הסניפים בדאנקרא וליווענהאף

הסניפים בדאנקרא וליווענהאף

הסניף בדאנקרא

כבר נזכר לעיל פרק מד, אודות הסניף בעיר ריגא שבלטביא, שנוסד בשנת תרצ"ב, ואשר התקיים – רק בשנת תרצ"ב, ואשר חזר ונפתח בשנת תרצ"ט.

בשנים תרצ"ו-ח, נוסד סניף נוסף מהישיבה תומכי תמימים בעיירה דאנקרא שבלטביא, שנקראת גם: גאסטיני:

כבר בשנת תרצ"ו נוסדה בעיר ישיבת חב"ד, אחרי פטירת הגאון הרוגוטשובי, ונקראה על שמו "זכרון יוסף" ⁷⁶³ .

הישיבה התנהלה ע"י רב העיר ה"ר ישעי' חנוך ברכהן (או ברכהמן).

תמונה 50-1

ה"ר ישעי' חנוך ברכהן (ברכהמן)

תצלום 50-2

חותמות ה"ר ישעי' חנוך ברכהן, והישיבה בגאסטיני

ב"לטביה בתי כנסת ורבנים" (ריגא תשס"ה) ע' 224 כותבים, שהוא נולד בשנת עדר"ת בליוואני ⁷⁶⁴ , ואשר היה רבה של גוסטיני מ-11 בינואר 1935 (כ"ו טבת תרצ"ה).

ושם ע' 71 מסופר שבעיירה היו שני בתי כנסת חסידיים ושנים למתנגדים.

*

עדיין לא נזכר כאן הקשר בין הישיבה הזאת לבין רשת הישיבות תומכי תמימים.

בח' אלול תרצ"ז כתב רבינו אל הרב רפאל הכהן, רב קהלת חב"ד בריגא, וחותנו של הרב ברכהן הנ"ל (ח"ד אגרת תתקמ):

אודות ישיבת דנקרא, בודאי מוכרח הדבר להביא תלמידים מליטא, אשר בזה, בעזה"י, יעוררו רגשי חבת התורה גם בנוער הלעטלאנדי.

כעבור חצי שנה, בג' שבט תרח"ץ, כתב רבינו אל החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז מריגא (ח"ד אגרת תתקעה):

תודה רבה עבור בשורת המתנה בשביל מכינת תומכי תמימים בדאנקרא, מאת הגביר וועסטערמאן שי', על ידי השתדלותו של ידידינו היקר באנשים, שר החסד, בעל מדות תרומיות וו"ח אי"א ה"ר מרדכי דובין שי'.

הישיבה קטנה בליווענהאף

אין לנו תאריך מדויק לפתיחת הסניף בליווענהאף (ליוואני). אמנם כבר לפני זה יסד רבינו ישיבה קטנה בעיר, ועוד לפני כן השתדל רבינו להרחיב את שיעורי הלימוד לצעירים – בשם תפארת בחורים, וחברת יבנה:

בחורף תרצ"א ביקש רבה של העיר ה"ר אברהם בנימין טייץ, אצל רבינו, שישלח לשם מי שילמד עם הצעירים. רבינו חשב לשלוח לשם את ה"ר יעקב לנדא ⁷⁶⁵ , וכתב אליו בו' טבת תרצ"א (ח"ב אגרת תקטז):

יש מחשבה אודות עיר ליווענהאף, אשר נחוץ שם בשביל תפארת בחורים, אחד שילמוד עמהם ולסדרם. ובזה נפלאת היא העיר ליווענהאף משארי העירות, שהם נשמעים, ואפילו הבע"ב מתאספים ורוצים לשמוע בלימודים, והרה"ג טייץ שי' הוא איש נכבד, רק שבעצמו איננו איש דברים, וחפץ מאד שיבא מי שהוא שיוכל לדבר ולהשפיע.

