ההצלה דרך רוסיה ליפאן

ההצלה דרך רוסיה ליפאן

נסיונות הצלה

מיד כשניצל רבינו מווארשא לריגא, ב' טבת ת"ש, התחיל להתעסק בהצלת התלמידים מווילנא לארה"ב.

בי"ד טבת כתב אל ה"ר ישראל דזייקאבסאן, מנהל אגודת חב"ד בארה"ב (ח"ה אגרת א'קלג):

באחת התלגרמות כתבתי על אודות נחיצות העתקת חמשים תלמידים שי' למדינתם הט' יע"א, ובבקשה לעשות בזה כפי אשר ימצאו לנכון לטובת הענין שיבא מהכח אל הפועל הטוב בזריזות ובהקדם היותר אפשרי ⁸⁴⁴ , ויכתבו לי מה שיעשו בזה, ואכפול בקשתי כי נוגע הדבר בעומק פנימיות היסוד של ישיבת תומכי תמימים יצ"ו במדינתם הטובה.

אמנם ההשתדלות להציל את התלמידים ולהביאם ישיר לארה"ב היתה מאד מסובכת, שהרי לא היתה שום דרך להביא מספר גדול של תלמידים מווילנא לארה"ב, דרך הים האנטלנטי.

נסיונות הצלה לארה"ק

באותה שעה פנה רבינו בבקשה אל הרב הראשי ה"ר יצחק אייזיק הרצוג, להקציב מספר חשוב של ויזות לארה"ק ⁸⁴⁵ . הרב הרצוג חשב שהוא עבור משפחת רבינו, והקציב לו חמש ויזות. אמנם רבינו הבהיר לו בכ"א טבת (חי"ב אגרת ד'שנ):

בזה הנני לתת את תודתי לכבוד ידידי בעד השתדלותו הטובה דבר השגת לכל הפחות חמשה סרטיפיקטים להעמידם ברשותי לחלקם בין אלו העומדים בסכנה ממש ה"י.

מתשובת כת"ר שקבלתי נראה אשר כבוד ידידי חשב אשר הסרטיפיקטים דרושים עבורי ועבור משפחתי, ולכן השבתי בתלגרמה כי אינם בשבילי רק בשביל אחרים הנמצאים במצב רע ומסוכן. ולפי שהייתי שמה וידוע לי המצב על אתר, ראוי הי' להעמיד ברשותי מספר גדול יותר. ורק בידעי הקושי שבזה תפסתי מספר היותר מועט, והנני מחכה על זה בכליון עינים.

באסרו חג הפסח כתב רבינו להגאון ה"ר חיים עוזר (חי"ד אגרת ה'רעו):

הנה שמעתי שמועה טובה אשר ידידי כת"ר שליט"א יקבל בקרוב מספר סרטיפיקטים בעד תלמידי הישיבות, על פי השתדלות הרב הראשי הערצאג שליט"א.

ובאשר חלוקת הסרטיפיקטים תעשה על ידי ועד מיוחד תחת נשיאותו, הנני בזה לפנות בבקשה גדולה אל כהדר"ג שליט"א אשר יאבה נא להקציב לכה"פ מאה סרטיפיקטים עבור תלמידי הישיבות דליובאוויטש והר"מים שלהם.

בבדר"ח אייר ת"ש כתב רבינו, אל הרב הראשי ה"ר יצחק אייזיק הרצוג, באותו ענין (ח"ה אגרת א'קפז):

הנני מקוה אשר בהסרטיפיקטים שישלח כבוד ידי"נ עבור תלמידי הישיבות בפולין, הנה מספר ידוע יעמיד כבוד ידי"נ ברשותי למען תלמידיי יחיו שעודם בפולין, ואשר כבר ניצולו בעזה"י משם. והנני אומר תודתי וברכתי למפרע.

ובאותו יום כתב לה"ר חנוך הענדיל הבלין בארה"ק (ח"ה אגרת א'קפו):

על אודות הסרטיפיקטים עבור תלמידי הישיבות, כתבתי לידידי הרה"ג הרח"ע שליט"א.

אמנם ידידי הרה"ג הרצוג שליט"א, גם [אם] אינו מתערב בחלוקת הסרטיפיקטים, ראוי לו לכתוב להרה"ג הגרח"ע שליט"א, בעת שלוחם, שמספר ידוע – כמאה או שבעים וחמשה – הוא מעמיד ברשותי.

אחר כך התברר שדרך זו לא הועילה לתלמידי הישיבות בווילנא; מלבד מספר מוגבל של גדולי הרבנים.

נסיונות הצלה דרך יפאן

אז פנה רבינו אל הרב מאיר אשכנזי, רבה של שאנגהאי, אודות אפשריות הצלת התלמידים והבאתם לארה"ב, על ידי ויזות-מעבר, דרך שאנגהאי שבסין. בכ"ז סיון הוא כתב לו (ח"ה אגרת א'ריא):

עלה בדעתי אשר אולי אפשר יוכלו לנסוע דרך רוסיא ומדינתם. והנני בזה לבקשו, אשר כאשר יקבל שמות התלמידים יחיו ישתדל להשיג עבורם טראנזיט וויזות, והשי"ת יעזרנו לסדר את התלמידים שיחיו, ולראות בטוב ישראל והרמת קרנם בגשמיות וברוחניות.

וכך סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 334 ע' 34):

באופן בלתי-צפוי כלל נפתחו לפתע דלת וצוהר בתוך החשיכה.

בין תלמידי ישיבת מיר היו כמה בחורים מהולנד. כאשר הועלתה השאלה לאן לברוח, מיהרו הללו אל הקונסול ההולנדי בקובנא, בירת ליטא, ושאלו בעצתו. הלה ייעץ להם לנסוע לקורסיקה ההודית, שהיתה אז שייכת להולנד (כיום, תחת שלטונות סין).

כאן התעוררה שאלת המעבר, היות והיו יכולים להגיע לשם רק דרך יפאן. אם כך, היה צורך דחוף לקבל ויזות מהקונסול היפאני להיכנס ליפאן, ומשם לנסוע לקורסיקה ההולנדית.

