הסניף בקאלושין

הסניף בקאלושין

כבר נזכרו לעיל פרק לח, רשימות שונות של סניפי הישיבה בעיירות, שבהם נזכר גם הסניף בקאלושין. כמו כן הובא שם מה שכתב רבינו, בי"ד כסלו ת"ש: "בעמל רב והוצאה מרובה עלה בידי בעזה"י להעתיק לליטא חלק ... מאת המחלקות בווארשא, לאדז, קאלושין, חעלם ועוד". וכן הדיווח שנדפס בהפרדס, כי בסניף בקאלושין למדו 60 תלמידים.

הישיבה הזאת נוסדה בשנת תרח"ץ. בקיץ תרצ"ט למד במחלקה זו התלמיד ה"ר שמעון גולדמן, שסיפר בזיכרונותיו (כפר חב"ד 617 ע' 40):

כשמלאו לי 13 ונעשיתי בר-מצוה, למדתי בישיבת ליובאוויטש בעיירה קאלושין הסמוכה לשעדליץ ⁷⁶¹ , שמנהלה היה הרה"ח ר' לייב קרעמער (היום ⁷⁶² מנהל ישיבת "תומכי תמימים" במונטריאל).

תצלום 49-1

ה"ר ארי' ליב קרעמער

ועוד סיפר בזיכרונותיו (שם 746 ע' 57):

המגיד-שיעור בישיבה היה, ככל שאני זוכר, בנו של הדיין מקאלושין. הוא היה אברך יקר בעל מזג טוב ובעל מידות טובות, למדן מופלג ואברך חסידי.

באותה שעה למדו בישיבה מסכת פסחים, ואנחנו התלמידים אהבנו לשוחח עמו בלימוד, לשאול אותו פשט ולשאת ולתת אתו. הדיבור אתו בלימוד הסב לנו עונג רב.

המזון שלנו בימי לימודיי בישיבת ליובאוויטש בקאלושין היה מבוסס על אכילת "ימים" (כפי שנהגו אז התלמידים של שאר הישיבות).

ועל פיזור הישיבה בימי המלחמה המשיך לספר (שם 748 ע' 35):

בשבוע הראשון לפרוץ המלחמה, ישיבת ליבאוויטש בקאלושין שבה למדתי היתה עדיין פעילה ... המשיכה לשמור על סדר הלימוד. כעבור שבוע התברר שהצבא הגרמני מתקדם בצעדי-ענק, ואז הרב קרעמער ושאר חברי ההנהלה הכירו בעובדה שהשעה הוא שעת חירום, ומדובר במלחמה שלא תימשך רק שעה אחת או יום אחד.

מאחר שבישיבה היו נערים מערים שונות, וההנהלה לא מסוגלת לשאת באחריות לגורלם, הוחלט לפזר את הישיבה ולהורות לתלמידים בני הערים האחרות לנסוע לבית הוריהם. בין אלו הייתי גם אני, ושמתי פעמיי הביתה לשעדליץ, אל הורי, אחיי ואחיותי.