בריחת התלמידים לווילנא

בריחת התלמידים לווילנא

בעת פריצת המלחמה

סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 329 ע' 32):

אור ליום שישי, [י"ז] אלול, [לרגל] יום התייסדות הישיבה, התוועד הרב דב ⁷⁸⁶ עם התלמידים במשך כל הלילה, ובהשכמת הבוקר הלכו התלמידים לטבול (היה זה מהלך של חצי שעה מהישיבה עד לבית הטבילה). כשיצאו מהמקוה, כבר שמעו קול פצצה.

הם לא רצו להאמין כי אלה הם אמנם פצצות ממטוסי האויב הגרמני, וחשבו כי אלה הם נסיונות ותרגילים מצד המטוסים הפולניים, כדי ללמד את האזרחים איך להתנהג בשעת חירום. אך באמצע הדרך נודע על האמת בכל נוראותיה, כי כמה פצצות נפלו בשכונת היהודים בעיר, בניינים קרסו ונהרסו וכי ישנם הרבה הרוגים ופצועים ל"ע. הקול נשמע בעיר, כי המלחמה כבר החלה.

במשך יום שישי ושבת נודע, כי השונא ימ"ש כבר כבש חלק גדול מפולין; כי הולך הוא וכובש במהירות הבזק, וזורע מוות וכליון בכל עיר וכפר – למרות שבריטניה וצרפת כבר הכריזו מלחמה נגד הגרמנים ימ"ש.

כולם היו נפחדים, רועדים ומבוהלים – פרט להרבי עצמו, אשר פניו הביעו רוח של רגיעה ומנוחה, ועובדא זו הרגיעה את כל הקרובים אליו.

בכל זאת ציווה הרבי, כי התלמידים מארצות-הברית יבקשו דרך לצאת מפולין, עם הדיפלומטים ואזרחי חוץ-לארץ, גם התלמידים הרוצים ללכת לבית הוריהם יקבלו את הרשות והסיוע לכך. הר"מ, ר"י עבער, נתן לכל אחד כסף להוצאות הדרך.

חלק גדול מהתלמידים יצאו לוורשה עיר הבירה, בקוותם ששם לא יבוא השונא במהירות כה רבה, ושם תהיה גם האפשרות להמלט מהפצצות. ביום שלישי בא גם הרבי עם משפחתו ומקורביו לוורשה.

התלמידים שנשארו באטוואצק

כבר סיפרנו לעיל פרק לה, אודות התלמידים שבאו לישיבה מארה"ב, שמיד עם פרוץ המלחמה, בי"ז באלול, הורה להם רבינו לברוח לווארשא, ומשם לריגא, ומשם לשטוקהולם, ומשם חזרו לארה"ב.

לקמן פרק סג יסופר איך שרבינו עם בני ביתו נסעו לווארשא, ושם היו תחת מטר ההפצצות של הגרמנים במשך ארבעה חדשים, עד שניצלו לריגא בה' טבת, ובשלהי אד"ר יצאו משם לשטוקהולם, ומשם לארה"ב.

אמנם שאר תלמידי הישיבה באטוואצק, חלקם ברחו לביתם, חלקם ברחו לווארשא ושם חיו במחבוא, וחלקם ⁷⁸⁷ נשארו בינתיים באטוואצק; עד אשר באמצע חודש כסלו, הורה רבינו לכל התלמידים להשתדל לברוח לווילנא, כדלקמן.

אחד מאלו שנשארו באטוואצק הי' התלמיד ה"ר מנחם זאב גרינגלאס, שסיפר על אותה תקופה:

בתחלת פרוץ מלחמת עולם השני' כשהיינו באטוואצק, והרבה בחורים כבר עזבו הישיבה, אבל היינו כחמשה עשרה בחורים שעדיין נשארו ... כיון שאטוואצק הי' אזור רגוע לא הי' שם שום מחנה צבא וכיו"ב וכמעט ולא ראו שם צבא הגרמני (הנאצים ימ"ש רצו להתחיל עם ווארשא וכו') ... ונשארתי שם עד לערך אמצע כסלו הת"ש.

אחרי שהגיע לווילנא, ואחרי שרבינו הגיע לריגא, כתב לרבינו בי"ט אד"ר ת"ש:

תצלום 54-1

דיווח ה"ר מנחם זאב גרינגלאס לרבינו

הנני בזה להזכיר לפני כ"ק את אלו אשר פעלו לטובה לעזור להתלמידים דתומכי תמימים שנשארו באטוואצק בימי המלחמה, היינו בימי חודש תשרי, והחיו את נפשינו ממש ממתי הרעב.

ה"ה האדמו"ר רבי עזריאל מאיר אייגר שליט"א מלובלין, והאדמו"ר מפאריסאוו ⁷⁸⁸ שליט"א, שפעלו אצל מקושריהם שיאכלו שמה מתלמידינו.

הרה"צ מהור"ר ר' יעקב בינום שליט"א דאנציגער (אחי אדמו"ר מאלכסנדר), שאסף כמה פעמים אצל שכניו כסף בעדנו, וגם בעצמו נדב נדבות הגונות, אע"פ שלא הי' לו בריוח.