יעץ להם הקונסול ההולנדי לפנות אל הקונסול היפאני, לשם קבלת אשרות-מעבר, ואילו הוא יצייד אותם בויזות הולנדיות לשם שהותם בקורסיקה ⁸⁴⁶ .

עשו הללו כעצתו ומיהרו אל הקונסול היפאני בקובנא. קונסול זה היה איש הגון מאוד, ונתן להם מיד אשרות-מעבר ליפאן ⁸⁴⁷ .

כאשר באו וסיפרו על כך להאדמו"ר מאמשינוב, הרה"צ רבי שמעון זצוק"ל, נענה ואמר: אם כך, הרי באפשרותו של הקונסול לתת לכם ויזות, לנסוע משם גם לארצות-הברית! ⁸⁴⁸

חזרו, איפוא, אל הקונסול לבקש ויזות ליפאן, ומשם יסעו לארצות- הברית. הקונסול נתן להם מיד אישורים ליפאן, לתקופה של עשרה ימים, ובימים אלה יהיה עליהם להשיג ויזות לארצות-הברית.

מכיון שכך, יעץ הרבי מאמשינוב גם לשאר התלמידים לעשות כמוהם ולבקש מהקונסול אישורי-מעבר ליפאן.

אנו, תלמידי "תומכי-תמימים", שלחנו מיד מברק אל הרבי נ"ע, לשאול בעצתו. הרבי הודיע לנו מיד, לשמוע בעצתו של הרבי מאמשינוב ולנהוג לפיה.

תצלום 57-1

האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב

[האדמו"ר מאמשינוב, אשר גם הוא היה אז יחד עם משפחתו בין הפליטים בוילנה, היה ידיד גדול לישיבתנו ולכ"ק הרבי נ"ע. גם מקום מגורו היה באוטווצק ועמד בקשר הדוק עם הישיבה והרבי. רבים מתלמידי ישיבתנו היו אף הם מגזע חסידי אמשינוב].

תצלום 57-2

ברכת שנה טובה מהאדמו"ר מאמשינוב לרבינו

בשלהי אלול ת"ש – מווילנא לנ.י.

מיהרנו אל הקונסול בקובנא, אשר נתן גם לנו את הויזות המבוקשות. כמונו עשו שאר הבחורים שהיו שם.

הקונסול קיבל את כל אלה שבאו לפניו בסבר פנים יפות, ואמר, כי מוכן הוא לאשר ויזות לכל דורש ומבקש, אלא שהוא טרוד כעת מאוד, מאחר שקיבל הודעה שבעוד ימים אחדים עליו לסגור את הקונסוליה.

ליטא הפסיקה אז להיות עצמאית ⁸⁴⁹ , והיא מהווה כבר חלק מרוסיה הגדולה, אך היות וישנו קונסול יפאני במוסקבה, לכן עליו לארוז את מזוודותיו ולהתכונן לדרך. אולם – הטעים הקונסול – מוכן הוא למסור את חותמתו לאחד מבני התורה, ויוכל להחתים בחותמת שלו את כל הפספורטים המבוקשים!

כך קיבלנו אנו ועוד מאות בני תורה ופליטים, ויזות יפאניות, והגשנו בקשות לממשלה להרשות לנו לעזוב את המדינה.

תצלום 57-12

השגריר היפאני מר ציונה סוגיהארא

שהנפיק את ויזות המעבר ליפאן

עברו חודשים ולא שמענו כל ידיעה מהשלטונות. אחרי שמחת-תורה ⁸⁵⁰ פורסם בעיתונים, שכל אלה שבידם ויזות לארצות אחרות, או טראנזיט-ויזות, יורשו לעזוב את רוסיה, אבל עליהם לשלם בדולארים אמריקאיים תמורת הרשיון ועבור כרטיסי הנסיעה ברכבת הטראנס-סיבירית, מוסקבה-ולדיווסטוק.

רבים פחדו לתת אמון בדבריהם, בחששם כי אין זו אלא ערמה מצדם לצוד אותנו ברשתם, ולהעבירנו לסיביר. אולם, כאשר הגיע המועד, החלו לקרוא בכל פעם קבוצה אחרת אל משרדי המשטרה החשאית, ואחרי שאלות וחקירות קיבלו רשיון ותאריך מדוייק בו יוכלו לעזוב את רוסיה. כן היה עליהם לשלם את הכסף ולהיות מוכנים לנסיעה באותו יום.

השגת ויזות לארה"ב

כדי לאפשר את הנסיעה מווילנא דרך רוסיא ויפאן, היו זקוקים לויזות לארה"ב. בט"ז אלול ת"ש כתב רבינו אל ה"ר יעקב כץ (חי"ד אגרת ה'רצו):

ת"ל השגנו שנים וחמשים רשיונות עבור תלמידי יחיו, וארבעים ושבעה רשיונות כניסה עבור רבנים ובני ביתם יחיו וראשי ישיבות ⁸⁵¹ .

תצלום 57-3

רשימת 52 התלמידים שניתנו עבורם ויזות

דרכי הפעולה בהנ"ל לא נמסרו לנו בפרטיות, אך הן נרמזות בקול קריאה לעזרה (ח"ה אגרת א'קפא), שפנה בו רבינו "לאהובי אחי בנ"י שבארה"ב" בחודש ניסן ת"ש, ובו כתב בין השאר:

בעפאר איך בין ארויסגעפארן פון אייראפע, האב איך ב"ה געקראגען אפיציעלע הבטחות. וועלכע איך קען ניט פארעפנטלעכען, וועלכע גיבען מיר די מעגליכקייט בעזהשי"ת ארויסצוראטעווען די דאזיגע תלמידים, פריער בריינגען זיי אין די נייטראלע לענדער און נאכדעם א טייל קיין ארץ-ישראל און א טייל קיין אמעריקע.

את הויזות האלו לא יכלו לקבל בשגרירות ארה"ב בליטא, מסיבות המלחמה.

