עם תום המלחמה

עם תום המלחמה

בקיץ תש"ה הסתיימה המלחמה. על אותה תקופה סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 764 ע' 50):

מיד עם סיום המלחמה, בניצחון של ארה"ב ובעלות-הברית על גרמניה ויפן, ניתן היה להבחין כי היפנים נעלמו משנכאי, שאותה החזיקו כמה שנים, ואף יצרו מעין גטו ליהודים (כפי שספרתי בפרקים הקודמים). את מקומם של היפנים תפסו חיילים אמריקנים.

בין החיילים האמריקנים היו יהודים רבים, ובהם גם בחורים מאיסט סייד ומנהטן בניו-יורק שדיברו אידיש, והרגשנו מאד נעים בחברתם.

בימים הבאים, התחלנו לקבל מארה"ב מכתבים ומברקים רבים, הן לגבי ההכנות לנסיעה והן לגבי המתרחש בחצר הרבי בניו-יורק. והכותב העיקרי היה חברנו הרב צבי קאטלרסקי ⁹⁴² .

במכתב שכתבו התלמידים לרבינו בח"י אלול תש"ה, הם מבקשים:

ועל כולם אנחנו מפילים תחינתינו מכל מעמקי לבבנו, שיצילו אותנו מהר מזה משנגהיי, עיר התהום והאויר הקשה, שהמציץ כל לחלוח מכל עצמותינו בגשמיות, שהננו כולנו חלושים בבריאות מאד מהחמימות בימי הקיץ, והאויר הקשה אשר זיעה נוטפת כל היום, ואין לאגור כח להעמיק באיזה ענין, מסובב במחלות שונות ר"ל, וכל ראש לחלי וכל לבב דוי, ואי אפשר להתעכב עוד פה. וכן ברוחניות, באשר איננו מתאים כלל עבור בני תורה וישיבות, ולהביא אותנו מהר בקירוב אצל כ"ק אד"ש ואנ"ש חסידים ותמימים, ונסתדר בעבודה מסודרה ועבודה פנימית כפי שיעמס עלינו.

במשך תקופת שנגהאי, מאז נכנסה יפאן למלחמה ועד לסיום המלחמה, לא הלך הדואר בין שנגהאי לבין נ.י. גם אחרי תום המלחמה, עדיין לא הלך הדואר כרגיל, עד אמצע החורף. על כך קוראים אנו במכתב שכתבו בעש"ק בראשית כ"ח תשרי תש"ו, אל הרש"ג:

הננו מודיעים שבעיוכ"פ העבר השגנו מברקה הראשונה מכ"ק אדמו"ר שליט"א ע"י מר זובער שי', שחפצו הק' להבאנו אצלו, ושנעשה אנחנו בפה וויזעס אפליקאשאנ'ס, ואין לתאר גודל שמחתינו, הי' לנו זאת לנוחם בעד כל העת.

כבר השבנו במברקה ע"ז אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, ע"י מר זובער, שעד הנה לא היה עוד היכולת לעשות אפליקיישאנ'ס, וכפי ששמענו יוכל עוד להתאחר עד כערך ירח ימים, ובקשנו שאפשר יהיה ביכולת להכין הכל ולעשות כל ההשתדלות טרם נעשה בפה האפליקיישאנס, והננו כותבים מכתב מפורט אודות זה לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

בהמברקה הנ"ל כתוב ג"כ "שנודיע מאיזה עיר עשינו אפליקיישאנ'ס", ואיננו מבינים הכוונה בזה, אם הכוונה לבקש איזה עיר אחרת, לא שנגהאיי, לעשות משם האפליקיישאנ'ס, או כוונה אחרת. וכן השאלה עומדת לפנינו היום, שאפשר טוב יותר לעשות אפליקיישאנ'ס בעיר אחרת, שאינם מצויים שם כ"כ פליטים כמו בשנגהאי. והננו מבקשים להשיב לנו ע"ז ובפרטיות ... ויחוס השי"ת על נפשותינו ויסורו כל המחיצות המפסיקות וכל המניעות ועיכובים ונזכה לבוא בקרוב אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א.

