השתדלות הצלת בנותיו וחתניו

השתדלות הצלת בנותיו וחתניו

בשעה שעזב הרח"ל את ווארשא, בח' תשרי ת"ש, חשב לנסוע אתו גם חדב"נ הרש"ג, אך החליט להשאר עם רבינו ובני ביתו, כפי שכתב הרח"ל באגרת א' פר' נח ת"ש (שמועות וסיפורים ח"ג ע' 130):

ח' תשרי, יום שעזבנו את ווארשא ... גם הרש"ג שי' חשב לנסוע עמדי, אבל מפני שזוגתו ובנו יחיו לא חפצו לעזוב את כ"ק נשאר גם הוא, ונסעתי אני לבדי ... עזבתי את ווארשא בעירום וחוסר כל, לא היה לא הזמן ולא היכולת לקחת את חפצי עמדי (להכנות הנסיעה הי' שהות בס"ה כעשרים מינוט) ... גם הם היו נוסעים אם היו יכולים לנסוע בתנאים כאלו שנסעתי אני.

וכך נשארו בווארשא עד תחלת טבת, שאז נסעו כולם יחד לריגא, ומשם לארה"ב.

כ"ק אדמו"ר והרבנית חי' מושקא זי"ע

בשעה שסידרו את הניירות עבור רבינו ובני ביתו, סידרו גם עבור כ"ק אדמו"ר והרבנית, על מנת לנסוע לארה"ב כולם יחד.

וכבר בכ"ח תשרי ת"ש כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע, אל ה"ר ישראל דזייקאבסאן (אג"ק שלו ח"א אגרת טז, בתרגום מצרפתית ⁹⁹¹ ):

ברצון הייתי נותן לכבודו את כל תאריכי ומקומות הלידה ⁹⁹² של משפחתינו כפי בקשתכם, כדי להקל עליכם בקבלת הרשיונות האמריקניים ... חי' מוסי' שניאורסאהן נולדה 13 באוגוסט 1901 בסמאלענסק מיוסף ודינה; מענדל שניאורסאהן נולד 1 במרס 1895 מלויק וחנה ינובסקי, בניקולייב.

בז' שבט כתב לו רבינו מריגא (חט"ו אגרת ה'תרפא):

ת"ל כולנו בחיים ושלום, ותמול הודעתי כי נתקבל עבור כולנו הויזעס לארצה"ב, עבורכם גם כן. ועתה צריכים לידע איך בעזה"י לסדר הנסיעה, איפוא נפגש שנוכל בעזה"י לנסוע יחדיו להצלחה בגו"ר. יודיעו דעתם והצעתם בזה.

מסתבר שמדובר רק בהבטחה שמסדרים עבורם ויזות. למעשה הם עדיין לא הצליחו לקבל ויזות, ובתחלת אד"ר שלח רבינו מברק אל הר"י דזייקאבסאן (חי"ז אגרת ו'תסא):

שניאורסאהן שבפאריז לא קיבל אפידייוויט.

ועד"ז כתב העו"ד יקותיאל (סעם) קרעמער אל העו"ד הענרי באטלער בוואשינגטון, ב-13 בפברואר (ד' אד"ר) (תרגום מהמכתב באנגלית, שנדפס בספר Out of the inferno ע' 262):

להבטיח ויזה עבור הרב מענדל שניאורסאהן בפאריז, כחבר הנהגת התנועה.

ועוד יסופר לקמן על הקשיים בקבלת הויזות במשך קיץ ת"ש וחורף תש"א.

הם אמנם לא הצליחו להתאחד אז, ובשעה שנסע רבינו עם בני ביתו לארה"ב, נשארו כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע והרבנית בפריז.

בכ"ה אד"ר, בהיות רבינו בשטוקהולם, לפני ההפלגה לנ.י. כתב לו רבינו, מכתב מוסווה ברוסית – מחשש הצנזורה (בתרגום מרוסית) (חט"ו אגרת ה'תרפב):

אני מאד שמח לדעת, כי אד"ש הודיע למוסיא, שמענדל יתן לה 1000 דולר לצורך הוצאות ההכנות לנסיעה, וביקש אותה לבדוק אם הם יכולים לקנות כרטיסים בעצמם, או שמר דזייקאבסאן צריך לשלוח להם כרטיסים, להודיע במברק לדזייקאבסאן בשמי ⁹⁹³ .

וכשהגיע לנ.י. כתב לו שוב ברוסית (בתרגום מרוסית) (חט"ו אגרת ה'תרפג):

מסתמא קבלתם את מכתבי המפורט משטוקהולם, ואני מקוה בימים הקרובים לקבל מכם מכתב מפורט אודות הבריאות שלכם, ואודות ההכנות שלכם לנסיעה מוצלחת אלינו, שאנחנו מחכים לה בקוצר רוח.

יתכן וכבר קיבלתם ויזה אמריקאית. אתמול כתבנו פעם נוספת לוואשינגטון, וגם שלחנו מברק לכם. במכתב משטוקהולם בקשתי לתת למוסיא היקרה תחי' 1000 דולר.

תקופת ווישי

כשהגיעה המלחמה לצרפת ברחו מפריז לווישי, ולאח"ז לניצא (ניס), ומשם הצילם רבינו, לאחר השתדלות נמרצת במשך קרוב לשנה.

בפריז התייצב כ"ק אדמו"ר זי"ע לצבא הצרפתי, ובזה הוקלה עליו ההליכה ברחוב והבריחה מפריז לווישי (בשעה שתחנת הרכבת היתה מלאה וגדושה – מאנשים הרוצים לברוח מפריז).

את העובדה הזאת סיפרה לי הרבנית. רבינו מזכיר זאת בפ"נ מיוחד שכתב ביומנו (חי"ג שוה"ג לאגרת ד'תשעא):

ד' כא אייר

אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים האמיתים ע"ד מכניסי רחמים כמבואר בתשובת מהרי"ב ז"ל, עבור נכדתו חי' מושקא, ובעלה מנחם מענדיל בן חנה, הנמצאים כעת בעיר פאריז צרפת, ומנחם מענדיל הוא נאנסעניסט – אינו אזרח צרפתי – ובעת ובזמן המלחמה רשמו אותו בין העומדים לעשות בשביל הצלת המדינה, ות"ל לא קראוהו. אנא לעורר רחמים רבים בעדם שיהיו נשמרים מכל צרה וצוקה נגע ומחלה ולא יקראו אותו ויהיו במנוחה, ויתן השי"ת דיעה טובה בלב הקונסול האמעריקאני לתת להם את הויזה האמריקאנית, ולתת להם דיעה ישרה לנסוע לפה, ויצליחם השי"ת בנסיעה כשורה ויבאו להצלחה אלינו ויסתדרו בסדר טוב בגשמיות וברוחניות.

