הסניף באטוואצק

הסניף באטוואצק

מכינה זו נוסדה בשנת תרפ"ו, והתקיימה עד תחלת קיץ תרפ"ז.

אודותה סיפר מייסד המכינה הזאת, ה"ר מאיר בליזינסקי, במכתבו שכתב בי"ג שבט תשל"ז, לנכדו הר"ש העבער ⁶⁵⁶ :

התחתנתי בר"ח ניסן תרפ"ו, באותו היום שנהייתי בן תשע עשרה.

באתי לאוטווצק, עיר חדשה שלא הכרתי הרבה אנשים בה, אבל הי' שם חבר שלי מישיבה, שהתחתן שנה לפני, שמו הי' שלמה צילעך ⁶⁵⁷ .

תמונה 39-1

ה"ר שלמה צילעך

עוד בשבעת ימי המשתה אמרתי לחברי זה, שאני לא באתי לאוטווצק רק לשאוף האויר הצח שלה (אף שהייתי חולני, והצטרכתי מאד האויר שלה), אלא אני רואה מחובתי להקים ישיבה באוטווצק, ובקשתי את עזרתו בזה.

והוא סיפר לי שיש בעיר בחור אחד, מאלו שחזרו מרוסי' (שמו הי' נפתלי צוקר), וברוסי' הכיר אנשי חב"ד ונעשה אוהד לחב"ד (כי במלחמת עולם הראשונה הרוסים גרשו הרבה יהודים מפולין לרוסי', ואחרי המהפיכה ברוסי' חזרו לפולני'), והבחור הזה אסף כמה נערים מהעיר ולומד אתם והם משלמים לו.

עלה בדעתי שזה יכול להיות גרעין להקים ישיבה. בקשתי אותו שישלח לי את הבחור הזה. כשבא אלי אמרתי לו כוונתי, ושאני מוכן לשלם לו משכורת שיצא יותר משאסף מהתלמידים, ואני רוצה להוסיף עוד שתי כתות, אחת גבוהה מכיתתו, וכתה אחת נמוכה מכיתתו, ואני מוכן לעמוד בכל הוצאות הישיבה, ואני אנהל אותה לפי רוח חב"ד, דהיינו שעם הכיתות הגבוהות ללמוד גם תניא וחסידות, ועל כן צריכים לפרסם בעיר וסמוכותיה שיבואו תלמידים להרשם בכתות הנ"ל. וכך הי', שתיכף אחרי חג הפסח תרפ"ו נפתחה הישיבה בת שלשה כתות באוטווצק בבית המדרש רינדורף.

בכתה הגבוהה היו נערים בני שש עשרה בערך, למד אתם [ר' נחום] אביו של ר' ישראל איידלמן (סגן ראש העיר של פתח תקוה עתה, ושבנו ⁶⁵⁸ הוא תמים ולמד אצלינו), והוא בעצמו גם כן למד בכתה זו, והאמצעית שבגיל 14 למד אתם הבחור הנ"ל, ובכתה הנמוכה שבגיל 13 למד אתם חברי הנ"ל ר' שלמה צילעך. ואני בכל ערב למדתי תניא עם הכתה הגבוהה, והייתה מאוכלסת עם בעלי כשרונות בערך.

מצבי אז, הי' לי נדוני' כשלש מאות $ בערך, שבתקופה ההיא הי' סכום ניכר בערך, וגם הייתי סמוך על שלחן חותני שנה תמימה, וגם אז לא חשבתי משום דבר בעולם אלא רק איך למלאות תפקידי בתור תמים, שהיא הפצת מעיינות החסידות בעולם.

המצב הכספי הי' שבערך חצי ההוצאות נכנס מתשלומים של התלמידים, וחצי השני נסעתי לורשה להנהלת תו"ת בורשה, והודעתי להם שהקימותי ישיבה באטווצק, ובקשתי מהם שהם יכסו לי החסר לי לתקציב, והם הבטיחו לי וקיימו, אבל בינתיים הצטרכתי לכסות מכיסי.

וכך התנהלה הישיבה על מי מנוחות. אבל עלה בדעתי, למה לא לשתף את אנשי העיר בענין? ושהם ישתתפו גם בהוצאות. על כן בקשתי את הבחור הנ"ל שימסור לי רשימה של נכבדי העיר, והזמנתי אותם לאסיפה והסברתי להם שצריכים להקים וועד שיחשוב על ענינים כספיים של הישיבה.

עוד ממשיך לספר שם על הקשיים שהיו במשך הקיץ, ואשר נסע לווארשא לדון בזה עם הנהלת הישיבה תומכי תמימים:

ונסעתי לורשה והודעתי להנהלת תומכי תמימים, ובאו לשבת אחד בחודש אלול, ר' פייבל זלמנוב ור' זלמן שמוקטין ור' צבי גורארי' הי"ד לאוטווצק, וקראו לשלשת המלמדים, והודיעו להם שמעתה נקראת הישיבה ישיבת תומכי תמימים באוטווצק ... ואתי דברו על התוכניות להבא, דהיינו שרוצים להרחיב את הישיבה גם בתלמידים מחוץ למקום, ורוצים לשלוח כעשרים תלמידים מחוץ למקום ⁶⁵⁹ , ושעלי לדאוג להם למקום לינה ולאוכל ושאני אהי' המנהל הגשמי כנ"ל...

ואז שלחו בתור משפיע את ר' חיים מאיר ליס ⁶⁶⁰ , מהתמימים הניכרים של לובביץ. ואני נשארתי מנהל הגשמי, והיינו תשלום המשכורות ודאגה לתלמידים למקומות לינה ואוכל.