הרה"ג מוה"ר ר' יחיאל ישעי' וויינבערג שליט"א אבדק"ק יענדרזשוו פלך קיעלץ (דר באטוואצק בשכינות ישיבתינו), שאסף כמה פעמים כסף אצל שכינו, וגם אצלו אכלו במשך חדשים תשרי חשון וחצי כסלו בכ"י שני תלמידים שני פעמים בכ"י.

האחים יעקב יצחק ויוסף מאסטאוויטש.

ש"ב ה"ר דובער גרינגלאס.

האופה ר' צבי דאמליך.

בזכות זה יעזור להם השי"ת וישמרם מכל צער ונזק ויוציאם מהמיצר אל המרחב.

בריחת תלמידים לווילנא

כבר סיפרנו לעיל פרק מ אודות סניף הישיבה תומכי תמימים בווילנא. כשהתחילה המלחמה התפזרו תלמידי הסניף בווילנא לביתם, והעומד בראש הישיבה, ה"ר יצחק דובער אושפאל, ברח לביתו בקורניץ. על כך סיפר (כפר חב"ד 389 ע' 16):

עם פרוץ המלחמה נסעתי לבית הוריי בעיירה קורניץ ... בינתיים נכבשה קורניץ על ידי הרוסים ואילו וילנא נשארה בתחום ליטא העצמאית, כך שחציית הגבול היתה כרוכה בסכנת נפשות.

בחודש טבת שנת ת"ש, בא מווילנא אחד מתלמידיי, יוסף קמינצקי, בנו של הרב מבאדסלאב (עיירה הסמוכה לקורניץ) ... אמר לי שבא כשליח מיוחד מווילנא כדי להצילני, שכן נודע להם כי אצל הגאון ר' חיים עוזר שמורים עבורי כסף וויזה לארה"ב.

עוד המשיך הרב אושפאל לספר על כל התלאות שהיו להם בדרך, בעת הברחת הגבול, עד שסוף סוף הגיעו לווילנא, ובאותו יום שעבר את הגבול והגיע לליטא, רשם על ספר המשניות שלקח עמו מקורניץ לווילנא:

ב"ה איווישאק פלך וילנא – למזכרת.

אור ליום ג' ז' טבת שנת תרנ"ן שעה 4 בבקר עברתי הגבול בשעה מוצלחת, הסכנה הגדולה היתה מרחפת על ראשי.

*

אחד מהתלמידים הראשונים, שברח והגיע אז לווילנא, ה"ר שמואל צבי פוקס, סיפר בזיכרונותיו (כפר-חב"ד 592 ע' 16):

בתרצ"ט החלה המלחמה והגרמנים נכנסו. בתשרי אותה שנה הייתי עדיין באטוואצק, וראיתי את הגרמנים נכנסים לעיר, אחר-כך ברחנו.

הלכנו ברגל עד עיירה ליד בריסק, ושם עברנו את הגבול לרוסיה ⁷⁸⁹ . רציתי להמשיך מבריסק ישר הביתה ⁷⁹⁰ , אבל מסיבה כלשהי נשארנו לבסוף בשבת בווילנא. ובדיוק באותה שבת מסרה רוסיה את וילנא לליטא, שהיתה מדינה נייטרלית – וכך נתקעתי שם ולא יכולתי לנסוע הבית.

לליטא הגעתי בחשוון ת"ש, ובטבת תש"א נסענו משם ליפאן.

באותה שנה למדנו בווילנא כ-30-40 תלמידים מהישיבה באטוואצק.

הישיבה שכנה באותו "אפאטאוו'ס שול", שבו למדתי מספר שנים קודם לכן ⁷⁹¹ .

עוד אחד מראשוני התלמידים שהגיע לווילנא, ה"ר שמעון גולדמן, סיפר בזיכרונותיו (כפר חב"ד 750 ע' 53):

אחרי כמה ימים שעשיתי במקום [לולענץ], התקבלה הידיעה שרוסיה החליטה למסור את העיר וילנא שהיתה בשליטתה לידי ליטא ... ואז נודע לנו שבווילנא קיימת ישיבה נוספת – ישיבת ליובאוויטש, שכמו ישיבת מיילעס ⁷⁹² פועלת בעיר עוד לפני פרוץ המלחמה.

באופן טבעי הרגשנו שבישיבת ליובאוויטש יהיה לנו נעים יותר, בעיקר בשל העובדה שזו ישיבה חסידית, ואנחנו, הבחורים מפולין, היינו כולנו מבתים חסידיים, אף כי לא חב"דיים, אבל בכל-זאת חסידיים.

אני ושלושה בחורים מתוך הקבוצה, החלטנו אפוא שאנחנו עוברים לישיבת ליובאוויטש. מבחינתי המעבר היה טבעי, שהרי לפני המלחמה כבר למדתי בישיבות ליובאוויטש ⁷⁹³ .