למחרת כתב רבינו (חי"ג אגרת ד'תשעא):

הניירות הדרושות לביאתם למדינה זו כבר ת"ל נסדרו, ותקוה טובה כי בעזה"י יוכלו לבוא צלחה, והשי"ת יעזרם בגשמיות וברוחניות.

עוד סיפרה לי הרבנית, אשר כשנכנסו הנאצים לפריז ברחו ברכבת לווישי, לשם הגיעו בערב חג השבועות לפנות ערב.

כשהגיעה על כך הידיעה לרבינו, כתב אל ה"ר דוד מאיר רבינוביץ, בי"ט תמוז ת"ש (חי"ג אגרת ד'תשעו):

מאז הותחלה המלחמה בצרפת לא ידעתי מה נעשה עם בתי מרת חי' מוסיא תחי' וחתני הרה"ג הרה"ח הרמ"מ שי' שניאורסאן. ות"ל ביום ט' לחדש זה קבלנו טע"ג מאתם כי הם בעיר וישי – צרפת – ושלחנו להם טע"ג, ולא קבלנו שום מענה, ותמול קבלנו מאתם עוד טע"ג, וכנראה אשר לא קבלו את הטע"ג אשר שלחנו להם ביו"ד לחדש זה.

בששי לאוגוסט [ב' מנ"א ת"ש] כתב לו רבינו במברק (חי"ב אגרת ד'תנג; תרגום מאנגלית):

הודיע במברק מצב בריאותך, ואם לקחת אתך ספרים וכתבי-יד.

הכוונה היא למזוודות הספרים וכתבי-היד שהיו בידיו, כולל גם הספרים שקיבל בחתונתו, וכרכי תצלומי דרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כרכי ה"רשימות" שלו, ועוד ספרים וכתבי-יד השמורים כיום בספריה.

בוישי שהו כחדשיים וחצי. אז התברר כי ממשלת וישי הכפופה לגרמנים מסוכנת גם היא ליהודים, ובמשך חודש מנ"א נסעו משם הרבי והרבנית דרומה, לעיר ניצא, שהיתה אז תחת שלטון איטליה, ויהודים רבים מצאו בה באותה שעה את מקלטם.

בניצא שהו כ"ק אדמו"ר והרבנית מסוף קיץ ת"ש עד תחלת קיץ תש"א, ובמשך 8-9 חדשים אלו התעסק רבינו במרץ רב ובאופנים שונים להצילם, ולספק את צרכיהם בהיותם שם.

מצות לפסח

כשנסע רבינו מאירופה לארה"ב, בשלהי אד"ר ת"ש, כתב מהספינה לרח"ה האוולין בירושלים (ח"ה אגרת א'קסד) שישלח מצה שמורה "על ידי לופט פאסט לפאריז לחתני הרמ"מ שליט"א".

ספק גדול אם הצליח לשלוח משם, וכפי שכתב רבינו אל כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע בכ"ה אד"ר – בתרגום מרוסית, מחשש הצנזורה (חט"ו אגרת ה'תרפב):

לגבי מצה שמורה אני כותב לירושלים שישלחו. אבל גם אתם צריכים להשתדל במקום, היות ואיני יודע מתי הם יוכלו לשלוח לנו.

הוא אמנם השתדל בעצמו להשיג מצה שמורה, וכתב על כך אל החסיד ה"ר מרדכי חפץ בריגא. בכ"א אד"ש דיווח על כך הר"מ חפץ לרבינו:

קבלתי מכתב מחתנא דבי נשיאה שליט"א מפאריז ומבקש שאשלח להם שמורה, ואפינו בדאנקרע, ואי"ה מחר אשלח ע"י לופט פאסט.

ובו' ניסן:

שלחתי לבתו וחתנו כ"ק לפאריז שלושה קילה מצה שמורה, ות"ל אשר שלחתי טרם שנפסק הדרך האוירי מפה לפאריז.

רבינו הודה לו על כך באגרת י' ניסן (חי"ב אגרת ד'שעו):

תודה רבה עבור ששלח מצה שמורה לבתי וחתני הרה"ג הרממ"ש שליט"א, ומצה שמורה לבתי וחתני הרמ"מ ⁹⁹⁴ שליט"א.

בחורף תש"א בהיותם בניצא, לא היתה שום אפשרות לשלוח אליהם לשם מצה שמורה, ואז השיגו מצה שמורה משווייץ (ממה שסיפרה לי הרבנית, ופרסמתי במבוא לח"ה ע' 22):

אחד ממכריו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, מר בעזבאראדקא, התמחה בתעשיית מראות, ובשעת המלחמה התעסק ביצירת מראות עבור צוללות הצי הצרפתי, וקיבל, לשם כך, אישור מיוחד לנסוע לשווייץ לימים אחדים. כ"ק אדמו"ר זי"ע ליווהו לתחנה, וביקשו להשיג עבורו בשווייץ מצה שמורה, והלה קיים זאת ברצון.

וכבר מסופר במקורות שונים ⁹⁹⁵ איך שכ"ק אדמו"ר זי"ע מסר את נפשו להשגת אתרוג לסוכות, בהיותו בניצא, משום שאי אפשר היה לשלוח אתרוגים באותה שעה מארה"ק או מארה"ב לניצא, וכן שאר המצוות, שלהשגתן בתקופה ההיא היו זקוקים למדה גדולה של מסירות נפש.

תקופת ניצא (ניס)

בתקופת ניצא, גרו כ"ק אדמו"ר זי"ע והרבנית במלון, וכדי להקל את ההתכתבות בינם ובין כ"ק חותנו רבינו, התכתבו על ידי יהודי אחד בשם דובער אבראם ⁹⁹⁶ , שגר מספר בלוקים מהמלון.

בדצמבר 19 [י"ט כסלו תש"א] שלח לו רבינו מברק, על שם ר' דובער אבראם הנ"ל (ח"ה אגרת א'שיד):

אגודת חב"ד שלחה לקונסול אישור הרבנות שלך ⁹⁹⁷ . הבריק אם הקונסול נותן לך ויזה, וסטטוס רשיון היציאה.