באותה שנה התחיל בנו ה"ר פנחס מרדכי טייץ להתכתב עם רבינו (ראה ח"ב אגרת תקלד), ובחודש סיון ביקר אצל רבינו בריגא (ראה חט"ו אגרת ה'תעח), וסיפר אודות הלימודים עם הצעירים, שהתאגדו בחברת "יבנה". בכ' סיון כתב רבינו, אל חברה "יבנה" אשר בעי"ת ליווענהאף יע"א (חי"ז אגרת ו'רפט):

שמחתי מאד לשמע מאת ידידי הנכבד והנעלה מר מרדכי פנחס שי' טייץ מהתיסדות חברת "יבנה", במטרה לאגד את הצעירים ללמוד תנ"ך, קשו"ע משניות ואגדה, ולעורר בהם הרגש פנימי בשמירת התורה והמצות. והנני בזה לברכם כי יהי' השי"ת בעזרם ואגודתם תתרחב ותתעלה ויתרבה מספר החברים, ויהיו למופת בקרב צעירי אחב"י, ה' עליהם יחיו, וישפיע השי"ת לכל אחד ואחד מהחברים בתוך כלל אחב"י שי' שפעת חיים וברכה מרובה בכל מעשיהם.

בחודש תמוז נסע רבינו מריגא לווארשא, כדלעיל פרק טו. יחד אתו נסע ברכבת הרפ"מ טייץ, ואז הציע לו רבינו להרחיב את הלימודים בחברת יבנה, ולהשתדל גם לפתוח ישיבה בעיירה (ראיון שנתן לכפר חב"ד 156 ע' 16. ימי מלך ח"א ע' 343).

שוב כתב לו רבינו בכ"ז מנ"א (חי"ז אגרת ו'רצט):

מעת נסעי מריגא, מהתחלת תמוז העבר, לא שמעתי ממנו כלום, רק מרחוק ממקומות שונים שמעתי מהנעשה בליווענהאף וקרייצבורג, והייתי חפץ לדעת יותר בפרטות מהנעשה, ובבקשה לכתוב לי הכל בפרטות.

בכ"ה ניסן תרצ"ב, כתב אליו רבינו, הן אודות הרחבת המוסד "יבנה" והן אודות פתיחת הישיבה בליווענהאף ⁷⁶⁶ :

מכתבו מחוהמ"פ נכון הגיעני, ושמחתי מאד מזה שכותב בדבר מצב הענינים, וימים אלו הי' אצלי ידידנו מר חאדאקאוו ⁷⁶⁷ שי', ודברתי עמו אשר הי' נחוץ לאחוז הצעדים בהנוגע לחיזוק מוסדות תפארת בחורים (יבנה)...

נהניתי מאד מהידיעה דבר האפשרות ליסד ישיבה קטנה במחנו, והנני חושב אשר היו נגשים ליסד בפועל ממש, היתה ההוצאה נמצאת, הן מהעיר והן מהסביבה, ובענינים כאלו מוכרח תמיד להיות הצעד הראשון באופן של מסירות נפש ובעבודה בכחות חזקים.

הוא אמנם יסד שם את הישיבה, ואז כתב רבינו אל קהלת ליווענהאף (חי"ז אגרת ו'שכו):

שמחתי לשמוע מהתעוררותם הטובה לייסד ישיבה במחנם הט', והצעירים שיחיו המעוררים והמשתדלים בזה, ובחזוק מוסדי הלימוד והיהדות ראוים לברכה בגו"ר.

ובזה הנני פונה אל כבוד הרה"ג ⁷⁶⁸ שליט"א וכל הקהל הקדוש יצ"ו כי יתחזקו בהחזקת הישיבה אשר בגללה יתברכו ברוב טוב, ויהי' נועם ד' עליהם בגו"ר.

וכעבור איזה ימים כתב אל הרמ"פ טייץ (חי"א אגרת ד'רמח):

מכתבו נתקבל מי' לחודש זה ⁷⁶⁹ , ושמח מאד שב"ה יש ז"ך תלמידים. והשי"ת יצליח והישיבה תתפתח.