הוראת רבינו לתלמידים לברוח לווילנא

בימים הראשונים של חודש כסלו, הורה רבינו לתלמידים הנמצאים בווארשא, לברוח משם לווילנא, ולהסתדר בישיבת תומכי תמימים שם.

לצורך זה צריך היה התלמיד להבריח שני גבולות:

אחרי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, על חלוקת פולין בין רוסיה לגרמניה, כבשה גרמניה את חלקה המערבי של פולין, ורוסיה – את חלקה המזרחי. וכדי להגיע מווארשא לווילנא הי' צריך להבריח תחלה את הגבול שבין פולין המערבית שתחת הכיבוש הגרמני, לפולין המזרחית שתחת הכיבוש הרוסי, ואחר כך להבריח משם את הגבול שבין פולין המזרחית שתחת הכיבוש הרוסי, לבין וילנא שתחת ממשל ליטא.

על כל הנ"ל סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד 329 ע' 33):

אני וחברי גרנו בורשה, והיה לנו סדר קבוע ללמוד בצוותא במקום סתר. כך עברו עלינו כמה שבועות, עד שנולד בנו הספק, אם כדאי להמשיך ולשבת פה עד יעבור זעם, או לברוח...

באמצע חודש כסלו באנו אל ביתו של הרבי, ומיד נתקבלנו על ידי חדב"נ הרש"ג שליט"א, אשר שמח מאוד לקראתנו. הוא הודיע לנו, שזה עתה הגיעה להם בשורה טובה כי הרוסים הסכימו להחזיר את מחוז וילנא למדינת ליטא ... הרבי היה מעוניין מאוד שתלמידי תומכי תמימים יברחו מפולין ויעברו לוילנא, לכונן שם את הישיבה מחדש.

בו-ביום נתקבלנו ליחידות אצל הרבי. פניו היו מאירות ושמחות, ונתן לי את ברכתו שאצליח להגיע לשם בשלום, ולסייע לכונן את הישיבה כפי שהיתה.

הרבי שאל אותנו אם מוכנים אנו לברוח ולעבור את שני הגבולות, הגבול שבין גרמניה ורוסיה, והגבול שבין רוסיא לל[יט]א. כן בקשני להודיע לכל מי שאפגוש בדרך, כי רוצה הוא בכל התוקף שכולם יברחו מכאן, אך לא להשאר תחת שלטון הקומוניסטים, אלא לברוח לוילנא, למדינת ליטא. כן אמר, כי ילווה את הכסף הדרוש לכיסוי הוצאות הדרך בשביל כל התלמידים. הוא גם הוסיף, כי אין להתמהמה בכל זאת, היות ובכל יום עלולים להיות שינויים במצב.

הסכמתי לברוח מיד למחרת. הרב גורארי' ⁷⁹⁴ נתן לי מאה זלאטעס, וגם הוסיף לי עוד חמישים, כדי אוכל לקחת עמי את אחי המבוגר ממני, כי בלעדיו לא ירשו לי ההורים לברוח. לקחתי מהרבי את ברכת-הפרידה. גם נמסרה לי ממשפחת הרבי שליחות מיוחדת אל החסידים בוילנא, למסור לחסידים בארצות-הברית אודות מציאת דרך הצלה לבית הרבי, וכן על אופן היציאה שדרכו רוצה הרבי לצאת.

בדרך פגשתי את אחד מתלמידי הישיבה, מסרתי לו מה ששמעתי בבית הרבי, והדבר נתפשט אחר כך בין האחרים. כך באו עוד עשרות תלמידים שקיבלו עזרה כספית, וכך ניצלו ת"ל.

תלאות רבות וקשות עברו עלינו ליד הגבול, שם נאסרנו לימים אחדים, ועוד תלאות. אך בסופו של דבר הצלחנו, בע"ה, והגענו לעבר השני, אל העיר הראשונה שהיתה תחת שלטונה של ממשלת ליטא.

אחרי כמה ימים הגעתי לוילנה, לבית הכנסת המפואר של חסידי חב"ד, שהיה מפורסם תחת השם – "אפאטאוו'ס קלויז".

כאשר ⁷⁹⁵ הגעתי לווילנה, מצאתי שם כחמישה-עשר תלמידים שהגיעו לכאן בדרכים שונות [מ]ביאליסטוק. כי בפרשת הדרכים נתפרדו בחשכת הלילה בעת שניסינו לעבור את הגבול מרוסיה לליטא. אני נפלתי אז מהגשר לתוך אמת-המים שחצה את הגבול, והחיילים לא הרגישו בי. יצאתי בע"ה מן המים בשלום, והצלחתי לעבור את הגבול ולהגיע לביתו של איש יהודי בליטא, בטרם הצליחו השוטרים לפגוע בי.

מיום ליום הגיעו עוד ועוד תלמידים מאטוואצק, אשר קיבלו תמיכה מבית הרבי כדי לברוח לוילנה.

