תקופת קאבע שביפאן

תקופת קאבע שביפאן

בד' ניסן תש"א בישר רבינו (ח"ה אגרת א'שצא):

ת"ל כבר קבלנו ידיעות מתלמידינו יחיו הנמצאים ביאפאן ⁸⁶⁶ , וכבר יש להם ת"ל הוויזות, רק שמחכים על הסדר. והשי"ת יצליח דרכם ויבואו כשורה ויצליחו בלימודם וביראת שמים.

ובד' אייר (ח"ה אגרת א'תלב):

ביאפאן נמצאים כעת כארבעים תלמידים, ומצפים לנסיעתם לארצה"ב. ומליטא ומלטביא מגיעים אלינו תחנונים ובקשות אין מספר למהר להצילם בעוד מועד, והננו עומדים אתם בקשר חליפות ידיעות תמידי ⁸⁶⁷ .

ויזות מעבר לאנ"ש באירופה הכבושה

עם הגיעם ליפאן, השתדלו לעודד את אנ"ש באירופה הכבושה, שגם הם יבואו אליהם, עם ויזות מעבר לשנגהאי. בארכיון רייטשיק שמורה רשימת האנשים ששלחו להם ויזות מעבר:

רשימה מהאנשים שנשלח להם שנגהיי וויזעס.

1) הרב יחזקאל פייגען עם משפחתו

2) הרב יהודה עבער עם משפחתו

3) הרב מרדכי חפץ עם משפחתו

4) הרב רי"נ כאצקעוויטש עם משפחתו

5) הרב סענדער קהאנער עם משפחתו

6) ר' פנחס מינץ עם משפחתו

7) ר' פייוויל זיסמאן עם משפחתו

8) ר' אברהם לעוויטאן עם משפחתו

9) יוסף עפשטיין

10) פעלעץ ⁸⁶⁸

11) גאר ⁸⁶⁹

12) ווענגרין יעקב

13) עפשטיין יוסף

14) משפחת ר' יהושע אייזיק

15) צייטלין מאיר

16) גענקין ⁸⁷⁰

17) זעליג גלאז

18) וויטענבערג שמעי'

19) הרב קאהן ⁸⁷¹

20) אברהם אלי' אשעראוו

21) הר"י ⁸⁷² בלינער

22) סקאבלא

23) כאנאווידש ⁸⁷³

24) געלערשטיין

25) ראבינאוויטדש

26) משפחת הר"ש לעוויטאן ⁸⁷⁴

27) שלום שמאטקין

28) קוואשע ⁸⁷⁵

29) משפחת הר"י בוימאן

30) משפחת הר"י מאנדעלבוים

31) הר"א חפץ

32) מאגידסאהן.

תצלום 58-9

בקשה לאישור הויזות

כבר נזכר לעיל פרק הקודם, שרבינו קיבל אישור ל-52 ויזות לארה"ב, עבור תלמידי תומכי תמימים. ואח"כ קיבל אישור ל-75 ויזות נוספות לארה"ב. ביחד 109 ויזות לארה"ב.

לא כל 109 התלמידים הגיעו לווילנא, ולא כל אלו שהגיעו לווילנא הצליחו להמשיך בדרכם. גם היו ביניהם כאלו שהם אזרחי רוסיה, ובמילא לא יכלו לנסוע ליפאן דרך רוסיה.

בסופו של דבר הגיעו 38 תלמידים ליפאן, רובם מהקבוצה הראשונה של 52 שמות, ואחדים מהקבוצה השניה.

בתחלה הגיעה לרבינו רשימת 34 התלמידים שהגיעו ליפאן. רבינו שלח את רשימתם למשרד הפנים, ובה מודיע, כי 28 הראשונים הם מהרשימה הראשונה, ועוד 5 הם מהרשימה השניה. ועוד אחד, שהוא ה"ר אלי' משה ליס ⁸⁷⁶ , שהוא הי' כבר נשוי אז, והגיע ליפאן בגפו, והוא הי' על רשימה נוספת של 47 מאנ"ש, לקבל עבורם ויזות, כדלקמן פרק סו.

תצלום 58-1

רשימת 34 התלמידים שהגיעו ליפאן

*

אחר כך הגיעה לרבינו הרשימה המלאה של 38 התלמידים שהגיעו ליפאן, ורבינו שלח מכתב אל משרד הפנים בוואשינגטון, עם רשימת 38 התלמידים, ובו מודיע שהוא מכיר את כל אחד מהתלמידים, שאינם מעורבים בשום נושא פוליטי, וכל ענינם הוא אך ורק בלימוד התורה.

תצלום 58-2

רשימת 38 התלמידים שהגיעו ליפאן

ויזות לשנגהאי

בזה לא הסתפק רבינו, ובד' ניסן כתב אל הר"מ אשכנזי בשנגהאי (ח"ה אגרת א'שצב):

הלא לא את כולם נוכל להביא לכאן, ובזה הנני מבקשו להשתדל להשיג וויזות עבור תלמידינו שבווילנא, ועוד באיזה מקומות בכיבוש רוסיא החדשה, וכן מריגא, כי ת"ל שם היתה לנו ישיבה גדולה בעיר דאנקרא, ואכפול בקשתי בזה ככל האפשרי.