לכן השיבו ממשרד הפנים בוואשינגטון, אל רבינו, ב31 באוקטובר (כ"ט תשרי תש"א), שהם העבירו את רשימת השמות המאושרים לקבלת ויזות, אל שגרירות ארה"ב במוסקבה; שאותם יוכלו התלמידים לקבל בדרכם ליפאן דרך מוסקבא.

וכן העבירו את רשימת השמות המאושרים לקבלת ויזות, אל שגרירות ארה"ב בטוקיו, יפאן; שאותם יוכלו לקבל בטוקיו, במקרה שלא יצליחו לקבלם במוסקבא:

The list of names was sent to Moscow. Copies of those names were also sent to Tokyo, in the thought that persons arriving in Moscow might get out … they will find their names at Tokyo.

השגת כרטיסי נסיעה דרך רוסיא-יפאן

אמנם זה לא הספיק, כי התלמידים לא היה להם שום מקור לתשלום עבור הויזות ועבור כרטיסי הנסיעה. והם כתבו על כך לרבינו.

באותה שעה (אלול ת"ש) כתב רבינו במכתב כללי (ח"ה אגרת א'רלז):

א דאנק השי"ת האבען מיר מצליח געווען מיט אונזער ווענדונג צו דער אמעריקאנער רעגירונג, און צוויי און פופציג וויזעס זיינאען טעלעגראפיש ארויסגעשיקט געווארען צו די קאנסולס אין אייראפע פאר די בעסטע און אויסגעצייכענטע אין תורה ויראה, און מער הילפלאזע, פון מיינע תלמידים פון די ישיבות "תומכי תמימים"...

איך בין זיכער, אז יעדער איינציגער איד, אן אונטערשייד, וועט פיהלען זיין גרוסען און הייליגען חוב צו באטייליגען זיך ווי אמשנעלסטען אין דער דאזיגער פדיון שבויים אקציע.

ובד' מ"ח תש"א כתב אל הרב דוד מאיר רבינוביץ בבוסטון (ח"ה אגרת א'ערב):

הנה הגיעה לידי מברקה מאת תלמידי היקרים יחיו מווילנא, בה מודיעים לי, כי כל אחד מתלמידינו קיבל מכתב מהקונסול האמריקני במוסקבה, לבוא לקבל את הויזה שלו, ומתחננים הם כי נשלח להם תיכף הוצאות הנסיעה והשיפס-קארטען, כדי שיוכלו לצאת לדרכם צלחה מיד.

ובכן הגיע השעה שקיוינו לה, עת שתלמידנו היקרים יחיו מקבלים הויזות שלהם בידם, והרשות בידם לבוא לארץ זו.

אמנם לא בויזות לבד יוכלו תלמידנו היקרים יחיו לבוא לכאן, כי אמצעי כסף הגונים דרושים מיד כדי להביא אותם הנה, ושעת נסיון היא לכל אנ"ש יחיו, להראות מסירת נפש ממש על מצות פדיון שבוים והצלת תלמידינו היקרים יחיו, כי דחוף הענין מאד מאד.

למותר דבר התעוררות לכתה"ר שי', אבל בקשתי לפניו להשתדל בכל עוז להמציא סכום הגון במחנו בשעה מכרעת כזו, כדי אשר בעזר השי"ת נוכל להרבות מספר הנפשות להצילם מצרה ושבי' ר"ל, ולהביאם את המנוחה.

ובט"ז מ"ח תש"א כתב לו שוב (ח"ה אגרת א'רפא):

ידעתי שידיד נפשי עושה יתר מכפי כחו הכספי וכחו הגופני, והשי"ת יחזקהו ויאמצהו בגשם וברוח, ויתן לו אריכות ימים ושנים. ומה אוכל לעשות, כי מכל עבר ופינה פונים אלי, ועלי בעזה"י לענות להם.

בריאותי חלושה – איזה שבועות ל"ע הייתי לא בקו הבריאות – נוסף על עניני חלישותי, והנני עובד ביגיעה גדולה ועבודה של צער ועגמת נפש ... והוכרחתי לשלוח סכום נכון בשביל הוצאת נסיעת התלמידים שי'. ופניתי במכתבים – שלא לרצוני, ורק מפני ההכרח – לידידיי לבקשם לעזור בעבודת הקדש. והשי"ת יזכנו להתבשר בשורות טובות בגו"ר.

וכן כתב בא' פר' תולדות תש"א, אל מר משה שטארקשטיין בדטרויט (ח"ה אגרת א'רצ):

הנני פונה בבקשה גדולה אל מע"כ שי', למען תלמידי ישיבותי "תומכי-תמימים" ליובאוויטש אשר באירופה, אשר לעזרתם והצלתם יסדתי את קרן פדיון שבויים.

ת"ל כי עלה בידי לפעול מספר הגון של וויזות בעד מבחר תלמידי, ולפני ימים אחדים קבלתי מברקה מהם כי נתבקשו להופיע אצל הקונסול האמריקני במוסקבה, בקשר עם הוויזות שלהם. ובכן בעוד ימים אחדים אי"ה יוכלו לצאת לדרכם צלחה לבוא אל המנוחה ולהנצל מן המיצר אל המרחב.

כדי לאפשר נסיעתם לארה"ב צריך, כמובן, לשלוח להם דמי ההוצאות וגם שיפסקארטען. וכדאי רק להזכיר, כי ההוצאות עולות ל430$ לערך בעד כל חד וחד. והננו משתדלים להציל בעזר השי"ת לכה"פ חמשים מן המצויינים שבתלמידים, לע"ע, ודעת לנבון נקל, כי סכומים הגונים דרושים לזה.

מאליו מובן כמו כן כי הענין דחוף ביותר ואשר אי אפשר להתמהמה, והוא ענין של פיקוח נפש ופדיון שבויים של תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראה, מיטב כרם ישראל.