ההזמנה לארה"ב בתור רב, דרשה הוכחה שגם בתקופה הקודמת שימש רב בפועל; את זה הכין עוד בתקופת ווישי, באוגוסט 10 1940 [ו' מנ"א ת"ש] קיבל אישור מאת "קהלת החרדים בפריז", אשר הוא כיהן כרב הקהלה מיולי 1937 ואילך.

בכ"ז כסלו נשלח מברק מ"חסקינד" בנ. י. לר"ד אבראם בניצא: "נשלח לך פ"ש על ידי ד"ר מרקוס כהן" – שבודאי אין זה אלא רמז לניירות, או מעות, ששלח רבינו לחתנו – כ"ק אדמו"ר זי"ע.

כדי לקבל את הויזה הוצרכו גם ל"אפידייוויט", שהיא הוכחה שיש מי שמקבל על עצמו לתמוך בהוצאותיו בארה"ב. זה דורש גם דרישה וחקירה, אם זה שקיבל עליו לתמוך בו אפשר לסמוך עליו. והרי בתקופת ימי המלחמה – גם הבדיקה הזאת היא מסובכת.

השיגו אפידייוויט מאת מר מאיר דוב הארטאן, שרבינו מודה לו כך בה' אדר תש"א (חי"ג אגרת ד'תתי).

אחד מעורכי הדין בוואשינגטון שעסק בנושא הזה הוא מר הענרי באטלער, כדלקמן. ב-18 פברואר 1941 (כ"א שבט תש"א), הוא מודיע (נספח לאגרת הנ"ל), כי סודר במשרד הפנים, שאף אם לא יאשרו את האפידייוויט הזה, מכל מקום יספיק גם זה שהוא חבר הנהלת תנועת חב"ד.

*

אמנם בשגרירות בניצא התחמקו מלמסור לו את הויזה. כבר בי' מ"ח כתב הרש"ג אל העו"ד באטלער בוואשינגטון (בתרגום מאנגלית):

ברצוני להודיע לך, שקבלנו מברק מהרב מענדל שניאורסאהן מניס, המודיע לנו, כי השגריר החדש של ארה"ב שם, סרב לאשר את הויזה עבורם.

לכן מבקשו להשתדל בסטייט דעפארטמענט, לזרז את השגרירות בניצא, למסור לכ"ק אדמו"ר זי"ע את הויזה בלי עיכובים.

בשלהי כסלו כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע לכ"ק חותנו, שמוטב יותר לשלוח את הנירות לקונסול האמריקני במרסעל (מרסיי) – מאשר לקונסול בניצא.

קבלת הויזות במרסיי

עדיין לא היה המצב מובן, וחשבו שאולי החליטו לשנות את מקומם מניצא למרסיי, ועל כן שלח רבינו (בי"ד טבת) מברק לר"ד אבראם הנ"ל (ח"ה אגרת א'שלב):

תודיע מצב הבריאות של מוסיא, מענדל, כתובתם, ומדוע ביקשו להעביר את התיקים שלהם למרסיי.

לא הגיעה לידינו התשובה לשאלה זו, אך מאז ואילך נשלחו הניירות למרסיי.

עד כמה היו הדברים יגעים רואים אנו מאגרת רבינו בט"ו כסלו (ח"ה אגרת א'שז):

ועד כמה הדברים יגעים אפשר לראות מזה, כי זה כשמונה חדשים אשר הבטיחו נאמנה למסור הרשיון להכהן ורעיתו יחיו ⁹⁹⁸ , ואיזה חדשים אשר הבטיחו למסור הרשיונות להרמ"ש ורעיתו יחיו ⁹⁹⁹ , ועדיין לא בא אל הפועל טוב.

בוואשינגטון התעסקו בנושא הזה עורכי הדין, ר' יקותיאל (סעם) קרעמער (חבר הנהלת אגודת חב"ד), ר' אשר רבינוביץ (בנו של ה"ר דוד מאיר רבינוביץ), והענרי באטלער. אתם עמד בקשר רצוף חדב"נ הרש"ג, שהרבה לשוחח אתם בטלפון, ולכתוב להם (באנגלית, על ידי המזכיר ה"ר ניסן מינדל), כדלקמן.

בו' כסלו כתב רבינו אל העו"ד ר' אשר רבינוביץ (ח"ה אגרת א'רצד):

אייער טעלעגראם האב איך ערהאלטען, אבער ליידער איז פון די אלע גרויסע הבטחות און די זיסע רייד וואס מען זאגט אייך, נאך דערווייל גאר נישט אויפגעטאן. איך בין זייער צובראכען און האב גרויס צער פון דעם. זעט שרייבט – ניט טעלעגראפיש און ניט טעלעפאניש נאר שרייבט – צו אייערע בעקענטע, אז זיי זאלן ערענסט טאן אז מען זאל הארענשטיינען געבען די אמעריקאנער וויזעס, און אז דער אמעריקאנער קאנסול אין פראנקרייך אין ניצע זאל געבען רבי שניאורסאהן די וויזע, און זאל מיטהעלפען בא דער פראנצויזישער רעגירונג וועגען זייער ארויספארען.

[תרגום:

את מברקך קיבלתי, אבל לדאבונינו, מכל ההבטחות הגדולות ודברי נופת שאומרים לכם, עדיין לא פעלו מאומה. שבור הנני מאד מזה, ויש לי רוב צער. השתדלו לכתוב (לא במברק ולא בטלפון, אלא בכתב) למכריכם, שיפעלו ברצינות שיתנו להורנשטיין ויזות אמריקאיות, ושהקונסול האמריקני בצרפת בניצע יתן להרב שניאורסאהן את הויזה, ושישתדל אצל ממשלת צרפת אודות נסיעתם משם].

בט"ו כסלו כתב רבינו אל אביו החסיד מוהרד"מ רבינוביץ (ח"ה אגרת א'שה):

ביום ועש"ק העבר נשלחו מכתבים להקונסולים בברלין ובניצע מאת אגודת חסידי חב"ד, אדות הרמ"מ שליט"א שניאורסאהן לניצע, ואודות הרמ"מ שליט"א הארענשטיין לברלין, ונחוץ הדבר אשר מהסטייט דעפארטמענט יעוררום או יבקשום או יצוום על זה, כי אינני יודע באיזה סגנון צריכים לכתוב.

