רבינו ובני ביתו.

אח"כ התחילה השתדלות הצלתם של משפחות המזכיר הר"י פייגין, ראש הישיבה הר"י עבער, המזכיר הרמ"ל רוטשטיין, ה"ר שמואל זלמנוב והרי"ד אושפאל.

אחרי רוב השתדלויות במשך חדשי הקיץ, ניצלו שלושה האחרונים הנ"ל, כדלקמן.

אמנם שנים הראשונים היו אזרחי רוסיה, וכיון שבחודש סיון נכבשה לטביא על ידי רוסיה, שוב לא קיבלו רשיון לנסוע, עד שיחדשו את הפספורטים הרוסיים שלהם, ועד שיקבלו אישורים לזה מהממשל במוסקבא וכו', וכה נמשך הדבר עד שנכבשה לטביא ע"י הנאצים ימ"ש בקיץ תש"א, והיהודים שבה הוצאו להורג, הי"ד.

המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין

גם המזכיר הרמ"ל רוטשטיין הי' יליד רוסיה, אלא ששמו המקורי הי' זושא שיפרין, וכשברח מרוסיה השיג פספורט מזוייף על שם משה ליב רוטשטיין, וחי כל חייו בשם זה, וכך הצליח להעלים את זהותו הרוסית, וקיבל רשיון הנסיעה מווילנא לארה"ב דרך רוסיה ויפאן, כדלקמן בהמשך.

הוא נולד ברוסיה, לערך בשנת תר"ס, בשמו: זוסיא ב"ר מרדכי שיפרין, ולמד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש.

אחרי מלחמת העולם הראשונה והמהפכה ברוסיה, הוא ברח לפולין, ושינה את שמו אל משה ליב רוטשטיין.

בשנת תרפ"ד הוא נשא את זוגתו מרת קיילא, בת ה"ר ישראל חנוביץ, השו"ב דגלובאקא (שנפטר בשנה הבאה, בי"ט מ"ח תרפ"ה ¹⁰¹³ ).

תצלום 65-1

חתונת המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין בגלובאקא

עם מרת קיילא בת השו"ב ה"ר ישראל חנוביץ

עומדים במרכז – החתן והכלה

יושבים במרכז – הורי הכלה

לשמאלו יושב – רב העיירה הרב יוסף הלוי כץ

לימין החתן – ה"ר בנציון שו"ב ועלקא חנוביץ

למטה יושבים בניהם חיים, שמואל אברהם וגרשון ובנותיהם

משנת תרפ"ח ואילך שימש הרמ"ל רוטשטיין כמזכיר בישיבה בווארשא, כדלעיל פרק כד.

בקיץ תרצ"ב שהה עם רבינו בבית ההבראה בדרוזקעניק, ואז כנראה מינהו רבינו בתור מזכירו ¹⁰¹⁴ .

משם נסע רבינו, בכ"ג מנ"א תרצ"ב, לבקר את אנ"ש בלודמיר, וביומנו רשם רבינו "והנוסע אתי בתור מזכיר התמים ר' משה ליב שי' ראדשטיין", כדלעיל פרק ט.

עם תחילת המלחמה ברח עם אשתו מפולין. באגרת שכתב הרח"ל מריגא בא' פ' נח ת"ש מודיע:

ידידנו ר' משה ליב שי' ראדשטיין עזב את ווארשא יחד עם ב"ב שי' בשבוע קודם ר"ה העבר, וילכו רגלי על דעת להגיע לעיר הלובאקי, ועקבותיהם לא נודעו.

אחר כך נודע שהגיעו בשלום לוילנא, וכשהגיע רבינו לריגא בתחלת טבת, בא אליו, יחד עם הר"ש זלמנוב, לדווח לו מהסתדרות הישיבה בווילנא (שאליה העתיקו חלק מתלמידי הישיבות בפולין, כדלעיל פרק נד).

מיד התחילה ההשתדלות להשיג רשיונות כניסה לארה"ב עבורו, יחד עם המזכיר ר"י פייגין וראש הישיבה ר"י עבער והמזכיר ר' חיים ליברמן.

הרשיונות אמנם נתקבלו לכולם, ובהגיע רבינו לריגא כתב כמה אגרות תודה ¹⁰¹⁵ "בדבר השגת רשיונות כניסה למדינתם הטובה עבורי ועבור ב"ב יחיו ומזכירי הרב פייגין ומר ליברמן ומר ראדשטיין וראש הישיבה הרב עבער יחיו"; אמנם יחד עם רבינו ובני ביתו נסעו לארה"ב רק ה"ר חיים ליברמן, הרחמ"א חדקוב והר"נ מינדל.

בי"א אד"ש כתב הרח"י סקאבלא מריגא אל הרש"ג (שהגיע זה עתה עם רבינו לארה"ב):

ר"מ רדשטיין, אשר יסע אי"ה בקרוב, כי הוויזא לנסיעתו כבר נתקבל אצלו.

אמנם הרמ"ל נשאר בליטא עד שלהי ת"ש, שאז נסע לארה"ב דרך רוסיא ויפאן, יחד עם הר"ש זלמנוב והרי"ד אושפאל.

בשלהי תשרי תש"א הגיעו לסאן פראנציסקו, ומשם נסעו לנ. י.