ביום ב', אדר"ח טבת, כתבו התלמידים מברק למשרד רבינו בנ.י.:

אפגעגעבען פוילשע פעסער צו ויזירונג (צו באקומען די ויזעס). האפענטליך באקומען מיר די ארויספאר וויזעס דעם פינפטען. לויט לעצטען צאל-טאריף פערארדנונג מוז אלעס אין דאלארען געצאלט ווערען, 118 באן-בילעט, און נאך 50 אנדערע אומבאדינגטע קאסטען. מ'קען איינצאלען אין גאסודארסטוועני באנק. ווארט אויף גענויערעס.

בני אד"ש

[תרגום

מסרנו פספורטים פולנים שלנו, כדי לקבל ויזות. מקוים לקבל הויזות בחמישי לחודש [ו' טבת]. לפי המחיר האחרון חייבים לשלם הכל בדולרים, 118 דולר לכרטיס רכבת, ועוד 50 להוצאות הכרחיות. אפשר להפקיד בבנק הממשלתי. מחכים למענה מפורט.

בני אד"ש]

וביום ד', ב' טבת שלחו עוד מברק:

באקומען ערלויבניש, גילטיק 4 טעג, אויב ניט דעם מאל דאן קיינמאל. ווען די טעלעגראם קומט מוזט איר זאפארט איינאצאלען גאוסד. באנק פאר אלע פעהלענדע. ענטפערט זאפארט, בנוגע אונזער בקשה פאלמאן ספעציעלע באטראכטונג.

רחמים תמימים

[תרגום

התקבל האישור. בתוקף 4 ימים. אם לא כעת – לעולם לא. כשהמברק מגיע מוכרחים להפקיד לבנק הממשלתי לכל החסרים. השיבו לנו בקשר לבקשתינו אודות פאלמאן ⁸⁵² התחשבות מיוחדת.

רחמים תמימים]

באותו יום כתב חדב"נ הרש"ג, אל מנהל אגו"ח בשיקגו הרמ"ל רוטשטיין:

מתלמידנו שי' בווילנא הננו מקבלים מברקות כמעט בכל יום, כפי הנראה יסעו משם בעוד ימים.

ובי"ד טבת תש"א כתב רבינו אל ה"ר יעקב שעכטער בפיטסבורג (ח"ה אגרת א'שלד):

בה בשעה שהננו מצטערים על אשר אין בקופת פדיון שבוים הסכומים הנחוצים לשלוח להוצאות התלמידים שי', אשר ת"ל יש להם כבר הוויזעס ועומדים הכן לנסוע, והננו מחפשים להשיג לכל הפחות גמ"ח לשעה למען לשלוח להם על ידי קייבעל, כי אם ח"ו לא נשלח במשך ארבעה ימים את הסכום הדרוש להם להוצאות הנסיעה במסילת הברזל וכרטיסי אני', אזי יאבדו ח"ו זכות היציאה משם.

ובשבוע שעברה הוכרחנו לשלוח – נוסף על שילוחים הקודמים – עוד חמשה אלפים וארבעים שקל. ותמול קבלנו קייבעל לשלוח עוד שני כרטיסי אני', שעולים יחד עם עוד הוצאות שונות לארבע מאות שקל, וכסף אין.

הנה בשעה ההיא באה אלינו נדבת הנשים עדינות, ליידיס אוקזילערי ליובאוויטש דמחנם הט', ה' עליהן יחיו. תודה וברכה לו עבור גדול התעסקותו במצוה כפולה ומשולשת, אשר כל אחת מהם שכרה בצדה בבני חיי ומזוני רויחא.

על כל הנ"ל סיפר רבינו באותו יום אל ה"ר בנימין דיסין בשיקגו, ומוסיף (ח"ה אגרת א'שלה):

ות"ל אשר ביום הששי שלחנו הסכום חמשה אלפים וארבעים שקלים, ות"ל כבר התבשרנו מאחדים שכבר נסעו והשאר נוסעים. ועתה הנה תמול קבלנו תלגרמה לשלוח עוד שני שיפסקארטן והוצאות עבור שני תלמידים שי', העולה כארבע מאות שקלים, ואין עצה אי' איפה להשיג זאת ... עוד זאת עלינו לכלכל את כל התלמידים שי' אשר בליטא ופולין – דרך ליטא – ובלטביא, אשר במשך העשרה חדשים שהנני פה שלחתי להם כמה אלפים.

ובאותו תוכן כתב בעוד כמה אגרות (ח"ה אגרות א'שלו. א'שמב). וסיכם בי"ז טבת, אל המזכיר הרמ"ל רוטשטיין:

בהנוגע לפדיון שבויים, הלא מוכרח הדבר לעשות מגבית עכשו, כי בסך חמשה אלפים וארבעים ששלחנו עבור הוצאות התלמידים שי', הוכרחתי ללוות שלשה אלפים וחמש מאות, וכעת שלחו עוד אלף ושבע מאות, והנני מושקע בחובות, ועוד יש כמה תביעות מכאן ומשם, אלע מאנען, והצדק עם כל אחד, כי כל אחד עושה חשבון הקרוב אליו. כמה מיני תביעות ישנן, וכולן צודקות באמת, תובעים איך אפשר הדבר אשר הקרובים ביותר גועים ברעב ואין שולחים להם חבילות. והתלמידים הנמצאים שם צריכים לשלוח להם על מחיתם. והסך אלף שקל שבקיץ העבר כבר שלמתי להרמ"ח ⁸⁵³ שי' שו"ב עבור התלמידים שי' ... שלמתי פה ובאה"ק בדאללארים.

קבוצה נוספת של אישורי ויזות

כאמור לעיל, התקבלו 52 הויזות לארה"ב, כבר בחודש אלול ת"ש. ברשימה זו היו בעיקר תלמידי האולם של הישיבה תומכי תמימים.

אמנם יחד עמם ניצלו לווילנא גם מספר מסויים מהתלמידים הצעירים. גם הם התחננו שיצילו אותם דרך יפאן. רבינו התחיל להשתדל להשיג גם עבורם ויזות לארה"ב.