כמו כן מספר על פתיחת הישיבה הזאת, ה"ר אברהם גודין מריגא (ראה בטאון חב"ד 33. ימי מלך שם).

למעשה הוא החזיק את הישיבה רק שנה אחת לערך, כי בשנת תרצ"ד נסע לארה"ב בשליחות ישיבת טלז, ושם התחתן, והתמנה לרבה של עליזאבעט בניו-דזערסי.

יסוד סניף תומכי תמימים

לערך בשנת תרצ"ט יסד רבינו שם את הסניף מישיבת תומכי תמימים. ישיבה זו נזכרת באגרותיו של רבינו ושל ה"ר ישעי' חנוך ברכהן, כדלקמן.

אחרי שהמלחמה התחילה, ואחרי שרבינו הגיע לארה"ב, מצא רבינו דרך להעביר 1200 דולר אל החסיד ר' מרדכי חפץ בריגא, ובאדר"ח אייר ת"ש, כתב לו איך לחלק המעות (חי"ב אגרת ד'שצא):

להרב ברכהן שי' הבטחתי מאה לאט לחודש בשביל ישיבת דאנקרא, וחמשים לחדש, מניסן ואילך, בשביל ישיבת ליווענהאף.

הרב ישעי' חנוך ברכהן ניהל את שתי הסניפים האלו בלטביא, ובערב חג השבועות ת"ש, דיווח אודותם לרבינו, ואף אישר בסופו את קבלת התמיכה 50$ עבור הישיבה בליוואני:

תצלום 50-3

דיווח ה"ר ישעי' חנוך ברכהמן לרבינו

אודיע על דבר מצב הישיבות, כי ת"ל עלה בידינו, אחרי עמל ויגיעה רבה, ליסד הישיבה קטנה בליוואני, ושמה נסעו הת' מר צבי כהן ⁷⁷⁰ ומר שלום בער אשעראוו ⁷⁷¹ שי'. תלמידים נתאספו שמה מריגא ומסביבות.

בעיר פרייל לא הי' בידינו לייסד, כי לא הי' מי שיסע, וסיבת הכסף, כי אין לנו.

ומהועד מאומה לא יצאה, כי כל אחד סילק את עצמו. ונסינו לעשות ועד אחר, מהאנשים האלו, הרה"ח ר"י גורויץ ⁷⁷² שליט"א, רא"ח אלטהויז, ר' זלמן דובין, ר' יעקב גורויץ, ור' מרדכי פינסאן. רק לפועל עוד לא ראינו ברכה, וכמעט שאבדתי התקוה עליהם, ולא ידעתי מה לעשות.

ההוצאה בליוואני נתגדל מאד, ובאופן אחר אי אפשר בהחלט...

עתה על דבר מצב הישיבה בדאנקערא, הר"י הימלשטיין ⁷⁷³ התיישב כבר עם ביתו ת"ל. עצם הישיבה נסתדרה בזמן הזה בציור נכון. שבעה תלמידים מהשיעור עברו ללמוד בפני עצמם בקיבוץ, ולכן עתה מספר התלמידים כ"י עולה למנין וחצי. כמספר הזה נמצא בשיעורים. קטנים של התחלת גמרא לעת עתה אצלינו בכלל אין, כי גם בשיעור הקטן המ[ה] לומדים גמרא עם כל התוס'. דא"ח לומדים בזמן המוגבל ג' שעות ביום, והמ[ה] מחולקים בב' כיתות, קיבוץ הישיש והקיבוץ הצעיר. הצעירים לומדים לקוטי תורה והישישים דרך מצותך. בכל ש"ק אחד מהתלמידים חוזר מאמר דא"ח...