*

אודות ההוצאות לנסיעתם, כתב רבינו בכ"ה אד"ש ת"ש, אל ה"ר מרדכי חפץ בריגא (חי"ב אגרת ד'שסה):

השבתי בתלגרמה ... לתת גמ"ח להר"י עבער שי' ב' אלף וחצי, ולרמ"ל שי' אלף אחד וחצי ... להר"ש שי' זלמנוב על חשבוני עד ת"ק לאט.

ובי"ד אייר כתב לו (חי"ב אגרת ד'שצח):

לידידנו הרמ"ל שי' יתן כ"ה ספרי רי"ד ¹⁰¹⁶ .

בי"ט אלול כתב ה"ר מרדכי חפץ לרבינו:

עתה אנו הולכים ללוות את ידידינו רמ"ל ורש"ז ¹⁰¹⁷ אשר נוסעים ת"ל צלחה לארה"ב אשר נוסעים מפה היום בשעה ז'.

בכ"א אלול כתב רבינו אל ה"ר יעקב כץ משיקגו (חי"ב אגרת ד'תעח):

מכתבו בצירוף הטשעק על סך 500$ (חמש מאות דאללאר) נכון קבלתי, ומיד עשיתי כל הנחוץ לנסיעת שני הרבנים יחיו, וקבלתי תלגרמה אשר ב"ה יצאו לדרכם. יעזור השי"ת שתהי' נסיעתם כשורה ויבואו בשלום לפה ויסתדרו בסדר חיים מאושרים בגשמיות וברוחניות.

ובכ"ז אלול ת"ש, כתב חדב"נ הרש"ג, אל השליח בשיקגו ה"ר שלום פויזנר:

הריני מצרף בזה העתק מברקה שקבלנו מרוסיא וולאדאוויסטאק, שת"ל אחד מתלמידינו שי' הרב יצחק דוב אושפאל, כבר נוסע ביום 26 ¹⁰¹⁸ מיפאן לאה"ב, ושני משפחות של תלמידי התמימים שי' הרב מוה"ר שמואל זאלמאנאוו שי' והרב מוה"ר משה לייב רודשטיין וב"ב שי' ת"ל באו לוולאדאוויסטאק, ומבקשים שנשלח להם סכום הנצרך להראות על הספר ביאפאן, וכן שנשלח להם שיפס קארטען, כפי שיוכח לראות מהמברקה הרצופה פה.

סכום הנצרך כהיום עבור ב' משפחות לבוא לאה"ב, הוא סכום עצום העולה להרבה מאות דאללאר, ובשביל זה הנני פונה למע"כ שי', בשם כ"ק חותני אדמו"ר שליט"א, שיהי' נא מטובו לדבר עם מר ריטש, אשר הכסף שנאסף עבור פדיון שבוים על ידו, בסכום של 1000$ ייטיב לשלוח לנו, וליתן לנו האפשרות להציל שני משפחות חשובות של רבני אנ"ש שי' ותלמידי התמימים שי'.

כעבור ימים אחדים, קיבלו גם הרמ"ל רוטשטיין והר"ש זלמנוב, רשיון להמשך הנסיעה מוולאדיוואסטאק ליפאן, ועל כך מודיע רבינו בד' תשרי תש"א (חי"ז אגרת ו'תעז):

מרמ"ל ורש"ז קבלתי היום טעלעגראם שהם באו בשלום לוולאדיוואסטאק, ונוסעים ליאפאן.

בדרכם לסאן פראצציסקו, בישר על כך רבינו אל הר"מ חפץ, בכ"ה תשרי (חי"ב אגרת ד'תפה):

מרש"[ז] ורמ"[ל] נתקבלה ידיעה מהדרך, והשי"ת יעזרם בגו"ר.

ואל הר"י כץ בשיקאגא, כתב בכ"ט תשרי (ח"ה אגרת א'רסב):

שלשת הרבנים, הרב זאלמאנאוו, הרב ראדשטיין והרב אושפאל יחיו כבר באו למדינה זו צלחה, וכעת המה נוסעים מסאן פראנציסקא לפה, ות"ל בעד זה, והשי"ת יעזר על להבא בגשמיות וברוחניות.

ובהגיעם לנ. י. הופיעה ידיעה על כך בהקריאה והקדושה (גליון 2 ע' יד):

דריי חשובע רבנים תלמידים פון דעם מרכז הישיבות "תומכי תמימים" דליובאוויטש אין יוראפ, הרב ר' משה לייב ראדשטיין, הרב ר' שמואל זאלמאנאוו, הרב יצחק דוב אושפאל שי', זענען אנגעקומען פרייטאג, פרשת נח א' דר"ח חשון, תש"א, אין ניו יארק.

די דאזיגע רבנים, וועמענס ראטעווען זיך פון אייראפעאישען גיהנם און קומען אהער צוזאמען מיט זייערע פאמיליען, איז ערמעגליכט געווארען א דאנק די גרויסע באמיהונגען און מאטעריעלער הילף פון ליובאוויטשער רבי'ן שליט"א דורך דעם קרן פון "פדיון שבויים פאנד", האבען דורכגעמאכט א לאנגע רייזע, איבער'ן גרעסטען טהייל פון וועלט-קוגעל ביז זייער קומען אין ניו יארק, ארויספאהרענדיג פון ווארשא ווילנא, ריגא, זענען זיי געפאהרען איבער רוסלאנד, סיביר און יאפאן ביז זיי זענען געקומען אין סאן פראנציסקא.