משלוח אפידייוויט

לפני נסיעתם לשגרירות האמריקאית ביפאן, הוזקקו לאפידייוויטס עבור כל אחד מהם, לידע שיש מי שיתמוך בהם בהגיעם לארה"ב. על כך כתב להם הרש"ג בי"ז סיון תש"א:

בנוגע להאפידייוויטס שלכם, הנה צריכים אתם לאמר להקאנסול ולהסביר לו שהלא אגו"ח לוקח אחריות בטוחת בעדכם, והאפידייוויט הוא רק דבר טפל. וגם שלחנו לכם אפידייוויטס טובים גם כן, כמו בעד התלמיד ח"צ זק, א"צ פאלמאן, מ. בזיסקי, פ"מ בלאט, האחים חאנאוויטש. ובאחרונה שלחנו אפידייוויטס טובים גם בעד הישישים, בעד מ"ז גרינגלאס, יוסף בארענשטיין, משה פעדער, צבי קאטלארסקי. ובעד שנים מאלו, בארענשטיין ופעדער, נשלח האפידייוויטס גם טעלעגראפיש. ובזה הננו שולחים להם הקאפיעס מאלו האפידייוויטס שכבר שלחנו בעד הישישים, והננו משתדלים להשיג עוד אפידייוויטס טובים בעד שאר התלמידים שי', וכשיהי' ברשותינו נשלח להם תומ"י.

ביטול הויזות לארה"ב

אמנם עם הגיעם לשגרירות האמריקאית ביפאן, נודע להם שממשל ארה"ב ביטל את הויזות המאושרים שהיו עבורם בשגרירות. סיפר על כך התלמיד ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי:

כאן בקאבע, לא היתה שגרירות אמריקאית, ונאלצנו לנסוע – מרחק של כאלף מייל – עד טוקיו, בירת יפאן, שם היתה הקונסוליה האמריקאית.

כאן, בטוקיו, הגיש לנו השגריר האמריקאי טופס חדש, בו היה עלינו למלא את כל הפרטים האישיים של המבקש, כגון: שמו ושם משפחתו, שמות הוריו, מוצאיהם ומקומות מגוריהם, כן היו צריכים למלא פרטים מיוחדים אודות מקומות מגוריהם של שאר קרובי משפחתו.

אחדים מאתנו מילאו את הטופס, וכל שאר בני הקבוצה מילאו את פרטיהם בדומה לפרטים שמילאו הראשונים.

בתקופה ההיא יצא החוק מטעם ממשלת ארצות הברית, שכל מי שיש לו קרובי משפחה באחת ממדינות אירופה הכבושות, לא יוכל לקבל אשרת-כניסה לשטח ארצות הברית. השלטונות חששו, כי שלטונות הכיבוש הגרמנים או הרוסים עלולים ללחוץ על אזרחיהם לרגל עבורם בארצות הברית, ולכן אסרו עליהם הכניסה.

אנו שלא היה לנו כל מושג אודות החוק החדש, לא ידענו להזהר כלל. כך מלאנו בטפסים אלה את פרטיהם של כל קרובי המשפחה שלנו הנמצאים במדינות הכיבוש; הגשנו להם על טס של זהב, ובמשיכת-קולמוס אחת, את כל המניעים אשר לא ירצו לאשר לנו ויזות לארצות הברית.

וכל זאת, לאחר שכבר אושרו לנו בזמנו על ידי הסטייט-דפרטמנט כל הויזות; הם גם הודיעו במברק לשגריר האמריקאי במוסקבה את מספרי האישורים, והכל היה מוכן ומזומן לקבלת הויזות.

אך כנראה שמסבב הסיבות רצה אחרת, וכך נתקענו ביפאן ולא יכולנו לחשוב אודות נסיעה לארצות הברית. מה גם שאחרי תקופה קצרה בלבד נכנסה גם יפאן למלחמה נגד ארצות הברית, לצדם של הגרמנים.

כך ירדה במחי-יד כל תכנית הנסיעה לארצות הברית.

בארכיון המזכירות שמור דף "קיצור ממכתב התלמידים מקאבע, מיום ג' נשא, ח' תמוז תש"א", ובו נאמר:

א) הקאנסול ביאקאהאמא נותן הויזות לאלו שכחשו בקרוביהם (אבל בהמברקה שלהם מיום 2 דזשוליי, כי הכל שייך לסטייט דעפארטמענט, נראה שזהו בטל).

ב) שואלים אם ישנו השמות, למשל ראדאל יקרא את עצמו באדאל והדומה, ולעשות בעדם אפידייוויטס חדשים אל שמות אלו, ואז אפשר יכחשו גם כן בקרוביהם.

גם שמור בארכיון המברק ששלחו ב-27 במאי (ר"ח סיון):

באלעס ביקר הקאנסול האמעריקאנער, והשיב שלא השיג כלום מוואשינגטון, והמצב כמקדם, תוצאות מהאפידייוויטס עדיין לא נודע. התלמיד גאלדמאן כפר בקרובים בהאפליקיישאן, וישיג הויזה. הקנדה ויזות לא באו עדיין.

בארכיון רייטשיק שמור המכתב שכתבו התלמידים אל חדב"נ הרש"ג, באמצע תמוז תש"א (ובו מספרים גם על נסיונו של ה"ר שמעון גולדמן לכפור בקרוביו שגרים בפולין):

מכתבו מיום ז' וי"ט סיון לנכון הגיענו ... מהאימיגראציה האמערקאנאית בהווה, בטח יודע כמ"ע שליט"א את המצב והשינוי החדשה שנתהווה דבר האפליקשען בוואשינגטאהן. והנה תלמידינו מר שמעון גאולדמאן כבר הניח חותם אצבעותיו על כל הניירות, וקבע לו יום של 7-טען ⁸⁷⁷ לקבל הוויזה, ומצד הגזירה החדשה לא בא לו לפועל. ובטח ישתדלו בכל מה דאפשר, כי כבר הודיע זה ע"י "היצעם" במברקה. כן הי' בכאן גילוי מהקאנסול, כי הגזירה החדשה חלה ג"כ על אלו שיש להם המכתבים מטעם קרובים, כי לאחד שלח מכתב אשר בו הוא מודיע לו מהגזירה החדשה ואומר לו שיתחילו השתדלות בוואשינגטאהן. ואולי נכון שיתחילו להשתדל בזה מהאמערקאינער.

