הישיבה בשנגהאי

הישיבה בשנגהאי

בתי הכנסת שבשנגהאי

כדי להקל את הבנת המכתבים והמסמכים שיועתקו לפנינו, בתיאור מסעות התלמידים ממקום למקום בתוך העיר שנגהאי, נסקור כאן בקצרה את ארבעת בתי הכנסת שבעיר בתקופה שלפנינו, והאיזורים ששכנו בהם בתי הכנסת ⁸⁸⁹ .

תצלום 59-1

מפת שאנגהאי באותה תקופה

המפה שלפנינו היא מהתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, שאפשר לראות בה את שלושת האיזורים שבעיר:

א) הרובע הסיני, שנקרא "האנגקיו" (HONGKEW), בחלק העליון הימני של המפה. ובמפה שלפנינו נכלל רוב הרובע הזה בכלל המושבה הבין-לאומית (INTERNATIONAL SETTLEMENT).

ב) הרובע הבריטי, בחלק העליון השמאלי, שאותו הקציבה ממשלת סין למדינת אנגליה בשנת תר"ב (1842), ואחר כך צורפו לה עוד מדינות. במפה שלפנינו נכלל גם הרובע הזה בכלל המושבה הבין-לאומית.

ג) הרובע הצרפתי, שנקרא "פרענטש" (FRENCH CONCESSION), בחלק התחתון השמאלי, שאותו החכירה ממשלת סין לצרפת בשנת תר"ט (1849).

*

בשלושה איזורים אלו היו קיימים בתקופה שלפנינו 4 בתי כנסת (בנוסף למועדון היהודי, ובנוסף לבית הרב):

א) אהל משה, ברובע האנגקיו, שנבנה בשנת תרפ"ז, על ידי העדה האשכנזית, גולי רוסיה ⁸⁹⁰ .

ב) בית אהרן, גם הוא ברובע האנגקיו (במושבה הבין לאומית ⁸⁹¹ ), שנבנה בין השנים תרפ"ד-ז, על ידי יהודי ספרדי ⁸⁹² .

ג) אהל רחל, ברובע הבריטי (אשר במושבה הבין-לאומית), שנבנה בשנת תר"פ, על ידי משפחת ששון מבגדד ⁸⁹³ .

ד) בית הכנסת החדש, ברובע הצרפתי (פרענטש), שהסתיימה בנייתו בשנת ת"ש, על ידי העדה האשכנזית, גולי רוסיה.

ה) קיים היה בעיר גם מועדון יהודי, בדרומו של הרובע הבריטי (אשר במושבה הבין-לאומית), סמוך לרובע הצרפתי.

ו) רבה של העיר היה הרב מאיר אשכנזי. עם בניית בית הכנסת אהל משה, נתבקש לבוא לכהן בה כרב. אמנם ביתו היה ברובע הצרפתי, שהיא נסיעה של חצי שעה, או שעה, מביתו עד לבית הכנסת הזה. אחרי שנבנה בית הכנסת החדש ברובע הצרפתי, רגיל היה להתפלל בבית הכנסת זה, שהוא סמוך יותר לביתו ⁸⁹⁴ .

*

כשהועברו מאות תלמידי הישיבות מיפאן לשנגהאי, באלול תש"א, הועמד בית הכנסת בית אהרן לכ-250 תלמידי ישיבת מיר, ובית הכנסת אהל משה (ששם התקיימה גם הישיבה המקומית) – לכ-100 תלמידי ישיבות תומכי תמימים; חכמי לובלין, ושאר הישיבות.

מחמת חוקים והגבלות שונים לא יכלו להסתדר שם, ובי"א תשרי תש"ב, עברו לבנין המועדון היהודי שברחוב מולמאן 35 ⁸⁹⁵ (העומד בדרום הרובע הבריטי) – סמוך לביתו של הרב אשכנזי (העומד בצפון הרובע הצרפתי).

אחר כך עברו תלמידי ישיבת חכמי לובלין לבית הכנסת אהל רחל, שברובע הבריטי.

כך נמשך עד אמצע שנת תש"ג, כאשר יפאן חייבה את כל היהודים הפליטים לעבור לגיטו שברובע האנגקיו, שבו נמצא בית הכנסת אהל משה הנזכר.

אז חזרו תלמידי כל הישיבות להתפלל בבית כנסת זה (אשר תלמידי תומכי תמימים השתכנו בו בשבועות הראשונים להגעתם לשנגהאי, כנ"ל).

הסתדרות התלמידים בשנגהאי

בח"י אלול תש"א, כתבו אל רבינו קשישי התלמידים (מבין אלו שנסעו למונטריאל, ונעצרו בדרכם בשנגהאי כנזכר לעיל), על המצב הכללי, ועל שלבי ההסתדרות הראשונה בשנגהאי:

דבר הסתדרותינו בכאן, הנה עד היום עדיין איננו מסודרים, מפני כי מאד קשה להשיג דירות בכאן בכלל, ומה גם מחמת החוק החדש ממשלת יאפאן, שלא להשכיר דירות לפליטים בגלילם, היינו בקאנצעסיע היאפאני ⁸⁹⁶ , אשר עד עתה כל הפליטים נסתדרו בה. ובשביל זה גם כן איננו יכולים להשתמש עם הדירות שהכין עבורנו הרב התמים הנ"ל ⁸⁹⁷ זה כבר, כאשר הותחל הדיבור אודות שילוח לשאנגהיי, אצל ישיבת "המזרח הרחוק" מהפליטים שתחת הנהלתו.

ומבלי הביט על ההשתדלות הגדולה של הרב אשכנזי ומכיריו להשיג דירות, הנה עד היום לא עלה בידם דבר ממשי. אבל מקוים שבאלו הימים בע"ה ישיגו דירות.

לעת עתה הנה י"ז תלמידים שבאו תחלה ישנים בב' חדרים – לא גדולים, מהדירה של ישיבת מזרח הרחוק ... ושאר התלמידים ישנים בהדירה של התלמוד תורה.

בית התבשיל מיוחד אין לנו, רק אנו אוכלים יחד עם ישיבת מזרח הרחוק, ועוד איזה מישיבות שונים אוכלים בבית התבשיל הזה.

דבר סידור הישיבה בעתיד, אנחנו מצדנו היינו חפצים שיהי' לנו מקום לימוד מיוחד ובית התבשיל מיוחד ובית המלון מיוחד, מחמת שאיננו משתווים עם הישיבות האחרות בכל הפרטים, בסדר הלימוד הלא בוודאי איננו משתווים, וכמו כן בבית התבשיל בזמני האכילה, וכמו כן ההתירים שלהם והזהירות שלנו בכל דבר ודבר, באופן שמצדינו היינו חפצים להיות לגמרי במקום מיוחד. אבל מחמת הדוחק בהדירות, הנה כפי הנראה נהי' מוכרח להיות יחד בבית א' עם כל הישיבות, ועכ"פ עם שאר הישיבות – מלבד ישיבת מיר ⁸⁹⁸ .

וזהו בהנוגע למקום לינה ומקום לבית התבשיל. ובהנוגע למקום לימוד, הנה מקום הלימוד יהי' בבתי כנסיות, וגם בזה כפי הנראה נהי' מוכרח ללמוד בבית הכנסת אחד. ואפילו באופן כזה היינו חפצים ללמוד בבית אחר באותו בית הכנסת ⁸⁹⁹ ...

כל זה הוא מצדינו, אבל התמים הרה"ח אשכנזי, אם כי גם הוא אינו חפץ, וגם ירא מליגע אף מקוצו של יו"ד בסדר תומכי תמימים, בכל זה חושב הוא כל אלו כדאי ללמוד יחד, בחדר אחד עם שאר הישיבות הקטנות – מלבד ישיבת מיר, רק במקום מיוחד בחדר זה גופא, ואנחנו נשמור הסדר שלנו והם הסדר שלהם.

מחמת כל הקשיים האלו, עברו התלמידים, אחרי יום הכפורים תש"ב, לבנין המועדון היהודי ברובע הצרפתי; מלבד ה"ר אלי' משה ליס, שהוא נשאר בבית הכנסת אהל משה. על הסיבה לכך הוא כתב לרבינו, בי"ד מ"ח תש"ב:

בבית המדרש אהל-משה שהיתה אכסניא ראשונה שלנו, התחלתי לדרוש על הבימה ולחזור דא"ח לעוררם ולהזכירם שצריכים לחשוב אודות עצמם...

למחרת יום הכפורים, תלמידי הישיבות חלפו דירתם לגליל פרענטש, קרוב לדירת הרב שי', אשר זהו בערך שעה נסיעה עם אויטעס וטראנוויען מכאן גליל אנקיו.

בראותי שב"ה מצאתי חן בעיני המתפללים, ודברי עשו פרי, החלטתי להשאר כאן ⁹⁰⁰ .

בהתאם להאמור לעיל, הנה כשעברו התלמידים למקום החדש ברחוב מולמען שליד הרובע הצרפתי, עברו אתם בתחלה גם תלמידי יח"ל, ועוד תלמידים מישיבות אחרות.

בפרטיות יותר סיפרו על כך התלמידים הנשארים, במכתבם אל תשעת התלמידים שנסעו למונטריאל, בג' מ"ח:

למחרת (מוצאי יוה"כ) יוצאים אנחנו מדירתינו מהאנקיא לדירת הקלוב בפרענדש, אנחנו ויח"ל ואיזה ממזרח הרחוק. תלמידי מיר נשארים על מקומם. בדעתם ⁹⁰¹ לשכור עבורם בנין מיוחד, ושאנחנו נשלם להם עבור חלקם בהקלוב.