שעות ארוכות ישבנו יחד, מדי לילה אחר הסדרים, וכל אחד מאתנו סיפר על התלאות שעברו עליו מאז פרוץ המלחמה, ועל הנסים והנפלאות שאירעו בדרך עדי הגיעו עד כה.

וכן נתן רבינו סכום מסוים, לכל אחד מהתלמידים שנשארו עדיין באטוואצק, כמובא לעיל. אחד מאלו שנשארו אז באטוואצק, ה"ר מנחם זאב גרינגלאס, סיפר על כך בזיכרונותיו:

תצלום 54-2

ה"ר מנחם זאב גרינגלאס

ידענו שבקרוב צריכים לעבור את הגבול, לצאת את פולין לכיוון וילנא. היה זה בכסלו בשנת ת"ש, בשעת כיבוש ווארשא ... הרבי הריי"צ לווה כסף מאיזשהו מקום, ונתן לכל הבחורים (קרוב לשלושים שנשארו באוטווצק) 150 זלאטי (סכום מכובד באותם ימים) בכדי שנעבור הגבול לוילנא.

שמענו אז שישנו האפשרות לעבור הגבול, בדרך לא דרך, לווילנא שהי' אז תחת ממשלת ליטא, והי' אז שקט וכו' – ישיבות כמו מיר וקלעצק הגיעו עד ווילנא – והרבי נתן הכסף כיון שלפעמים צריכים עבור המורה דרך או לשחד וכו'.

אודות התלמידים הראשונים שהגיעו לווילנא, הודיע המזכיר ר' חיים ליברמן (שהי' באותה שעה בריגא ⁷⁹⁶ ), אל ה"ר ישראל דזייקאבסאן, במכתב שכתב לו בי' כסלו ת"ש:

כעשרים בחורים מהישיבה באטוואצק הלכו רגלי והגיעו ב"ה לווילנא.

ה"ר צבי יוסף קוטרלסקי

הוראה זו התפשטה מיד אל התלמידים הנפוצים ברחבי פולין, ועד לביאליסטוק שבצפון מזרח פולין. וכך סיפר התלמיד ה"ר צבי יוסף קוטלרסקי:

בישיבת "תומכי תמימים" למדתי משנת תרצ"ד עד שנת תרצ"ח – כאשר נלקחתי בכח לצבא הפולני.

לפני המלחמה העבירו אותנו עד לגבול הגרמני, לא הרחק מהעיר ראדומסק.

זכורני, כאשר לפנות בוקר של אותו היום בו פרצה המלחמה, שלחו אותי אל הרופא הויטנארי לבדוק את הסוס שלי. כאשר חזרתי ליחידה שלי, לא היה כבר שום זכר לא ליחידה ולא לבסיס, כל העיירה שעל יד הגבול היתה מופצצת, הרוסה ועולה בלהבות, ולא ידעתי לאן לפנות.

בדרכי חזרה מהצבא, נפגשתי עם כמה מהבחורים שלנו שהיו בביאליסטוק ... סיפרו לנו כי הבחורים שלנו נוסעים לוילנא. וילנא היתה כבר שייכת לליטא ... הצטרפתי עם הבחורים בדרכם לווילנא.

הוא סיפר על כל התלאות שהיו להם בדרך הברחת הגבול, המעצרים של משמר הגבול והחקירות, ועד שבסוף הגיעו לווילנא, בחודש טבת. וסיים:

כאן, בווילנא, נכנסתי מיד ללמוד בישיבת "תומכי תמימים", שבהנהלת הרב החסיד רבי יצחק דוב אושפאל ז"ל, והייתי שם כשנה, יחד עם כשלשים וחמשת התמימים.

ה"ר שמואל דוד רייטשיק

אחד מהתלמידים שהיו אז בווארשא, ואחרי ברכת הפרידה מרבינו באור לי"ח כסלו, יצא לדרכו להברחת הגבולות, הוא ה"ר שמואל דוד רייטשיק.

אחרי רוב טלטולים הגיע לווילנא בכ"ט טבת, והסתדר בלימודים בישיבה. ובמוצש"ק פר' תשא, ט"ו אד"ר, הוא כתב דיווח מפורט לרבינו:

בזה אוכל להודיע לכ"ק אד"ש, על גודל הטוב והחסד שעשה ה' עמדי, כי ב"ה אחר כמה הרפתקאות וטלטולים שונים באתי בחזרה לתו"ת דפה בליל כ"ט טבת.

סדר נסיעתי היה כך. אחר ברכת פרידה מכ"ק אד"ש, בליל י"ח כסלו, היינו עוד בפראגא ⁷⁹⁷ , עד מחרת. בליל י"ט כסלו התוועדנו יחד, ואחרי ההתוועדות נסענו יחד לשעדלעץ, וב"ה כי אחר כמה מניעות ועיכובים עברנו הגבול ⁷⁹⁸ בליל כ"ו כסלו. ובליל כ"ט כסלו באנו לסלאנים.

ובליל ל' כסלו התוועדנו יחד עם הת' שמואל זילבערמאן. והנה הוא התעניין הרבה מאוד אתנו, ואסף סכום גדול מעות בעדינו.