הצלת הרי"ג באלטער לארה"ק

מתוך רשימת 38 התלמידים שהגיעו ליפאן, וביקשו עבורם ויזות –

9 מהם הגיעו למונטריאל בתשרי תש"ב, כדלקמן.

27 מהם הגיעו לארה"ב בקיץ תש"ו, כדלקמן פרק ס.

התלמיד שמואל אברהם חנוביץ ⁸⁷⁸ – נפטר בגולה בשנגהאי, בט' אד"ש תש"ג.

תצלום 58-3

מצבת זכרון לתלמיד הרש"א חנוביץ

והתלמיד יהונתן גרשון באלטר, ניצל משם בקיץ תש"א, והגיע לארה"ק, שם למד בישיבת אחי תמימים בתל-אביב.

אחרי שהסתדר בלימודים בישיבה בתל-אביב, כתב דיווח לרבינו מהצלתו ⁸⁷⁹ :

אך הפעם אודה את ה' שבאתי בשלום, אחר טלטול רב.

בג' בסיון [ה]וכרחתי לעזוב את הישיבה ביפן בקובה. הענין בהכרח כתבתי לכ' שליט"א בהיותי בספינה.

התלמידי הישיבה לוו אותי בהספינה. נתפרדתי מאתם בברכת אהבה ואחוה מפנימית הלב, להתראות בקרוב אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. כשנתרחקה הספינה מהחוף [ה]רגשתי בעצמי כאב גדול וגעגועים הרבה לחברי הישיבה, אשר היתה קשורה בנפשי עוד מקודם כשלמדתי באטוואצק ... וגמרתי בלבי לקבץ את הכחות שקבלתי מהישיבה ומכ"ק אדמו"ר שליט"א, ולהגיע אל המטרה האמיתית להשלים הכונה עליונה. חזרתי כמה פעמים דא"ח בהספינה, ולמדתי כפי יכולתי, כי קשה.

ביום ד' לחדש תמוז באתי בשלום לעיר קיעפ[ט]אן אשר בדרום אפריקה, עשיתי שמה רק ימים אחדים, ופגשתי שמה אנ"ש, ויש גם כן שם בית הכנסת חב"ד, אבל מעטים הם אנ"ש.

הם קיבלו אותי בסבר פנים יפות, והחלטתי לחזור חסידות בשבת שמה בבית הכנסת, אבל רבות מחשבות בלב איש. ביום ד' יצתה משמה ספינה לארץ ישראל, ו[הו]כרחתי לעזוב ולנסוע ארצה. ונסעתי כארבע שבועות מחדש על הים, וכימים אחדים על היבשה ברכבת, וביום א' פר' עקב, תיכף הלכתי לישיבת "אחי התמימים" בפה תל אביב...

יהונתן גרשון בן פערל לאה

תל[מיד] ישיבת תומכי תמימים מאטוואצק

ורבינו השיבו (ח"ו אגרת א'תקעח):

נהניתי במאד מזה שבנסיעתו בספינה חזר דא"ח ברבים...

יכתוב לי בפרטיות איך היתה נסיעתו, ואת מי מאנ"ש ראה ביאהאניסבורג, ואת מי פגש בדרך מסעו.

ישקוד בתורה ועבודה שבלב, והשי"ת יהא בעזרו ויהי' יר"ש חסיד ולמדן.

הסתדרות התלמידים בקאבע

כיון שהויזות לארה"ב התבטלו, הוכרחו התלמידים להסתדר בלימודיהם בקאבע שביפאן. סיפרו על כך התלמידים:

שכרנו דירה גדולה ומרווחה בת כמה חדרים. חדר גדול אחד יותר לאולם-לימודים, לבית המדרש וגם לחדר האוכל; חדר אחר – למטבח, וכל השאר לחדרי לינה.

מאכלינו היה בעיקר לחם מאורז, מעורב בחטים, וכן פירות, דגים וירקות מבושלים. התלמידים הכינו את התבשילים בעצמם, לפי סדר קבוע מראש – שני בחורים כל יום.

סדרי הלימודים היו כפי הרגיל במקומות אחרים: לימוד חסידות לפני התפלה, לימוד גמרא כל היום, ולימוד חסידות בערב.

לעתים תכופות היינו מקבלים מכתבים ודברי דפוס אחדים מארצות הברית, וכן ידיעות מעודדות על ההשתדלות המרובה להשיג עבורנו רשיון-כניסה לקנדה.

כך נאלצנו להשאר כתשעה חדשים ביפאן, כאשר לימוד התורה היה השעשוע שלנו. גם הצלחנו לשלוח חבילות של מיני בשמים ותבלין לפולניה, אשר היו לעזר כלשהו להורים בפולין.

ועל הישיבה והלימודים סיפר אחד מהתלמידים הצעירים, ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 759 ע' 151):

בקומה העליונה התגורר האדמו"ר מאמשינוב רבי שמעו'לע קאליש זצוק"ל, וכיוון שאנחנו קבענו את בית מדרשנו בקומה הראשונה, האדמו"ר רבי שמעו'לע היה נוהג להתפלל עם הציבור ולשמוע קדושה, ברכו וקריאת התורה במניין שלנו.