אנחנו שבזמן ההוא בס"ה כמאה איש בהקלוב, הרוחה לנו בחדר מיוחד לאוכל ובחדר לבית התפלה, ומנהיגים סדר בלימוד...

כבר נראה פועל טוב בשמירת הסדרים מכל אחד ואחד ובהתעסקות בלימוד [...] בנגלה ודא"ח, כה יתן ה' וכה יוסף להתאמץ ולהתגבר על דאגת העת אשר כהיום נתגרע מאד ה' ירחם וישמרנו מכל צער ונזק ח"ו ולהתעסק בלימוד ועבודה כחפץ כ"ק אד"ש ונזכה להגיע בקרוב למחוז חפצינו להתראות כולנו יחד את פני כ"ק אד"ש ולקבל ביחד פני משיח צדקינו.

אנחנו אחיכם דורשים שלומכם וטובתכם, בשם כל התלמידים, לאלתר לגאולה

אברהם יצחק גורפינקעל

[...]

יוסף בארנשטיין

שמואל דוד רייטשיק

תצלום 59-2

סיום מכתב התלמידים

בנושא זה סיפר גם התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 760 ע' 33):

באנו יחד עם קבוצה גדולה מתלמידי ישיבת מיר, שנסעו עם ראש הישיבה הגאון ר' חיים שמואלביץ, והמשגיח הרב ר' יחזקאל לווינשטיין, זכרם לברכה. הם היו רבים, כמה מאות בחורים, ואנחנו מעטים. בכל אופן, הקהילה המקומית דאגה לכולנו, כל בני הישיבות, לאכסניה מתאימה בבית הכנסת הספרדי הגדול, שם שהינו בתקופה הראשונה לבואינו.

בהמשך עברנו למועדון היהודי שהיה ברחוב דרך מולמן. היה זה בניין נאה עם חצר, ולמען בני הישיבות הוקמו בו בית-מדרש, חדר אוכל וגם חדרי שינה. פרט לנו היתה במקום גם ישיבת [חכמי] לובלין.

כל הימים שעשינו באותו בניין ברחוב דרך מולמן – הרב אשכנזי, זוגתו הרבנית ועוד בעלי-בתים, כמו ר' ברוך שטיין, מר חאנין ⁹⁰² ואחרים, התעניינו בטובתינו ועזרו לנו. יהודי נוסף, בריילובסקי ⁹⁰³ שמו, היה מסייע לבחורים ברכישת בגדים או נעליים.

במכתב שכתבו התלמידים שהגיעו למונטריאל, אל ה"ר משה ליב רוטשטיין, באור לנר ג' דחנוכה תש"ב, הם סיפרו על בנין הקלוב שנמסר לישיבה:

ואודת המצב בשאנכאיי, ב"ה כי ישנו להם ה[ק]לה פורתא, והוא כי הפליטים קאמיטעט, ע"י ההשתדלות של ידידינו הת' הרב אשכנזי, השכיר בעד כל בני הישיבות בית אחד, עם מגרש גדול ועם אילנות, בקיצור א פרעכטין בילדונג, פריער איז דארטין גיוועזין דער קלוב פון די רוסישע אידן ... הסתדרו שם כל הישיבות קטנות, ובתוכם ישיבתינו, חוץ מן ישיבת מיר, שהשתדלו אודות בית בסעטעלמען (אמריקאנער קאנצעסיע) ... והבית הוא לא רחוק מהרב אשכנזי, בקאנצעסיע הצרפתי.

בדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה תש"ו, סיפרו על הישיבה בתקופה הקשה הזאת:

והננו בזה לתאר בפרטיות יותר כל העבר במצב הרוחני של הישיבה במשך הד' שנים היותינו בשנגהאי. בביאתנו לשנגהאי הי' חפצו של ידידנו הנעלה הרב ר"מ אשכנזי שליט"א שנסתדר ביחד עם ישיבת לובלין, ועוד קבוצות קטנות משאר ישיבות, באולם אחד ללימוד, רק שאנחנו נתנהג כפי סדרינו בהלימודים, בסברו שיבוא טובה מזה להיחידים משאר הישיבות ולנו לא יזיק זאת ... הוכרחנו להסתדר ביחד עם ישיבת לובלין, ועוד משאר ישיבות בבנין א'. החדרי לינה הי' מיוחדים לכל ישיבה בפני עצמה, והאולם לימוד ובית התבשיל הי' אחד.

אחר כך עברו תלמידי יח"ל לבית הכנסת אהל רחל, שברובע הבריטי, ואילו תלמידי התמימים נשארו ברחוב מולמען שברובע הצרפתי.

ה"ר מאיר אשכנזי

בדיווח התלמידים שכתבו לרבינו בח"י אלול תש"א, הם סיפרו על עזרתו המרובה של הרב אשכנזי, והוסיפו לכתוב אודותיו:

מהותו של התמים הרב אשכנזי בטח מכיר כ"ק היטב, ולמותר לכתוב מזה, אך אחת הננו יכולים להודיע לכ"ק, מה שיסב לכ"ק קורת רוח מיוחד, כי אהוב מאד הנהו אצל כל יהודי שאנגהיי, בלי הבדל אם עני או עשיר, חרדים או חפשים, אשכנזים או ספרדים, כולם אוהבים אותו אהבת נפש, ובהדרת הכבוד מיוחד מדברים אודותו.

שמענו מזה עוד בהיותנו בקאבע, ובבואנו לכאן ראינו כי לא לחנם הוא, כי עסקן נמרץ הוא לטובת הכלל כמו לטובת הפרט, ומהלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, וכולם הם בני ביתו, תמיד הנהו טרוד ומוטרד בעניני הכלל, ומה גם כהיום שהנהו עסוק בסידור כל הישיבות והרבנים, הנה ממש אין לו אף רגע שלו, ומבלי הביט על חלישותו – ירפאהו השי"ת – הנה מהבקר עד הערב הנה הוא רץ לחפש דירות עבור הישיבות והרבנים.

מסירה ונתינה מיוחדה יש לו לטובת ישיבתינו תומכי תמימים, וכל ענין אף דבר קטן הנוגע לתומכי תמימים נוגע לו במאד מאד ויקר אצלו מכל יקר.

ודרך אגב מספרים גם על שאר העוזרים על ידם, הגרים בשנגהאי:

ישנו כאן אחד מגזע אנ"ש, שמו חאנין מנעוויל, אביו של מר חאנין מקאבע, הוא בעל הרגש חסידותי, וחי באור זכרונות ימי קדם, ועתה עם בואנו הוא אומר שמתחיל אצלו א פרישער לעבין, כי מתחיל לחיות מיט דעם אלטין לעבין. כמו כן השו"ב ⁹⁰⁴ מכאן מתייחס להאנ"ש, ואומר שחכה עלינו כל משך הזמן שהיינו בקאבע.

ופירטו שוב, במכתב שכתבו אל רבינו, בכ"ז מנ"א תש"ב:

הודות לה' שפגשנו כאן אחדים מאנ"ש יחי', המוסרים עצמם בחפץ רב לכל הענינים החסידותיים, ובעיקר הרב שליט"א, ר' חיים פלאטקין, ר' משה חיים חאנין, ור' ארי' ליב בריילאווסקי יחי', ובעזרתם חוגגים אנו את החגים החסידותיים ברוב פאר והדר.

וכך סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 31):

עם בואנו לשם היתה לנו הפתעה נעימה: בפנים יפות ומשמחות קיבלו אותנו הרב הראשי דמתא, הרב מאיר אשכנזי ז"ל, מתלמידי ליובאוויטש, יחד עם עוד מראשי הקהילה בעיר, כמו השוחט הרב פלאטקין ז"ל, מר חאנין ועוד, כולם מגזע חסידי ליובאוויטש. הם נתנו לנו את ההרגשה כי אין שאנחיי עיר הנידחת. אלפים מבני-ישראל מצאו בה את ביתם, וכי מרוצים הם מאוד שניתנה להם הזכות להציל ולעזור לפליטי חרב, בני תורה, מהישיבות הגדולות והמפוארות של פולין או ליטא.

הרב אשכנזי נחשב אצל הממשלה, ואצל כל היהודים שם, כרב העיר, וכולם רחשו לו דרך-ארץ ואהבה. הוא היה איש מורם מעם, למדן נפלא ובעל מידות תרומיות, איש החסד והמעש, עניו ושפל-רוח בפני כל אחד מישראל ⁹⁰⁵ .

היינו מתוועדים אתו בביתו, בישיבה או בבית-הכנסת שלו, והיה מספר לנו סיפורים מעניינים מחייו ומזקני החסידים שהכיר בנעוריו.

בכל שבת, בשלוש-סעודות, חזר אחד התלמידים חסידות בבית-הכנסת שלו – בית הכנסת הגדול ביותר שבנו זה עתה בשכונת פרענטש, ואשר טרם חנכו אותו.

והיינו בבית הכנסת החדש שברובע פרענטש, בסמיכות לבית הרב אשכנזי, ולא רחוק מהישיבה שהתקיימה ברחוב מולמען, כמסופר לעיל.

עם תום המלחמה כתב רבינו, אל הרב אשכנזי, בכ"ה שבט תש"ו (ח"ט אגרת ב'תתמט):

מתלמידי התמימיים יחיו המתגוררים בשאנחאי, הגיעני דו"ח מפורט על מה שעבר עליהם מיום בואם שמה עד גמר המלחמה. ומה מאד שמח לבי לדעת מהדו"ח הנ"ל את כל הטובה אשר ידידי שי' פעל ועשה בעזה"י במסירות-נפש ממש לטובת בני תורה בכלל, ולטובת תלמידי התמימים בפרט בגשמיות וברוחניות. לפעלא טבא אומר יישר, זכרון מעשיו הטובים יכתבו לנצח וזכותם תעמוד לעד.