(באותו זמן שהיינו שם עסק גם כן מאוד אודות המקוה דשם, שסגרו הבאלשעוויקות ימ"ש ⁷⁹⁹ , וב"ה כי פעולתו יחד עם האב"ד דשם עשת[ה] פעולה, ובעת שנסענו משם כבר הבטיחו לו שיפתחו בחזרה).

ואחר שקבלנו צידה לדרך נסענו בליל ג' טבת ללידא. ובליל ח' טבת נסענו יחד עם התל' משה בערמאן וזעליג דוד זילבערמאן מסלאנים לאשמינא.

ולהיות כי במשך הזמן פסלה הממשלה דשם המעות הפולניות, נסעתי בליל י"ד טבת לגלובאקא. והנה הרב דשם הת' יצחק מאנדעלבוים ⁸⁰⁰ שי' התענין מאוד בזה, ואסף סכום נכון מעות. והנה גם הוא חפצו ורצונו לבוא לכאן, רק שאינו יודע מה לעשות, כי מרגיש עצמו בעל אחראי בעד העיר, ואיך יכול לעזוב את העיר.

ולהיות שהיה בקשה לעבור את הגבול בסביבות אשמינא, נסענו אני והתל' מענדעל טענענבוים, בליל ט"ו טבת, לפאסטאוו, והיינו שם בש"ק אצל הרב דשם ⁸⁰¹ . והנה התל' מענדעל טענענבוים חזר מאמר דא"ח. והנה גם הרב דשם אסף מעות מה בעדינו. ומשם נסענו להאדוצושקא, והיינו שם אצל הח' הערשעל קורלאנטשוק שי'.

ומשם נסענו בכ' טבת לשווענציאן, והיינו שם בביה"ח ⁸⁰² . והנה הח' מנחם מענדל בערלין שו"ב דשם, התעניין אתנו, וב"ה כי אחר כמה הרפתקאות עברנו הגבול ⁸⁰³ בליל כ"ח טבת, ובליל כ"ט באנו לפה.

וב"ה כי מצאנו בפה כמה תלמידים מאטוואצק, והישיבה כבר נסתדרה במקצת. וב"ה כי כהיום הישיבה כבר נסתדרה בסדר מסודר ברוחניות וגשמיות. וגם כבר ניכר פעולתה והרושם שעשתה על שאר הישיבות, וכמה תלמידים מהישיבות שנתגלה להם עולם חדש, באים בכל יום בלילה ללמוד דא"ח, ובש"ק בעת חזרת דא"ח יש עולם גדול מהישיבות. ואנו מקוים כי במשך הזמן תעמוד הישיבה באותה המעמד ומצב שהיתה באטואצק בפרט, ובכלל באותה גובהה הראוי לה. יתן ה' שמהיום והלאה תומכי תמימים יתקיים לנצח, ולא יפסק עד ביאת הגואל בקרוב ממש.

בשבת פ' תרומה התוועד הרמ"ל ⁸⁰⁴ , ודיבר הרבה אודות שמירת הזמן ואודות תעודתינו בתור שארית הפליטה מתומכי תמימים.

בשבת קודש פ' תצוה היה אצלנו אורח חשוב הח' פנחס מינץ מקאוונא, וסעד יחד אתנו בסעודת שבת, וסיפר כמה סיפורים, ובליל ליום ב' התוועד.

ובש"ק העבר התוועדו הרמ"ל והרב ר' שמואל זאלמאנאוו ⁸⁰⁵ בליל ש"ק, וגם היום בשעת הסעודה.

יתן ה' שאהי' תמים כפי הכוונה האמתית, ושאצליח בלימוד הנגלה והדא"ח, ושלא יהיה לי שום מניעות ועיכובים לעסוק בתורה ועבודה, ושאשמע בשו"ט מאת אבי מורי בתוכ"י.

תצלום 54-9

תצלום 54-10

מכתב הרש"ד רייטשיק לרבינו

על כך השיבו רבינו, בכ"ה אד"ר (חי"ד אגרת ה'רסא*):

במענה על מכתבו המודיע שבא ת"ל בשלום לישיבת תו"ת, הנני מברכו בברכה, בברכת ברוך הבא, ובטח קרא את מכתבי להתלמידים ⁸⁰⁶ ומקיים ככל האמור בו. והשי"ת יעזר לו להצליח בלימודו ויהי' יר"ש חסיד ולמדן.

*

אודות הגעתו של התלמיד ה"ר שמואל דוד רייטשיק וחבריו לווילנא, סיפר גם התלמיד ה"ר שמעון גולדמן בזיכרונותיו (כפר חב"ד 751 ע' 49):

זכורים לי הימים בהם הגיעו התמימים הרב ר' יוסף מנחם מענדל טננבוים ז"ל ויבלח"ט הרב ר' שמואל דוד רייטשיק והרב ר' זאב גרינגלאס שליט"א. הרב טננבוים היה מספר כי כאשר הקבוצה היתה צריכה לעבור את הגבול, הרב רייטשיק איבד לפתע את הקשר עם הקבוצה, ואז, תוך שהם צועדים בחשכת הלילה, החל לקרוא בקול "מענדל, מענדל" כשכוונתו לרב טננבוים ... חודש הקשר ובסופו של דבר הם עברו את הגבול ביחד.