בכל האיזור לא היה בנמצא לחם מקמח רגיל של חטים או קמח קטניות. הלחם היחיד שהיה בנמצא היה עשוי אורז, המאכל העיקרי באותן מדינות. והוא היה לבן וכמעט חלול. וגם את זה היה ניתן להשיג רק בעזרת כרטיסי זכאות מיוחדים.

בעיר לא היתה שחיטה יהודית מאורגנת, כך שלא אכלנו בשר בקר או עוף, והמזון העיקרי היה דגים, פירות וירקות.

לא היתה רצפה מאבן או מעץ, אלא ממחצלות קש. בנוסף לכך, לא זכור לי שראיתי ביפן מיטה. פרסו משהו על הקרקע וישנו. גם הישיבה היתה בעיקר על הרצפה, ולא על כסאות.

אנחנו מצידנו ניסינו לחיות כתמימים וחסידים גם בתנאי המקום המשונים.

ר' יחזקאל דערן ... ר' ישראל חנוביץ ואני היינו בין הבחורים הצעירים ביותר, והרב ר' זאב גרינגלאס, שהיה מהמבוגרים, למד אתנו את "שורש מצות התפלה" מ"דרך מצותיך" לאדמו"ר הצמח צדק.

הגיע ב' ניסן, ישבנו להתוועד. אמנם לא היו לנו שם כסאות ושולחנות, וגם לא מיטות, אבל ישבנו על הארץ והתוועדנו.

כשהגיע י"ב תמוז ארגנו התלמידים התוועדות כללית, עליה מדווחים במכתבם שכתבו אל הרש"ג באמצע תמוז תש"א:

את חג הגאולה של י"ב וי"ג תמוז חגגנו ברוב פאר לתהלה ותפארת. לבד ההתוועדות והסעודה בהישיבה, שהי' ג"כ הרבה מבני ישיבות אחרות, לבד זאת עשינו חגיגה מיוחדה, והזמננו את הקאמיטעט, רבנים חשובי הפליטים בני תורה, והי' ב"ה עולם גדול. ג' חדרי הישיבה מלאים מפה אל פה. הקאמיטעט הי' כולו, אחדים מהתל' ביארו החשיבות של חג של י"ב תמוז, חזרו דא"ח, והי' לשם ותפארת. כולם התפעלו בפו"מ מהמחזה הלזו הנהדרה, באמרם שלא דימו כלל שיהי' ביכולת בני ישיבה צעירים חסידים לעשות חגיגה נפלאה כזו. גם א' מהקאמיטעט דבר על החגיגה ממעלת היום (הוא מגזע אנ"ש, שמו לעווין יוחנן, הוא מהפליטים, וכמעט כי הוא מנהיג כללי [...] הקאמיטעט. נוסע לאמעריקא בחודש זה). גם האדמו"ר מאמשינאוו הי' על החגיגה, ודיבר איזה פעמים.

הגירוש מיפאן לשנגהאי

כך נמשך עד חודש אלול תש"א, שאז גירשה ממשלת יפאן את היהודים הפליטים, מיפאן לשנגהאי. על כך המשיך לספר התלמיד ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי:

כאן, בקאבע אשר ביפאן, היינו תקופה של שבעה חדשים לערך (לקאבע הגענו בחודש אדר, והיינו שם עד חודש אלול), כאשר מפעם לפעם נאלצנו להאריך את תקופת שהותנו במדינה זו.

בתום שבעת החדשים הגיעה פקודה מטעם שלטונות יפאן, שעל כל הפליטים היהודים הנמצאים בעיר זו לעזוב מיד את תחומי המדינה. הם העבירו אותנו לשנחיי, אשר היתה באותם הימים עיר בין-לאומית, וגם מדינת יפאן היתה לה חלק בעיר זו.

פקודת הגירוש מיפאן הוצאה כחודשיים בטרם נכנסה יפאן למלחמה נגד ארצות-הברית ⁸⁸⁰ . מובן, כי אנו לא ידענו את הסיבה האמיתית לכך, אבל שלטונות יפאן, שכל תוכניות המלחמה כבר היו ערוכות בידיהם, עשו זאת חדשיים לפני התקפתם המפורסמת על צי ארצות הברית בפוירל-הארבר, וגירשה מתחומה אל כל האזרחים הזרים, ביחוד הפליטים היהודים.

על הנסיעה מקאבע שביפאן לשאנגהאי, סיפר התלמיד ה"ר שמעון גולדמן (כפר חב"ד 760 ע' 33):

היה זה, ככל שאני זוכר, ביום שישי בבוקר, עת הפלגנו מיפן לשנכאי באנייה ⁸⁸¹ . הנסיעה לא היתה ארוכה, ועוד לפני השבת הגענו למחוז חפצנו.

לקראת סוף הנסיעה עלינו לסיפון האנייה, מתוך סקרנות טבעית להביט החוצה, ושמחנו מאוד לראות את הרב אשכנזי עומד בנמל, ועמו שתי בנותיו הצעירות, ממתין שהאנייה תחנה והוא יקבל את פנינו.