עתה בדבר מצבה הגשמי, אין מילה בלשוני, ופשוט איני יודע איך יתנהל על להבא, כי אין תומך ומחזיק ומתעסק, כשאני וגם הר"מ דובין נ"י, ששנתיים החזיק בחלק ראוי, והי' לתמיכה הגונה, אף שגם על זה לא הספיק לנו, און מיר האבן זיך גימאטערט יותר מכ[חתי]נו, מכל מקום הי' לתמיכה בעת צרה. ועתה בהתחלת הזמן סילק את עצמו גם מזה, מה לעשות ...

אפנה להוד כ"ק, אף שאיני יודע אם בידו זאת להשתדל לטובתנו, שלא יתמוטט ח"ו בנין תורה היחידי במדינתנו, במקום שלומדים תורה וחסידות...

סך של 50 ספרים ⁷⁷⁴ מר"מ חפץ יחי' קבלתי על חשבון ליוואני.

רבינו השיבו בה' תמוז (חי"ב אגרת ד'תכו):

במענה על מכתבו, נהניתי במאד לשמוע משלומו ומשלום התלמידים שי' בדאנקרא וליוואני. יפרוש גיני בשלומם הטוב ויגיד להם ברכתי שיחזק השי"ת בריאותם ויצליחו בלימודם ויהיו יראי אלקים חסידים ולומדים, ולרגלם יתברכו הוריהם יחיו וכל העוזרים ותומכים בידם. יפרוש גיני בשלום המורים ומדריכים ידידיי יחיו, וימסור להם את ברכתי שיהא השי"ת בעזרם בגו"ר.

אחד מהתלמידים באותה שעה הי' התלמיד שמואל ליב, בנו של המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, אשר כתב על כך ברמז אל רבינו, בכ"ח מנ"א:

אונזער זון ש' ארי' ליב איז שוין א פאר חדשים געווען צו גאסט בא רפאלס איידים.

עוד אחד מהתלמידים בסניף זה, הי' ה"ר נטע ברכהן, אחיו של ראש הישיבה ה"ר ישעי' חנוך הנ"ל.

ב"לטביה בתי כנסת ורבנים" (ריגא תשס"ה) ע' 229 כותבים, שראש הישיבה בדאנקרא היה ה"ר הלל הורביץ, בנו של ה"ר יצחק מתמיד, וגיסו של ה"ר ישעי' חנוך ברכהן (שניהם היו חתני ה"ר רפאל כהן הנ"ל), כדלעיל פרק יג.

איחוד שלושת הסניפים בריגא

בתחלת תשרי תש"א נעשה המצב בדאנקרא קשה מנשוא, ואז עברה הישיבה לריגא, ובזה התאחדו שני הסניפים האלו, עם הסניף שנפתח בשנת תרצ"ט בריגא, כדלעיל סוף פרק מד.

סיפר על כך ה"ר ישעי' חנוך ברכהן, במכתבו שכתב לרבינו, בו' תשרי תש"א (מוסווה, מיראת הצנזורה):

תצלום 50-4

דיווח ה"ר ישעי' חנוך ברכהמן לרבינו

ת"ל בעד החיים והשלום אשר אותנו כלנו, כן יכתבנו ויחתמנו אלקים חיים לנו שנת חיים וברכה ושלום גאולה וישועה, ויראו עינינו וישמח לבנו יחד בישועת ה' שהיא כהרף עין.

הנה בני ⁷⁷⁵ שי' כלם בקו החיים והשלום, והמ[ה] בריאים וחזקים. נצטערתי קצת, כי המ[ה] עזבו אותי וילכו לריגא להמשיך לימודם, כדי לקיים מצות עשה של הזמן גרמה, ועתה בקשו אותי שגם אני אסע אצלם, וקשה לי לעזב עירי, אף שרצוני מאד הי' להיות יחד [ע]ם מחמודי נפשי, ולכן לא ידעתי מה לעשות.