*

כשהגיע לארה"ב, נשלח הרמ"ל רוטשטיין לנהל את אגודת חב"ד בשיקגו.

בשנת תש"ו חזר לעבוד כמזכירו של רבינו, ואחרי יו"ד שבט תש"י – כמזכירו של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

נפטר בט' מ"ח תשכ"ח.

המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין

המזכיר ר"י פייגין ומשפחתו נשארו בריגא, ומשם לא יצאו. את רשיונות הכניסה לארה"ב קיבלו בעת בואם מווארשא לריגא, כנזכר לעיל, אך הנסיעה לארה"ב בפועל נדחתה, לכמה סיבות.

בי"ב אד"ר כתב הר"י פייגין לגיסו ר"ש פויזנער:

דבר הנסיעה שלנו עדיין איננו ידוע, כי מחפש הנני מקור לההוצאות הדרושות. נתדברנו עם האיאס, ומקוה הנני אשר בקרוב אי"ה יהי' האפשרית לזה. תודה לה' עבור הויזיעס. נסיעת כ"ק כפי הנראה תתכונן אי"ה ביום 4 מארץ מפה (ולפי זה לא יעלה לנו לנסוע ביחד עם כ"ק).

כשיצא רבינו בדרכו מריגא לארה"ב, בכ"ד אד"ר, נשאר הר"י פייגין עם בני ביתו בריגא, ועדיין לא נתקבל המענה מהאיאס, אם הם יסכימו להשתתף בהוצאות הכרטיסים עבורו עם בני ביתו. ועל פרטי הדברים הוא כתב אל רבינו בבדר"ח אד"ש (כשרבינו הי' על האניה, בדרכו לארה"ב):

על דבר נסיעתי עם בני ביתי יחיו, הנה עדיין בהיאס אין בירור בהענין. הוא קיבל טעליעגראממע מהיאס דניו יארק, כי להוסיף על הי"ב מאות אי אפשר, ושלח זה להיצ"ם לפאריז. וכפי שאמר לי היום הנה קבל מענה. אבל כפי הנראה כי ההיצ"ם לא הבינו כל הענין.

כי הרש"ג שי' כפי הנראה הזכיר בהטעליעגראממע דבר הסיוע מהדזוינט ¹⁰¹⁹ , כוונתו היתה בכלל שהדזוינט שטיצט זיין בקשה. אבל הם תפסו כי הדזוינט סייע בפועל בסכום מעות. ועל כן שאלו ממנו אי' זה הסכום, ואמר לי כי השיב להם כי הי"ב מאות זהו מאגודת חב"ד, והדזוינט לא נתן עזר מעות, רק הדזוינט גם כן כתב כי יבקש את ההיצ"ם למלאות הבקשה.

מתי יתברר אינני יודע. אחשוב אשר אי"ה אחרי ביאת כ"ק והרש"ג שי' ¹⁰²⁰ , יבא הדבר לידי גמר טוב, שיהי' באפשרית ליסע לזמן המדובר, כפי שהתדבר הרש"ג עם מר ראזענבוים, כי עד משך חדש ימים יבורר הדבר, ואם לא יוכלו לפעול, בכל אופן יתן לי על ההוצאות.

אחר כך ממשיך הר"י פייגין, וכותב לרבינו, שגם אחר שיתקבלו המעות לכרטיסים, עבורו ובני ביתו, עדיין יש לעיין באיזו אניה יסעו, ועל זה כתב:

בעצם סדר הנסיעה, הנה אני' נארוועגית תיסע מבערגען בערך 5-8 אפריל (מר ראזענבוים אמר לי, כי יש לו ידיעה על 8 ¹⁰²¹ אפריל, ובקוק ¹⁰²² אמרו 5 אפריל). ואני' שוועדית מגעטאבארג תיסע 13 אפריל.

והנה מר ראזענבוים מצדד ביותר על נסיעה באני' שוועדית, מטעם כי בנסיעה על ידי נארוועגיען עולה בקשיים גדולים, כי הקונסול השועדי עושה אז קשיים גדולים לקבלת הטראנזיט ויזיע דרך שועדין, ולפעמים בכונה מאחרים ודוחים, כי לא נתקבלה עדיין מהמיניסטעריום, בכדי לאחר הזמן.

והנה להיות כי רחוק הזמן מזה לזה אין גדול כל כך, באין ברירה הייתי מסכים על זה. אמנם קשור בקשוים גדולים הנסיעה באני' השועדית 13 אפריל.

ראשית כי קרוב הדבר אשר יעלה להיות יום ראשון ¹⁰²³ או ימים ראשונים של החג על האני', אשר לבד הכובד בהענין בזמן כזה להיות על האני', הרי גם מים חמין אי אפשר יהי' להשיג. ולפי מצב חלישות בריאות זוגתי, ועם ילדים, הוא דבר כבד ביותר. ואם יעלה לצאת מהספינה ביום טוב, קשור עם קושים גדולים ¹⁰²⁴ .