תצלום 58-4

הרב מאיר אשכנזי, רבה של שנגהאי

על הגעת הקבוצה הראשונה לשנגהאי, בעש"ק פר' שופטים, ז אלול תש"א, דווח בעיתון "די יידישע שטימע פון ווייטן מזרח" (ער"ה תש"ב):

שבת צו נאכטס פר' שופטים זענען אנגעקומען פון קאבע קיין שאנכיי 350 יידיש-פוילישע פליטים, צווישן זיי אויך די מירער ישיבה בראש מיט איר משגיח רוחני הרב הגאון ר' יחזקאל לעווענשטיין, און ראש ישיבה הרב הגאון ר' חיים שמואלעוויטש, ישיבת חכמי לובלין, ליובאוויטשער ישיבה, תלמידים פון טעלזער, קאמיניצער, קלעצקער, און ראדונער ישיבה, פיל רבנים און א גרעסערע צאל אגודיסטן.

ביים פּארט זענען די בני הישיבות געווארן עמפאנגען דורך א צפעציעלן קבלת-פנים קאמיטעט און אין אויטאס זענען זיי געווארן אפגעפירט אין די פארזיי באשטימטע וווינ-ערטער אין ... שולן און בתי מדרשים, וואו ס'האבען זיך שוין געפונען די פון פריער געקומענע בני הישיבות.

התלמידים הניצולים לקנדה

רבינו התחיל להשתדל מיד להשיג ויזות עבור התלמידים, לפאראגוויי וקנדה.

כבר במכתב התלמידים אל הרש"ג, באמצע תמוז, הם מספרים לו על דיוני הויזות לקנדה:

מהקאנאדישע יש בכאן חדשות הרבה, והוא האמבאסאדאר הפולני קרה אסיפה מפארשטעהערס ⁸⁸² של ישיבות ורבנים, ומסר להם כי הוא רוצה להתחיל התעסקות לסדר את הבני תורה במקומות שונות של הקאלאניעי האנגליות, היותר ראוים לזה, וגם הבטיח להם שיהי' לו בערך 100 וויזעס קאנאדישע באלו שבועות, והוא רוצה אשר ימסרו לו רשימה מוחלטת מהקאמיטעט ומהוועד של אלו הפארשטעהערס, עם פלאן איך לסדר את הענין, היינו את מי לשלוח לקאנאדא, ומי לדרום אפריקא וכדומה ... יתן ד' גאולה ופדות לנפשותינו ונזכה להתראות בקרוב ממש.

בי"ב מנ"א תש"א דיווח הרש"ג אל הרמ"ל רוטשטיין:

בנוגע תלמידינו בקובע, כמובן אשר אין אנו יושבים בחיבוק ידים, ומשתדלים להשיג עבורם רשיונות הכניסה לאה"ב, ומאידך גיסא משתדלים אנו דבר השגת ויזות קנדיות עבורם.

ידועים לנו כל הגזירות וההצטרכויות של החוק החדש, והמצב הולך וגורע מיום ליום, והשי"ת יצליח כל עמלנו שלא יעלו לתוהו. הננו מצפים על הפורמולרים החדשים מהסטייט דעפארטמענט.

ובכ"ב מנ"א:

הנני בזה להודיע, שכעת הננו ממהרים להשיג פאראגוואיער ויזות בעד תלמידנו, שמוכרחים לעזוב את קאבע, והשגת ויזה לפאראגוואי עולה לסך 60.00$.

בכ"ג מנ"א הבריק רבינו לועדה היהודית שבקאבע יפאן (ח"ה אגרת א'תצח – תרגום מאנגלית):

בבקשה להשתדל לעכב עזיבת תלמידי תומכי תמימים לשאנגהאי, כי השגתי עבורם ויזות לפאראגוויי וקנדה, שעליהם לקבל בימים הקרובים.

ולמחרת פנה במברק לשגריר הפולני ביפאן (ח"ה אגרת א'תצט – תרגום מאנגלית):

בשמי ובשם אגודת חסידי חב"ד בארה"ב וקנדה, המציגים יותר מ-200 בתי-כנסת ו-150,000 חסידים, פונים אנו בזה, בכבוד הראוי, שיואיל בטובו לתת ויזות קנדיות ל-38 תלמידי תומכי תמימים, הנמצאים עתה ביפאן, שעבורם אנו ערבים ברוח ובתמיכה כספית.

ובו' אלול, פנה במברק אל הרב אברמסקי, ואל ד"ר שווארצבארט בלונדון (ח"ה אגרת א'תקיד-א'תקטו – תרגום מאנגלית):

39 מבחירי תלמידי ישיבתי תומכי תמימים אטוואצק, כלואים בקאבע תחת פיקוח ועדה היהודית, כלם אזרחי פולין. בבקשה לנצל את קשריך להשיג את הויזות הקנדיות עבורם. לפחות 10.

ההשתדלות בהשגת ויזות קנדיות המשיכה, ובסופו של דבר נתקבלו 9 ויזות עבור תלמידי ישיבתינו, בתוככי 80 פליטים שהרשתה להם ממשלת קנדה לבוא לקנדה.

סיכום חלוקת 80 הויזות שהתקבלו לקנדה, נדפס ב"הפרדס" (אלול תש"א):

ממשלת פולין בלונדון הצליחה למצא עזר בקנדה, שנתנו מספר ויזות לפליטי פוילין שיבאו לקנדה, בתוכם נמצא שמונים ויזות עבור תלמידי ישיבות ורבנים.

ישיבות מיר זכו על 44 ויזות.

קאמעניץ – 6.

קלעצק – 6.

חכמי לובלין – 6.

ראדין – 2.

טלז – 1.

חב"ד ליבאוויטש – 9.

ביאליסטאק – 2.

כולל קובנה – 2.

בתוכם גם אלמנת החפץ חיים זצ"ל, ובנה אהרן.