תצלום 54-3

ה"ר יוסף מנחם מענדל טננבוים

תצלום 54-4

ה"ר מנחם שמואל דוד רייטשיק

בכ"ח טבת, סיכם המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, במכתבו אל ה"ר משה זלמן פייגלין באוסטרליה:

בדבר מצב ישיבתינו הקדושה, הנה האמת הוא, כי במדינת פוילין אי אפשר הי' להחזיקה עוד, כי הנגישות על התלמידים הם יותר מדאי, ועל כן הוכרחו להעתיקם למדינת ליטא, וחלק התלמידים כבר עלה ב"ה להעתיקם. כמובן עולה זה בקשיים גדולים ביותר, כי מובן אשר ההעברה היא ע"ד האמור כבוד אלקים ⁸⁰⁷ , ועושים תעמולה בזה להביא הדבר לפועל בעזה"י.

אחרי הצלת רבינו לריגא

כאשר הגיעו שלשת התלמידים האלו לווילנא, בכ"ט טבת ת"ש, כבר הי' רבינו בריגא; כדלקמן פרק סג, שרבינו ניצל מווארשא והגיע לריגא, בה' טבת ת"ש.

מיד כשהגיעו שלושה אלו לווילנא, דיווח על כך הרמ"ז גרינגלאס אל רבינו, ורבינו השיב לו בח' שבט (ח"ה אגרת א'קמז):

במענה על מכתבו ממוצש"ק העבר, הנני לברך אותו ואת התלמידים הנעלים מר מנחם מענדל שי' טענענבוים ומר שמואל דוד שי' בברכת ברוכים הבאים, ברוך יהי' בואכם עם אחיכם תלמידינו היקרים לשקוד בתורה ועבודה בשמירת הזמן ובהתמדה גדולה...

בטח כבר כתבתם לתלמידנו אחיהם יחיו שנשארו עדיין במקומות שונים אשר ימהרו לבוא ולא יהיו להם שום מניעות ועיכובים ויתחזקו בבטחונם בהשי"ת שיהי' בעזרם ויצליח דרכם ויבואו לשקוד בתורה ועבודה.

שילחו לי רשימה מפורטת למי כתבו, וירבו לכתוב לעורר אותם כי הזמן יקר במאד.

האגרת נדפסה באגרות-קודש ח"ה אגרת א'קמז, ולא נתפרש שם הנמען; אמנם מסופר אודותה בזיכרונותיו של הרמ"ז גרינגלאס:

לאחרי שבעזה"י הגענו לווילנא קבלתי מכתב מרבינו שהי' כבר בריגא, ובו כתוב בקשה נפשית – לכתוב לכל התלמידים בפולין שביכולתי, שיסעו מיד לווילנא.

במוצש"ק פר' תשא, ט"ו אד"ר, אחרי שהגיע המכתב הנזכר של רבינו אל הרמ"ז גרינגלאס, דיווח התלמיד ה"ר שמואל דוד רייטשיק אל רבינו:

כתבתי מכתבים להתל' נח יצחק ליבערמאן ⁸⁰⁸ , זלמן פייויל בזשעזשינסקי, יעקב לייב מארקאוויטץ, האחים גאלדבערג ⁸⁰⁹ . ומהתל' נח יצחק קבלתי תשובה שהוא בקו הבריאות, ולפי הנראה, להיות שכתבתי לו ברמיזה, לא הבין כהוגן, על כן כתבתי לו שנית יותר מפורש.

אצל הגבול נמצאים התלמידים באשמינא, התלמיד שלמה משה אייזענבערג, יוסף סאבאל, יעקב פרידמאן, בן ציון שעכטער, מאיר גלוקסמאן (כבר שלחנו להם מעות). בלידא נמצאים התל' לייבול קראמער, נחמן קראנענבערג. ובשווענציאן נמצא התל' חיים טובי' קאזלאוויטש, וגם התל' מאיר הענדיל נסע להגבול דרוסיא ⁸¹⁰ .

גם קבלנו מכתב מהר"מ ⁸¹¹ שי' המודיע, כי התל' שמואל ארבעס ונטע מאנדעלמילך נסעו להגבול, יתן ה' שיבאו בקרוב ממש בשלום בלי שום מכשול.

עתה נתעורר אצלינו הצעה, אפשר יסע אחד מאתנו על עבר הגבול, ויראה שאותם שנמצאים שם אצל הגבול, ובכלל כל התלמידים הנמצאים, יבואו למחנינו. ובפרט שיראה שהחסיד הת' חיים מאיר ליס ⁸¹² יבוא לכאן, שנצרך לנו בהישיבה, בפרט עתה שהרב ר' שמואל זאלמאנאוו שי' נוסע מאתנו ⁸¹³ . רק שאין אנו יודעים מה לעשות, כי הרי התל' יצחק מענדל גלוקסאהן ⁸¹⁴ היה כאן ועבר חזרה הגבול בשביל ענינים כאלו ⁸¹⁵ , ועד היום לא היה ממנו שום ידיעה ⁸¹⁶ .