הלימודים בישיבה

סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 32):

אחר שמחת-תורה התאספנו ובחרנו מאתנו ועד מיוחד, אשר תפקידו יהיה לפקח על הלימודים ולדאוג לצורכי התלמידים. החלטנו לחזק את סדרי הלימודים ולהוסיף חיות בלימודים.

כן הוחלט, כי הלימודים יתנהלו באותה מתכונת ובאותו סדר כפי שהיה נהוג באטווצק:

שעה ומחצה לפני התפילה, משעה 7.30 עד 9 – לימוד דא"ח;

בשעה 9 תפילת שחרית, ואחריה ארוחת-בוקר;

משעה 10.30 עד 2 – לימוד נגלה; משעה 2 עד 3.30 ארוחת-צהריים ולאחריה המשך הסדר בנגלה, כל אחד במה שלבו חפץ;

בשעה 7 תפילת מנחה ולימוד חסידות עד 9.30, ולאחר מכן תפילת מעריב.

התלמידים התפצלו לחברותות, ומינו משגיח מיוחד לפקח על סדרי הלימודים.

הוסכם, כי מי שייעדר מסדר שלם או יאחר לבוא, יקבל קנס – על-ידי ניכוי מהקצבתו השבועית שהיה מקבל מהוועד.

הרגשנו, כי ההשגחה הטילה עלינו להמשיך בקיומה של ישיבת תומכי תמימים, ועלינו להתנהג כראוי לתלמיד-תמים אשר שם זה נקרא עליו.

כל אלה מבני הישיבות שנמצאו בשאנחיי התפלאו לראות חבורה של בחורים צעירים, ללא ראש ומנהיג, ללא משגיח או משפיע, מתנהגים ביניהם לבין עצמם במשמעת גדולה כזו, ובאחדות של שלום ואהבה. גם ראשי ישיבת מיר הגדולה, הגר"ח שמואלביץ והגר"י לוינשטיין זצ"ל, הביעו התפעלותם על כך. ישיבתנו נודעה לשם ולתהילה, ורבים התקרבו לבוא אל ההתוועדויות שלנו, לשמוע מאמרי דא"ח ולהתעניין בנושא החסידות בכלל.

יצויין שכולנו, תלמידי ישיבת תומכי-תמימים, וכן שאר בני הישיבות שהיו בשאנחיי, למדנו בשקידה ובהתמדה בלתי רגילה. הרגשנו כולנו כי חיים אנו באי בודד, סגור ומבודד מכל העולם, וכי עלינו מוטלת אחריות כבדה להמשיך בלימוד תורה ושמירת מצותיה. הרגשנו אחריות מיוחדת בתור אודים מוצלים מאש תופת המלחמה, שארית פליטת עם ישראל מפולין ורוסיה הכבושה.

תצלום 59-3

כותרת נייר המכתבים של הישיבה

וכן סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 764 ע' 50):

האווירה היתה בדיוק כמו באטווצק ובווילנא. מדי שבת חזר אחד הבחורים מאמר דא"ח, ולפני המאמר שרו ניגונים חסידיים לפי סדר. כלומר לא חזרו מדי שבוע על אותם ניגונים, אלא נעשה מאמץ לשיר כל פעם ניגונים אחרים. בינינו היה בחור בשם שלמה'לע הוכלער (כיום בטורונטו) שהיה בעל-מנגן גדול והיה בראש המנגנים.

בכ"ז מנ"א תש"ב כתבו התלמידים דיווח לרבינו:

הרבה סבלנו כשאפסו אמצעי הכסף – בימים הראשונים לפרוץ המלחמה, הי' ימים שלא הי' בהם אף לחם לשובע. אולם הסדרים לא רק שלא נתרופפו, אלא – ת"ל – אדרבא התגברו. הגיע לנו אז מכתב הוד כ"ק ⁹⁰⁶ אל אחינו שי' בקנדה ⁹⁰⁷ , שעשה על כולנו רושם עמוק, והתעוררות מרובה הי' בין התלמידים, לחזק ולגבש את כל היקר והספון שזכינו לספוג בשבת תחכמוני, בתוך כותלי תומכי תמימים יע"א, ואף אנו נהגנו אז לחזור בכל סעודה וסעודה מסעודות ש"ק ויו"ט מאמר דא"ח, וכן הדבר נהוג מני אז, שבכל סעודה וסעודה תלמיד אחר חוזר, ומשארי השלחנות שעליהם יושבים תלמידי יח"ל ושארי הישיבות נגשים לשלחננו, עולם הגון, השומעים בהתעניינות מרובה חזרת המאמר. כמו כן יש הרבה תלמידים משארי הישיבות הלומדים תניא או מאמר דא"ח. ובכלל רוח חסידותי חב"די חופף על הכל בלי מתכוון.

הסדרים ת"ל מתנהגים כל העת בהקפם. בתחלת חורף, כפי שכבר כתבנו להוד כ"ק, התחלנו ללמוד ההמשך שמח תשמח תרנ"ז ... ובנגלה התחלנו ללמוד בחורף מס' כתובות, ועכשיו עומדים אנו בפ' הכותב.

אולם עכשיו, לצערנו הגדול, נתרופפו במעט הסדרים, עומדים אנו בחדשי קיץ הכי קשים, החום נורא במאד, זיעה מטפטפת בליטראות ממש מכל אחד ואחד, בלי עשה מאומה, יעזור השי"ת שלא יהי' לשום אחד נזק מזה...

ובטוחים אני שזכות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה וזכות הוד כ"ק שליט"א יעמד לנו להנצל מחבלי המשיח, ונזכה בקרוב להתראות עם הוד כ"ק שליט"א ולקבל ביחד פני משיח צדקנו.

בשם התלמידים

אברהם יצחק גארפינקעל

יוסף בארנשטיין

ישראל דוד ראזענבערג

משה פעדער

שמואל דוד רייטשיק

תצלום 59-4

סיום הדיווח וחתימת התלמידים

שוב סיכמו התלמידים, במכתב שכתבו אל רבינו, בח"י אלול תש"ה:

בנגלה למדנו משך שנים הללו מסכתות כתובות, גיטין, בבא מציעא, בבא בתרא.

בדא"ח ההמשכים צאנה וראנה תר"ס, יו"ט של ר"ה נ"ט, שמח תשמח נ"ז, תקעו ס"א, זה היום ס"ב, בחדש השביעי ס"ג, וכל העם ס"ה, בשעה שהקדימו ע"ב וע"ג.

וכל ההמשכים הללו הדפסנו, אחדים על מכונת קאפיר, ואחדים על ידי פאטא. כן הדפסנו על ידי פאטא ספר התניא, וכל הליקוטי דיבורים עד שנת צ"ט, וספר פוקח עורים כפי שנדפס בניו יארק, וספר שערי תשובה.

תצלום 59-5

שער התניא שהדפיסו בשנגהאי

ובדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה תש"ו, סיפרו על סדר הלימוד בישיבה בתקופה הקשה הזאת ששהו בשנגהיי:

תצלום 59-6

חותמת הישיבה

ואנחנו עבדנו בכל מרץ כוחותנו להחזיק ישיבותנו בכל סדרי' והנהגותיה, ונשמור בדיוק כל סדרי הלימודים בנגלה ודא"ח בלימוד תניא ברבים, והשעות בדיוק כמו שהי' באטבוצק ווילנה. בחרנו בינינו ועד רוחני לפקח ולהשגיח על שמירת הזמנים ובהסדרת השותפים בלימוד. סדר התפלה הי' אצלינו במנין מיוחד בנוסחינו כפי הנהגותינו, ונשמרו כל התקנות והמנהגים בענין אמירת תהילים וחזרת דא"ח בע"פ והתוועדות.

תצלום 59-14

מחוסר קשרי דואר בין התלמידים לרבינו

הניחו את הפ"נ בין דפי התניא שלהם

סדר הלימוד הי' במסכת כתובות. הי' בדעתינו להדפיס ההמשך שמח תשמח רנ"ז, אבל לא עלה זאת אז בידנו, ובההכרח לא יכולנו לסדר לימוד ביחד ענין אחד.

הרב ר"מ אשכנזי שליט"א אמר כמה פעמים תניא עבורנו, והשתתף בכמה התוועדות אתנו. לא הי' ביכולתו להיות אצלינו בתכיפות מצד חלישות בריאותו, ישלח לו ה' רפו"ש, ומצד רוב טרדתו בעניני עבודת הכלל.

בקיץ תש"ב הי' הסדר בישיבה בנגלה חצי השני' דמס' כתובות, ובדא"ח ההמשך צאינה וראינה תר"ס.

ימים החמים מהקיץ בפה הם נוראים למאוד. ואנחנו שעוד לא הורגלנו כלל בחמימות כאלו הי' קשים מאוד לסבול. ביום שרפה החמה ובלילה רבו האדים ומלאו כל האויר וקשה הי' לנשימה כאילו לא הי' אויר כלל, וזיעה רבה יוצאת בלי הפסק כל היום וכל הלילה, וההכרח הי' לרחוץ בתכיפות במים קרים ולפעמים לשכב במטה, ולזאת לא הי' ביכולת להנהיג הסדר בשלימות כסדרי הישיבה.

בחדשי אלול ותשרי הנהגנו כפי אותם התקנות הנדפסים בהקריאה והקדושה מחודש חשון תש"א ⁹⁰⁸ .

אחר חג הסוכות ⁹⁰⁹ , באסיפת כל התלמידים, בהשתתפות הרב שליט"א, נתקבלו החלטות לרגלי זמן החדש, לחזק ביתר שאת ועז כל הסדרים, ונבחרו שלשה תל' לפקח ולהשגיח על כל הסדרים שיושמרו בדיוק.

