שנת תרצ"ט

שנת תרצ"ט

בפתיחת הפרק הזה נביא את הסיכום הכללי של מספר תלמידי הישיבה, אשר למדו בשנה הזאת בישיבה המרכזית באטוואצק, במכינה שבווארשא, ובסניפים שבעיירות שונות, כדלקמן פרק לח ואילך, מתוך מכתב הנהלת הישיבה בז' תשרי תרצ"ט:

הישיבה אשר שמה הט' כבר ת"ל ידוע ומפורסם למדי בכל קצוי תבל לשם תהלה ותפארת, בהעמדת אלפי תלמידים גדולי תורה ויראה המשובצים במדות טובות ונעלות, תחת דגל מרכז הישיבה וריבוי סניפי', מסתופפים יותר משבעה מאות תלמידים כ"י, המתחנכים ומ[ת]כלכלים על ידי ישיבתינו הקדושה בדרך כבוד ובאופן היותר נאות.

בלוחות הישיבה לשנים תרצ"ז-ט, נדפסה רשימת חברי ועד ההנהלה ⁶¹² :

ה"ר ישראל קאמיען.

ה"ר וואלף מינץ.

ה"ר יצחק זעמצאוו.

ה"ר דובער נחום גורעוויץ.

ה"ר אברהם קאצנעלסאהן.

הרה"ג ראובן סג"ל זעהמאן אבד"ק אטוואצק ⁶¹³ .

הרה"ג אליעזר דובעריש יאנאווסקי רב באטוואצק.

ה"ר דובעריש בורשטיין.

ה"ר חיים קעניגסבערג.

ה"ר בנימין קאהן.

חדב"נ ה"ר שמרי' גורארי' (הרש"ג)

כבר סופר לעיל פרק כז, שבשנת תרצ"א מונה הרש"ג לתקופה קצרה, לעסוק בניהול הישיבה. אמנם בשנים הבאות לא מצאנו אותו עוסק בישיבה – עד שנת תרצ"ט, שמהשנה הזאת הגיעו לידינו כמה מכתבים ממנו, על נייר מכתבים מהישיבה, בה נאמר שהוא נשיא ועד הפועל.

תצלום 35-11

לקמן יובא מה שכתב הר"י עבער אודותיו בתחלת שנת תרצ"ט:

הרש"ג שי' – שבזמנים האחרונים התחיל לדבר עם התלמידים בדא"ח.

ובי"א אדר תרצ"ט, כתב ה"ר משה פנחס כץ, אל ה"ר יוסף אברהם קגן:

חדשות מהישיבה אין לי מה לכתוב לך. הרש"ג מיום ליום נוטל חלק בכל עבודות הישיבה, והיום כל הוצאות על פיו.

קבוצות תלמידים שבאו מארה"ב

במשך שנת תרצ"ט באו שלושה קבוצות קטנות מארה"ב ללמוד בישיבה באטוואצק.

אלו הם חברי "אחי תמימים", מתלמידיו של החסיד ה"ר ישראל דייזקאבסאן, מנהל אגודת חב"ד בארה"ב, שלמד אתם חסידות במשך השנים ⁶¹⁴ , והוא אף ארגן את נסיעתם ללמוד בישיבה באטוואצק, בהתאם להוראת רבינו אליו, בי"ב כסלו תרצ"ט (ח"ד אגרת א'פב):

להשתדל לשלוח תלמידים מאחי התמימים לישיבת תומכי תמימים באטוואצק, ובעזה"י יהי' זה פתח ליסוד ישיבה במדינתם ברוחה של תומכי תמימים.

וכבר בשלהי תרצ"ז הוחלט להשתדל לשלוח קבוצת תלמידים מארה"ב לישיבה באטוואצק, כנזכר בתקנון אגודת חב"ד, עם הוספות ע"פ דברי רבינו אל הר"י דזייקאבסאן במנ"א תרצ"ז (ח"ד ע' קט):

יד. השתדלות להביא תמימים מאירופא לארה"ב וקנדה, ושיסעו תלמידים מארה"ב לתומכי תמימים.

אלא שהבאת תוכנית זו לפועל נמשכה שנה ויותר.

נסיעת ה"ר שלמה זלמן העכט

הנוסעים ראשונה, בשלהי שנת תרח"צ, היו חתנו ה"ר שלמה זלמן העכט, שנסע עם זוגתו מיד לאחר החתונה, כדי ללמוד במשך זמן בישיבת תומכי תמימים באטוואצק. על כך סיפר הר"י דזייקאבסאן ברשימתו (זכרון לבני ישראל פרק לז):

תמונה 35-1

ה"ר ישראל דזייקאבסאן

עפ"י הסכמת כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' המדובר, אשר תיכף אחרי עבור שבעת ימי המשתה (אחרי חתונתם ביום ג' אלול תרח"צ) נסעו חתני (ובתי) שיחיו ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש באטוואצק.