התל' מנחם שמואל דוד רייטשיק

לערך באותם הימים רשם המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין את רשימת התלמידים שבישיבה, כדלקמן בסמוך, ומוסיף בסופה:

ובמשך החדשים כבר עברו תלמידים שונים שבאו והלכו להם.

ועוד בדרך מתלמידי אטוואצק בחבל רוסיא החדשה, נחמן קראנענבערג – ווישקוב. שלמה משה אייזענבערג – קינסק. יצחק מענדל ליס – ווישקוב (תפוס עדיין). מאיר גלאזמאן – סטאפניץ.

כעבור ימים אחדים, בי"ט אד"ר, דיווח ה"ר מנחם זאב גרינגלאס לרבינו:

קבלתי מכתבים מהת' אלעזר שטיינמאן שי' משידלובצה, ומהת' יאיר שי' בארנשטיין מסוכעדניאוו, ושואלים דרך הנסיעה, ואם כ"ק מסכים לזה, והשבנו להם כפי מכתבי כ"ק אד"ש.

וגם קבלתי עכשיו מכתב מהת' חיים מאיר בוקיעט מכמיעלניק שי'.

כתבנו לפאציאנאוו להר' משה אהרן שי' מארגעל, שיעורר את התל' מר קלמן גראשעפס שי', ואת התל' מר אברהם טובי' סטאפניצקי שי', ותלמידי המכינות והכתות אשר נמצאו שם, שיבואו תיכף.

גם כתבנו ללודז להת' קלמן מינקאווסקי שי', שיקח עמו את התל' מר שלום ראזענמוטער שי', והתל' מר נחמן מאנעל שי', ושאר התלמידים, ויבואו לפה.

גם כתבנו לעוד מקומות שונים. יתן השי"ת שיבואו כולם בקרוב לתומכי תמימים, ולא יהי' להם שום מניעות ועיכובים כחפץ וכברכת כ"ק אד"ש שליט"א.

ה"ר חיים מאיר בוקיעט

את כל הנ"ל סיכם התלמיד ה"ר מנחם זאב גרינגלאס בזכרונותיו:

כתבתי הרבה מכתבים להתלמידים שידעתי כתובתם, ומהם התמים חיים מאיר בוקיעט בחמילענק, חיים מאיר בוקיעט הי' בן יחיד, והי' קשה להוריו להרשהו ללכת, אבל הרי כך צוה רבינו, ונסע והגיע אלינו בווילנא, כמעט כל אלו שנשארו בפולין נהרגו על ידי הנאצים ימ"ש.

אודות בריחתו של הרח"מ בוקיעט מחמעלניק לווילנא, סיפר התלמיד ה"ר יוסף גולדשטיין, מנהל הסניף מישיבת תומכי תמימים בחמעלניק:

בחורף ת"ש הגיעני גלוי' כתובה בפולנית בידי הבחור התמים [צבי] יוסף קוטלרסקי מווילנא (כעת ⁸¹⁷ מזכיר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בברוקלין), בו כותב שהסבא מבקש שכל נכדיו יבואו לווילנא. הבנתי מיד שהכוונה לאדמו"ר, ואכן התחלתי לשדל תלמידים לנסוע לווילנא.

מעניינת אפיזודה אחת עם הבחור חיים מאיר בוקיעט תושב חמעלניק. הוא למד בתומכי תמימים אטוואצק, וכאשר פרצה המלחמה חזר לביתו. הי' בן יחיד להוריו, ועל כן, אף שהוא ואביו הסכימו לנסיעה, עדיין היתה הבעי' לקבל הסכמת אמו, עד שהוחלט אצלנו להעלים ממנה, ולומר שנוסע לקרבת מקום וכו'.

הבחור הצליח לעזוב את העיר, ועל ידי הרפתקאות רבות הגיע לווילנא, שהיתה אז מקום מבטח לפי ערך.

זכורני שבסוף חורף תש"א בעצומם של ימי הרדיפות, הגזירות והעינויים שסבלנו מן הצורר הגרמני, קבלה אמו של הבחור חבילה קטנה מבנה, וכותב שנמצא במקום מבטחים קרוב ליפאן. אין לתאר ולשער שמחתה ואושר פניה במה שבנה יחידה לא נמצא אתם בסבלותם והינו במקום מבטח ⁸¹⁸ , לא הפסיקה להודותינו על הטובה שגמלתי' וכו'.

הבחור הנ"ל הגיע סוף סוף לארה"ב, על ידי השתדלות האדמו"ר, וכעת משרת כר"מ בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בברוקלין.