בנגלה הסכמנו ללמוד מס' גיטין, ובדא"ח ההמשך של יו"ט של ר"ה תרנ"ט, שהדפסנו על ידי מכונת פאטא, בנדבת אשה אחת לזכר נשמת בעלה.

תצלום 59-7

תצלום 59-8

הכתבי קודש שהדפיסו בשנגהאי, עם ההקדשה

ות"ל שההחלטות הובאו לפועל, וכל הזמן ההוא כמעט שלא נחסר אף אחד מתלמידים מהסדרים, וכולם למדו בשקידה ובהתמדה, ונחזר דא"ח בעל פה בכל הסעודות דש"ק כפי סדר התלמידים.

במכתב שכתב התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל, בכ' טבת תש"ה, ל-9 התלמידים שניצלו למונטריאל, הוא סיפר על הלימודים בחורף תש"ה:

ועתה תדעו אחינו, שבעזהי"ת מתנהג ישיבתנו כל העת בכל סדרה ואופי', וביותר בשני שנים האחרונים, פה בגיטו, אשר בכל כחנו עבדנו להיות מסודרים בפני עצמנו, באולם ובית תבשיל מיוחד, תחת שם תומכי תמימים ליובאוויטש, ומתנהגת הישיבה בכל סדרי' לימודי' וזמני' כאשר הי' באוטבוצק, וכאשר התנהגנו בוילנא, באמירת תניא ברבים, בחזרת דא"ח, ובהתועדות, און דער עולם לערנט גישמאק, ומסודרים לשותפים ⁹¹⁰ .

בזמן ההוה הסדר בישיבה בנגלה במסכת בבא בתרא, ובדא"ח ההמשך ע"ב.

וחוגגים אנו כל היומי דפגרא, כמו י"ט כסליו וי"ב תמוז בפומבי ובאסיפת עם.

ה"ר שמואל דוד רייטשיק

בתקופה הזאת התעסק התלמיד ה"ר שמואל דוד רייטשיק בניהול הישיבה. הוא הזכיר זאת במכתבו הקצר שכתב אל רבינו, עם הגיעו לארה"ב בקיץ תש"ו (תשורה, רייטשיק, תשס"ה):

ברוך ה' שהציל אותי, ואחרי כל הרפתקאות שעברו, זכיתי לבא לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולהסתופף בחצרות כ"ק.

הנני לומד בתומכי תמימים משנת תרצ"ו עד עתה, ומקיץ תרצ"ז למדתי בהזאל. בשאנ[ג]האי לא הי' ביכולתי לעסוק בלימוד הנגלה והדא"ח כראוי, כי תלמידי הישיבה העמיסו עלי עבודת והנהלת הישיבה.

גם כשהוצרכו לעבור לגיטו, השתדלו לקבל רשיון מיוחד עבור ה"ר שמואל דוד רייטשיק, שיוכל לצאת מהגיטו, לצרכי ניהול הישיבה, כדלקמן.

יפאן נכנסת למלחמה

על מאורעות שלהי כסלו תש"ב, סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 32):

בי"ט כסלו, אור לכ' כסלו תש"[ב], התקיימה סעודה גדולה והתוועדות רבתי לרגל חג הגאולה, ואליה באו גם כאלה שהיו שייכים פעם לחב"ד. המשתתפים נזכרו בימי נעוריהם, כאשר יום י"ט בכסלו נחוג ברוב פאר והדר בעירם. כן השתתפו בהתוועדות זו באי-כח ונציגים מכל הישיבות, ביניהם ראש ישיבת מיר הגר"ח שמואלביץ. הרב אשכנזי ישב בראש השולחן ודרש מענינא דיומא; נקראה מגילת י"ט כסלו וחזרו מאמר דא"ח. הניגונים והריקודים, שנמשכו עד שעה מאוחרת בלילה, השאירו רושם על כל המשתתפים.

תצלום 59-9

הזמנה להתוועדות י"ט כסלו בישיבה

למחרת בבוקר, נדהמנו לשמוע על המהפיכה הפתאומית שאירעה אמש: היפאנים נכנסו למלחמה לצדם של הגרמנים, ועשו שמות בצי ארצות-הברית בפרל-הרבר, בהטביעם את כל אוניות הקרב ששהו בנמל זה.

כן הגיעו לאזנינו שמועות מבשרות רעה, שכל אזרחי אנגליה, צרפת וארצות-הברית ביפאן נלקחו מבתיהם באמצע הלילה ונשלחו למחנות ריכוז.

לאחר שהיפאנים כבשו את כל השכונות בשאנחיי, החל מאותו ערב נהפכה שאנחיי לעיר יפאנית וחדלה להיות עיר בינלאומית. החיילים היפאנים ממלאים את העיר, וכל אזרחי החוץ נבוכים. גם נפסק הקשר שהיה לנו עם בית האדמו"ר בניו-יורק, עם ועד פדיון שבויים ועם שאר היהודים בעולם הגדול.

הקב"ה זיכה אותנו באותם הימים בשני המאורות שגירשו את החושך שהחל להשתלט על כל הפליטים, וביחוד בני התורה, הלא המה: האדמו"ר הרב הצדיק רבי שמעון-שלום מאמשינאוו, והרב רבי מאיר אשכנזי זצ"ל. השניים היו מעודדים את רוחנו ומדברים על לבנו שה' לא יעזוב אותנו, וכמו שהיה עמנו והצילנו מפולין וליטא עד הנה - כן יעזור לנו גם להבא.

את הקשר בין תלמידי הישיבה לבין האדמו"ר מאמשינוב, רואים גם במכתב שכתב האדמו"ר מאמשינוב אל רבינו, עם תום המלחמה, באור לי"ז אד"ר תש"ו, וסיפר גם על הלימודים בישיבת תומכי תמימים:

ב"ה אור ב' תשא תש"ו שנגהי יצ"ו

שוי"ר ⁹¹¹ לכ"ק ידידי הרב הצדיק בוצינא קדישא תפארת ישראל שליט"א מליובאוויטש יצ"ו

אחדשכ"ק באהבה, אמנם כי כבר הגיעו אליו ידיעות מאתנו בכלל, אמרתי לבא בכתובים בעצמי לבשר טוב, איך שב"ה עבר אלינו הכל בחסד וברחמים, ועד הנה עזרונו וכו', כה אל יעזבנו ואל יטשנו לנצח, ונזכה חיש מהר בכינוס נדחי ישראל ורפאות שבורי לב וחיבוש לעצבותנו בבנין ציון וירושלים. ואחפצה לדעת משלום כ"ק ובריאותו, השי"ת יחזקהו ויאמצהו במהרה...

ידידו אוהבו מחכה להתראות בישועות ונחמת כלל ישראל במהרה

שמעון שלו' באאמו"ר הקדוש זצל"ה זי"ע מאמשינאוו

ואודיע בזה, כי ישיבתכם התומכי תמימים בפה קהלתינו, ב"ה מתנהלת באופן טוב ומהודר ועוסקים בה הרבה בתורה ויראה טהורה, יוסיפו נצח.

ואני דו"ש כו' חתני' הרה"ח וו"ח ה"ר שמרי' וה"ר מנחם ⁹¹² יחיו בטוב.

הדו"ש באהבה

הנ"ל

תצלום 59-10

מכתב האדמו"ר מאמשינוב לרבינו

גם אחיינו, האדמו"ר רבי יצחק מאמשינוב, שהי' אחר כך בארה"ב, הוסיף וכתב באותו מכתב אל רבינו:

הנה בעת ביאתי לכאן הייתי ביחד עם ישיבת תת"ל, והי' לי סדר ללמוד פ' תניא, ועד זמן האחרון הי' לי תשוקה גדולה ורצון ללימוד זה.

גיטו שאנגהאי

כעבור שנה, באביב תש"ג, נבנה גיטו ברובע האנגקיו, וכל היהודים הפליטים הוכרחו לגור שם. על כך סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 32):

אסיפות חשאיות התקיימו בין באי-כח ועד העיר, יהודים רוסים שלא נכלאו במחנות-הריכוז – ובין באי-כח הממשלה היפאנית, שנתמנו לפקח על כל הנוגע לקהילה היהודית בשאנחיי, כאשר הרב מאמשינאוו והרב ר"מ אשכנזי היו לראשי המדברים.

מראה קדשו והדרת-פניו של הרבי מאמשינאוו היה יוצא מן הכלל; שרים יפאנים היו מתפעלים ממנו, ומהם שרצו להיות מצולמים אתו. הוא היה איש פיקח מאוד ובעל לב מלא וגדוש באהבת-ישראל לכל אחד ואחד ממש. מקבל היה את כל אחד באהבה ובשמחה, והיה מוסר את נפשו לטובת כל ישראל בפועל ממש.

לנו לא גילו על המדובר באסיפות הללו, אבל מאחורי הפרגוד נודע לנו, כי המצב רציני עד מאוד: היפאנים נלחמים, יחד עם הנאצים והאיטלקים, נגד בעלות-הברית (ארה"ב, אנגליה, צרפת ועוד); וכי אותו צורר ימ"ש דורש משותפיו היפאנים החדשים לעשות ביהודיהם מה שהוא עצמו עושה בהם; כלומר, תחילה יעבירו את כל היהודים שבמדינתם לתוך גיטו, לאחר מכן יפתחו עבורם בתי-חרושת לעבודות כפייה, ומשם לגיא-ההריגה ר"ל.