בב' טבת, נר ח' דחנוכה, כתב חדב"נ הרש"ג, אל מנהל אגו"ח בשיקגו הרמ"ל רוטשטיין:

באחרונה באו בבקשה, אשר יש שם גם עשרה מהצעירים, אשר באפשרם שיסעו ליאפאן, הגם שאין להם עוד הויזות לאה"ב, כי קבלו רשיון ע"ז, ובתוכם גם האחים חאנאוויטש ⁸⁵⁴ , ושאלו אם ניתן להם על הוצאות הנסיעה, והשבנו להם לחיוב, היינו שניתן להם על הוצאות ליאפאן, ותקותינו אשר הרשימה השני' שעשינו עבור אנ"ש והתלמידים שי' ג"כ יעבור לטוב, ויקבלו כלם הויזות.

ברשימה השני' הזאת נרשמו 75 תלמידים הנמצאים באירופה.

17 מהם נמצאים בלטביה, 23 מהם – בליטא העצמאית, ו-35 מהם – בפולין הכבושה על ידי רוסיה.

תצלום 57-4

תצלום 57-5

רשימת 75 התלמידים שניתנו עבורם ויזות

כעבור חודש, בשלהי טבת, התקבל אישור הויזות של הרשימה השניה. הרשימה שוכפלה במימיוגרף, ובשולי הרשימה הזאת:

To date, Jan. 28 1941, the first party of students, numbering 30, are already on their way to the U. S. A., the remaining are to follow any day.

[תרגום:

נכון להיום, 28 בינואר 1941 [כ"ט טבת תש"א], הקבוצה הראשונה של 30 תלמידים, כבר יצאו לדרכם לארה"ב. הנשארים ייצאו בעקבותיהם בהקדם].

עזרה לתלמידים שנשארו בפולין הנאצית

כאמור לעיל, היתה השתדלות זו להשיג ויזות עבור התלמידים הנמצאים בליטא, לטביא ופולין הרוסית. לא היתה שום דרך להשיג ויזות עבור התלמידים שנשארו בפולין הנאצית.

לקמן פרק סו יסופר על העזרה שהשתדל רבינו לשלוח לאנ"ש בפולין הכבושה, הן במעות והן בחבילות מזון. כמו כן השתדל לשלוח עזרה גם לתלמידי הישיבה שנשארו בפולין.

וכך כתב רבינו אל ה"ר בנימין דיסין בשיקגו, בי"ד טבת תש"א (ח"ה אגרת א'שלה):

עלינו לכלכל את כל התלמידים שי' אשר בליטא ופולין – דרך ליטא – ובלטביא, אשר במשך העשרה חדשים שהנני פה שלחתי להם כמה אלפים.

בארכיון נמצאת רשימה של 51 מתלמידי הישיבה שנשארו בפולין הנאצית, כדי להשיג עזרה עבורם, ובראשה רשום:

Addresses of students of the Tomche Tmimim now in nazi Poland.

[תרגום: כתובות תלמידי תומכי תמימים שהם כעת בפולין הנאצית].

תצלום 57-10

תצלום 57-11

יציאת התלמידים מווילנא לרוסיה

כאמור לעיל, הנה במשך חודש טבת תש"א יצאו כ-30 תלמידים מווילנא לרוסיה, בדרכם ליפאן. ובמשך חודש שבט יצאו עוד 8 – בדרכם ליפאן.

את כל ההוצאות האלו, עבור סידור הויזות וכרטיסי הנסיעה ושאר הוצאות הנסיעות הללו, שלח להם רבינו מנ.י.

לקמן פרק סה יסופר, איך שהמזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין ניצל מאירופה והגיע לארה"ב בחודש תשרי תש"א, ומיד מינהו רבינו לעמוד בראש אגודת חסידי חב"ד בשיקגו. והוא התעסק במגבית פדיון שבוים זו, ע"י אנ"ש בשיקגו.

המתעסק העיקרי במשרדו של רבינו בנ.י. הי' חדב"נ הרש"ג, שהרבה להתכתב בזה עם הרמ"ל, ולדווח לו כל כמה ימים על ההתפתחויות.

מתוך התכתבות זו נעתיק את השתלשלות השגת הויזות, נסיעת הקבוצות מווילנא למוסקבה, משם לוולאדיוואסטאק, ומשם לקאבע שביפאן. וכך כתב לו בו' טבת:

באחרונה קבלנו מברקה מתלמידינו שי', אשר ת"ל קבלו הרשיון לעזוב את ווילנא, והזמן שנתנו לעזוב היא קצר מאד. אולם יצאו בגזירה חדשה, אשר הטיקעטס מווילנא עד יאקאהאמא ⁸⁵⁵ צריכים לשלם בדאללארען להבנק שלהם, ודורשים עבור כל אחד ואחד סכום של 168.00$. מובן הדבר למע"כ שי' עד כמה הידיעה הזאת העציבה אותנו, ואבודי עצות אנו בפועל ממש.

י"ג טבת:

החדשות מהתלמידים שי', הנה קבלנו מברקה ביום ועש"ק העבר ממאסקווא, ששלשה תלמידים ב"ה על הדרך לוולאדאוויסטאק, ושאר ה-27 תלמידים שבאים עתה הנה יסעו מווילנא עד יום 19 יאנואר ⁸⁵⁶ , כן מודיעים במברקה.

כן תלמידי[ם] שהי' אצל שיינין ⁸⁵⁷ באו בעזר השי"ת לווילנא. וכן עשרה תלמידים הצעירים ⁸⁵⁸ , ובתוכם גם קרוביו האחים חאנאוויטש, השיגו הטראנזיט ⁸⁵⁹ , ומבקשים מאתנו שנשלח להם על הוצאות הנסיעה. וכן מתקבל אצלינו בכל יום כמה מברקות מתלמידי יח"ל, מתלמידי קאמעניץ, ומאנ"ש ומהתלמידים, מכל אחד ואחד ומקבוצות תלמידים, והרחמנות עליהם גדולה למאד.

באחרונה ע"י החוק החדש הוצרכנו לסלק בהקוק ⁸⁶⁰ עבור 30 תלמידים, עבור כל אחד ואחד סכום של 168.00$ הוצאות מווילנא ליאקאהאמא. וזה נוסף על הכסף ששלחנו להם זה כבר. והאמת אגיד לו שלוינו על זה מאת ידידינו אנ"ש שי' בפה, ועתה צריכים לקנות עוד שיפס קארטען עבור הנשארים, ולאפשר גם להעשרה הצעירים שיוכלו לעזוב את ווילנא, והקופה ריקה בפועל ממש.