שוב מפרטים יותר בדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה, כ"ג מ"ח תש"ו:

הננו להודיע בזה כי – בחסדי השם – קבלנו מברק כ"ק, על ידי ידידנו הר"י זובער שי', בערב יוה"כ, שעלינו לעשות וויזה (אפליקיישען), ושברצון כ"ק להביאנו לארה"ב, ולהודיע באיזו עיר עשינו האפליקיישען.

אין קץ הי' לשמחתינו, שמחה משולשת היא זו. בראשונה זו היתה הידיעה הראשונה אחרי הפסק של יותר משלשה שנים שבה נודענו משלום כ"ק אדמו"ר שליט"א. יתן השי"ת שנזכה להתבשר בקרוב משלומו הטוב של כ"ק אדמו"ר שליט"א לרפו"ש ולכל טוב, וממשפחתו, ומשלום כל התמימים ואנ"ש בכל המדינות, ומשלום כל הקרובים לנו וממשפחותינו. ועוד יותר זו היתה המברקה הראשונה שקבלנו מכ"ק בכאן מיום בואנו. אולם העולה על כולנה הוא הקירוב הגדול שזכינו שברצון כ"ק להביאנו אצלו. יתן השי"ת שיוסרו כל המניעות והעיכובים, ושיתמלא רצון הוד כ"ק אדמו"ר שליט"א ונזכה להיות בקרוב ממש בקירוב מקום אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולעבוד בעבודות שיעמוס עלינו, ולהתכונן לקראת ביאת משיח צדקנו בקרוב.

ובכן הי' לנו יום זה ליום שמחה וליו"ט בברכת מז"ט מאיש לרעהו, והשמחה היתה ניכרת ביותר בליל מוצאי יוה"כ, בעת ההתועדות והניגונים והריקודים נוסף על שמחת היום. הרגשנו שזמן הגילויים תתחיל עבורינו.

מסתמא הגיע לכ"ק אדמו"ר שליט"א המכתב עם הפ"נ של כל התלמידים ששלחנו ביום ח"י אלול, על ידי אמצעות הפוסטה בעד השבויים אזרחי ארה"ב. במכתב זה נתנו תיאור קצר ממצבינו בגו"ר בעבר ובהווה.

וביום כ"ז אלול שלחנו מברקה על ידי ר"י זובער שי'.

ביום ז' תשרי שלחנו עוד הפעם מכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל לגודל דאבוננו הושב חזרה, ושלחנו אותו עוד הפעם ביום הושענא רבה על ידי הפוסטה, שהתחילה לקבל פוסטה באופן ישר לאמריקה.

כבר שלחנו מכתב זה על ידי הפאסט, ומפני החשש שמא לא הגיע לנכון, הננו לשלוח העתקת המכתב עוד הפעם, על ידי אחד מאנשי הצבא.

השגת הויזות לארה"ב

אמנם התלמידים עדיין לא יכלו להגיע לארה"ב, מטעם ביטול הויזות שלהם הקודמות.

ויזות חדשות היו ניתנים אז, לפי חוקי ארה"ב, לפי מכסות המדינות, מכסה מסויימת מכל מדינה, בכל שנה.

בכ"ד תמוז תש"ה כתב רבינו אל ה"ר ארי' ליב קרעמער ⁹⁴³ (ח"ח אגרת ב'תשלו):

במענה על מכתבו בדבר הויזות להתלמידים שי'. צריכים בעזה"י לאחוז באמצעים יותר חזקים ובטוחים, וישלח תיכף רשימת התלמידים יחיו לידידנו הרה"ג ר' ירחמיאל שי' בנימינסאהן, ובעזה"י אכתוב אליו מכאן בענין זה, ואבקשו להתעניין בזה ולדבר עם אלו שיש להם השפעה בענינים אלו. והשי"ת יעזור לנו בגו"ר.

כבר נזכר לעיל, שבערב יום הכפורים תש"ו, קיבלו את מברקו של רבינו, בשאלה, אם כבר הגישו בקשה לקבל ויזה לארה"ב, והיכן.

בצירוף למברק זה, שנשלח באמצעות ה"ר יעקב ישראל זובער משטוקהולם, כתב לו רבינו בו' תשרי תש"ו (ח"ט אגרת ב'תשסו):

אודות יקירנו התמימים יחיו, שלחנו תלגרמה לידידי, מה שצריכים לעשות בכדי לקבל בעזה"י רשיון כניסה למדינה זו עבורם. והננו משתדלים עבורם. והשי"ת ימלא משאלות לבבנו לטוב ולברכה בגשמיות וברוחניות.