ירידי בנו מר אשר שי' ראוי לתהלה, ולא לתוכחה, כי הוא עשה ועושה את שלו באמונת אומן, ומה יוכל לעשות כי ממלל הוא על אודנין דלא שמעין, וכוונתי היתה – וגם בהוה – לעוררו אשר צריך לכתוב עוד פעם ועוד פעם, עד כי יעזר השי"ת ויתעוררו לעשות נאמנה, והשי"ת יעזרנו להוושע כי יבאו בנותינו וחתנינו יחיו כשורה וצלחה בגשמיות וברוחניות.

תמונה 64-1

העו"ד ר' אשר רבינוביץ

ובכ"ג כסלו כתב רבינו שוב למוהרד"מ רבינוביץ (ח"ה אגרת א'שיט):

במענה על מכתבו, הנה ידידי בנו שי' הי' תמול פה, ובטח יספר לכבוד ידידי את פרטי הענין, אבל אותי הנה עוד טרם הרגיע הדבר. הא' כי הי' צריך לראות בעצמו אם נשלחו התלגרמות להקונסולים, וטוב הי' שיהי' העתקה וגם הנומער שנשלחו, לברלין אדות חתני הארענשטיין, ולניצע צרפת אדות חתני שניאורסאהן שי', וגם אדות ההשתדלות שיתנו להם רשיונות יציאה, שזו תלוי בממשלת אשכנז, הנה בדבר זה עוד לא נעשה דבר. והשי"ת יחוס וירחם ויבאו בנותינו וחתנינו יחיו צלחה וכשורה בגשמיות וברוחניות.

חלק מהתעסקות רבינו בהצלתו היתה בהתכתבות סודית לצרפת (הכבושה). בט"ו כסלו כתב רבינו מכתב מוסווה ומוסתר, אל ה"ר אלכסנדר ריינין במרסיי (חי"ג אגרת ד'תשצח):

ער איז א נאמען נאך דעם צמח צדק און די פרוי זיינע נאך דעם צמח צדק'ס פרוי, און זיי דארפין קומען צו זיין שותף בעריל, און אזיי וי איצטער איז דאך זייער שווער מיט די ויזעס, הן די ואס מי דארף אריין או הן ואס מי בעדארף ארויס ... איז דער בעקאנטער זיינער פארט אפט אין דעם ארט וואו משקה'ס בעקאנטער לעבט, און דער בעקאנטער ועט זעהן העלפן זיי אז זיי זאהלן קאנען ארויספארין.

[תרגום

שמו על שם הצמח צדק [מנחם מענדל] ושם זוגתו על שם אשת הצמח צדק [חי' מושקא], הם צריכים להגיע לשותף בעריל [חסקינד, במשרד רבינו בנ.י.], וכיון שכעת מאד קשה להשיג ויזה [לארה"ב] ורשיון יציאה [מצרפת] ... הרי מכרו נוסע למקום מגורו של מכרו של משה, ומכרו זה ישתדל לעזור שיוכלו לנסוע משם].

ובאגרת שכתבו מהמזכירות אל הר"י בנימינסון, בי"ז טבת, מסכמים:

הרמ"מ שניאורסאהן הוא עכשו בעיר ניצע, ויש לו עדיין קישויים בקבלת התעודות הנצרכות לבא לכאן. בתו הצעירה של כ"ק אד"ש ובעלה הם באטוואצק, וגם כן עדיין קשה להם לבא לפה.

*

בסופו של דבר, כתבו מהסטייט דעפארטמענט אל העו"ד מר אשר רבינוביץ, בינואר 15 [ט"ז טבת], אשר כבר הודיעו מהסטייט דעפארטמענט אל השגרירות במרסיי, אודות כל הצדדים של מסירת הויזה, ומחכים כעת לדיווח טלגרפי מהשגרירות על התוצאות.

באותו יום הודיעו ממשרד האיצע"ם ¹⁰⁰⁰ במרסיי לכ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר סוף סוף הגיע התיק מניצא למרסיי, ונמסר לידם כדי להכין הניירות המתאימים, וכותבים לו כמה אופנים בסידור הויזה שלו ¹⁰⁰¹ .

כ"ק אדמו"ר זי"ע השיב להם בפרטיות ב-21 בינואר [כ"ב טבת], ומוסיף (בתרגום מצרפתית):

אני אמור לקבל מחר את אישור היציאה. לכן אני זקוק כעת רק לויזה האמריקאית, כדי להגיש בקשה לויזת מעבר.

בסופו של דבר, כתבו לו ממשרד האיצע"ם במרסיי, ב-29 בינואר [ר"ח שבט], אודות אופני הסידור סופי לבעיית הויזה, וכותבים לו שעליו לבוא לשגרירות במרסיי במשך חודש פברואר [שבט], עם כל המסמכים הדרושים שבידיו, ואשר לפני ההליכה לשגרירות יכנס למשרד האיצע"ם במרסיי, לסידורים סופיים.

עדיין נמשכו הסיבוכים, וב-20 בפברואר [כ"ג שבט] שלח רבינו מברק לחברת האיצע"ם במרסיי (ח"ה אגרת א'שעד):

אבקש להבריק בפרטיות מה עוד עלי לעשות להצלת שניאורסאהן.

סוף כל סוף, כתב העו"ד באטלער מוואשינגטון אל הרש"ג, ב-11 מארס [י"ב אדר] (בתרגום מאנגלית):

הסטייט דפארטמענט צלצל לי זה עתה להודיע לי, אשר קיבל מברק מהשגרירות האמריקאית במרסיי צרפת, להודיע אשר מענדל שניאורסאהן ואשתו נמצאו כשירים לויזה על חשבון המכסה, שיותן להם בקרוב.

ב-13 לשלישי [פורים] הבריקו האיצע"ם לרבינו (בתרגום מאנגלית):

מענדל שניאורסאהן יקבל ויזה ב-17 אפריל [כ' ניסן].

ב-26 לשלישי [כ"ו אדר] כתבה הרבנית לאביה רבינו (ימי מלך ח"א ע' 532, בתרגום מצרפתית):

הקונסול האמריקאי הבטיח לנו לתת ויזה, כשתגיע הויזה נוכל לנקוט בצעדים המתאימים לקבל תעודות.