תמונה 35-2

ה"ר שלמה זלמן העכט

הנסיעה היתה ברוב פאר, ובאו ללוותם הרבה מהתלמידים והמשפחות.

בו' אלול תרח"צ כתב לו המזכיר מוהר"י פייגין, אודות נסיעת חתנו ובתו (זכרון לבני ישראל שם):

בדבר שכתבת כי בדעתך שיבואו הנה, אי"ה מצדי, כל האפשרי באופני קירוב לא יחסר, ואשתדל לפעול על הנהלת הישיבה שישימו אליו לב ביחוד.

ובי"ב תשרי כתב לו שוב:

דבר בתך וחתנך שי' שבאו, בטח כתבו לך כי מצדנו כל האפשרי לעזור להם עזרנו להם בימים הראשונים. להיות כי הי' ערב יום טוב נכנסו לפענסינאט ⁶¹⁵ ... אמנם כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לי בדבורו אודותם, כי ראוי הי' שיקחו דירה, וזה טוב עבורם בגשמיות וברוחניות.

ובכ"ו תשרי:

כבר הודעתיך כי על פי עצת כ"ק הסכימו לשכור דירה ולסדר עצמם בפני עצמם, לא בפענסיאנאט. ושכרו דירה בהחצר שהנני דר בו, גם הרבנית ⁶¹⁶ , גם מר דובין ⁶¹⁷ . אשר בזמן הראשון ודאי טוב הדבר אשר לא תהי' גלמודה בעת שיהי' בעלה בהישיבה, ובכלל גם בהחנוך לנהל סידור הבית בזמן הראשון טוב שתהי' בקרוב עם הנ"ל.

הוא למד בישיבה במשך כל השנה תרצ"ט, ובשבעה עשר בתמוז כתב המזכיר ה"ר יחזקאל פייגין, אל חותנו ה"ר ישראל דזייקאבסאן:

בהנוגע לחתנך יחי', ודאי כי נוגע לו רחוק המקום ⁶¹⁸ , הגם כי בהנוגע להלימוד נסתדר כעת כרצונך, בהלכו לשם מבוקר השכם, גם לומד חסידות שם ומתפלל, בהנוגע לגשמיות אין מסודר כל כך רחוק מקום בזה.

נסיעת התלמידים ברנצקי – ליווי

עוד המשיך לספר מוהר"י דזייקאבסאן, אודות נסיעת עוד שנים מתלמידיו:

תמונה 35-3

ה"ר אברהם ברנצקי

גם התמים הר"ר אברהם מנחם מענדל נ"י בארנעצקי התעורר אז ברצון לנסוע ללמוד בתות"ל באטוואצק.

בין התלמידים שהתקרבו אז אל קבוצת אחי-תמימים הי' הרב ר' דובער נ"י ליווי. הוא יליד אמריקה, משפחתו דרו בעיר ברידזשפארט, אמו היתה בת אחותו של הרב ר' אברהם דוב לוין שהי' נקרא המלאך ... וגילה לי חשקו לנסוע ללמוד בתות"ל באטוואצק.

תמונה 35-10A

ה"ר דובער ליווי

מובן שהסכמתי על זה, אבל ראשית הי' צריך לדאוג אודות מעות לשלם עבור כרטיס הנסיעה. הצעתי לו שילך לבקר בבתי כנסת, ואתן לו מכתב, או שאדבר עם הרב או המיודעים לי מהבע"ב, לעזור לו בזה.

גם הי' צריך לעזוב את הישיבה תורה ודעת, ולא הי' מקום לאש"ל, ולקחתיו לביתי.

הזמן התקרב לנסוע ואסף סכום קטן, והצטער מאד איך יוכל לשלם עבור הכרטיס; אך אני הבטחתי לו שיסע, וגם עודדתי אותו שיסע.

תיכף אחר חג הסוכות, לערך בפרשת לך תרצ"ט, נסעו שניהם ללמוד בתות"ל באטוואצק, עם האני' קווין מערי. אני נתתי לו את דמי הנסיעה היתרים.

נסיעה זו גרמה הרמת רוח אצל התלמידים כאן.