ועוד סיפר ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 335 ע' 31):

תשעת תלמידים מישיבתנו, אשר קיבלו ויזות לקנדה, הורשו להשאר עד שיסתיימו ההכנות לנסיעתם; ואילו אנו, שלושים התלמידים שנשארו מישיבתנו, יחד עם כמאתיים וחמישים תלמידים מישיבת מיר, שלושים מישיבת חכמי לובלין, ועוד שלושים מישיבות אחרות, הועברו לשאנחיי.

בין יום הכפורים לסוכות הגיעו תשעת התלמידים המבוגרים מיפאן לשאנחיי, בדרכם לקנדה. הרב ⁸⁸³ ערך בביתו מסיבת קבלת-פנים וצאתכם-לשלום לכבודם. כך היתה להם ההזדמנות להכיר פנים אל פנים את הרב אשכנזי, ומאושרים היו לראות כי לא מפקירים את התלמידים הצעירים, שלא אלמן ישראל, וכי יש כאן אנשים בעלי לב שידאגו עבורם. למחרת יצאו באוניה שהפליגה למונטריאל שבקנדה.

באמת הגיעו 9 התלמידים האלו לשנגהאי כבר באמצע אלול, מספר ימים אחרי הגעת הקבוצה הראשונה לשנגהאי, הנזכרת לעיל. ובערב יום הכפורים הפליגו משנגהאי, בדרכם לקנדה.

בח"י אלול הם דיווחו לרבינו בפרטיות:

נודיע בזה לכ"ק, כי ת"ל באנו בשלום לשאנגהיי. כפי שהודענו על ידי מברקות, הנה בתחלה נסעו י"ז תלמדים, ואח"כ נסעו השאר, ובקאבע נשארו ד' תל'.

סבת הכרח נסיעתינו לשאנגהיי הי' מטעם הממשלה, ומובן הדבר אשר הבשורה שהננו מוכרחים ליסע לשאנגהיי לא עשתה לנו קורת רוח גדול, אבל בידענו כי נמצא כאן תמים מליובאוויטש, והוא עוד כאן המרא דאתרא, הנה לא נפל רוחנו כל כך.

הראשונים שנסעו היו התלמידים הצעירים, ורק אחדים מהתלמידים הקשישים, כי כל התלמידים שהיו בהרשימה הקאנאדאית הוכרחו להתעכב עוד בקאבע.

בבוא התלמידים הראשונים הנה התמים הרה"ח ר"מ אשכנזי קבל פניהם באהבה וחיבה גדולה כיאות, ומפני שהספינה באתה לשאנגהיי עש"ק לפני השקיעה, הנה כבר הי' מוכן עבור כל הת' שלנו, כמו"כ עבור שאר תלמידי הישיבות, אוכל על סעודת ש"ק, וב' תלמידים מהקשישים נסעו, יחד עם הר"מ מישיבת מיר, לבית הרב לשבות אצלו בש"ק, עפ"י בקשת הרב.

עוד סיפרו אודות גודל התמסרותו של הר"מ אשכנזי לקהלה, ואיך שכולם אוהבים אותו אהבת נפש והדרת הכבוד, וממאורעות הימים האחרונים:

בש"ק תצא ⁸⁸⁴ התועדנו אצלו עד עלות המנחה, אחר כך הלכנו אתו לבית הכנסת וסעדנו שלוש סעודות. הת' יצחק הענדל שיחי' חזר דא"ח בבית הכנסת (מסתמא יהי' כן בכל ש"ק לחזור שם דא"ח). אחר כך הלכנו לביתו והתועדנו שם עמו. הת' יוסף וויינבערג חזר באמצע ההתועדות דא"ח. הדיבור בההתועדות הי' בדרך כלל מענין ההתייסדות של תומכי תמימים יצ"ו בט"ו אלול נ"ז, ובשיחות קדש ובסיפורים שונים, ככה נמשך עד שעה 12, ורוב הת' הלכו להאכסני', אבל נשארו שם איזה מהת' הקשישים, וההתועדות נמשכה בדרך כלל עד עלות השחר. אחר כך בקש מאתנו במאד לבוא אצלו ביום ח"י אלול להתועד בביתו, ואי"ה היום יהי' ההתועדות, ויעזור השי"ת שיהי' בכן טוב מההתועדות שנחי' בהחיות של ח"י אלול.

אחר כך סיפרו על קשיי הסתדרות בשנגהאי, ועל מצב הויזות שלהם למונטריאל:

דבר מצב הויזות הקאנאדאים, הנה ציר מהאמבסאדר הפולני בא להקאמיטעט בקאבע, והחליף התעודות הפולנים שלנו (הסערטיפיקאטין) על תעודות חו"ל ממש, ובעת שאנחנו עזבנו את קאבע עדיין עסק בזה. עכשיו בא ידיעה מקאבע כי הויזות הם כבר על התעודות חו"ל, רק משתדלים להשיג טראנזיט האלענדו' ⁸⁸⁵ ...

יתן השי"ת כתיבה וחתימה טובה ונזכה להיות בקרוב ממש בצל כ"ק שליט"א לקבל יחד פי משיח צדקנו.

הת' המנהלים ישיבתנו תומכי תמימים בהוה

יצחק הכהן הענדל

יוסף וויינבערג

יוסף מענדל טענענבוים

יוסף ראדאל

תצלום 58-5

סיום דיווח התלמידים משנגהאי

תמונות התלמידים בשנגהאי

מדי עברם בשנגהאי, 9 התלמידים הנוסעים למונטריאל, הצטלמו באולם הישיבה, יחד עם ה"ר מאיר אשכנזי, ועם שאר התלמידים שהסתדרו בשנגהאי.