ובראשון במאי (ו' אייר) מבשר העו"ד באטלער במכתבו לרש"ג, כי משרד הפנים קיבל מברק מהשגרירות האמריקאית במרסיי, אשר כ"ק אדמו"ר והרבנית קיבלו את הויזות שלהם ב-17 באפריל [כ' ניסן].

בשורת קבלת הרשיונות נרמזת באגרת רבינו לח"ד ר"ש הארנשטיין, בט' ניסן (ח"ה אגרת א'תא):

כלנו ת"ל בחיים ושלום. בתנו ח"מ ובעלה הרב רמ"מ שי' עודם בצרפת, ומקוים שאחר חג הפסח יבאו צלחה לכאן. ובתנו שיינא עם בעלה הרמ"מ שי' עודם באטוואצק, והשי"ת יעזר שיבאו בקרוב אלינו צלחה בגשם וברוח.

ומפורשת יותר באגרת רבינו למוהרשיל"א, בד' אייר (ח"ה אגרת א'תלג):

יש לי צער גדול ויסורים מבתי מרת שיינא תחי' ובעלה חתני ר' מנחם מענדיל שי' בן דודתי מרת חי' מושקא תחי', שעודנם [ב]עיר אטוואצק, וכל מה שהשתדלנו להביאם לפה עדיין לא הצליח...

בתי מרת חי' מושקא תחי' ובעלה חתני הרב הגאון רמ"מ שי' עדיין בצרפת בעיר ניצא, ת"ל כבר קבלו רשיון הכניסה למדינה זו, יתן להם השי"ת נסיעה כשורה בנקל להצלחה בגשמיות וברוחניות.

ההפלגה מליסבון

עם קבלת הויזה לארה"ב, צריך הי' לסדר את הנסיעה מליסבאן שבפורטוגאל לנ.י.

פורטוגאל לא היתה מעורבת במלחמה, ולכן לא עכבו הגרמנים את אוניות הנוסעים שבין פורטוגאל לארה"ב.

לפני קבלת הויזה הוצרכו לספק את המעות לכרטיסי הנסיעה, שאותם מסר רבינו למשרד היא"ס שבנ.י. והם הודיעו על כך במברק למשרדי היצע"ם בליסבון, בכ"א אדר, כי נתקבל הסכום של 840 דולר עבור הוצאות כרטיסי האוניה כנדרש.

רבינו מזכיר זאת באגרת שכתב בח' אייר (ח"ה אגרת תלו):

זה כששה שבועות אשר שלחתי להאיצע"ם במארסעל – על ידי האיאס דנויארק – את הסכום הדרוש לתשלומין בעד שיפסקארטן.

*

בכ"א אדר, שלחה השגרירות האמריקאית במרסיי מברק (נדפס ב"מבית הגנזים" ע' עח), להודיע שהצליחו לסדר את נסיעת הרבי והרבנית מליסבון לניו יארק (תרגום מאנגלית):

שמחים אנו לאשר, כי משרדינו בליסבון סידר עבור מר ומרת שניאורסאהן, את המסע מליסבון לניו יארק, לא יאוחר מיולי 15 [כ' תמוז תש"א].

וכבר הי' הכל מוכן לנסיעה, מניצא לארה"ב, עם תחנת ביניים בליסבון שבפורטוגאל, אך פתאום נערמו בדרך קשיים חדשים, בהשגת טראנזיט ויזות פורטוגליות, שעל כך למדים אנו מתוך אגרת רבינו בח' אייר, אל ה"ר ניסן וואקסמאן (ח"ה אגרת א'תלו):

זה עתה דבר עמדו ידידי עוז הנעלה והכי נכבד בעל מדות תרומיות וו"ח אי"א מוה"ר דובער שי' חאסקינד בשמי, אדות חתני הרב הגאון מוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאהן ובתי רעיתו מרת מושקא תחי', הנמצאים כעת בעיר ניצא, ותודה לאל כבר יש להם רשיונות כניסה למדינה זו להצלחה, והמניעה היא רק מטראנזיט וויזות פורטוגליות, ומקומות באחת הספינות הגדולות – מחלקה שני' – ההולכות בזמן היותר קרוב ... ועד היום לא השיגו הטראנזיט וויזות, וכן כרטיסי ספינה, רק על זמן רחוק.

הנני חושב אשר גיסו הנעלה והכי נכבד המהולל בכביר פעולותיו הטובות מר יוסף שי' ד"ר שווארץ בודאי יש לו היכרות והשפעה מרובה באותם המוסדות בפורטוגאל וספרד להשיג הטראנזיט וויזות, כן במשרדי מכירת כרטיסי אני' להשיג כרטיסים לזמן המוקדם הכי אפשרי.

ומה מאד נהניתי לשמוע מאת ידידי מר חאסקינד שי' הנ"ל, אשר ידידי הבטיח לבא מחר בקר לדבר פנים עם גיסו הנכבד מר שווארץ שי' אדות האמור בזה, והנני נותן לו בזה את תודתי למפרע וברכתי שיעזר לו השי"ת בכל וידרוש לו ולב"ב יחיו בגשם וברוח.

כעבור חודש הגיעה הבשורה לרבינו, כי האישורים התקבלו וכי הם יוצאים בדרכם מצרפת לליסבון. בי"א סיון כתב על כך רבינו אל משרד אגודת חב"ד בשיקגו (חי"ג אגרת ד'תתטז):

מחכים אנחנו להתבשר כי בתנו מרת חי' מושקא תי' ובעלה חתנינו הרה"ג הרמ"מ שליט"א נסעו צלחה מצרפת לליסבון, ומשם יבואו בעזה"י צלחה אלינו בשמחה וטוב לבב.

ב"רשימות" חוב' יא נדפסה רשימה שרשם כ"ק אדמו"ר זי"ע, בכותרת "ט"ז סיון תש"א, ליסאבון".

למחרת, י"ז סיון עלו על ספינת "סרפא פינטא", שהפליגה לנ.י.

תצלום 64-2

ספינת סרפא פינטא

ברשימת הנוסעים של הספינה נרשמו:

15) שניאורסאהן מענדל, גיל 46 ¹⁰⁰² , זכר, נשוי, רב, קורא וכותב צרפתית, אזרחות: פליט רוסי, יהודי, נולד בניקוליוב רוסיה, הויזה התקבלה במרסיי, באפריל 17 1941 [כ' ניסן תש"א], מקום דירה האחרון במרסיי צרפת, הכרטיס שולם על ידי חותנו ¹⁰⁰³ , יעד אחרון בנ.י. אצל חותנו רבי יוסף שניאורסאהן, 770 איסטרן פארקוויי. סימן היכר: נושא זקן.