היהודים מחו על כך בתוקף רב. על ידי שלמונים מרובים פעלו ראשי הקהילה אצל נציגי הממשלה, שכל האזרחים היהודים יורשו להישאר מחוץ לגיטו, וגם הפליטים שבתוך הגיטו יורשו לצאת מתחומי הגיטו לצורך גדול, או לעבודה, על ידי רשיון מיוחד.

כל אחד נאלץ היה לסמן על דש בגדיו שהוא יהודי, והורשה לצאת משם רק לשעות מסוימות ביום על-מנת לחזור בערב. מי שהקדים לצאת או איחר לבוא; נתפס ללא דש-ההיכר בבגדיו, או שנמצא משקר בדבריו – היה נענש בקנס כספי גבוה, במלקות ובמעצר בבית-הכלא.

השלטונות העבירו אותנו אל הגיטו בהאנקיו, שכונת הסינים, מקום שם כבר גרו הפליטים מגרמניה. הם הקימו גדרות מסביב לגיטו והפקידו משמרות של חיילים יפאנים יומם ולילה, לשמור על היהודים לבל ייצאו מתחומי הגיטו ⁹¹³ .

תחילה הכניסו אותנו בבנין גדול של בית- חרושת, שם היו חדרים גדולים בלי מחיצות, מלא יתושים וזבובים, ואי אפשר היה לישון בלילות עקב עקיצותיהם והחום המחניק.

אולם, כעבור זמן קצר השתדלנו, אנו ותלמידי ישיבות מיר ולובלין, ושכרנו דירות מהסינים; סידרנו אותן שיהיו מתאימות לבית-מדרש וחדרי לינה. כך החלה רוח התורה לפעום שוב בין בני התורה, וקול התורה נשמע ביתר שאת ועוז בגיטו האנקיו.

על המצב באותה שעה סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 761 ע' 52):

לתושבי הגטו היה אסור לצאת מחוץ לאזור מעבר לנקודת-תחום מסוימת. יציאה שלא ברשות היתה עבירה שכרוכה בקנס וכדי לצאת היה צורך באישור. הפקיד הממונה על האישורים היה יפני נמוך קומה בעל פנים לא- נאות, וכצפוי, בעל טבע לא-טוב. כשהוא היה רואה מולו יהודי מגרמניה, גבה קומה ובעל עור בהיר ושיער בלונדיני, הוא היה ממש יוצא מדעתו מרוב קנאה ושנאה. כאשר אותו רשע ימ"ש היה כועס על יהודי, הוא היה עולה על כיסא וסוטר ליהודי בפניו.

המצב היה קשה, אבל חשוב להבהיר עם זאת כי ה"גטו" הזה היה מקום שלאיש לא נשקפה בו סכנת חיים ח"ו, לא היה כל מחסור במזון, היו עסקים וחנויות גם בבעלות יהודים, וזכור לי שהיו גם חייטים יהודים. בסך-הכל גם בתנאים אלו רובע האנקיו היה עיירה יהודית. כשיצאו לרחוב היו פוגשים יהודים וההרגשה היתה שנמצאים בקהילה יהודית.

וכמו בתחנות אחרות בנדודים שלנו – גם במקום הזה ובתנאים האלו – אנחנו התמימים המשכנו לקיים חיי ישיבה תקינים, שמרנו על סדרי הישיבה ולמדנו.

הרב אשכנזי ז"ל שימש כראש הישיבה ואני עדיין זוכר את השיעורים ששמענו ממנו בפרקים 'שניים אוחזין' ו'אלו מציאות' במסכת בבא מציעא.

גם הרבנית המשיכה לדאוג לנו, מזמן לזמן היא היתה באה לרובע לראות מה נעשה אצלנו, לראות איך מתנהלת אספקת המזון ולמי חסר בגד וכד'. באותם ימים היינו רגילים לומר שכל ביקור של הרבנית אשכנזי גורם לכך שיהיה 'פריילעכער אויף'ן הארצן' (יותר 'טוב על הלב').

תצלום 59-13

בקשה לרשיון מיוחד למנהל הישיבה ה"ר שמואל דוד רייטשיק, שיוכל לצאת וליכנס לגיטו, לצורך ניהול הישיבה

בדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה תש"ו, הם סיפרו על תקופה זו, מעת כינון הגיטו בשלהי חורף תש"ג, ועד לסיום המלחמה בשלהי קיץ תש"ה:

בסוף ימי החורף תש"ג נודע הגזירה בפה בהגבלת תחום מושב (געטאה) בעד היהודים האשכנזים והפולנים בפה, שהי' [אמור] לבוא לפועל אחר חג הפסח. ויחד עם זה הגיעו הידיעות הנוראות ממצב אחינו בני ישראל באייראפי. מכל זה נשברה ונפלה רוחינו ונסתמו מוחנו ולבבינו. ועם כל זה נחגגו ימי הפורים וימי הפסח בשמחה רבה בהתעוררות פנימי בבטחון בהשם ששמרנו כל העת שישמרנו גם להלאה ויצילנו מחבלי המשיח ר"ל.

בקיץ הזה שנת תש"ג נחלשו הסדרים ביותר כמו בכל שארי הישיבות שבפה, בסבת הגעטא שהוכרחנו להסתדר בתחילה בגודאן אחד כל הישיבות ביחד, בערך מאה בחורים בחדר אחד, ובלי חדר ללמוד, וגם בלא בית התבשיל, וכה היינו איזה חדשים. אבל גם אז נשמרו מנהגנו כפי היכולת במנין מיוחד לתפילה ובחזרת דא"ח בעל פה, וכל אחד למד בפני עצמו.

בסוף הקיץ השגנו רשיון להסתדר כל אחד כפי חפצו, וכל הישיבות שכרו עצמם דירות בפני עצמם, וגם אנחנו, עם שהי' אצלינו המצב בגשמיות דחוק ביותר משאר הישיבות, עבדנו בכל מרץ כחותינו, והוצאנו כל כספנו שנמצא אז בידינו לתקן החסרון שנעשה בתחילה, מה שהסדרנו עם עוד בני ישיבות ביחד, שגרם חסרון גדול במצב הרוחני בהישיבה, ועלה בידינו לשכור דירה ביחוד לישיבתינו בחדר ללימוד ולמטבח וחדרים ללינה.

בחדשי אלול ותשרי הנהגנו כפי התקנות דשנת תש"א הנדפסים בהקריאה והקדושה.

באסיפת התלמידים אחר חה"ס ⁹¹⁴ נחלט לחזק הסדרים בהישיבה, והוסכם ללמוד בנגלה מסכת בבא מציעא, הדפסנו על ידי מכונת פאטא בכרך א' ההמשכים שמח תשמח רנ"ז, והר סני עשן רס"ב, ובחודש השביעי ס"ג, וכל העם ס"ה, תקעו צ"ד, וקונטרס עץ חיים. ובזמן ההוא חורף תש"ד הסכמנו ללמוד ביחד בסדר הישיבה ההמשך שמח תשמח רנ"ז. הלימוד הי' ב"ה בהתמדה כל הזמן, ונשמרו בדיוק כל הסדרים והתקנות מכל התלמידים. נלמד תניא ברבים, וכמה בני תורה באו לשמוע הלימוד.

בקיץ תש"ד הי' סדר הלימוד בהישיבה בנגלה חצי השני' במסכת בבא מציעא, ובדא"ח ההמשך תקעו רס"א.

בימות החמים של הקיץ, הוחלשו הסדרים בהישיבה כמו בכל הישיבות בפה, בסבת החמימה הגדולה.

בחדשי אלול ותשרי הנהגנו כפי התקנות דתש"א כמו בשנים הקודמים. הרבה מהבני תורה התפללו אז בהימים הנוראים בהמנין שלנו, והתעוררו במאד מאופן וסדר העבודה בהימים הללו בישיבתנו, וביותר מסדר העבודה בימי השמחה של החג בהתוועדות וריקודים. גם כמה מהיהודים האשכנזים נתקרבו ליהדות, ובאו לראות בעבודת ימי החג והתעוררו בהתרגשות. וכן כמה מהנוער שבפה.

סדר הישיבה בחורף שנת תש"ה הי' בנגלה במס' בבא בתרא, ובדא"ח חלק גדול מהתלמידים למדו ההמשך בשעה שהקדימו שנת תרע"ב, שנמצאים אצלינו המאמרים עד פ' מקץ תער"ג, ונדפסו לכמה קאפיס על שריייב מאשין, והשאר למדו בשאר ההמשכים שהדפסנו מכבר, ונשמרו כל הסדרים בחשק ובהתמדה.

בקיץ תש"ה הי' הסדר בהישיבה בנגלה חצי השני' במס' בבא בתרא, ובדא"ח ההמשך תער"ב ע"ג.

בזמן ההוא הגיעו בפה הפחדים מפגעי הקרב למצב רציני ביותר, מערכות הקרב התקרבו למחנינו, ונעשה כל ההכנות בכל העיר לפארטיידיגונג נגד הלאנדונג ⁹¹⁵ , והי' הפחד ביותר כל העת שלא יבוא הלאנדונג, נוסף על הפחדים מפצצות האוירונות שנתגברו מזמן לזמן יותר ובתכיפות.

הפחד הי' ביותר בהגעטא שהקיפו אותנו הרשעים במיליטערישע אביעקטין מכל צד. ואלו הי' השבתה גדולה להסדרים בהישיבה, אשר בלילה לא הי' ביכולת לישן מחמת האלארמ'ם ואנגריפ'ן ⁹¹⁶ , ומחמת זה לא הי' יכולת להתנהג הסדרים בשלימות, נוסף על חמימת הקיץ שקשה ללמוד בהם.