תמונה 58-6

ה"ר מאיר אשכנזי עם התלמידים

יושבים מימין: ה"ר שמואל צבי פוקס; ה"ר מרדכי לוריא; ה"ר שמואל דוד רייטשיק; ה"ר יוסף ראדאל; ה"ר אברהם יצחק גארפינקל; ה"ר יוסף וויינברג; ה"ר שמואל שטיין; ה"ר שמואל משה לדרהנדלר; ר' משה חיים חנין; ר' ברוך שטיין; ה"ר מאיר אשכנזי; ה"ר חיים פלוטקין שו"ב; ה"ר משה אלי' גערליצקי; ה"ר יוסף מנחם מענדל טננבוים; ה"ר יצחק הענדל; ר' צבי אייזנברג; ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי

עומדים מימין: ה"ר חיים צבי זאק; ה"ר יהושע ברונשטיין; ה"ר חיים לייב פראבסט; ה"ר ישראל חנוביץ; ה"ר משה חיים סאפאטשינסקי; ה"ר גרשון חנוביץ; ה"ר יחזקאל דערן; ה"ר משה פעדער; ה"ר ישראל דוד ראזנבערג; ה"ר נחום פרעגער; ה"ר חיים מאיר בוקיעט; ה"ר פנחס בלאט; ה"ר יוסף פורטוביטש; ה"ר יוסף בורנשטיין; ה"ר פסח רבינוביטש; ה"ר מרדכי בריסקי; ?; ה"ר שלמה האכלער; ה"ר ארי' ליב קרעמער; ה"ר משה רובין; ד"ר אברהם זעליגסאן; ה"ר שמעון גולדמן

תצלום 58-7

ה"ר מאיר אשכנזי עם התלמידים על המרפסת

עומדים מימין: ?; ?; ?; ה"ר שמואל צבי פוקס; ה"ר יוסף בורנשטיין; ?; ה"ר יוסף ראדאל; ה"ר יצחק הענדל; ה"ר יוסף מנחם מענדל טננבוים; ה"ר מאיר אשכנזי; ה"ר ארי' ליב קרעמער; ה"ר יוסף וויינבערג; ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי; ה"ר אליהו משה ליס; ה"ר משה אלי' גערליצקי; ה"ר מרדכי בריסקי; ה"ר משה פעדער.

שורה שניה – מימין: נחום פרעגער; ה"ר שמואל דוד רייטשיק; ה"ר יוסף פורטוביטש; ה"ר יהושע ברונשטיין; ?; ?; ה"ר אברהם יצחק גרפינקל; ה"ר מנחם זאב גרינגלאס; ה"ר משה רובין; ה"ר שמואל שטיין; ?; ה"ר שמעון גולדמן; ה"ר שלמה האכלער; ה"ר מרדכי לוריא.

ההפלגה למונטריאל

בעיתון "די יידישע שטימע פון ווייטן מזרח" (י"ד תשרי תש"ב):

פאריקן דינסטאג ⁸⁸⁶ איז אפגעפארן קיין קאנאדע ... תלמידים פון מירער ישיבה, פון "ישיבת חכמי לובלין", לובאוויטשער ישיבה, קלעצקער און ביאליסטאקער ישיבה ... מיר ווינטשן זיי אלע: צאתכם לשלום ובואכם לשלום.

נסיעת התלמידים למונטריאל היתה פתאומית, כנראה, שעל כך כתבו התלמידים הנשארים, אל התלמידים הנוסעים למונטריאל, בג' מ"ח:

נבוא עתה להשלים חפציכם להודיע לכם מכל העבר עלינו מאז פרידתכם מאתנו.

עגמת נפש לנו כמו לכם, שלא הי' זמן על ברכת הפרידה כיאות וכראוי, וגם לדבר בענינים עקרים הנוגעים להישיבה בגו"ר. אבל מסתמא כדבריכם השגחה פרטית היא והוראה שלא נפרדנו על זמן ארוך.

הסדר של עיוה"כ ויוה"כ עוברים עלינו באותה המנהגים והדרכים שהורגלנו והודרכנו בהם. יתן השי"ת שיביאו ה' ההמשכות והגילוים, בטוב הנראה והנגלה בשפע רב ובברכה מרובה, ונזכה בזו השנה להתגלות משיח צדקינו.

תחנת שיקגו

האניה לא נסעה ישיר לקנדה, כי אם לסאן פראנסיסקו שבארה"ב, ומשם נסעו ברכבת למונטריאל, דרך שיקגו, בשמירה מיוחדת, שלא ירדו מהרכבת בארה"ב. וכך סיפר ה"ר מנחם זאב גרינגלאס:

כיון שארה"ב פחדו שנרד באמצע הדרך, נסעו אתנו כמה פקידים כל הדרך עד הגבול של קאנאדא, והגענו צלחה למאנטרעאל בג' מרחשון ה'תש"ב. ומיד הגיע הר"י דזייקאבסאהן, ואחרי כשבוע הגיע הר"ש לוויטין מניו יארק, וכך התחיל הזריעה במדינה זו.

בעש"ק בראשית כ"ו תשרי תש"ב, כתב הרש"ג אל הרמ"ל רוטשטיין, יו"ר אגודת חב"ד בשיקגו:

במענה לשאלתו זמן ביאת התלמידים, הננו להשיב לו, כי הספינה נתאחרה בדרך, ואין ידוע לע"ע זמן בואה, ותיכף כשנתודע מזה נודיע למע"כ שי'.