16) שניאורסאהן חי' מוסיא, גיל 40, נקבה, נשואה, קוראת וכותבת אנגלית, אזרחות: פליטה רוסית, יהודית, נולדה בסמולנסק רוסיה, הויזה התקבלה במרסיי, באפריל 17 1941 [כ' ניסן תש"א], הכרטיס שולם על ידי האב, מקום דירה האחרון במרסיי צרפת, יעד אחרון בנ.י. אצל רבי יוסף שניאורסאהן, 770 איסטרן פארקוויי.

תצלום 64-3

מתוך רשימת הנוסעים של הספינה

הגעתם לניו יארק

בכ"ח סיון באו צלחה לנ. י. ובאותו יום כתב רבינו אגרת-בשורה למוהרד"מ רבינוביץ (ח"ה אגרת א'תסז):

הנני בזה לבשרו אשר בתי מרת חי' מושקא תחי' ובעלה חתני הרה"ג הרמ"מ שי' שניאורסאהן באו היום צלחה לפה, והנני ממהר לבשרו מזה, ובבקשה למסור בשורה זו לבנו ידידי מר אשר שי'.

תצלום 64-4

רבינו מבשר על הצלת הרבי והרבנית

באותו יום נשלח מכתב רבינו אל ה"ר אברהם אלי' אקסלרוד, ובשולי המכתב מוסיפים מהמזכירות (ח"ה אגרת א'תסח):

היום באו צלחה בתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מרת מוסיא תחי', ובעלה הרמ"מ שי' שניאורסאהן.

למחרתו, בכ"ט סיון, שלח רבינו מברק אל מזכירו הרמ"ל רוטשטיין לשיקגו (חי"ז אגרת ו'תצט):

בתי וחתני יחיו באו צלחה.

רבי שניאורסאהן

רבים מאנ"ש וידידי רבינו ברכוהו לרגל בואם של בתו וחתנו, וכן ברכוהו "שבקרוב ממש נשמח בשמחת ביאתם של בתנו מרת שיינא תחי' וחתנינו הרב וו"ח אי"א מוה"ר מנחם מענדיל שליט"א הכהן", ורבינו השיבם בברכה בכמה אגרות בר"ח תמוז וב' תמוז (ח"ה אגרות א'תסט-ע. א'תעב), ובעידוד מחודש המשיך בהשתדלות הצלתו של בתו הצעירה ובעלה.

הרמ"מ ומרת שיינא הארנשטיין

בתו הצעירה של רבינו, מרת שיינא, ובעלה הרמ"מ הכהן הארנשטיין, לא יכלו לנסוע יחד עם רבינו, בשל היותם אזרחי פולין, כי הרשות לעזוב את פולין לא ניתנה אלא לאזרחי חוץ ¹⁰⁰⁴ .

מיד כצאת רבינו את פולין התחיל בהשתדלות נמרצת להציל את בתו וחתנו, ואף קיבל ויזות עבורם, אך כל ההשתדלות לא הועילה.

עוד בהיות רבינו בריגא הסכימה ארה"ב לתת להם ויזה לבוא לארה"ב, אך עדיין לא הספיק רבינו לקבלו עבורם.

בכ"ד אד"ר יצא רבינו עם בני ביתו מריגא, בדרכו לארה"ב, וביום א' אד"ש כתב הר"מ חפץ מריגא, אל רבינו (שהי' אז על האניה, בדרכו לנ.י.):

ביום עש"ק קבלתי מכתב מאטוואצק מחתן כ"ק, אשר הוא מבקש אשר ישלח את הוויזע שלהם לטריעסט, וכן להודיע להקאנסול של איטליא בעיר ווארשא אשר נמצא בעדם וויזע לאמעריקא, אשר זה יכתוב הקאנסול דאמעריקא דפה.

הרמ"ח מילא בקשתם, אך באגרת י"ב אד"ש כתב שוב אל רבינו:

הקונסול אמר אשר שלח לבערלין, על כן הם צריכים לפנות לבערלין.

ובאגרת ו' ניסן:

כתבו להקאנסול אמעריקאנית בבערלין והם לא קבלו מהקאנסול שום תשובה, כי הקאנסול הנ"ל איננו משיב על מכתב.

פשר דבר שילוח הויזה לברלין מסופר במכתב הבא:

מכאן השתדלו שישלחו להם את הוויזות לברלין שיוכלו לנסוע דרך איטליא.

אך כיון שהתברר שאי אפשר להשיג את הויזה מהשגרירות שבברלין, התחילו להשתדל מיד בדבר שילוח ויזה נוספת לשגרירות שבנפולי.

*

באותה שעה כבר הגיע רבינו (עם בני ביתו ושלושה מזכירים) לנ.י.

חדב"נ הרש"ג התעסק בנושא הזה ביותר במשך השנה הבא, באמצעות העו"ד הענרי באטלער בוואשינגטון.

ההתכתבות ביניהם היא באנגלית, באמצעות המזכיר ר' ניסן מינדל, ששלט בשפה האנגלית ¹⁰⁰⁵ .

נביא מהתכתבות זו, במשך השנה הבאה, את עיקרי הדברים.

בערב פסח ת"ש כתב הרש"ג לבאטלער, כי ביקשו מהסטייט דעפארטמענט להודיע למר ווילע בריגא, להעביר את ניירותיו של הארנשטיין לנפולי, ושיודיעו לשגרירות ארה"ב בנפולי, להזמין את הארנשטיין לנפולי לבוא לקבל את הויזה.

אמנם העיקר הוא להשיג מהגרמנים את אישור היציאה מפולין, ויש לברר את הדרך איך השיגו לפני כעשרה ימים, את אישור היציאה מפולין עבור האדמו"ר מגור ¹⁰⁰⁶ , עם 14 אנשיו, והם כעת בטריעסט.

על התוצאות כתב הרמ"ח בא' דחוהמ"פ:

אודות בתו וחתנו כ"ק קבלתי הטעלעגראמע ביום א' דפסח והלכתי תיכף לידידנו היקר הרמ"ד ¹⁰⁰⁷ שי' ודבר להאדון מר ווילע, ואמר האדון הנ"ל שהוא כבר קיבל הידיעה מוואשינגטאן אודות שילוח הוויזע לנעאפאלס ... לבקש מהקאנסול דנאפאלס שיודיעו תיכף לאטוואצק שיש בעדם ויזע.