עוד זאת הנה ביום 11 אפריל ימלאו אי"ה לבתנו הצעירה עשרה שנים, אשר אז יצטרכו עבורה שיפסקרטע של שלמה, ורשומה היא חצי שיפסקרטא, ממילא יעלה ביוקר, ויהי' כובד דבר המאה שקל. אמנם בנסיעה דרך נארועגיען, אחרי כי ביום הנסיעה תהי' לפני עשרה שנים יחשבו חצי שיפסקרטע.

ועל כן מתחיל הנני בעזה"י להתעסק דבר השגת הויזיע הנארועגית והשועדית. ודבר הויזיע השועדית, אשר בה עיקר הקושי כתבתי לידידינו בסטוקהולם, ובקשתים כי ישתדלו בהשגתה שם, שישלחו מהמיניסטעריום להקונסול בהקדם.

ואבקש ברכת כ"ק שיהי' הכל כשורה, ונשיג כל הדרוש, ולא יהיו מניעות להנסיעה בהקדם ותהי' הנסיעה כשורה.

כעבור יומיים, בג' אדר שני, כתב שוב לרבינו:

בהנוגע לנסיעתי, הייתי היום בהיאס, ואמר לי כי בהנוגע למקומות פנוים רואה שלא יהי' מניעה לנסיעתי דרך נארועגיא (כאמור במכתבי הקודם טעמי הזירוז בזה). האני' הולכת מבערגעם 5 אפריל ... אבקש מכ"ק להורות להרב דזייקאבסאן, כי יטלגרף לפאריז להיצ"ם, שיתנו לי השלמת החסר (להחמישים אחוזים שנותנים הם) לי לההוצאות.

בהתאם להאמור לעיל כתב הר"י פייגין אל ה"ר חנוך הענדל האוולין, בג' אד"ב:

בדבר נסיעתי הנני מקוה שליום 5 אפריל אוכל אי"ה גם כן ליסע.

שוב כתב לרבינו בתענית אסתר:

אודות נסיעתינו עדיין לא קבל מר ראזענבוים הוראה ליתן ההוצאות. ימים אלו קבל טעליעגראממע (מענה על מכתבו) כי הם משתתפים רק כחמישים אחוזים ... הזמן קצר כבר, אינני יודע איך יפול דבר.

בעצם זמן הנסיעה, הנני רואה כי מר ראזענבוים מתאמץ דוקא שאסע באני' שוועדית 13 [אפריל], וכבר פעל (כפי שמסר לי האגענט של השיפסגעזעלשאפט) כי יתנו עבור בתנו הצעירה תחי' חצי שיפסקרטע ¹⁰²⁵ . אנסה עדיין לפעול עליו שנוכל ליסע בהספינה הנארוועגית 5 באפריל.

אמנם למעשה לא הצליח לנסוע עם בני ביתו באניה זאת, ונשאר בריגא.

ראש הישיבה ה"ר יהודה עבער

בינתיים הצטרף אליו גם ראש הישיבה ה"ר יהודה עבער ובני ביתו, ומעתה ואילך, כמעט כל ההשתדלות היתה עבור שניהם יחד, עם בני ביתם.

ראש הישיבה ה"ר יהודה עבער, לא הצליח לצאת עם רבינו בתחלת טבת, אבל בי"ב אדר שני, מבשר החסיד ר' מרדכי חפץ מריגא, אל רבינו:

קבלנו מכתב מידידינו ר"י עבער אשר ביום ג' העבר ¹⁰²⁶ יסע מווארשא לבוא לפה.

ובענין זה כתב המזכיר הר"י פייגין אל רבינו, בתענית אסתר:

כפי הנראה מהמכתבים יבוא בימים אלו גם הררי"ע.

ובכ"א אדר שני מבשר שוב:

ערב ש"ק ¹⁰²⁷ בא לפה לשלום ידידינו היקר הרה"ג ר"י עבער.

בג' ניסן מבשר על כך רבינו אל אגודת חב"ד בשיקגו (חי"ב אגרת ד'שע):

כבר קבלנו גם תלגרמה מהראש-ישיבה הראשי הרב ר' יהודה שי' עבער, אשר בעזרת השי"ת כבר בא לריגא.

*

ובאשר לנסיעתו, עם בני ביתו, לארה"ב, כתב ה"ר מרדכי חפץ אל רבינו, בה' אייר:

ידידינו ר"י עבער יש לו רשיון לנסוע דרך איטליא, וחושב לנסוע ביום 28 מאי ¹⁰²⁸ עם האני' אשר הולך משם.

אמנם כעבור שבועיים כתב שוב בח"י אייר:

היו מוכנים לנסוע, אך עתה נפסק הדרך מאיטליא, שאין הולך משם הספינה, על כן נשארו בפה.

ובמברק 28 במאי [כ' אייר] מודיע:

רי"ף עבער ¹⁰²⁹ לא השיגו מקומות באנית אמריקנית.

ב30 מאי [כ"ב אייר] כתבו שניהם מברק משותף לרבינו:

בקשה להשתדל להזמין עבורינו מקומות באמריקנית, והחברה תבריק לקוק ¹⁰³⁰ ריגא למכור כרטיסים. כשיודיעו מהחברה שהאיטלקית תפליג, בבקשה להבריק עצת קדשו אם לנסוע.