ועל כך השיבו התלמידים:

כבר הברקנו ע"י הרב התמים ר"י זובער שי' ביום ד' דחוהמ"ס לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מענה על המברקה, שלעת עתה אין עוד האפשרות בפה לעשות אפליקייש'ן, כי הקונסיל עדיין אינו מתעסק עם עניני וויזעס. ובקשנו אם אפשר להכין כל הפארמילטעטן ולעשות כל ההשתדלות עוד טרם נעשה בפה וויזעס אפליקיישן. ולהיות שלא ידענו בבירור אם הגיע מברקה הנ"ל לנכון, לזאת תיכף כאשר נפתח בפה דרך הטעלעגראף לארה"ב הברקנו עור הפעם מברקה לכ"ק אדמו"ר שליט"א מענין הנ"ל.

בכ"ו תשרי תש"ו כתב רבינו אל ר' אלחנן גלאזער (ח"ט אגרת ב'תשעב):

א צאהל פון מיינע בעסטע תלמידים פון די ווארשעווער און ווילנער תומכי תמימים ישיבות געפינען זיך יעצט אין דער שטאט שאנחאיי, צוליעב פערשידענע וויזע-פארמאליטעטען האבען זיי פארשפעטיגט די לעצטע שיף, און זיינען געבליבען א געוויסע צייט אין שאנחאיי, זיי האבען דארטן געגרינדעט ישיבות און פיעל אויפגעטאן.

איצטער איז דא א מעגליכקייט, מיט דעם אויבערשטענס הילף, דורך א שטארקער ארבעט אין וואשינגטאן, צו ברענגען זיי אהער אויף דער קוואטע פון פוילען, אדער אנדערע לענדער וואס זייער קוואטא איז כמעט פריי.

ווען דער קאנגרעסמאן דיקשטיין זאל זיך אין דעם ערנסט פאר אינטערעסירען וואלט ער מיט ג-ט'ס הילף זיכער די ערלויבעניש באקומען.

[תרגום:

מספר מסויים של בחירי תלמידיי מתומכי תמימים שבווארשא ובווילנא, נמצאים עתה בעיר שאנחאי, בגלל סיבוכים טכניים של קבלת הויזות הם איחרו את האניה האחרונה, ונשארו במשך זמן בשאנחאי. הם יסדו שם ישיבות ופעלו הרבה.

ישנה כעת האפשרות בעזהי"ת, בהשתדלות חזקה בוואשינגטון, להביא לכאן על מכסת פולין, או שאר ארצות שהמכסה שלהם [לאישור ויזות ממדינות אלו] כמעט פנויה.

אילו חבר הקונגרס מר דיקשטיין יתעניין בזה ברצינות, אזי בעזהי"ת בודאי יקבלו את האישורים].

בכ"ה מ"ח, כתבו התלמידים אל רבינו:

בערב יוה"כ העבר השגנו המברקה מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"י מר התמים ר"י זובער שי', וכבר השבנו על זה במברקות ומכתבים. עוד כהיום אין עדיין היכולת לעשות בפה וויזעס-אפליקיישאן, ואפשר יהי' באפשרות בשבוע הבע"ל.

הננו שולחים מכתבינו זה בהזדמנות על ידי איש חיל אחד, כי עוד הננו מסופקים על המכתבים ששלחנו על ידי הפוסטה אם הגיעו לנכון.

ובנר ראשון דחנוכה, כתבו הרב אשכנזי והתמימים אל הרש"ג:

Visa department working fixed our appointments with consul beginning twentieth ending thirty first December, therefore must have all necessary papers here till twentieth, otherwise delay for months.

[תרגום

מחלקת הויזות קבעה לנו פגישות בשגרירות, בין הימים 20-31 דצמבר ⁹⁴⁴ , לכן מוכרחים אנו לקבל את כל המסמכים הקשורים, עד ל-20, אחרת זה ידחה לחדשים].

בד' שבט כתב הרש"ג לשגרירות ארה"ב בשנגהאי:

In accordance with the advice and suggestion of Hon. Eliot B. Coulter of the state Department, we are sending herewith required affidavit and list of names of our students in Shanghai, China.