בכ"ט ניסן, מבשר העו"ד באטלער, אל העו"ד מר יקותיאל (סעם) קרעמער (חבר הנהלת אגודת חב"ד בארה"ב), כי קיבל ידיעה משגרירות ארה"ב בנפולי, שהתיק של מסמכי הארנשטיין התקבל אצלם מריגא, ומתחילים לעסוק בנושא.

למחרת, אדר"ח אייר, כתב העו"ד באטלער לרש"ג, כי הודיעו לו מהסטייט דעפארטמענט, אשר אותם שעזרו לרבינו ובני ביתו ביציאתם מווארשא ¹⁰⁰⁸ , הודחו ממשמרתם, ובשעה הזאת אינם מרשים הגרמנים הצלה כזו מאותו איזור. אנסה לברר מה יכול להיעשות בנידון.

בינתיים שלח להם רבינו כרטיסי אניה ורכבת, ועל כך כתב הרמ"ח באגרת ח"י אייר:

הטעלעגראם בשבוע העבר קבלתי ... להודיע לבתו ולחתנו [של] כ"ק באטוואצק ע"ד שילוח להם שיפס-קארטע ובאן בילעט ¹⁰⁰⁹ , ווארשא נעאפאל ע"י איטלי ליין, דרך מינראדאם בערלין.

ובמברק כ' אייר מודיע:

מבתם, מכתב קיבלו מנעאפאל לבוא לקבל הויזעס.

בינתיים המשיכה ההשתדלות בוואשינגטון, אמנם בט"ו אייר כתב העו"ד באטלער לרש"ג, כי הוא דן בנושא עם השגרירות האיטלקית בוואשינגטון, ואמרו שמכאן אין יכולים לפעול מאומה. הוא גם דן בזה עם מר פעל מהסטייט דעפארטמענט, שאמר לו שממשל איטליה אינו נותן שום עזרה בכיו"ב בזמן האחרון, ואף לאלו שיש להם פספורטים אמריקאים אינם מרשים לעבור דרך איטליה.

ושוב מודיע לו בכ"ז אייר, בשם מר פעל מהסטייט דעפארטמענט, שבמצב ההווה אין כלום מה שיכולים לעשות בנידון.

כעין זה הודיע גם הר"מ חפץ אל רבינו, באגרת ח"י אייר:

עתה נפסק הדרך מאיטליא, שאין הולך משם הספינה ¹⁰¹⁰ .

ובאגרת ג' סיון:

מצד איטליא אין נותן רשות לנסוע דרך ארצם ... על שבת זו בא לפה מר קלמן פאפענהיים ואמר, אשר גם יושבי עסטרייך אינם נותנים רשות לנסוע דרך איטליא, אך הם נוסעים מוויען דרך יוגאסלאווי או דרך אטען.

בשבוע הראשון של חודש סיון, דן העו"ד בכמה מכתבים, אם כדאי לפנות אישית לשגריר איטליה בארה"ב. אך שוב מודיע סופית אל העו"ד יקותיאל (סעם) קרעמער, במכתב ששלח אליו בא' דחג השבועות, שלפי ההתפתחויות האחרונות עם איטליה, לא נראה שיש סיכוי, וצריך לחפש דרכים אחרות.

בהגיע הידיעות האלו אל רבינו כתב מברק בג' סיון (חי"ז אגרת ו'תסט):

המצב הנוכחי דורש שהרמ"ד ישלח מיד ויזה לטבית להארנשטיין. אנו נשתדל גם להשיג ויזה איטלקית. מציע שיסעו דרך ריגא. להודיע זאת לילדים.

בכ"ו סיון כתב העו"ד באטלער אל העו"ד קרעמער, שהוא שוחח עם הסטייט דעפארטמענט, אם כדאי לצוות להעביר את התיק של הארנשטיין מנפולי לאיזה מקום אחר, והשיבו לו, שלפי המצב הנוכחי זה לא כדאי. והוסיף, שבמצב הנוכחי אינו יודע מה לייעץ.

שוב כתב לו הרש"ג בי"ט מנ"א, שהתקבל מכתב מחדב"נ הרמ"מ הארנשטיין, בו מבקש להעביר את הויזה שלו לשגרירות ארה"ב בברלין, ולשם יבוא לקבל אותה, ואז יסע לארה"ב דרך רוסיה ויפאן ¹⁰¹¹ .

ועל כך השיב לו העו"ד באטלער בכ"ב מנ"א, שמיד כשקיבל את המכתב, ביקש מהסטייט דעפארטמענט, להורות לשגרירות בנפולי להעביר את התיק לשגרירות בברלין, והם יודיעו להארנשטיין שיבוא לברלין לקבל את הפספורט והויזה האמריקאית.

שוב כתב לו בט"ו אלול, שהתקבל מענה משגרירות ארה"ב בברלין, שעד היום עדיין לא התקבל התיק של הארנשטיין מנפולי.

ושוב כתב לו בהושענא רבה תש"א, שהסטייט דעפארטמענט קיבל הודעה מהשגרירות בנפולי, שהתיק נשלח לשגרירות ארה"ב בברלין.

הרש"ג השיב לו בכ"ה תשרי תש"א, שהארנשטיין עדיין לא שמע כלום מהשגרירות בברלין. ומבקש שוב להורות לשגרירות בברלין להזמין את הארנשטיין לבוא לקבל את הויזה שלו.

בכ"ח תשרי התקבל מכתב מהסטייט דעפארטמענט לעו"ד באטלער, להודיע שהתקבלה ידיעה מהשגרירות בברלין, שהתיק של הארנשטיין התקבל, וכי כתבו לו מכתב הזמנה שיבוא לקבל את הויזה שלו.

באדר"ח מ"ח שלח העו"ד באטלער אל הרש"ג, העתק ממכתב הסטייט דעפארטמענט הזה.

ובי"ג מ"ח השיב לו הרש"ג, שקיבלו מברק מהארנשטיין, שהשגרירות בברלין הורתה להם להציג תעודת לידה ותעודה מהמשטרה על סמכותו כרב. ומוסיף הרש"ג, שכיון שזה בלתי אפשרי להשיג במצב הנוכחי, האם אפשר לבקש מהסטייט דעפארטמענט להורות לשגרירות להתעלם מצורך זה.