רי"ף עבער

תמונה 65-2

מברק הר"י פייגין והר"י עבער לרבינו

בער"ח סיון כתבו שניהם, הר"י פייגין והר"י עבער, אל הרש"ג, סקירה כללית על המצב:

כבר נודע לכבודו ממכתבינו הקודמים מההרפתקאות דעדו עלינו בהנוגע להנסיעה, כחמשה פעמים היינו כבר מוכנים לנסיעה בפועל, וסיבות שונות היו שלא התכוונה הנסיעה. גם אתמול בוקר נתקבלה טעליעגראממע להקאנטאר קוק, כי הספינה רעקס תפליג ביום 12 יוני, ובעבור כשעתיים נתקבל טעלעגראממע כי זמן הפלגתה בלתי ידועה.

הידיעות דבר מצב התיחסות איטליא להמלחמה בכלל מטלת ספק באפשרית הנסיעה דרך שם.

השתדלות ההפלגה מפינלנד

אחרי שהפסיקה איטליה להרשות את הצלת היהודים דרכה (כמובא גם לעיל בפרק הקודם), נשארה אז הדרך היחידה לארה"ב – דרך פינלנד. ועל כך ממשיכים לכתוב הר"י פייגין והר"י עבער אל הרש"ג, באותה אגרת:

הדרך הקרוב לפועל יותר כעת הוא דרך פעטסאמא. והנה כבר התחילו להתעסק בזה, היינו הטראנסטרעד בא בקשור עם חברה פינית, ועם אדוואקאט, דבר השתדלות השגת רשיון הממשלה הפינית להרשות לבא ספינה להחוף שלהם, וגם רשיון כניסת הנוסעים. ועם זה באו בקשור עם חברת אני' אמעריקנאית דבר שלוח ספינה. ודבר ספינה אין מניעות גדולות כ"כ, והי' אפשר להביא זה לפועל. בכלל בליטא ולאטויא ישנם כשלש מאות פליטים. לע"ע השיבה הממלכה הפינית ריקם הבקשה.

אמנם האדוואקאט כתב לטראנסטראד, כי ישלחו לו הרשאה מאיזה מוסד, ואז ישתדל עוד הפעם בהמינסטעריום, בטענה מחוק היושר אנושיי, וזה הטעם שבקש כי ההרשאה שלו תהי' ממוסד המשתדל לטובת הפלטים.

אמנם רוב הפליטים המעונינים בהנסיעה, וגם מר ראזענבוים בעצמו, ייעצנו לפנות בבקשה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, להתענין בזה לטובת ענין כללי כזה, כי הרבה כמה השתדלות מניחים על השגת איזה ויזיעס עבור הפלטים ובמצב ההוה הרי יכול לילך לאיבוד ח"ו כ"כ ויזיעס ובעליהם מטולטלים וסובלים. וביחוד יעצנו מר ראזענבוים לפנות גם לכבודו לבקש ההשתדלות בזה. והעיקר אשר דרוש כעת להשפיע על הממלכה הפינית שיתנו הרשיון לכניסת האני' ולכניסת הנוסעים. חושבים הננו אשר כבודו יוכל למצא הדרכים לזה ע"י איזה אנשים מפורסמים סענאטארין, שיפנו בבקשה להממשלה הפינית, או ע"י הקונסול הפיני. הננו רושמים בזה אדרעס האדוואקאט המתעסק בזה [Adv. Johans Jacobson, Helsinki, Centralgatan 5/13]. אפשר ישלחו ועד נבחר מהפליטים טעלעגראמע ג"כ בענין לכ"ק, וגם לכבודו.

ביחוד נבקש אנו את כבודו, כי הרי דבר האני' הזאת עדיין בספק כל הענין, יעזר השי"ת ויבא בקרוב לפועל, הנה מפעטסאמא נוסעים אניות סוחר, פראכט שיפין, ולוקחים גם נוסעים במספר מועט, אפשר יוכל כבודו להשפיע שם (כי כפי ששמענו יש סניף החברה גם בנויארק), כי נהי' שם מהנמנים ראשונה.

בכל הדרת הכבוד

יחזקאל פייגין

יהודא עבער

תצלום 65-3

מכתב הר"י פייגין והר"י עבער לרש"ג

בהתאם לתוכנית הנ"ל, צלצל הרש"ג אל מר אלפרעד בילמניס, בשגרירות הלאטבית בוואשינגטון, ואחר כך כתב לו ב-23 ביוני [י"ז סיון] (תרגום מאנגלית):

מאשר את שיחתינו הטלפונית היום בוקר, ותרשה לי לחזור על דברי, אשר –

הרב מענדל הארנשטיין, נולד 1906

זוגתו שיינא הארנשטיין – 1904

הרב יהודה עבער – 1899

זוגתו פרידא עבער – 1904

בנו אברהם עבער – 1927

בתו לאה העניא – 1933

הרב יחזקאל פייגין – 1890

זוגתו סאניא פייגין – 1893

בנו שמואל ליב – 1921

בתו מאשא – 1925

בתו רחל – 1927

בתו חנה – 1928

בתו עלקא – 1930

כולם כעת בריגא ¹⁰³¹ , ובידם ויזות לארה"ב, ורצונם להמשיך לארה"ב דרך פינלנד, שהיא הדרך היחידה שנשארה בהוה.