ובכ"ט תשרי:

זה עתה קבלתי ידיעה כי תלמידנו שי' הגיעו לסען פראנציסקא צלחה, והיום בערב יסעו מסען פראנציסקא לקנדה, ויעברו דרך שיקאגא.

כפי הידיעה שקבלתי, יסעו בשמירה. וכדאי ונכון אשר כתה"ר שי' ישתדל שיהי' לו האפשרות להתראות עמהם, במרכבת הברזל, כי כפי ששמעתי לא ירשו להם לצאת העירה.

הם אמנם נפגשו בתחנת הרכבת, ולמחרת דיווח הרמ"ל רוטשטיין:

היום בוקר פגשנו את התלמידים שי' על התחנה, וגם לוויתים איזה תחנות. מהרכבת לא נתנו להם לצאת, אבל הרשו המלוים מטעה"מ לכנוס אליהם ולשוחח עמהם כאוות נפש, ולהיות עמהם. וניתן להם שלשה שקל לכ"א, וגם מזון ופירות לדרך. ונסיעת הרב פעלדמאן ⁸⁸⁷ עמהם היא טובת כולם ולו.

על התחנה פגשום גם רבני העיר ובע"ב – כי נסעו עוד תלמידים עמהם – אבל תלמידנו כל רואם יכירם כי הם זרע ברך ד', ועשו רושם גדול על הרבנים.

מראה פניהם ת"ל משביע רצון, כי לפי דבריהם בשאנכאיי טוב מאשר בקאבע בעניני אכילה ושתיה, וגם מלבושים טובים, ושביעת רצונם אין די תאר בכתב, מגודלי זקן ומלבושים ארוכים והטלית קטן מבחוץ, ובהנהגתם מקדשים שם שמים.

ובז' מ"ח השיב לו רבינו (חי"ז אגרת ו'תקו):

החייתני בפועל ממש בדבריך בהמצורף, ומרפה הוא לבריאותי החלושה יותר מכל סמי המרפא שבעולם, והשי"ת יעזרם להסתדר בסדר טוב במקום שהם, ויצליחו בלימודם ובעבודה שבלב, ולפעול ישועות באור תורה ועבודה, כפי אשר ההשגחה העליונה שהביאתם שמה העמיסה עליהם, לקרב ולהחיות את ידידינו אנ"ש יחיו, ולהפיח רוח חיים של תורה ויראת שמים באחב"י שי'.

בב' מ"ח תש"ב הגיעו תשעת התלמידים למונטריאל.

ובט"ז מ"ח הם כתבו אל הרמ"ל רוטשטיין:

תודה רבה וגם נלבבה הננו מביעים לכרומ"ע שי', עבור הקבלת פנים החמה שערכו עבורינו בעברינו דרך מחנם הט', ועבור תמיכתם הרמה בסך 25$ שקבלנו מיד ידידנו הרה"ח רובינשטיין ⁸⁸⁸ שי', וגם עבור הצידה שהכינו עבורינו לדרך, דרכינו הלאה לפה מאנטרעאל. והננו להודיעם כעתה, כי ב"ה כבר נסתדרנו בשלום בכאן. ואף כי עפ"י פקודה מיוחדה מכ"ק אדמו"רינו שליט"א עלינו ליסד בכאן ישיבת "תומכי תמימים" דליבאוויטץ במאנטרעאל, באותו הסדר ובאותו הרוח כמו שהיתה ישיבתנו הק' בליובאוויץ ואטוואצק, והננו מקוים כי בעזרת השי"ת את תפקידו של כ"ק אד"ש נביא אל הפועל.

תמונה 58-8

קבלת פני התלמידים שהגיעו למונטריאל

במרכז יושב ה"ר ישראל דזייקאבסאן

כשהגיעו למונטריאל אורגנה להם קבלת פנים, וה"ר ישראל דזייקאבסאן נשלח על ידי רבינו לקבלת הפנים. בעת קבלת הפנים הצטלמו יחד, ושלחו את התמונה אל רבינו, וגם אל הרמ"ל רוטשטיין, אשר השיב אל התלמיד ה"ר יוסף ראדאל, בי"ג כסלו:

מכתבך וגם התמונות – שתים – נכון קבלתי, ומה גדלה שמחתי בראותי מראה פניכם ביחד עם הגדולים טובים, יעזרכם השי"ת. ובטח הלא שלחתם גם תמונות אלו לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר תרב שמחתי מהנחת רוח אשר גרמתם בזה לעטרת ראשנו.

על הישיבה שיסדו במונטריאל – מיד עם הגיעם, מסופר ב"תולדות חב"ד בארה"ב" פרק מא.

*

מיד עם הגעתם למונטריאל, התאמץ רבינו להשיג ויזות לקנדה – גם עבור שאר התלמידים שנשארו בשנגהאי, ובי' כסלו תש"ב כתב אל ה"ר שמואל לויטין – ששלח רבינו לפגוש את התלמידים שהגיעו למונטריאל (ח"ו אגרת א'תרמה):

חתני הרב רש"ג שליט"א שלח לידי"נ, ולידידנו ר"י שי' אלבערט, את רשימת התלמידים שי' שבשאנחאי, בכדי להשיג עבורם וויזות, ולמותר להגיד שצריכים להניח כחות על זה, אשר ימלאו את כל הרשימה, בין השלש מאות וויזות שמבקשים.

אמנם ויזות אלו לא התקבלו, וכך נשארו התלמידים בשנגהאי – עד לסיום המלחמה, כדלקמן בשני הפרקים הבאים.

תצלום 58-10

התלמידים מגיעים מיפן לשנגהאי

במרכז הולך ה"ר אברהם צבי לנדא