למקומות לינה קבלתי מוועד הקהילה באוטווצק בנין שהי' שייך לוועד הקהילה ושם סדרתי מטות. ואוכל סדרתי שיאכלו אצל בעלי בתים, זה שקוראים "טעג", ז"א כל בעל בית נתן יום בשבוע לאכול לבחור. וכך נמשך עד לפני הפסח תרפ"ז.

ובאותו הזמן חל משבר בכל הישיבות בפולני', כי עד התקופה הזאת הי' בארה"ב חברה בשם רעליף ⁶⁶¹ , שענינו הי' לדאוג לישיבות בפולני' שהייתה חרבה אחרי מלחמת עולם הראשונה, אבל בשנת תרפ"ז החברה הזו לא נתנה תמיכה לישיבות, בטענה שפולני' כבר עומדת על רגלי', ויכולה יהדות פולני' להחזיק בישיבות בכוחות עצמה.

ועתה נתברר לי שישיבת תומכי תמימים, לא רק שלא מקבלת בעד הישיבה שלי, אלא יש לה דוחק גדול גם בישיבה שלה, ואמרו בורשה שאין ברירה ומוכרחים לסגור את הישיבה שלי.

אבל אדם חס על מעשי ידיו, ואני לא יכולתי להסכים לזה. ואחרי צעקות ומריבות ותחנונים קבלתי מהם הבטחה לתקציב קטן מאד, ולפי התקציב הזה לא הי' ברירה אלא להקטין את הישיבה רק לשתי כתות, במקום השלושה, וגם לשני המלמדים גם כן להוריד ממשכורתם.

וכשבאתי ומסרתי למלמדים המצב, ברור שזה גרם התמרמרות גדולה אצלם. ומה גם שאז נגמרה השנה שהייתי סמוך על שולחן חותני, והצטרכתי להתחיל לדאוג לפרנסתי, והתחלתי לראות שזה לגמרי לא קל, וראיתי שבמצב הזה לא אוכל לעמוד. ומשכתי את ידי מזה. ולא הי' ישיבה באוטווצק בכלל עד שנת תרצ"ו, שתומכי תמימים עבר לאוטווצק ⁶⁶² .

*

כבר נזכר לעיל, שאחד מהתלמידים בישיבה הזאת הי' ה"ר ישראל איידלמן (שהי' אחר כך לסגן ראש העיר פתח תקוה).

עוד אחד מהתלמידים בישיבה הזאת הי' מר יחיאל הדני (שהי' אחר כך למזכיר לשכתו של בן-גוריון), המספר בזיכרונותיו (כפר חב"ד 769 ע' 41):

ישיבת תומכי תמימים באוטווצק היתה אז בראשית דרכה, ומספר תלמידיה לא עלה על שני מניינים. מדי יום למדו בבית-המדרש עד שעות הערב, ואלתרו את סעודות היום בכחות עצמם, בדרך-כלל בבתי יהודים בעיר.

נסיון נוסף בשנת תרצ"ג

אף שהסניף של ישיבת תומכי תמימים נסגר באביב תרפ"ז, התקיימה שם ישיבה קטנה מקומית גם בשנים הבאות; אודותה דיווח ראש הישיבה הר"י עבער אל רבינו, בי"ב סיון תרצ"ג:

באטוואצק ישנה ציור ישיבה קטנה מל"ה תלמידים בערך, שכמעט כולם הם מהעיר גופא.

עד עתה הי' מחזק אותה הגביר הידוע ר' שלמה גאלדבערג ⁶⁶³ ז"ל, היינו שהוא הי' משלם לב' המלמדים (אחד מהם הוא ר' אברהם אבא שי', שכמדומה כ"ק אדמו"ר שליט"א מכירו בטוב. והב' הוא ר' נחום ⁶⁶⁴ , מחסידי ראדזין, כנראה איש חלק), לכל אחד 200 זהובים לחודש.

לבד זה הי' הגביר הנ"ל מחזיק כולל מאברכי ישיבת מיר, במספר י' אברכים, שכמדומה שילם לכל אחד 25$ לחודש.

כעת לאחר פטירתו אומרים היורשים, שכפי צוואתו עליהם ליתן רק 400 זהובים לחודש בס"ה...

והנה מלמדי המכינה הנ"ל כששמעו מהר"מ ר' דוד ⁶⁶⁵ שי', שישנו איזה סברא לייסד עוד מכינה באטוואצק, היו אצלי אתמול, ואמרו לי שלייסד בפני עצמו יקלקל זה להישיבה שלהם, אשר מזה כל מקור פרנסתם. רק הם מסכימים שנתאגד יחד, וכל ההשפעה רוחניות יהי' משלנו (וכבר הי' זמן כזה, שהישיבה דשם הי' בציור סניף ישיבת תומכי תמימים דוורשה). ורק על דבר השם, אם שעיקר השם יהי' תומכי-תמימים, מכל מקום יהי' צריך להיות איזה רמז משם שלמה, בכדי שבני גלדברג יתנו הסכום הנ"ל, ואז בדעתם שהיו משיגים עזרה ממשית מהעיר גופא.

ועל כן, אם בדעת כ"ק אדמו"ר שליט"א לייסד עוד מכינה אחת ⁶⁶⁶ , הי' לכאורה זה הצעה נכונה (היינו שלבד ב' הכתות שלהם יהי' עוד כת ג' גדולה משלהם, שעמה הי' לומד האיש שלנו, וגם הי' מנהל ומשגיח גם על ב' הכתות שלהם), כי יתכן אשר שם במשך הזמן הי' מתכונן בע"ה מכינה גדולה.

אמנם יותר לא מצאנו הזכרות למחלקה זו, ונראה שהדבר לא בא אז לידי פועל.