על הגזירה החדשה הזאת כתב רבינו, בי"ד טבת, אל ה"ר בנימין דיסין (ח"ה אגרת א'שלה):

בשני לחדש זה, כאשר כבר שלמנו ת"ל כל ההוצאה הדרושה לביאתם של שלשים תלמידים שי', והיו נכונים לנסיעה קבלנו פתאום ידיעה תלגראפית, אשר אין נותנים להם לנסוע, עד אשר ישלמו במשך שלשה ימים חמשה אלפים וארבעים שקלים, ועלינו לשלוח תומ"י לבאנק הממשלה שבמאסקווא.

ועל נסיעת התלמידים הראשונים, כתב רבינו אל המשפיע ה"ר יהושע אייזיק בארוך, בט"ז טבת (ח"ה אגרת א'שלז):

ת"ל נתבשרנו מנסיעת השלשה, ומדוע לא נסעו גם השאר, הלוא טוב הי' שיסעו ולא יתעכבו, והשי"ת יצליח דרכם ויבאו צלחה לפה, ויעזר להשאר בהדרוש להם בגו"ר.

למחרת בי"ז טבת, כתב על כך המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, אל ה"ר ירחמיאל בנימינסון:

קבלנו ויזות אמריקניות בעד תלמידי תומכי תמימים שבווילנא, ובקרוב יבא לע"ע שלשים לכאן. איזה מהם כבר יצאו לדרכם (דרך רוסיא), והשאר מוכנים לצאת בקרוב.

בכ"ב טבת כתב הרש"ג אל הרמ"ל רוטשטיין:

הנני בזה לבשרו שת"ל בן גיסו מוה"ר גרשון חאנאוויטש שי', כבר נסע מווילנא, ביחד עם עוד חמשה תלמידים. ושאר התלמידים שי' נוסעים אי"ה עד סוף חודש הזה.

משמואל ופרומה חאנאוויטש נתקבל ג"כ מברקה, שנוסעים בשבוע הזאת מווילנא, ומבקשים לשלם עבורם בסכום של 14.00$ עבור כאו"א עבור הוצאות מוולאדאוויסטאק לטאקיא.

ובכ"ד טבת כתב רבינו (שם אגרת א'שנט):

ת"ל התבשרתי מקבוצת תלמידים שהם כבר באמצע הדרך, והשאר מתכוננים לנסוע, כי כשלשים תלמידים יחיו שכבר שלמנו עבורם כל ההוצאות נוסעים, והשאר מחכים על הוצאות. וכסף אין גם לפרוע הגמ"ח שלויתי להשילוח העבר, ומה גם למה שצריכים לשלוח עתה, ולה' הישועה.

באותו יום כתב הרש"ג אל הרמ"ל רוטשטיין:

הנני להודיעו, אשר לבד השלשים הראשונים שנוסעים, ומהם כבר על הדרך, והנשארים יסעו עד סוף חודש הזה – כן הודיעו במברקה – הזמנו בשבוע הזאת עוד עבור שלשים תלמידים, ועבור שמונה רבנים וראשי ישיבות ובני ביתם מן ווילנא עד נויארק.

בידענו שזמן שניתן להם לעזור את ווילנא היא קצר מאד, ואינו ידוע אם אח"כ יתנו הרשיון לנסוע משם, בשביל זה הוכרחנו לאזור כל הכחות, ולוינו ע"ז סכום של עשרה אלפים דאללאר, כדי להזמין עבור אלו הל"ח העודפים, כדי שיוכלו ג"כ ליסע, ולא ישארו שם תחת ממשלת האדומים ⁸⁶¹ לחרפה וליהרג ולאבדון רח"ל.

בב' שבט דיווח לו שוב:

הנני לבשרו ראשית, שבן גיסו גרשון ⁸⁶² שי', כבר בא לוולאדאוויסטאק, בצירוף עוד תלמידי ישיבתינו שי', ומחר ביום 31 ליאנואר, נוסעים מוולאדאוויסטאק ליאפאן, ויעזור השי"ת ויצליחו בכל אשר יפנו ויבואו לשלום מהרה אצלינו.

*

בחודש שבט תש"א כתב חדב"נ ה"ר שמרי' גורארי' (הרש"ג), מנהל ישיבת תומכי תמימים בארה"ב, מכתב חוזר אודות הישיבה, ובסופו:

בקרוב ווערט ערווארטעט אויך א גרויסע צאהל תלמידים פון אונזערע ישיבות פון אייראפע, וועלכע זיינען שוין ב"ה אויפין וועג קיין אמעריקא; דאס זיינען די בעסטע תלמידים פון די וועלט בארימטע ליובאוויטשער מוסדות מיט זעלטענע פייהיגקייטען וואס וועט אי"ה אוועקשטעלען אונזער מוסד אויף דער העכסטער מדרגה לגאון ולתפארת עם ישראל סבא!

[תרגום:

מצפים אנו בקרוב למספר גדול של תלמידי ישיבותינו באירופה, אשר הם ב"ה כבר בדרכם לאמריקה. אלו הם מבחר התלמידים של מוסדות ליובאוויטש המפורסמים, בעלי כשרונות נדירים, אשר אי"ה יעמידו את המוסד שלנו בדרגה הכי עליונה, לגאון ולתפארת עם ישראל סבא]

ועל התוצאות סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל:

ועד פדיון שבויים, שנוסד באמריקה על ידי הרבי, שילם בעד כל אחד מאתנו מאתיים דולר, ולאחר שקיבלנו מברק שהכל מסודר – התחלנו בנסיעתנו הארוכה, לאורך רוסיה וסיביר, עד ליפאן (המשפיע ⁸⁶³ ובני משפחתו לא הורשו, למרבית הצער, לעזוב, בגלל היותו אזרח ליטאי ⁸⁶⁴ ). כן קיבלנו סכום מסוים להלבשה ולכל הדרוש לדרך.