על כך כתב לו העו"ד באטלער בכ"ב מ"ח, שהיו לו כמה פגישות בנושא עם הסטייט דעפארטמענט, ומקוה שזה ישיב תוצאות חיוביות.

אך כל ההתעסקות בזה עלתה בתהו. בכ' שבט תש"א כתב הסטייט דעפארטמענט לעו"ד באטלער, על קשיי התקשורת בין השגרירות בברלין לבין הארנשטיין באטוואצק, בגלל המצב המלחמתי שם. והעו"ד באטלער דיווח על כך למחרת אל הרש"ג.

שוב כתב הסטייט דעפארטמענט באותו תוכן בו' אדר אל העו"ד באטלער, ובי"ג אדר דיווח על כך אל הרש"ג.

בכ"א אדר מודיע שוב הרש"ג, שהארנשטיין לא קיבל שום ידיעה חדשה מהשגרירות. ובאותו תוכן כתב לו שוב הרש"ג בז' ניסן. וביום ראשון דחה"פ כתב לו העו"ד באטלער, כי הוא יפנה בזה שוב אל הסטייט דעפארטמענט.

שוב כתב הסטייט דעפארטמענט אל העו"ד באטלער, בט' אייר, שעל מכתבים ששלחו להארנשטיין לא קיבלו מענה, ואם יש כתובת אחרת ישלחו לשם מכתב נוסף. ובי"א אייר הודיע על כך אל הרש"ג.

הרש"ג השיב לו בי"ב אייר, כי הם מתכתבים עם הארנשטיין בדואר, על הכתובת הראשונה, שהיא גלינעסקא 4 אטוואצק. ובט"ז אייר מוסיפים לפרט, שאף שהמכתבים אליו נשלחים לאטוואצק, המענה שלו נשלח תמיד מווארשא. ומפרט את תוכן המכתבים:

בה' שבט כתב שהודיעו לו על ידי "אמריקאן עקספרעס קאמפאני" שבשגרירות בברלין לא נמצאת ויזה עבורו. שוב התקבלו ממנו מכתבים שכתב בג' אדר ובי"ט אדר.

בסופו של התיק הזה בארכיון מופיע המכתב שנשלח מ"אמעריקאן עקספרעס קאמפעני" אל הרש"ג, בל"ג בעומר (בתרגום מאנגלית):

זה עתה קבלנו מברק מהמשרד שלנו בברלין, האומר:

הזוג הארנשטיין אינו יכול לקבל אישור יציאה.

הגיעה לידינו אגרת רבינו מט' מ"ח תש"ב, שבה כתב לר"י חסדן (ח"ו אגרת א'תקצו):

יודע הוא אשר בתי, בת הזקונים, מרת שיינא תחי' עם בעלה חתני - בן דודי ודודתי - מוה"ר מנחם מענדיל שי' הארענשטיין נשארו בפולין בעיר אטוואצק, בבית דודי ודו[ד]תי מחותני ר' משה שי' ומחות' מרת חי' מושקא תחי' הארענשטיין, ובמשך הזמן הזה כבר הי' לי וויזות עבורם לארצות הברית, וכל העיכוב הוא מהעדר רשיון היציאה, וכל התעסקותי בזה עד כה עלה בתהו.

זה כימים אחדים אשר אחד הגיד לי אשר כבוד מלכם הוא בידידות עם מושל אשכנז, או עם הקרובים אליו, ואם כבוד מלכם הי' מבקש שיתנו למר מנחם מענדל ולאשתו שיינא הארענשטיין, והילד היתום יעקב יוסף ¹⁰¹² המתחנך אצלם, רשיון לנסוע ולבא למדינתם הטובה היו ממלאים בקשתו.

ובזה הנני פונה אליו, האם אפשר הדבר למצא מי שהוא שימליץ טוב לפני כבוד מלכם לעשות בדבר הזה ולהשיג עבורם ויזה למדינתם הטובה. וכמובן אשלח בעזה"י כל אופני בטוחות שלא יהיו ח"ו למעמסה על מי שהוא, ואשלח בעזה"י למדינתם הוויזות שלהם להכנס לפה ארצה"ב.

ידעתי כי למותר לבקשו בזה, כי יודע הוא עד כמה נוגע דבר הצלה זו בנפשינו ובנפשם ממש, והנני לבקשו אשר אם רק יש איזה אפשרות בזה יואיל להודיעני תיכף ומיד בתלגרמה, ואם יהי' נחוץ איזה הוצאה בזה – אפילו על ספק יוציא על חשבוני ויודיעני ואשלח בתודה רבה.

כעבור ימים אחדים, בי"ז מ"ח תש"ב, כתב להאיאס בניו יארק (חי"ב אגרת ד'תצח), שכיון שיש להם משרד בשבדי', אולי הם יכולים לקבל עבורם אשרות ויזה לשבדי'.

אמנם גם זה לא הועיל, ובתחלת תש"ג נספו בשואה, הי"ד. על פרטי הדברים כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בהקדמה לקונ' מאמרים (סה"מ תשי"א ע' 106):

על פי מכתבו של מר מרדכי אונראד שיחי' שהי' במחנה טרעבלינקע, נמצא שם – בשנת תש"ב – ב"באראק" אחד עם גיסי הרב מ"מ הכהן. והוא סיפר לו אשר בבאראק שני שם נמצאים אמו – הרבנית מרת חי' מושקא – ורעיתו – הרבנית מרת שיינא. ט"ו אלול תש"ב הביא ה"קאפא" להרמ"מ פתקא מרעיתו אשר ביום י"ד אלול נלקחה אמו להובילה להכבשונות. ג' תשרי תש"ג בא הקאפא וסיפר להם, אשר ביום שני דראש השנה תש"ג הובילו את רעיתו להכבשונות. כ"ה חשון תש"ג כשחזר מר מרדכי שי' מעבודתו לא מצא את הרב הרמ"מ בבאראק. ואלו שעבדו עמו ספרו לו, אשר לקחוהו ממקום העבודה, עם עוד קבוצת יהודים, על מנת להובילם להכבשונות.

כיון שעדיין לא נודעו אז הפרטים, כתב רבינו בכ"ג אד"ש תש"ג (חי"ד אגרת ה'שו):

מיין אינגסטער איידים מיט דער טאכטער זיינען פארבליבן אין אטוואצק, און ג-ט זאל זיי היטן או באשיצן.