בזמן ההוא נתגברה בפה הסכנה ביותר ל"ע שיום יום הי' בפה לופט אנגריפ'ן ⁹¹⁷ , גם בהגעטא נפלו פצצות מאוירונים הפילו חללים מהיהודים ר"ל. ת"ל שאנחנו וכן כל הבני תורה נצלנו בשלום. הרבה מהדרים בפה ברחו מחוץ לעיר, ולהפליטים לא הורשה אפי' לצאת חוץ להגעטא. דירת ישיבתנו היתה מוקפת מכל צד עם מיליטערישע אביעקט'ן ופאבריקען.

ובשביל זה בזמן האחרון לא היינו יכולים להיות כלל בהישיבה מפחד הסכנה, והוכרחנו בכל יום בבקר לעזוב הישיבה ולחפש מחסה תחת איזה בנין חזק, כי בכלל הבתים בהגעטא הם על אופן כינעזי נמוכים וחלושים ביותר, אשר גם לא הי' בכחם לסבול הלופט דרוק מבאמבעס ⁹¹⁸ שנפלו, וכל העת השתדלנו לחפש לשכור דירה אחרת שיהי' רחוק קצת מאביעקט'ן ויהי' קרוב לאיזה שוץ קעלער ⁹¹⁹ , למען נוכל להנהיג הסדרים עד האלארמין ⁹²⁰ , ומיד אחר האלארמין, אבל לא עלה בידינו.

ביום א' דר"ח אלול נתקיימה אסיפה מתלמידי ישיבתנו לקחת עצה איך מכל מקום לסדר הישיבה, שיתנהגו הסדרים עד ביאת האלארמין, ולהשתדל ביותר מרץ למצוא דירה.

ת"ל שמיד בלילה ההוא ליל ש"ק פר' שופטים נשמע הבשורה טובה בעיר אודות השלום, ונראה בגילוי הנס הגדול מהצלתינו הגדולה יתן ה' שנזכה להצלתינו בשלימות בקרוב להגיע למחוז חפצינו אצל כ"ק אד"ש ולקבל בקרוב את פני משיח צדקנו.

בחדשי אלול ותשרי הנהגנו כפי התקנות של תש"א. וימי החג שמע"צ ושמח"ת דשנה הזאת נחגגו בשמחה מיוחדת תחת רושם נס הגלוי וההצלה שעשה ה' אתנו, ותחת רושם שמחה הגדולה מהידיעה הטובה מכ"ק אד"ש, בחזרת דא"ח והתועדות וריקודים לרוב,

אחר החג באסיפת כל התלמידים נתקבלו החלטות לחזק כל הסדרים ביתר ועז ולהתכונן להתראות את פני כ"ק אד"ש בעזרת השי"ת, והוסכם ללמוד בנגלה מס' כתובות, ובדא"ח ההמשך תקעו תרצ"ד.

פעילות והתוועדויות

בדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו, בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה תש"ו, סיפרו:

בשנת תש"ב ... חג הגאולה י"ט-וכ' כסליו חגגנו ברוב פאר והדר ההתוועדות בליל י"ט כסליו, ובסעודה ביום י"ט כסליו בקרב נאספים מהשייכים לגזע החסידות ותל' הישיבות, בקריאת מגילת י"ט כסליו וחזרת דא"ח ודברי התעוררות וסיפורים וניגונים ורקודים. והביא התחזקות והתעודדות רוח בקרב כל, תחת השברון ועצבון רוח שהשתורר אז מסבת התפרצות הקרב במחנינו בח"י כסליו אז ⁹²¹ .

אחר איזה שבועות השגנו מכתב מאחינו התמים זאב שי' גרינגלאז שנסע לקנדה, עם הודעות פרטית מהסתדרותם ועבודתם, והעתיק לנו מכתב קודש של כ"ק אד"ש לתומכי תמימים שבקנדה בתחילת ביאתם לשם ⁹²² , והביא התעוררות והתחזקות גדולה אצלינו וחיות חדש. ועל ההתוועדות אז שנערכה לכבוד זה באנו לידי החלטות להתחזק ביותר לשמור כל הסדרים והנהגות, והסתדר בינינו לחזור דא"ח בע"פ בש"ק בעת כל הסעודות במושב תלמידי שאר ישיבות, ולהתעסק כפי היכולת לקרב השייכים לגזע אנ"ש, ובהפצת רוח ההתעוררות לגאולה ולתשובה. הרבה מתלמידי שאר הישיבות נתעוררו ללימוד הדא"ח ובאו אל ההתוועדות.

הדפסנו על ידי מכונת-פאטא, בנדבת אחדים המתייחסים לגזע אנ"ש, כל הליקוטי דיבורים מצ"ג עד צ"ז, והפצנו אותם בקרב הבני תורה ואנ"ש, ונתקבלו אצל כולם בחבה ובשמחה יתירה. חלק גדול התנדבו לזה ר' חיים משה ברוך חאנין. ומר דוד ווילענסקי מגזע אנ"ש.

אחד מאתנו למד שיעור עין יעקב בכל יום בין מנחה למעריב בבית הכנסת הגדולה להיהודים הרוסים בפה ⁹²³ . וכמה פעמים חזר אחד מאתנו דא"ח בע"פ בבהכ"נ בש"ק בעת סעודת שלש-סעודות.

הג' קול קוראות מכ"ק אד"ש משנות ש"א אודות הגאולה ⁹²⁴ הדפסנו, ונחלקו לכל הבני תורה ולכל היהודים בפה ונדבקו בכל הבתי מדרשים בפה, ביום האחרון של חג הפסח. אז לפני הזכרת נשמות נאם תלמיד אחד מאתנו לפני קהל נאספים, בערך חמש מאות איש מהיהודים הרוסים בפה ונשים, והודיע מבשורתו הטובה של כ"ק אד"ש לכלל ישראל, וקול קריאתו לתשובה, ופעל בכללות רושם על כל הנאספים. אחר התפילה נתחלק הקול קורא הראשון – נדפס בעברית ואנגלית – לכל אחד מהנאספים, גם נתלה בכותלי הבתי מדרשים טראנספאראנטן עם קריאת שונות קטעים מהקול קוראות, וקול המבשר נשמע בכל העיר.

התמים ר' אלי' משה ליס נ"י נעשה למנהל בהת"ת בפה עבור היהודים האשכנזים, ותחת הנהלתו עלתה למעלה ראש ובאו אלי' מאות תלמידים מילדי יהודי אשכנז. ומובן שהלימוד הי' כנהוג בארצותנו בפולין ורוסי', ונפעלה בזה גם השתנות הרוח בכללות יהודי האשכנזים והתקרבות ליהדות האמיתי. וכל זה מלבד ההשתדלות הפרטיות מהתלמידים עם אנשים פרטים לקרבם ולעודדם.

לולא הדוחק אז בישיבתנו, במצב הכספי גרוע יותר משארי ישיבות, היו הרבה בחורים שרצו להתנהג כסדרנו וללמוד דא"ח כמנהגינו.

גם שלחנו בתכיפות מכתבי התעוררות לאנ"ש בטיענטסין וחארבין ⁹²⁵ , ושלחנו להם הקול קוראות ונדבקו בכותלי הבתי המדרש, וגם להם הגיע קול המבשר. מחארבין השגנו מכתבים חמים מידידנו הר"ר ר' אברהם קויפמאן יו"ר הקהלה ויו"ר ועד איגוד היהודים במזרח הרחוק. ממכתבינו אליו התעורר בזכרונות שונות מימי קדם ומדבריו נראה התרגשות גדולה.

תצלום 59-12

מכתבו של ר' אברהם קויפמאן

בעתונו שהופיע בחארבין בשפת הרוסי' הדפיס תמונתו של כ"ק אד"ש, וקטעים מהקול קורא הראשון שהעתיק לשפת הרוסי', ויחד עם הרה"ח ר' דניאל שי' חאסקינד ⁹²⁶ עשו תעמולה כספית במעט לטובת ישיבתנו.

חג הגאולה י"ב תמוז תש"ב לבד ההתוועדות וקידושא רבתי ביום הש"ק נחגג ברוב פאר ורוב פומבי בבית הכנסת הגדולה בפה, באסיפת קהל רב מהשייכים לגזע אנ"ש, ובהשתתפות הרבה מהבני תורה בפה מכל הישיבות והרבנים, וביחוד התלמידים מהישיבות המתייחסים לגזע אנ"ש וחסידים, ובהשתתפות הרה"צ מאמשינאוו שליט"א, בסעודה גדולה (בנדבת אנ"ש), בניגונים וריקודים וחזרת דא"ח ודברי התעוררות.

ידידנו הרה"ג ר"מ אשכנזי שליט"א, ואחד מתלמידנו, דברו בפרטית אודות פרשת חג הגאולה, ועבודתו ותעמולתו של כ"ק אד"ש אז בהרבצת תורה והחזקת היהדות, ותעמולתו הגדולה עתה אצל יהודי ארה"ב. ואחד מהמתייחס לגזע אנ"ש, ר' ארי' לייב שי' בריילאווסקי מקרעמענטשוק, אשר התקרב ליהדות על ידי אחד מתלמידנו, דיבר בהתרגשות גדולה, אשר פעל מאוד על כל הנאספים. והרה"צ מאמשינאוו שליט"א כיבד השמחה בתורה לכבוד היום. ושררה אז שמחה גדולה על כל הנאספים אשר הניחה רושם עמוק בכולם. ונחלק סדרי המשניות בין הנאספים ללמוד במשך השנה לכבוד חג הגאולה.