למעשה נסעו בסך הכל 38 תלמידים, רובם מהרשימה הראשונה, וחלקם מהרשימה השניה, וכדלקמן פרק הבא.

שאר התלמידים נחסמה עליהם הדרך, ולא הצליחו להגיע לווילנא, או שלא הורשו לנסוע משם ליפאן.

הויזות האמריקאיות במוסקבה

נזכרה לעיל העובדה, שאת הויזות האמריקאיות היו אמורים לקבל בשגרירות ארה"ב במוסקבא. סיפר על כך התלמיד ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי:

מוילנא הגענו למוסקבה, שם התאכסנו על חשבון מארגני הנסיעה, במלון מפואר. כאן, במוסקבה, היתה מותרת לנו השהייה לשלשה ימים בלבד. לפי התוכנית היינו צריכים לקבל את הויזות לארצות הברית אצל השגריר האמריקאי במוסקבה.

כאשר באנו אל השגרירות האמריקאית לקבל את הויזות, שאל אותנו השגריר, כמה נמנים אנשי קבוצתנו. אמרנו לו, כי הקבוצה מונה קרוב לארבעים איש. בדרך כלל יצאו מוילנא ליפאן קבוצות קטנות, כדי למנוע תשומת לב מיוחדת, אנו היינו הקבוצה הראשונה שהגענו למוסקבה.

השגריר האמריקאי במוסקבה, אשר כמעט ולא נתקל בכמות ניכרת של בקשות ואישורי ויזות לארצו – ביחוד במדינה זו ממנה אין יוצא ואין בא – היה במבוכה, ואמר לנו, כי בשלשת ימי שהותנו במוסקבה לא יספיק לאשר לנו הויזות. הוא יעץ לנו, אפוא, לקבל את הויזות אצל השגריר האמריקאי ביפאן, מאחר ובלאו-הכי אנו נוסעים כעת ליפאן בדרכנו לארצות הברית.

בראותינו כי לא נוכל לקבל אצלו את הויזות, נאלצנו להמשיך בדרכנו עד וולדיווסטוק אשר בעומק סיביר, ומשם ליפאן.

הפגישה עם אנ"ש במוסקבה

על הקורה אותם בתחנת מוסקבה, סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל:

הגענו למוסקבה, שם אמורים היינו לעלות על הרכבת הנוסעת עד ולדיווסטוק. בהיותנו במוסקבה, ביקרנו בבית-הכנסת היחיד שבעיר, והיתה לנו הזדמנות לבוא במגע עם יהודים. בעיניהם היה זה מוזר מאוד לראות יהודים עוזבים את רוסיה. הם לא האמינו כי הדבר יכול לקרות וכי בודאי עלילה היא. אחדים מהם היו יראים בכלל לדבר אתנו, וחסידי ליובאוויטש שפגשנו היו מדברים רק ברמז. הם רמזו לנו שלא נדבר עם כל אחד, בגלל הסכנה שבדבר, היות ולא על כל אחד אפשר לסמוך. אחדים מהם קיבלו מאתנו סידורים ומאמרי חסידות בצנעא.

הנסיעה מרוסיה ליפאן

המשיך לספר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל:

הרכבת המהירה מוסקבה-ולדיווסטוק עברה במרבית שטחה של רוסיה; נסעה לאורך כל מרחבי סיביר הענקית, עד שהגיעה לוולדיווסטוק. הנסיעה עצמה ארכה כשבועיים ימים ובוולדיווסטוק שהינו במלון שלושה ימים. לאחר מכן עלינו על אוניה הנוסעת ליפאן, ואחרי שני ימי הפלגה הגענו לאחד הנמלים ביפאן.

כאן, בנמל יפאן, קידמו את פנינו אנשי הקהילה היהודית הקטנה, אשר הביאו אותנו לעיר קאבע שביפאן.

ה"ר אברהם קוואש

אחד מבכירי התלמידים באטוואצק, שרבינו קיבל עבורו ויזה לארה"ב, הוא התלמיד ה"ר אברהם קוואש. הוא רשום ברשימה הראשונה של 52 הויזות, מספר 1.

אמנם הוא לא יכל לנסוע עם שאר התלמידים מווילנא ליפאן דרך רוסיה, כי הוא עצמו היה אזרח רוסי, שברח משם לפולין, כדי ללמוד בישיבה בווארשא-אטוואצק.

הוא נולד בקמיניץ-פודולסק שבאוקראינה, בר"ח כסלו תרע"ה. למד בילדותו בקיוב, ואחרי חג הפסח תרפ"ח נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בוויטבסק, יחד עם אאמו"ר ז"ל, שסיפר על כך (זכרונותי פרק ח):

אתי הי' אברהמלע קוואש מקאמיניץ ... תיכף אחר חג הפסח תרפ"ח, באנו חזרה לקיוב, אני ואברהמלע קוואש ודוד גרין (גם כן מקאמיניץ), והחלטנו לנסוע לויטעבסק.

תצלום 57-6

ה"ר אברהם קוואש

וכך באו יחד ללמוד בתומכי תמימים אשר בוויטבסק, למשך 3 שנים – מאביב תרפ"ח עד אביב תרצ"א.

אחרי שהבולשת הרוסית סגרה את הישיבה בוויטבסק, בשלהי חורף תרצ"א, ברחו קבוצת בחורים לגרוזיה, ולמדו שם עד חורף תרצ"ג. סיפר על כך אאמו"ר ז"ל (זכרונותי פרק יב):

היינו שם [בכותאיס שבגרוזיה]: ר' משה רובינסאהן, אברהם קוואש, יוסף גולדברג, מיכל רפופורט, ואני.

אחר כך הי' בגרוזיה מרס של כמה מאנ"ש והתמימים בגרוזיה, באשמת נסיון הברחת הגבול מרוסיה, ושאר התלמידים ברחו משם.