We hope that these documents will facilitate the issuance of American visas those concerned, so that Immigration may take place as soon as possible.

[תרגום

בהתאם לעצת מר עליוט ב. קאלטער ממשרד הפנים, שולחים אנו בזה אפידייוויט המתאימים, עם רשימת שמות תלמידינו בשנגהאי סין.

תקותינו שמסמכים אלו יספיקו לאישור ויזות אמריקאיות לנידונים, כדי שיוכלו להגר בהקדם האפשרי].

ובז' שבט כתב רבינו אל התלמידים (ח"ט אגרת ב'תתלט):

בזה הנני להודות להשי"ת על החסד הגדול שעשה עם צמודי לבבי תלמידי התמימים יחיו, בזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, וביחוד בזכות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר מסר נפשו הקדושה בבנין הקדוש ישיבת תומכי תמימים, אשר התלמידים והמחונכים בה ירימו קרן התורה ביראת שמים בכל מקום שהם, ואשר ההשגחה העליונה תביא אתכם שמה להצלחה בגשמיות וברוחניות.

אהובי לבבי! דברים אין לי להביע את גודל שמחתי מעת אשר קבלתי את הידיעה מאתכם, כי ראה השי"ת את לבבי הנשבר והנדכה ממצב אחינו ותלמידינו היקרים יחיו, וזכותו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נתעוררה להצילם, ותקותי חזקה כי זכותו הק' יעמוד לכם תלמידי התמימים להביאכם בעזה"י בשעה טובה ומוצלחת למדינה זו, להרביץ תורה ויראת שמים מתוך הרחבה והסתדרות טובה בגשמיות וברוחניות.

באותו יום כתבו התלמידים לרבינו:

היום השגנו האפליקיישאן'ס בלאנקען ⁹⁴⁵ על וויזות לאה"ב, והיות שעדיין לא קבלנו אפידייוויטאן, איננו יכולים לשלחם חזרה להקונסולט, כי בהאפליקיישן'ס צריכים לכתוב שמותיהם ואדריסתם של שולחי האפידייוויטען, ואיננו יודע זאת.

הננו לבקש ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א שיהי' הכל בהצלחה, שנשיג הויזות במהירות ובנקל, שנזכה לבוא בקרוב ממש אצל כ"ק.

כשנודע לתלמידים שהם עומדים לקבל הויזות לארה"ב, הבריקו מיד לרבינו, ביום ועש"ק פקודי, ה' אד"ש:

אונררא זאגט גוט אויסזיכטען צו קריגען וויזעס באלד, נאר עס איז א ספק אויב אלע 29 וועלען האבען מעגליכקייט פאהרען צוזאמען.

תצלום 60-2

רשימת 29 התלמידים שקיבלו ויזות לארה"ב

שהם 27 התלמידים, ונשיהם של שנים הנשואים

ורבינו השיב להם בח' אד"ש (חי"ג אגרת ד'תתקא):

במענה על הטע"ג שלהם, כי בעזה"י מתעתדים לקבל הוויזעס לארצות הברית, יתן השי"ת ויקבלום בנקל להצלחה בגשמיות וברוחניות, ויזמין להם השי"ת אופני נסיעה, ויבואו ויסתדרו בסדר שלם של עבודה בלימוד התורה ובעבודה שבלב, ולהתעסק בהרבצת תורה ויראת שמים.

תצלום 60-1

התלמידים בתקופתם האחרונה בשנגהאי

יושבים מימין: ה"ר חיים צבי זאק; ה"ר גרשון חנוביץ; ה"ר יוסף בארנשטיין; ה"ר אברהם יצחק גארפינקל; ה"ר אלי' משה ליס; ה"ר שמואל דוד רייטשיק ; ה"ר חיים מאיר בוקיעט.

עומדים מימין – שורה א: ה"ר משה פעדער; ה"ר אברהם צבי לנדא; ה"ר מרדכי לוריא; ה"ר משה חיים סאפאטשינסקי; ה"ר פסח רבינוביץ; ה"ר פנחס בלאט; ה"ר ישראל דוד רוזנברג; ?; ה"ר ישראל חנוביץ.