ובד"כ לא ידעתי איך אוכל להחזיקם בעת כזאת, רק פניתי למו"ר שיהי' לי לעזר, כדי שבני שי', שהמ[ה] גם בניו, יוכלו להמשיך לימודם ולהשכיל בינה.

כך אין חדשות, והמחדש בטובו יחדש עלינו ישועות ונחמות.

אקוה לתשובה מהירה או בהירה, תל[מידו]

ישעי' חנוך הכהן

שוב דיווח בי"ח מ"ח תש"א, אודות בן הנולד לו, ונקרא שמו מאיר יהודה, ומוסיף לספר על תלמידי הישיבה שעברו לריגא:

על דבר יתר בני, הודעתי שהמ[ה] לומדים עתה בריגא, ונסתדרו היטב בלימודם, ורק עלי להחזיקם.

אשר בתחלה בכלל לא רציתי להסכים על זה, מב' טעמים, א' דאם כן עלי לעקר דירתי מעירי ... ב' מי יכול לקבל על עצמו להחזיק בנים גדולים בזמן הזה, ואפילו קטנים, אף כי לא יחסר לי מאומה, מ"מ עול גדול הוא יותר מכחתי. וזה שאלתי עצתו בזה, ולא קבלתי מענה.

רק לעת עתה התגברו אהבת אב על בניו, כי מים רבים לא יוכלו לכבות, ולא עזבתים, והנני תומך אותם כראוי כברכת ה' לי, וגם דירתי לא עקרתי משם, ולעתים קרובים אני שב ⁷⁷⁶ .

ועתה יש לי תקוה טובה, אשר ה' בחסדו הגדול לא יעזבני, ובני שי' היקרים יוכלו להמשיך לימודם בלי מפריע, עתה שנתנה החפש ללמד ולהשכיל כרצון איש ואיש ⁷⁷⁷ ... בפרט שעתה כל עבודתי אצל אחד, לא בב' מקומות כמו קודם ⁷⁷⁸ ... אוכל להמשיך עבודתי ולהחזיק משפחתי הגדולה ת"ל, ועתה נולד ל"ה ⁷⁷⁹ , ועוד יתוסף אי"ה.

*

באותה שעה שעברו התלמידים לריגא, בט"ו כסלו תש"א, כתב רבינו אל ה"ר משה פנחס כץ (ח"ה אגרת א'שי):

נחוץ הדבר לסדר אשר בכל שבוע ושבוע, תמידים כסדרם, לבא בכתובים עם התלמידים שי' בווילנא ריגא ופולין, ולהודיעם מהנעשה כאן, ולבקשם להודיע מהנעשה אתם בגשמיות וברוחניות.

ובאגרת ד' ניסן תש"א כתב רבינו (ח"ה אגרת א'שצב):

היתה לנו ישיבה גדולה בעיר דאנקרא.

*

רשימה מלאה של תלמידי שלושת הסניפים האלו שבלטביא, ריגא דאנקרא וליווענהאף, לא הגיעה לידינו.

אמנם בתחלת שנת תש"א הצליח רבינו להשיג 127 ויזות לארה"ב, עבור מבחר התלמידים בישיבות תומכי תמימים באירופה הכבושה; חלק מהם – עבור תלמידי הישיבה בלטביא, כדלקמן פרק נז.

אלא שהם לא הורשו לעזוב את אירופה, ורובם ככולם ניספו בשואה, הי"ד.

בערב תשעה באב תש"א, נהרגו יהודי דאנקרא (גוסטיני) על ידי הנאצים ימ"ש ("השמדת יהודים בלטביה" ע' 198).

לרבינו לא נודעו פרטי הדברים, והוא שואל אודותם בהסוואה, בכ"ג אדר שני תש"ג (חי"ד אגרת ה'שו):

זוכט זיינע בעקאנטע ... חאטשען [הימלשטיין] דאנקרע, און רפאל'ס איידעם [ה"ר ישעי' חנוך ברכהן].