חג הגאולה י"ט כסליו ⁹²⁷ אז, לבד ההתוועדות י"ט כסליו, נחגג בפומבי גדולה בבהכ"נ הגדולה, בקרב קהל יותר גדול נאספים מהיהודים הרוסים, והשתתפות כל ועד הקהלה בפה ובני הישיבות ורבנים, בקריאת המגילה ⁹²⁸ וניגונים וריקודים וחזרת דא"ח. והרב שליט"א דיבר אודות החג והגאולה והשרשתם בלבות אנ"ש ופעולתם בחיי ישראל.

בנדבת אחדים מאנ"ש נדפס על מכונת פאטא ספר התני' על נייר מהודר ויפה ת"ל, שנגמר בכי טוב על חג י"ט כסליו אז, ובעת הסעודה נתחלק בין הנאספים, ונמכר להבני תורה ונתקבל בחדוה ובשמחה רבה.

חג הגאולה י"ב תמוז שנה ההוא ⁹²⁹ חגגנו בהגעטא, בסעודה גדולה באולם של בית התבשיל בעד יהודים החרדים אשר בפה, בהשתתפות אנ"ש ובני הישיבות ורבנים דפה, בחזרת דא"ח וניגונים וריקודים ודברי התעוררות, וקריאת קטעי הקול קורא שישו ושמחו בשמחת הגאולה של ער"ה תש"ג ⁹³⁰ , ובחלוקת סדרי משניות. והחגיגה והשמחה הראשונה בהגעטא הביאה התחזקות והתעודדות רוח בכולם.

חג הגאולה י"ט כסליו שנה ההיא ⁹³¹ , לבד ההתוועדות בליל י"ט כסליו, נערכה סעודה גדולה ביום י"ט כסליו באולם ישיבתנו, בהשתתפות אנ"ש ומהיהודים האשכנזים ובני תורה ורבנים, בקריאת המגילה וסיפורים וקריאת שיחות קדש של כ"ק אד"ש ודברי התעורררות וניגונים וריקודים. ופעם הזאת בהחגיגה באולם ישיבתנו הי' השמחה באופן מיוחד אשר כמותו לא הרגשנו בכל החגיגות שבפה עד הנה, שמחה פנימית בהתרוממות הנפש והתעוררות בזכרונות ימי קדם מהחגיגות ביחד עם כ"ק אד"ש, וכן הורגש אצל כל הנאספים, ונמשכה הסעודה משעה השני' בצהרים עד שעה מאוחרת בלילה, בניגונים וריקודים בהתלהבות גדולה.

חג הגאולה י"ב תמוז ⁹³² נחגג בישיבתנו בהשתתפות אנ"ש, והשתתפות הרה"צ מאמשינאוו שליט"א, ובני תורה ורבנים. ועם כי בזמן ההוא כבר הי' בפה הפחד מלופט אנגירפן ⁹³³ שנחזרו בעתים קרובים, וגם אירע כן בעת החגיגה אז, עם כל זה נחגגה השמחה ברוב פאר והדר.

חג י"ט כסליו ⁹³⁴ נחגג בישיבתנו בהתוועדות וסעודה, הכל כבשנים הקודמות.

במשך הזמן היותם הבני תורה בהגעטא, נשתנה בכללות הרוח אצל היהודים פליטי אשכנז שבפה בהתקרבות לרוח היהדות, ורבים התחילו להתנהג בדרך היהדות. נוסדה בפה חברי מחזיקי הדת ונעשה תעמולה גדולה לסגור החנויות בשבת, והופעלה רב ⁹³⁵ בענין זה, וכן גם בעניני יהדות, נתיסדה שיעורים ללימוד בעד אברכים צעירים ונערים מהתחלת לימוד המקרא עד משניות, לבד ההשתדלות הפרטית מכמה בני תורה מישיבתנו ומישיבת לובלין, עם אנשים פרטים להחזירם ליהדות וללמוד עמהם.

הת"ת בפה בהנהלת התמים אלי' משה נ"י ליס תחת נשיאותו של הר"מ אשכנזי שליט"א הצליחה ב"ה למאד ולמדו בה מאות תל' כ"י. גם נתיסדה אצלה ישיבה קטנה ולמדו בה כמה עשרות תלמידים גמרא ותוס'. תלמידי ישיבתנו, וישיבת לובלין, השתדלו בפרטיות עם התלמידים מהישיבה קטנה לסייעם בלימודם, ולהבינם ולהשריש בהם יראת שמים ומדות והנהגת טובות, ותודת עבודה זו כמה עשרות תלמידים מבני פליטי אשכנז נשארו בני תורה, והר"מ דישיבת מיר קבל אותם לתלמידים בהישיבה, וייסד עבורם שיעורים. אנחנו לא הי' ביכולתנו להחזיק אותם לישיבה קטנה אצל ישיבתנו, מפני הדוחק שהי' במצב הגשמי בישיבתנו.

חג הגאולה י"ב תמוז ⁹³⁶ , שחל אז להיות בש"ק, עשינו קידושא רבתא בעד המתפללים במנין שלנו וקרואים מבני הישיבות ורבנים. השו"ב דפה מאנ"ש ר' חיים פלטקין בא אצלינו על ש"ק להתוועד יחדיו, ונחזר דא"ח וניגונים וריקודים בהתועדות וסיפורים. הרבה נשארו על סעודת ש"ק, והתועדנו כל היום גם בעת שלש סעודות.

למחרת ביום י"ג תמוז עשינו סעודה גדולה באולם ישיבתנו, בהשתתפות הרב שליט"א וכל אנ"ש, והי' שמחה גדולה ביותר. נחזר דא"ח ונקראו שיחות קודש וסיפורים וניגונים וריקודים, ובברכות לכ"ק אד"ש לרפו"ש וכל טוב, וכולם עמדו בהתעוררות גדולה ובבטחון בהשי"ת שיצילנו מפגעי הקרב בשלום.

נישואי שנים מהתלמידים

סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 761 ע' 52):

שניים מתלמידי התמימים חברי הקבוצה שלנו נישאו בשהותנו בשנכאי. אחד מהם היה התמים יוסף פרטוביץ ע"ה, שהתחתן עם בת למשפחת טאלער, יהודים מפולין שהיגרו לגרמניה, ומשם נעקרו לשנכאי. ר' יוסף היה אברך בעל כשרונות ופה מפיק מרגליות, ואני, אבדלח"ט, הייתי בן-בית אצלו. הבחור השני שהתחתן אז היה פסח רבינוביץ מווילנא, שנישא לבת ממשפחה מגרמניה. ומאחר שכולם היו פליטים, הרבנית אשכנזי עזרה להם להשיג מלבושים וכד'.

במכתב שכתב התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל, בכ' טבת תש"ה, ל-9 התלמידים שניצלו למונטריאל, הוא סיפר על כך:

הננו לבשר אתכם, כי התלמיד יוסף נ"י פארטאוויטש ופסח נ"י ראבינאוויטש עמדו בקישורי תנאים למז"ט ובשעה מוצלחת. ואצל יוסף נ"י פארטאוויטש מסתמא תהי' בחורף הזה הנישואין למז"ט ושעה מוצלחת.

מסופר על כך גם בדיווח כללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה:

התלמיד יוסף שי' פארטאוויטש והתלמיד פסח שי' ראבינאוויטש עמדו בנישואין עם בנות פליטי אשכנז בחדשי אדר וניסן שנת תש"ה. שמחות הנישואין נחגגו ברוב פאר והדר בשמחה רבה, אשר עשו על כולם רושם עז והתפעלות גדולה מהאהבה ומסירה ונתינה מאחד לחבירו שנראה אצלינו ביותר. ועם היותנו אז במצב דחוק בגשמיות, עזרנו להם יותר מכפי יכולתנו בתמיכה כספית להסתדר עצמם בהדרוש להם.

ה"ר אלי' משה ליס

כבר סופר לעיל סוף פרק נה, שה"ר אלי' משה ליס הגיע לווילנא בגפו, מתוך תקוה שאחר כך יצטרפו אליו גם אשתו ושתי בנותיו, שנשארו בפולין.

גם סופר לעיל בפרק הקודם, שהוא נסע עם שאר התלמידים מווילנא ליפאן ומשם לשנגהאי.

נזכרה לעיל גם פעילותו של הרא"מ ליס, בניהול התלמוד תורה.

בארכיון שמורים שלשה מכתבים שכתב לרבינו אודות פעילותו.

בי"ד מ"ח תש"ב סיפר לרבינו על פעילותו שהתחיל בחיזוק הדת, מיד עם בואו לשנגהאי:

בבית המדרש אהל-משה שהיתה אכסניא ראשונה שלנו, התחלתי לדרוש על הבימה ולחזור דא"ח לעוררם ולהזכירם שצריכים לחשוב אודות עצמם, כל אחד מה שקרוב לו יותר. ואחר ר"ה היתה ההתחלה לימוד חומש (כי ספרים אחרים לא הי' בנמצא), על ידי הבחור הרב מאיר מאלין בן המו"צ מבריסק ⁹³⁷ , עם ערך עשרה או חמשה עשר אנשים, ותיכף אחר חג הסכות היתה ההתחלה משיעור עין יעקב וקצור שלחן ערוך. כהיום יש בערך ששה שבעה מנינים בלי ע"ה. השיעור הוא משעה 6-7. בתוך זמן זה 15 מינוטין שלחן ערוך. על פי רוב מהשומעים מקשיבים להלימודים בהתענינות יתרה...

בראותי שב"ה מצאתי חן בעיני המתפללים, ודברי עשו פרי, החלטתי להשאר כאן ⁹³⁸ , ובש"ק י"ג תשרי ערכתי מסיבת עונג-שבת עבור הבעלי בתים על חשבון עצמי, משעה 3-6, ובאו בערך ששה מנינים, ולבסוף כאשר ראיתי שנהנו מהתועדות זאת, הצעתי שיבחרו גבאים שיעריכו זאת גם על להבא, ותיכף נבחרו ג' אנשים והעריכו זאת על יום ב' דחג הסוכות, ש"ק חול המועד, שמחת תורה, שבת בראשית.