שורה ב: ה"ר שלמה האכלערער; ה"ר חיים ליב פראבסט; ה"ר משה רובין; ה"ר מרדכי בריסקי; ה"ר יוסף פורטוביץ; ה"ר יחזקאל דערען; ה"ר שמואל צבי פוקס.

שורה ג: שנים מילדי העיר; ה"ר שמעון גולדמן; ה"ר יהושע ברונשטיין; א' מילדי העיר.

*

בהתקרב זמן נסיעתם, אירגנו התלמידים הניצולים למונטריאל "עזרת אחים", לאסוף מעות סיוע לצרכיהם של התלמידים בשנגהאי, המחכים לבוא לארה"ב. ורבינו השיבם בכ"ד אד"ר תש"ו (חי"ג אגרת ד'תתצז):

במענה על מכתבם המבשר מהסתדרות עזרת אחים, אשר אתם תלמידי היקרים ד' עליהם יחיו, בעזה"י סדרתם בשביל אהוביי תלמידיי היקרים אחיכם תלמידי תומכי תמימים ליובאוויטש ד' עליהם יחיו.

גרמתם לי ענג רב, והשי"ת יעזור אשר בקרוב יוכלו לנסוע ולבוא אלינו צלחה, ויסתדרו בסדר חיים מאושרים באהלה של תורה, להרביץ תורה ויראת שמים אתכם עמכם יקיריי, ואקבל מכולכם ומכל אנ"ש יחיו רוב נחת בגשמיות וברוחניות.

נסיעתם משנגהאי לארה"ב

סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 764 ע' 51):

המוצא היחיד היה לערוך את המסע באניית מלחמה צבאית אמריקנית שעמדה לשוב לארה"ב. ידענו שיהיה זה מסע מאד לא נוח, אבל זו היתה הברירה היחידה, שכן הטיסה במטוס היתה יקרה מאד, והאפשרות הזו אפילו לא באה בחשבון.

רבינו השתדל שכולם יוכלו לטוס במטוס. הוא כתב על כך בג' ניסן תש"ו, אל אחד מעסקני חב"ד בשיקגו, ה"ר יוסף פלייער (ח"ט אגרת ב'תתפג):

כתבתי להממשלה, בתור נשיא חסידי חב"ד, ובקשתי את שר הפנימי והמלחמה, כי להיותם נחוצים לעבודת הלימוד והוראה ברבים באגודת חב"ד, הנני מבקש לתת להם הרשיון לנסוע באוירון של הממשלה. כמובן צריך להיות בסוד.

כשבקשה זו לא התקבלה, רצה ה"ר יוסף פלייער לעשות מגבית מיוחדת, להבאת התלמידים במטוס. כשנשאל רבינו על כך, השיב בט"ו סיון תש"ו, אל התלמיד ה"ר יוסף וויינברג ⁹⁴⁶ (ח"ט אגרת ב'תתקט):

במענה על מכתבו, אודות הצעת ידידינו מוה"ר יוסף שי' פלייער, לעשות אוסף מיוחד בשביל הבאת התלמידים יחיו משנגהי באוירון, הוא למותר ואיבוד ממון. וישתדל דבר אוסף מיוחד להצלת התמימים ואנ"ש יחיו מרוסיא ופולין, והשי"ת יצליחם בגו"ר ⁹⁴⁷ .

באותו זמן כתב באותו נושא גם הרש"ז גורארי' לרבינו (זכרון הרש"ז גו"א ע' קנד):

הנה ברצוני לשלוח בערך 450$ עבור ידידי הר' אלי' משה נ"י ליס לשאנכאי, למען יוכל לבוא באוירון. והנני חושב אולי אוכל לאסוף ע"ז מעט, והשאר אלווה לו, כי אקוה כי בבואו ישיג משרה בודאי, וישלם לי. וג"כ בקשתי לעוד איזה תמימים, וג"כ רוצים ליתן כנ"ל. אבל שאלתי מכ"ק אם זה כדאי, יען שאומרים כי הוא איבוד ממון ישראל וכ"ש ממון צדקה, כי יהי' להם סוכ"ס אני', אשר החילוק הוא על כל אחד בסך 700$. אבל הנני חושש אולי לא יהי' בקרוב, ואולי ח"ו יאבדו הויזעס בנתים. וע"כ שאלתי מכ"ק אם לעשות הדבר.