אבקש מכבודו הרם, לבקש מכבודו הרם של נציג פינלנד בוואשינגטון, להבריק לשגרירות הפינית בריגא, להבטיח לו שהרבנים האמורים ומשפחותיהם לא חושבים להשאר בפינלנד כי אם רצונם להמשיך משם לארה"ב.

*

אחרי כל ההשתדלויות, הי' נראה שכבר קיבלו כרטיסי נסיעה ויצאו בדרכם לארה"ב.

בכ"ח מנ"א כתב הר"מ חפץ מריגא אל רבינו:

מקוים אשר בימים אלו יקבל הרי"ף רשיון על הנסיעה, כן ידידנו ר"י ר"מ קבל רשיון על הנסיעה, אשר יתן ה' שיהי' הנסיעה צלחה.

ובד' תשרי תש"א כתב שוב:

הרי"ף מחכה בכל יום לקבל ישועה, כן ר"י עבער מחכה.

ובכ"ה תשרי תש"א שאל רבינו אצל החסיד ר' מרדכי חפץ בריגא (חי"ב אגרת ד'תפה):

אימתי יצאו הרי"ף והרי"ע לדרך צלחה, יעזר להם השי"ת בגו"ר.

ובאותו יום כתב רבינו אל ר"י חסדן בשטוקהולם (ח"ה אגרת א'רמה):

אדות ידי"ע הרי"פ ... השי"ת יעזר שיוכל לבא בקרוב עם ב"ב שי' אלינו בנקל וכשורה בגו"ר.

ובכ"ח תשרי כתב רבינו אל הר"י פייגין (ח"ה אגרת א'רנד):

חלק ממכתביו אלי ... לא עניתי, בחשבי, שעד שיגיע מכתבי אליו בטח יסע בעזה"י לדרכו צלחה ... וכאשר יודרש לשלם עבור כרטיסי נסיעה בעזה"י לא תהי' מניעה.

ביטול הפספורט והויזות

אמנם באותו קיץ נכבשה ריגא על ידי הרוסים, והוקלשה אפשרות היציאה משם. וכך אנו רואים באגרות חורף תש"א, איך שמאגרת לאגרת דועכים תקוות ההצלה.

ותוכן הקשיים שנתהוו הם, שכדי להפליג לארה"ב צריך פספורט שהוא בתוקף, והרי הר"י עבער והר"י פייגין ובני ביתם הם אזרחים רוסיים, והפספורט שלהם פג, וכדי לחדש את הפספורט הרוסי הם עושים קשיים ודוחים בלך ושוב, ובינתיים התבטל תוקף הויזה האמריקאית, וכך נשארו תקועים בריגא, עד הכיבוש הנאצי.

בארכיון המכתבים נמצא מכתבו של הר"י פייגין, שכתב לרבינו בחודש תשרי תש"א:

דבר נסיעתינו, הנה אמרו לנו כי צריכים אנו להגיש מחדש בקשה לבקש פספורטין סאועטים, ואומרים כי במשך כב' חדשים תהי' מענה ממוסקוע. אמנם כפי המכתבים מהקונסול האמערקאני, הנה אחרי כי כלה זמן הויזיעס לא יחדשם עוד, רק צריכים מחדש שיתקבל אליהם הוראה ממדינתכם ליתן. מובן כי עבור בננו מוכרח ביחוד ¹⁰³² . ובטח כעת יהי' מוכרח גם אפידייוויעט, כי הרי קונסול אחר יש, ובמכתבים לאחד כתב מפורש כי לא יתחשב עם נתינת הקונסול הקודם. וגם צריכים לידע מי הוא הקרוב הדורש ושולח הויזיע. ואבקש בזה רחמים שיהי' הכל כראוי.

ובב' מ"ח השיב לו רבינו (ח"ה אגרת א'רסה):

בטח קבל מכתבי העבר אשר מפה נעשה כל מה שאפשר לעשות. ונשאר רק דבר אחד, לבקש את הבא כחם שבפה ¹⁰³³ שהוא יבקש את שולחיו לזרז ענין זה. אבל יש מורא בדבר שמא יקלקל ח"ו, ובכן צריכים לעשות רק זאת שאין בזה חששא דחששא של קלקול. והשי"ת יחוס וירחם שיקבלו במהרה התעודות הדרושות, ויזמין להם כל הדרוש לנסיעתם צלחה, ותהא נסיעתם כשורה בכל הפרטים, ויבואו צלחה בגשמיות וברוחניות.

שוב כתב הר"י פייגין את כל הפרטים האלו אל חדב"נ ה"ר שמרי' גורארי' (הרש"ג), בג' מ"ח, כדי שידע איך לזרז את סידור הויזות החדשות:

גיעערטער פריינד ראשאג זאל לעבין מיט אייער פאמיליע מיט פיהל נחת.

ואס אייך אינטערעסירט ועגין אונז, ואס עס טוט זיך ועגין אונזער פארין, איז לויט די בריף ואס קומט אן פון אמערקאנער קונסול, איז די ויזיעס ואס עס האט זיך געענדיגט דער טערמין פון די 4 מאנאטין, ועט ער מער ניט בענייען, מען מוז זיי פרייער בענייען פון אמעריקא. בעט איך אייך זייער זעהן טאן ועגן דעם, ואס עס איז נויטיג צו בענייען די ויזיעס פאר מיר און פאר מיין פאמיליא.