התלמיד ה"ר אברהם קוואש חזר לביתו בקמיניץ פודולסק, ומשם הבריח את הגבול לפולין, בחורף תרצ"ג, ובסופו של דבר הצליח להגיע לווארשא, והתקבל בישיבה תומכי תמימים.

במשך יותר משש שנים (קיץ תרצ"ג – שלהי קיץ תרצ"ט) למד בישיבת תומכי תמימים בווארשא-אטוואצק. במשך התקופה הזו היה הוא איש הקשר בין התמימים שברוסיה ובין רבינו.

כאשר הגיע מכתבו של אאמו"ר אל רבינו, רשם עליו המזכיר ה"ר חיים ליברמן (זכרונותי ע' פח):

כעת נזדמן אצלי מר אברהם קוואש, ואמר לי שישראל יהודה הוא תמים הלומד והוא כעת במאלאחאווקא.

בשעה שנאסר התמים ה"ר משה רובינסון עם תלמידיו בברדיטשוב בי"ט כסלו תרח"צ, ונחקר על ידי הבולשת אודות הקשר שלו עם רבינו, השיב (מתוך תיק החקירה שבס' חסידים ואנשי אמת ע' 80):

עם שניאורסאהן זה יש לי קשר-מכתבים באמצעות מכר ותיק שלי המתגורר בפולין ושמו קוואשה.

גם בתיק החקירה של ה"ר שמאי ויגון, בעת מאסרו ברוסטוב בשנת תרצ"ה, סיפר על מכתב שקיבל מאברהם קוואש, ובו מועתקים דברי רבינו.

באסרו חג השבועות תרצ"ז כתב התלמיד ה"ר אברהם קוואש מכתב אל "עזרת תורה", ובו גולל את מאורעות הבריחה ותוצאותיה (תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית ע' שפז):

בהיות כי זה משך חמשה שנים שאני "אברהם קוואשא" נמלטתי מרוסיא ארץ הדמים, מבלי מצוא מקום תורה שם, לווארשא מדינת פולין.

הנה אחר כך תפסו את אבי שי' ר' "אהרן קוואשא", והושיבוהו בבית האסורים על ידי הג.פ.א. ימ"ש, בהתגולל עליו על דבר הסכמו בריחתי משם בפרט, ובכלל עבור התעסקותו בעניני היהדות בשם ... נשלח לגולה סיביר על חמשה שנים.

תצלום 57-7

מכתב ה"ר אברהם קוואש לעזרת תורה

מחמת כל הנ"ל, הנה בעת בריחת התלמידים מווילנא ליפאן דרך רוסיה, לא היה הוא יכול לברוח יחד אתם; בפרט שבאותה שעה, חורף תש"א, כבר נכבשו ליטא ולטביא בידי הרוסים.

במוצש"ק חיי שרה, כ"ב מ"ח תש"א, הוא כתב על כך לרבינו, בסגנון מוסווה:

זה יותר מח' ימים שקבלתי מענה מהק[ונסול] אל שאלתי דבר הוי', ותוכנו, אשר אינו נותן תשובה ברורה עד שאהי' אצלו, והוא כע' בחינה, מאז אשר הנני רוצה להגיש להכין מפה הרשי[מה]. אך להיות אשר צריכים ליתן ח[שבון] מיום הולדי, עם כל הסבובים [גניבת הגבול מרוסיה לפולין], עד שבאתי הלום, וזה דבר קשה מאד, ואני בפרט, גדלה המבוכה בזה, ואיני יודע אם לגשת מפני זה בכלל לזה ... ועל כל זה הנני שואל עצתו הקדושה בזה.

ופירוש הדברים הוא: בקונסוליה השיבו לו שיבוא לשיחה, והיינו שבעת ביקורו בקונסוליה יעבור מבקש הויזה (הרשום ברשימת מקבלי הויזות) בחינה ובירור כללי על כל פרטיו, כולל העובדה שנולד ברוסיה והבריח את הגבול לפולין שלא כחק. וזה קשה מאד, שהרי הוא לא הגיע לכאן באופן חוקי. ולכן שואל אם בכלל כדאי להשתדל להשיג את הויזה הזאת, שבין כה לא יוכל להשתמש בה בנסיעה דרך רוסיה ליפאן.

ואחר כך המשיך וכתב:

זה בשבוע העברה בר"ח כסלו ימלאו לי כ"ו שנים ⁸⁶⁵ לאיוש"ט.

ואנא לעורר ר"ר ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים עבורי אברהם שאול בן מרים סימא לחוס על נפשי ולחזקני בדעת חזק בה' אחד, ושייטיב השי"ת ימי ושנותיי בחיים נעימים בגו"ר.

את חתימתו הוא כתב באופן בלתי ברור, ולכן רשם רבינו בכתי"ק, בשולי הגליון: אברהם קוואשא.

תצלום 57-8

מכתב ה"ר אברהם קוואש לרבינו

ועל כך השיב לו רבינו בי"ב כסלו (חי"ז אגרת ו'תפד):

צריך להשתדל לעשות כל האפשר להכין עצמו, שבמשך זמן האפשרי יוכל לנסוע צלחה. ואם לעת עתה מוכרח הדבר להסתדר בענין עבודה, יעשה כן. והשי"ת יהי' בעזרו בגו"ר.

ופירוש הדברים הוא: אף שבנסיעה הזאת דרך רוסיא אין לו אפשרות, למרות זאת ישתדל להשיג את ניירות הויזה שלו לארה"ב, כדי שכאשר תיווצר אפשרות לנסוע – כבר תהי' הויזה בידיו. ובינתים, יסתדר בעבודה.

וכך עשה: ב"לטביה בתי כנסת ורבנים" (ע' 163 וע' 246) מסופר, שמ-7 בפברואר 1940 (כ"ח שבט ת"ש), שימש התלמיד ה"ר אברהם קוואש, כ"רב מתמחה" ברבנות בריגא.

תצלום 57-9

ה"ר אברהם קוואש

כך עד לכיבוש לטביא על ידי הנאצים ימ"ש, ובחדש כסלו תש"ב הוצאו היהודים שבה להורג, הי"ד.