שניאור זלמן גורארי'

ורבינו השיב לו ביו"ד סיון (שם):

במענה על כתבו אודות הנסיעה של התלמידים יחיו באוירון, אם מפני רשיון הכניסה הוא למותר ואיבוד ממון. ובודאי יסדר חתני הרש"ג שליט"א. והשי"ת יצליחם בגו"ר.

ועל התוצאות סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 765 ע' 76):

שניים מאתנו נסעו משנכאי לארה"ב במטוס, ולא באנייה (אחד מהם עשה זאת, כמדומני, מפני שמצב בריאותו היה חלש, והיה קשה לו מאוד לנסוע באנייה).

בפרטיות יותר כתבו התלמידים אל רבינו בעש"ק אחרי תש"ו:

התלמידים אברהם יצחק בן דבורה גורפינקעל והתלמיד מרדכי בן צילקע ברזיסקי ⁹⁴⁸ , נחלו בשבועות האחרונות, ישלח להם השי"ת רפו"ש בקרוב ממש.

אודות נסיעת התלמידים הנזכרים במטוס נכתב בהפרדס, תמוז תש"ו:

שלשה תלמידים באו לפני איזו שבועות באוירון משם, אברהם יצחק גארפינקל, נחום פרעגער ומרדכי מאיר ברזיסקי מחמיעלניק.

עוד סיפר ה"ר שמעון גולדמן על הנסיעה הזאת (כפר חב"ד 764 ע' 51):

והנה הגיע יום הנסיעה, היום שבו עלינו על האנייה המפליגה לארה"ב, ונפרדנו מסין המדינה, שנכאי העיר, התושבים היפנים והסינים, ויצאנו לדרך באנייה האמריקנית שתביא אותנו אל ארץ החופש, אמריקה.

המסע עצמו לא היה נעים במיוחד, המיטות היו דרגשים צבאיים דו-קומתיים, ואין להשוות את התנאים באניית המלחמה לאלו שבאנייה אזרחית. רבים מאתנו לא הרגישו בטוב כל המסע, ואת רוב הזמן העבירו בשכיבה על אותם דרגשים שהיו מיטות.

יחד אתנו היו עוד קבוצה גדולה של פליטים, ובהם גם בני ישיבות, שגם הם עשו דרכם לאמריקה.

וכך הגיעו באניה, לסאן פרנציסקו, אשר בחוף המערבי של ארצות הברית.

קבלת הפנים בהגיעם לארה"ב

מיד כשיצאו התלמידים משנגהאי, בדרכם לארה"ב, הורה רבינו לארגן עבורם קבלת פנים מרשימה בכמה עיירות. וכך כתב בב' תמוז לכמה מעסקני אנ"ש בארה"ב (ח"ט אגרת ב'תתקכג):

בבקשה לסדר פגישה נהדרה בעזה"י לתלמידי תת"ל הבאים צלחה בדרך מסעם באיזה מקומן, ויסדר את הקבלת פנים בכמה עיירות שאפשר על ידי צירים מיוחדים.

ולמחרתו, בג' תמוז, כתב אל ראשי ישיבות אחי תמימים בכמה עיירות בארה"ב (ח"ט אגרת ב'תתקכד):

הנני מבקשו לעשות נסיעה בעיירות אשר יציע לו חתני הרש"ג שי', לסדר חגיגת פגישה לתלמידי תת"ל הבאים צלחה משנגהי.

ובט"ו תמוז כתב לכמה מאנ"ש בשיקגו (ח"ט אגרת ב'תתקכח):

ת"ל ידידיי תלמידי התמימים דתת"ל משנגהי באים צלחה בסוף שבוע זו אי"ה למדינה זו. והנני בזה לבקשו לסדר במחנם הט' פגישה נהדרה בשבילם, בסדר מסודר.

על אותה קבלת פנים סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 765 ע' 76):

סוף-סוף ירדנו מהאנייה, וכעת קיבלו את פנינו נציגי תומכי תמימים, שנשלחו לכאן מניו-יורק במיוחד על ידי הרש"ג.