*

עוד אחד מהתלמידים שהגיעו במשך החורף ללמוד בישיבה, התלמיד דוד בעלזיצקי, כתב אל רבינו בריגא:

בזה הנני להודיע אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, כי באתי בשלום אל ישיבת תו"ת בעי"ת וילנא, ולומד הנני בהשיעור של הכתה. עיר מגורי הוא באטוואצק, ואבותי נשארו שם ... עד כאן הי' פרנסתם מכביסת לבנים של תלמידי ישיבת תו"ת באטוואצק.

רשימת התלמידים בווילנא

בארכיון נמצא תצלום רשימת התלמידים שלמדו בישיבה ב31 לינואר 1940 (כ"א שבט ה'ת"ש), ורשומים בו 43 תלמידים.

תצלום 54-5

רשימת התלמידים – חורף ת"ש

עוד נמצאת רשימה מפורטת של 35 תלמידים, בארכיון המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין שבספריה, בה רשום גם מקום מוצאם, גילם, ומתי הגיעו לווילנא, ואלו שעדיין על הגבול.

תצלום 54-6

תצלום 54-7

רשימת התלמידים

רוב התלמידים שברשימה הזאת ניצלו אחר כך דרך רוסיה יפאן וסין, אבל לא כולם.

התקציב להצלת התלמידים

אודות החלטתו של רבינו, לא לשקוט ולא לנוח עד שיציל את תלמידי ישיבת "תומכי תמימים", הוא סיפר במכתב כללי מחודש ניסן ת"ש (ח"ה אגרת א'קפא):

אין יענע גרויזאמע שטונדען, ווען איך מיט מיינע הונדערטע תלמידים פון מיינע ישיבות "תומכי-תמימים ליובאוויטש", האבען זיך געפונען אין ווארשע אונטער א האגעל פון באמבעס און קוילען, אויסגעשטעלט צו די גרעסטע סכנות נפשות, און צוזעהענדיק די שרעקלעכע גרוילען, צרות און ליידען, און טאג-טעגלאכע לעבענס געפאר, האב איך זיך געשטעלט אלס מיין לעבענס אויפגאבע, אז ווען השי"ת וועט מיר העלפען ארויסצוראטעווען זיך פון דארטען, וועל איך ניט רועהן ביז איך וועל טאן אלעס וואס איך וועל קענען צו מציל זיין די ליעבע טייערע תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראה, וועלכע זיינען פארבליעבען דארטען.

בהגיע רבינו לריגא, כתב לר"י דזייקאבסאן בי"ד טבת (ח"ה אגרת א'קלג):

בדבר הישיבה כותב חתני הרש"ג שי', וצריכים השתדלות והתעסקות לעשות תעמולה גדולה לקבץ אותו הסכום הדרוש לסילוק החובות שהוצאתי במשך ארבעת החדשים הללו, ועל העתקת חלק התלמידים שי' לליטא, וחלק שעוד צריכים להעתיק, ובשביל ההוצאות עדיין לא העתיקום, וההוצאות להחזיקה בליטא – נוסף על ההוצאה באטוואצק ווארשא ולודז, ובטח ימלא הכל בדיוק כפי אשר כתב לו חתני הר"ש שי'.

ובאותו יום כתב להרב ד"ר יונג (ח"ה אגרת א'קלו):

בעמל רב ובהוצאה מרובה עלה בידי בעזה"י להעתיק לליטא חלק מהישיבה המרכזית שלי תומכי תמימים באטוואצק, וחלק מאת המחלקות בווארשא, לאדז, קאלושין, חעלם ועוד, וחלק גדול עוד נשאר בפולין מחוסר אמצעים אצלי להעתיקם, והתלמידים שי' הם שם בסכנה גדולה, יחוס השי"ת וירחם עליהם ויתן לי היכולת להביאם בקרוב ממש לליטא צלחה.

פניתי על ידי חתני הרב ר"ש שי' גורארי' אל הדזאינט באיראפא בבקשת עזר על העתקת הישיבות שלי מפולין לליטא בסך ארבעת אלפים דוללר, כן פניתי בנדון זה בתלגרמה אל הדזאינט בנויארק, ובזה הנני פונה לידידי שי' אשר יואיל נא לתמוך את בקשתי האמורה שתתמלא בהקדם האפשרי.

יחד עם זאת כתב מברק, אל הר"י דזייקאבסאן והר"ש לויטין, בכ"ו שבט (תרגום מאנגלית):

פניתי במברק לטרופר, לתת עזר לחג הפסח 5000. להוצאות הצלת 200 מתלמידי הישיבה 4000. ולהוצאות הצלת 6 רבנים ובני ביתם לארה"ב 5143. קבלתי מענה מטרופר, השקפתו לדחות מילוי בקשה זו, והוסיף שמחכה להחלטת נ.י. בזה. נא להיפגש דחוף עם רוזין, לדרוש מאתו להשפיע על הדזוינט לתמוך שלושת בקשות הנ"ל במילואן. תתאמצו תעשו כל אשר ביכלתכם. גם תבקשו את עזרתו של קרעמער והרב יונג בשמי. הודיעו במברק התוצאות.

שניאורסאהן

תמונה 54-8

מברק רבינו