געויס געדיינקט איר אז פאר אונזער שמואל ליב איז געוען א בעזונדער ויזיע.

וממשיך וכותב את כל הפרטים הקשורים לסידור ויזות חדשות, ואחר כך ממשיך וכותב אודות ביטול הפספורטים הרוסיים:

ועגין אונזער ארויספארין דארפין מיר דערליינגען א ביטע, בעטין נאייע סאוועטישע פספורטין, ווייל מיר זיינען דאך אלע סאוועטישע בירגער, איז אונזערע לעטישע פספורטין ניט גילטיק. נור מען האט אונז געזאגט אז מיר קענען גלייך דערלאנגען א ביטע אויף אויסלאנד פספורטין, און מען זאגט אז אין 2 מאנאטין ארום ועט אן קומען פון מוסקוע א ענטפער.

ובסוף כתב, שהמצב דומה גם בקשר לשאר המצפים לויזות אמריקאיות:

די זעלבע זאך ועגין די אמערקאנער ויזיעס, איז נוגע יודען, און יעקב הוכמאן ¹⁰³⁴ , געוויס ועט איר גלייכצייטיג אויך ועגין זיי טאן ואס איז נויטיגס.

כעין זה תיאר הר"י עבער לפני רבינו את המצב, בחדש מ"ח תש"א ¹⁰³⁵ :

לדאבון לבינו הנני מוכרח להודיע, אשר הידיעה הראשונה שקבלנו ע"י הטעל' מהציר הרו[סי] אודותינו הי' בטעות, ובתוך כך נתבטל לגמרי הקנ' הרו' ¹⁰³⁶ , וכל הנעשה מקודם הוא כאלו אינו, ונצרך להגיש בקשה מחדש ע"ד פספורט, וצריכים לחכות ב' חדשים על תשובה. ועד עתה מפני האי סדר שהי' בענינים אלו לא הי' באפשר להגיש, ואך בשבוע העברה התחילו לקבל בקשות.

והנה גם ההגשה אינה בנקל כל כך, כי נצרך לצרף איזה תעודות, והעיקר שצריך לצרף אווטאביאגראפי' מפורטה מכל שעבר על ידי המבקש מכל ימי חייו, ומכל מה שעבר על האחים והאחיות וההורים מיום הולדם עד עתה. ובדעתינו להגיש אי"ה בימים אלו.

ובזה הנני לבקש אולי באפשר למצוא איזה דרך ומבוא להשפיע על קרובינו הדרים בקביעות זה כ"ג שנה בעיר ניסן נעמאנאוו שי' ¹⁰³⁷ , שיראו לאפשר לנו את נסיעותינו בהקדם הכי אפשרי, כי בלי זה ה' יודע אם יהי' מזה איזה דבר, ומה גם כי בימינו אלה ב' חדשים ¹⁰³⁸ הוא זמן ארוך ביותר.

לבד זה קבלנו ידיעות מהציר של הרי"ד שי' ¹⁰³⁹ , אשר בכדי להאריך הויזות לאחר ד' חדשים הוא מוכרח עוד הפעם לניירות חדשים מאה"ב, כי הישנות כבר אבדו כחם. ועל כן גודל בקשתינו שיושלח לו עוד הפעם הניירות, ושיהי' הוראה ממשלחיו ¹⁰⁴⁰ אליו, שלא יעשה לנו מניעות ועיכובים על קבלת הויזות. ומהראוי לעשות כל זה בהקדם האפשרי, כי אולי ירחם ה' ונשיג התשובה קודם הזמן שהגבילו.

(כל הדברים הנ"ל נוגעים גם כן להרי"ף ¹⁰⁴¹ שי', כי מצבו בפרט זה הוא בדומה ממש למצבינו).

בינתיים כתב הר"מ חפץ אל רבינו, בט' מ"ח:

ר"י הר"מ ¹⁰⁴² הגיש בקשה ¹⁰⁴³ ואמרו לו בערך שתי חדשים יקבל תשובה. הרי"ף טרם הגיש.

במשך החודש כתב שוב הר"י פייגין אל רבינו:

דבר מצבי ומצב ב"ב אין מילין בלשוני ואין בכחי גם לצעוק בקול, רק בצעקת לבבי ונחלי דמע עיני מדמי לבבי, בהם הנני מביע רגשותיי לפני דודי, גם מרחוק, אשר חזק הנני באמונת אומן, כי מגיעים לדודי, הסבות החדשות המכבידות נסיעתי (בטח נתקבלו מכתביי ממקום דובער), מחזקות השערתי כי גזר דיני ויסוריי הם שלא ע"פ דרך הטבע, וכי גם ישועתי יכולה לבוא ג"כ שלא בהלבשה טבעית כ"כ, רק ע"י דודי היקר ¹⁰⁴⁴ ... המצפה לרחמים ממקור הרחמים והחסדים העליונים האמיתיים, השבור והנדכה.