ככל שאני זוכר, היו אלה הרב יוסף וינברג שליט"א, וניבדל לחיים הרב משה העכט ז"ל, שקיבלו את פנינו והובילו אותנו אל האכסניה הזמנית שהוכנה עבורנו מבעוד מועד.

היינו אז בערך שלושים בחורים. אני אומר "בערך", משום שהיינו עשרים ותשעה בחורים, ועמנו הרה"ח ר' משה אליהו ליס ז"ל, שבאותה שעה היה אלמן ⁹⁴⁹ .

מארגני קבלת-הפנים סידרו מסיבות של קבלת-פנים לכבודנו בשלוש ערים – עשרה בחורים נסעו לסיאטל במדינת ושינגטון, עשרה נשארו בסאן פרנסיסקו, ועשרה נסעו ללוס-אנג'לס.

תצלום 60-3

קבלת פנים בתחנת הרכבת בסיאטל וואשינגטון

לתלמידים הבאים משנגהאי

מימין לשמאל: הרב שפירא מסיאטל, ה"ר יוסף וויינברג, ה"ר משה רובין, ה"ר שמואל דוד רייטשיק, ה"ר שלמה הוכלרר, ה"ר פסח רבינוביץ, ה"ר משה חיים סאפאטשיצנסקי, ה"ר חיים מאיר בוקיעט.

בגורלי עלה לנסוע ללוס-אנג'לס, שם הוכנה מסיבה חשובה לכבודנו, בתור הקבוצה הראשונה של תלמידי ישיבות, בני תורה, ניצולי גיהנום המלחמה שהגיעו לאמריקה.

המסיבה התקיימה באולם גדול ויפה של מושב זקנים, שהיה מלא מפה לפה. המעמד היה מכובד ומרשים. הרב משה העכט ארגן את הכל, וגם היה המנחה, והדברים שלו היו מאוד נוגעים ללב וריגשו את הנוכחים עד כדי דמעות ⁹⁵⁰ .

היינו בקליפורניה רק כמה ימים, ואחר יצאנו ברכבת לניו-יורק. בדרך ערכנו חניית-ביניים בשיקגו, ושם החלפנו רכבת. בתחנה זו היתה לנו הזכות להיות בבית הכנסת נוסח האר"י הוותיק הידוע בשם "בני ראובן" ⁹⁵¹ .

משיקגו המשכנו למחוז-חפצנו, ניו-יורק, נרגשים לקראת הרגע הגדול בו נזכה להתראות עם הרבי.

על בואם לארה"ב וקבלת הפנים, סופר ב"הפרדס" (תמוז תש"ו):

אין לתאר השמחה הגדולה ששורה בבית הגדול של הרבי דליובאוויטש שליט"א והישיבה על בואם בימים אלה תלמידי ישיבות ליובאוויטש משאנכיי לניו-יורק, וממש צריכים לברך ברכת שהחיינו, אשר זכינו לקבוץ הנדחים מקצווי ארץ.

אלו בנים-בונים תלמידי חכמים אשר במס"נ הקימו ישיבה מיוחדת בשאנכיי ברוח חב"ד, והפי[ח]ו אורה לכל נשברי לבבות פליטי יהודים אשר הגלו לשם.

הרב הגאון אוצר התורה והיראה מוה"ר מאיר אשכנזי שליט"א הרב דקהלות ישראל בשאנכיי, הוא גם מחסידי חב"ד, אמר שיעורים לפניהם והדריך אותם על מבועי התורה והיראה.

אלו [ה]תלמידים למדו לפני פרוץ המלחמה בישיבת ליובאוויטש באטוואצק על יד ורשה, ובראשית המלחמה ברחו משם לוילנה, עד שהגיעו ליאפאן ושאנכיי, וב"ה שנצולו מהמלחמה, והמה באים לשלום לאמריקה, ברוך בואם לברכה.

עיירות קליפורניא ושיקאגא מכינים קבלת פנים עבורם, לקבל אור פניהם בברכה.

שלשה תלמידים באו לפני איזו שבועות באוירון משם:

אברהם יצחק גארפינקל, נחום פרעגער ומרדכי מאיר ברזיסקי מחמיעלניק.

כעת באו:

חיים מאיר בוקיעט, חמעלניק.

חיים צבי זא[ק], ביאלא.

יחזקאל דערען, ווישקאוו.