וביום א' פ' נח הי' פתיחה פומבית והתיסדות חברה עין יעקב וקצור שו"ע, עם משקה ומזונות, ובאו בחתימתם יותר מששה מנינים בלי ע"ה.

ועתה החלטתי לעשות המסיבות רק בש"ק מברכין, ובכל שבת יהי' רק לימוד חומש. לומד קבוע הוא הרב מאלין שי' הנ"ל, אך מזמן לזמן הנני מזמין גם מרבני פוילין ואשכנזים מליטווישע ישיבות...

בהזדמנות עם ר' צבי לעווין, במוצאי ימים ראשונים של חג הסכות, אצל הרב שי', תבעתי הרבה בדבר המקואות, כי בגליל אנקיו, שיש כאן בערך 15 אלף משפחות, רובא דרובא אשכנזים, אין מקוה כלל. אך בסעטעלמען ⁹³⁹ , היינו בין אנקיו ופרענטש, יש מקוה קטנה, שמתאים לפי רוח העת של אבות אבותינו, אך בפרענטש יש מקוה מהודרה יותר, גם כן אינה בהשגחה יתירה.

הוחלט אז להתחיל עבודה ממשית בדבר בנין המקוה בגליל אנקיו, שדברו מזה מכבר. והעבודה מזה לקח את עצמו מר אהרן מאיר חוואדיעץ, אחי וחתן ממר משה אולואדיעץ מטורקיסטאן (כפי שאמר לי, מכיר אותו אדמו"ר שליט"א), וכבר הי' אינזינער ⁹⁴⁰ , ומדד הילוך המים, ועובד עתה על הפלאן, וכאשר יוגמר ינתן לאישור, ואז יתחיל העבודה.

על כל זאת השיב לו רבינו (ח"ו אגרת א'תרד):

קראתי כל האמור במכתבו אודות התעסקותו בעניני חיזוק היהדות וההתעוררות הטובה הנעשה בכמה ענינים. השי"ת יעזרם ולכל העוסקים בזה ויצליח להם בגשם וברוח.

אבל עם זה הי' צריך לחשוב גם להסתדר בעזה"י בענין של פרנסה באהלה של תורה. אשר בודאי ישנם הראוים ללמוד ולומדים בישיבה קטנה, שהי' יכול לקבל את ענין ההשגחה וההדרכה והדומה.

בהתאם להוראה זו "להסתדר בעזה"י בענין של פרנסה באהלה של תורה", הוא קיבל על עצמו את עול ניהול התלמוד-תורה העירונית. דיווחו על כך התלמידים, במכתב שכתבו לרבינו בכ"ז מנ"א תש"ב:

כן הננו להודיע, שהת' ר' אלי' משה שי' נתמנה למנהל בהת"ת דפה. הרבה כבר פעל בהדרכת הילדים. הרב שליט"א והבע"ב הם שבעי רצון ממנו.

במכתב שכתב התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל, בכ' טבת תש"ה, ל-9 התלמידים שניצלו למונטריאל, הוא סיפר:

נתייסדה בפה תלמוד תורה לילדים וישיבה קטנה לנערים, בהנהלת אחינו התמים ר' אלי' משה נ"י ליס, לבערך שתי מאות ילדים כ"י, מילדי פליטי אשכנז, והולכים וגדלים בתורה ויראת שמים, והילדים פועלים גם על הוריהם להתקרב ליהדות. כן גם בית יעקב למאות ילדות ובנות ישראל, אשר גם הם מצליחים ביראת שמים ב"ה. והכל תחת הנהלת ידידינו התמים הרב דפה שליט"א, ובמרץ עבודתו ומסירת נפשו.

בח"י אלול תש"ה, דיווחו התלמידים לרבינו:

התמים ר' אלי' משה נ"י ליס נעשה למנהל בהתלמוד תורה שבפה, תחת נשיאותו של הרב הג' הרה"ח הת' ר' מאיר אשכנזי שליט"א, ותחת הנהלתו עלתה למעלה ראש, והעמידה תל' למאות, והרבה כבר נעשו לבני ישיבה. גם נתייסדה ישיבה קטנה על ידו.

ובאותו יום דיווח הרא"מ ליס לרבינו:

אחרי שקבלתי מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א כסלו תש"ב, נתקבלתי בתור מנהל רוחני בהת"ת דפה, שהי' אז בערך שמונים תלמידים, מא"ב עד התחלת גמרא, מחולקים בששה מחלקות, וחמשה תלמידים שיעור ערב. עכשיו יש בערך מאה ושישים ת"ל.

לבד שנתרבה בכמות ת"ל נתעלה הת"ת גם באיכות, כי בחורף תש"ג נתיסד אצל הת"ת ישיבה קטנה עם ר"מ, הרב יחזקי' בן פעריל פיינזילבער, מתלמידי בית-יוסף בביאליסטאק ... על פי רוב יש לכל אחד ואחד בחור מישיבתינו ומישיבת יח"ל שמתעניין אתו שילמדו גם חוץ לת"ת, כי בהת"ת הם לומדים רק שתי שעות ומחצה אחר חצות, כי מקודם הולכים לבית הספר ... כמעט כל התלמידים הם בני גולת אשכנז, שהוריהם אינם יודעים ואינם משימים לב על דברים כאלו, אבל ניכר הפעולה לטוב, כי הרבה ת"ל פועלים על הוריהם ומכיריהם שיטיבו דרכיהם.

באוכל ולימוד דא"ח ותפלה בבוקר הנני בהישיבה בכל יום.

ושוב כתב בכ"א אד"ר תש"ו:

עכשיו יש בערך מאה ושישים כ"י בהת"ת, וסניף א' בערך שלושים וחמשה כ"י, לבד הבית-יעקב של מאה וחמישים תלמידות כ"י, שהי' מקודם גם כן תחת השגחתי, ועתה מפני שאי אפשר לי להיות בשני מקומות יש שם אחר, חבר האגודה בפולין ⁹⁴¹ .

תמונה 59-15

הנהלת התלמוד תורה – בשנת תש"ו

במרכז יושבים (מימין לשמאל):

ה"ר אלי' משה ליס; ה"ר חיים פלוטקין שו"ב, הרב מאיר אשכנזי; ר' ליב בריילובסקי

תמונה 59-16

תלמידי והנהלת התלמוד תורה – בשנת תש"ו

הרא"מ ליס יושב רביעי משמאל

*

ה"ר אלי' משה ליס, נולד בר"ח ניסן תרס"ט בדלוגא שאדלא.

בימי מלחמת העולם הראשונה, משנת תרע"ו ואילך, למד בתומכי תמימים בליובאוויטש ובקרעמענטשוג. ומקיץ תרפ"ג ואילך – בתומכי תמימים בווארשא.

משנת תרצ"ב הי' משגיח בישיבה, כדלעיל פרק כח.

כשברחו התלמידים לווילנא, בחורף ת"ש, ברח גם הוא לשם, והי' משגיח ור"מ לצעירים בישיבה, כדלעיל פרק נד-נו.

אחר כך בא עם התלמידים ליפאן, ומשם לשנגהאי, ובקיץ תש"ו הגיע יחד עם שאר התלמידים לנ.י.

שם נשא את מרת חסיא הדסה בוגומילסקי, והי' כל ימיו משגיח בישיבה.

נפטר בט"ז טבת תשמ"ח.

התמיכה מארה"ב

סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 761 ע' 53):

הדרך בה הגיע הכסף מארה"ב לשנכאי היה עקיף. את הכסף שלחו מאמריקה לש[בדיה], וממנה ליפן, כי בין שתי מדינות אלו היו יחסים טובים.

בש[בדיה] התגורר אז הרב ישראל זובער ז"ל, חסיד חב"ד מתלמידי התמימים דליובאוויטש, ובעזרתו עברו הכספים בשלום.

הממונים על קבלת הכסף וחלוקתו בשנכאי היו שניים: הרב אשכנזי, גם הוא היה חסיד חב"ד, וראש ישיבת מיר הרב חיים שמואלביץ. והם חילקו את הכסף שהגיע מארה"ב דרך ש[בדיה].

וכך סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 32):

את הצטרכויותינו היינו מקבלים מוועד פדיון שבויים שיסד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בניו-יורק, ועסק בזה במסירות חדב"נ הרש"ג שי'. נוסף לזה קיבלנו קצת תמיכה מבעלי-הבתים שבעיר, בהשתדלותו של הרב אשכנזי.

מאידך, ישיבת מיר ושאר בני הישיבות שהיו שם, קיבלו תמיכתם המלאה מאת ועד-ההצלה, שנוסד באמריקה לתמיכת והצלת בני הישיבות.

מכל מקום היה מצבם הגשמי של תלמידי תומכי תמימים קשה יותר מתלמידי שאר הישיבות. סיכום המצב נזכר בדיווח הכללי, שכתבו התלמידים לרבינו בתום המלחמה, בג' פר' חיי שרה תש"ו:

היינו כל העת בפה במצב גרוע בגשמיות יותר משאר הבני תורה שהשיגו תמיכות, ואנחנו לא השגנו רק פעמים אחדים, כאשר כתבנו בפרטית לכ' הרש"ג שליט"א, אשר לבד הדוחק בגשמיות אצל תלמידינו עוד גרמה נמיכות רוח אצלם, אשר אנחנו הי' היחידים מכל הבני תורה שסבלנו דוחק בגשמיות.

תצלום 59-11

פנקס ניהול הקופה על ידי ועד התלמידים