בן בוזי אלפס ¹⁰⁴⁵

ורשא, חשון

בינתיים קיבל הר"י פייגין את מכתבי רבינו הנ"ל, והשיב עליהם ברמז בכ"ג מ"ח:

העתקה ממכתב ש"ב בוזינזאן ¹⁰⁴⁶

מכתבי דודי ¹⁰⁴⁷ מיום ב' מרחשון ומכ"ח תשרי קבלתי ... שבור הנני לרסיסים, ומכתביי נכתבים מנקודת לבבי, ע"י דודי, כאמצעי הבלתי מפסיק, לאדון הרחמים ... ואקוה אשר דודי ידינני לכף זכות על הרבותי במכתבי בקשה, כי גדול כאבי ואנושה מכתי ... ומנקודת לבבי השבורה צועק הנני לדודי הושעונו, אם בכחות פנימיים אם במקיפים.

דאס איז אבער געשריבין גענוי בוזינזאנס ¹⁰⁴⁸ בריף, ואס איז מיר אן געקומען מיט א צייט צוריק פון ורשא ¹⁰⁴⁹ .

בכ"ז מ"ח שאל רבינו אצל הר"י פייגין (ח"ה אגרת א'רצב):

אתעניין לדעת אם הוא מתדבר עם ש"ב ר' ניסן ¹⁰⁵⁰ שי', והמענות שקבל.

ובט"ו כסלו, כתב רבינו אל הר"י פייגין, את ההתלבטויות שיש בנידון (ח"ה אגרת א'שז):

הכל יודעים עד כמה כבד לפעול מה מאלו אשר פיהם דבר שוא בכל מקום ובפרט כו', וההשתדלות אצל הבע"ב של אלמנתו תי' של ר' אהרן אליעזר ז"ל ¹⁰⁵¹ , הננו יראים שלא יהי' ח"ו איפכא מסתברא, ועל כן עושים בזהירות.

בחודש טבת כתב שוב הר"י עבער אל רבינו:

על דבר נסיעתינו לעת עתה אין כל חדש. היינו היום אצל הממונה על ענינים אלו, והשיב בקרירות גדולה, שלעת עתה אין החלטה, וכשיהי' יודיעו מעצמם, ואין בשביל מה לילך אצלם. תקותינו לה' שכל העכבה לטובה.

ורבינו כתב לו בז' שבט (חי"ז אגרת ו'תפט):

ויתן השי"ת שיקבלו בקרוב הניירות הדרושות להם, ותהי' נסיעתם צלחה וכשורה בגשמיות וברוחניות.

בי"ז טבת תש"א מסכמים מהמזכירות של רבינו אל הגאון החסיד הרב ירחמיאל בנימיסון ¹⁰⁵² :

ה"ר יחזקאל פייגין והראש ישיבה הר"י שי' עבער נשארו בריגא, ועדיין קשה להם לקבל רשיון היציאה משם. ירחם השי"ת על כולם ויביאם לכאן בקרוב.

ועוד לא תמו התקוות, ובכ"א שבט כתב רבינו (ח"ה אגרת א'שעג):

הרב ר' יהודא שי' עבער – הי' ראש ישיבה בישיבה שלי תומכי-תמימים באטוואצק, וכבר שלחתי לו וויזה עבורו ועבור בני ביתו והם על אם הדרך בריגא.

הידיעה האחרונה שהגיעה לידינו היא, בפ"נ שכתב הר"י עבער אל רבינו, באדר"ח אדר תש"א (מבית הגנזים ע' רצט):

פ"נ לאבינו שליט"א

אנא לעורר ר"ר ממקור הרחמי' והחסדי' האמיתי' עבור יהודא בן העני' תאמארע, ועבור פריידא בת ליבא לאה, ועבור אברהם אלי' בן פריידע, ועבור לאה העני' בת פריידא, שכפ"ה ¹⁰⁵³ שבקשתם ¹⁰⁵⁴ ת"ל ניזוז ממקומה, כי ביום ש"ק העבר ¹⁰⁵⁵ היו בבית, וג"כ קראוני ועשו דרישה וחקירה בשייכו' עם בקשתי, שירחם השי"ת עליהם ויתן בלב הממוני' ע"ז עליהם לטובה, ויצליח להם השי"ת להשיג כל הניירו' הדרושי' בקרוב ממש, ויזכו להראו' בקרוב עם אבינו שליט"א בשובע שמחו' בגו"ר.

תמונה 65-4

פ"נ הר"י עבער לרבינו

וכך נמשך עד קיץ תש"א, שאז נכבשה ריגא על ידי הנאצים ימ"ש, ובחודש כסלו תש"ב, הוצאו היהודים שבה להורג, הי"ד.

על הר"י פייגין מסופר ¹⁰⁵⁶ , שהנאצים ימ"ש שרפוהו בבית הכנסת, יחד עם החסידים ה"ר יצחק הורביץ (מתמיד) וה"ר אליהו חיים אלטהויז, בי' כסלו תש"ב.

וכך מסיימים התלמידים, את סקירת תולדותיו של ראש הישיבה הר"י עבער, בפתח דבר לספרו שערי יהודה ח"ב:

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נבג"מ זי"ע רצה לקחת את הר"מ וב"ב לארה"ב, אך לדאבוננו הגדול לא עלה הדבר, ובשנת תש"ב בחדש כסלו (עפ"י השערה מהאנשים שניצולו מידי הזדים בריגא) נרצח הר"מ הר"י עבער נ"ע ובני ביתו, ביחד עם כמה אלפים יהודים שנהרגו על קידוש השם, הי"ד.