ישראל חאנאוויטש, גלובאקע.

מרדכי לוריא, וילנה.

משה חיים סאפאצינסקי, סובלק.

פנחס מרדכי בלאט, אטוואצק.

צבי רובין, סלונים.

שמעון גולדמן, שעדליץ.

אלי' משה ליס, סעראצק.

אברהם צבי פולמאן.

יוסף פארטאוויטש, ווישקאוו.

יוסף בורנשטיין, יאבלאנע.

ישראל דוד רוזנברג, ריקא.

משה רובין, סלונים.

פסח רבינוביטש, ווילנה.

צבי פוקס, דיסנא.

שמואל דוד רייטשיק, מלאווא.

שלמה משה הויכלערער, חעלם.

משה פעדער, לודז.

שמואל משה לעדערהענדלער, ריקא.

גרשון חאנאוויטש, גלובאקע.

חיים ליב פראבסט, לודז.

יהושע ברונשטיין, ווישקאוו.

ובאותו גליון נדפסה גם ברכת הנהלת הישיבה עליהם:

ועד הדירקטוריון של "מרכז ישיבות תומכי תמימים" דליובאוויטש מקדמים בברכה לאלו שמונה ועשרים תלמידים מישיבת ליובאוויטש בשאנכיי, לבואם לשלום בימים האלה לאמריקה.

זכות גדול ליהודי אמריקה מהופעת תלמידים אלו במדינה, אלו אשר ממש במסירת נפש הקימו ישיבה גדולה בשאנכיי, והפיצו ספרי למוד ויראת ד', והפיחו רוח חיים ושביב אש של תורה ויראה בלבות פליטי ישראל נשברי לבבות שהגלו לשם. בואם של אלו מרביצי תורה לאמריקה היא ממש היסתוריא גדולה, וכל יהודי אמריקה יבינו זאת.

בתקוה אשר יהודי אמריקה יכירו וידעו, יבינו לעזור למנהלי "מרכז הישיבות דליובאוויטש", אשר יוכלו להמשיך הישיבות, כי ההוצאה מרובה, וכל יהודי יזכור כי הבאת תלמידים לכאן הי' בהוצאה גדולה.

יחידות כללית

כשהגיעו כולם לנ.י. הרגיש רבינו חלוש בבריאותו, ונדחתה היחידות של התלמידים הבאים, עד ליום ב' כ"ז אלול. כתב על כך הרש"ד רייטשיק, במכתבו אל הרא"ל בריילובסקי (תשורה, רייטשיק, תשס"ה):

ליידער האט זיך דער רבי געפילט זעהר שוואך די לעצטע צייט (דער אייברשטער זאל העלפין דער רבי זאל קריגען א רפואה שלימה), און יעדין טאג האט מען אונז געזאגט מארגען אדער איבערמארגין וועט איהר קענען אריינגיין צום רבין, און אזוי האט זיך געשלעפט ביז א ואך פאר ראש השנה. מאנטאג פאר ראש השנה זענין מיר אלע צוזאמען אריין צום רבין אויף עטלעכע מינוט, און דער רבי האט פאר אונז גערעדט עטליכע מינוט.

תמונה 60-4

התוועדות י"ט כסלו בישיבה בשנגהאי

סביב לשלחן הימני (מימין): ה"ר פסח רבינוביץ; ה"ר אברהם צבי לנדא; ה"ר חיים ליב פראבסט; ר' ישראל ספיר; ?; ה"ר ישראל חנוביץ; ?; ?; ה"ר יוסף פרטוביץ (?); ?; ה"ר צבי רובין (?); ה"ר משה חיים ספוטשינסקי; ר' בערל טאלער (חותן פורטוביץ); ובנו (?); ה"ר שמואל חארקאווער (מישיבת מיר).

עומדים בין השלחנות (מימין): ה"ר פנחס בלאט; ה"ר יחזקאל דערן; ה"ר שמעון גולדמן; ה"ר יהושע ברונשטיין; ה"ר גרשון חנוביץ; ר' אברהם פשעוואסמן.

סביב לשלחן השמאלי: ה"ר שמואל דוד רייטשיק (בקדמת השלחן); ה"ר מאיר אשכנזי (בפינה); ר' הירשל מילנר (לידו).