אודות רצונם זה כתב, ביום ג' ז' מ"ח תרצ"ט, אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

אי"ה ביום ו' הבע"ל נוסעים שני תלמידים ללמוד בתו"ת בשעטומו"צ ת"ל. הא' הוא אברהם מנחם מענדל ברנצקי, הוא יקר פנימי ויש לו חוש ביגיעה ועבודה ת"ל, והשני דובער ליווי, בן יז שנה, בעל כשרונות נעלים, בן בת אחותו של אברהם דוב ע"ה ונתחנך אצלו, וזה כירחים אחדים שבא ונתקרב אלינו, ויכולים לעשותו כלי מפואר בעזהי"ת.

בהגיעם לאטוואצק כתב לו הר"י פייגין, בי"ז מ"ח תרצ"ט:

היום באו פתאום שנים התלמידים מאחי התמימים ... היית צריך לבוא בכתובים להנהלת תומכי תמימים ... דבר סידור הגשמי, אשר צריכים להבין כי בני אמעריקע אינם כלים לסידור כזה של כל בני הישיבה במצב ההוה, וגם ברוחניות צריכים שימת לב להם ביחוד.

ביום ועש"ק פר' חיי שרה כתב התלמיד ר' אברהם בארנעצקי אל מהר"י דזייקאבסאן:

איך בין אנגעקומען קיין אטוואצק לעצטען פרייטאג, ווייל מיר האבען זיך ניט אפגעשטעלט אין פאריז. מיר האבען גלייך גענומען די באהן כדי צו קומען אויף שבת צום רבי'ן שליט"א. מיר האבען ניט געשיגט קיין טעלעגראמע פון פאריז צו שלמה זלמן ⁶¹⁹ שיחי', ווייל עס איז ניט געווען קיין צייט. זיינען מיר דא אנגעקומען אומערווארטעט...

דאנערשטיג אווענט בין איך אריין צום רבי'ן שליט"א, איך האב זיך געפיהלט אזוי גליקליך שטענדיג ביים רבי'ן...

יעצט וועל איך זיך צוגרייטען לכבוד שבת און הערען דעם רבי'נס מאמר.

פון אייער תלמיד אברהם וואס איז מקושר צו אייך בכל לב ונפש.

במכתב מפורט יותר, סיפר לו ראש הישיבה מוהר"י עבער ביום ועש"ק ויחי, אודות שלשת הבאים ללמוד באטוואצק:

הנה מיום בוא חתנו שי' הנני מתעניין בפרטי מצב לימודיו, וסידרתי אותו בחבר טוב בנגלה, היינו עם א' מהתלמידים הקשישים ה' שמואל שטיין שי', אשר הוא נחשב מה"לומדים" של ישיבתינו, וכפי שהנני יודע הנה חתנו שי' נהנה ממנו. וכבר למדו מפרק גיד הנשה הנוגע להוראה, ופרק כל הבשר ב' פעמים עם הרא"ש, לבד מה שלומד גמ' לגירסא, ושו"ע או"ח באר היטב, ובשבוע זו כבר התחילו ללמוד בשר בחלב.

והנני מדבר עם חתנו שי' לפרקים קרובים, גם בשבוע זו דיברתי עמו בארוכה בהגמרא שלמד, ובדרך כלל הנה חתנו שי' מסור ונתון אל הלימוד ושומר הזמן, ואם שאין לו חוש גדול כל כך בעיון, אולם הוא מבין בטוב מה שלומד ויש לו כח ההסבר, וכל דבר שאומר זאגט ער דאס ריין און קלאר, והנני מקוה לה' שיעשה חיל ויצליח בלימודו.

ובהנוגע לדא"ח הנה סדר אותו הרד"ק ⁶²⁰ שי' בחברותא עם אחד מהתלמידים הבחירים של ישיבתינו ה' מענדיל טענענבוים, אשר בטח כ' שי' זוכר אותו, והנני יודע אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א האלט פון איהם שטארק, וגם הרש"ג שי' – שבזמנים האחרונים התחיל לדבר עם התלמידים בדא"ח – אומר אשר ה' מענדיל שי' נראה לו כמעט יותר מכל התלמידים שי', וגודל תקותי לה' אשר יעשה חיל בכל הענינים, וכ' שי' יקבל ממנו רוב נחת.

בהנוגע לשאר התלמידים מאה"ב, הנה לדאבונינו כמעט שלא התחילו ללמוד, כי בערך ב' שבועות מזמן ביאתם נחלו על גריפע, והחום ירד ועוד הפעם עלה, וכמו כן הי' איזה פעמים. והנה ה' דובער ⁶²¹ שי' ת"ל חזר לאיתנו ומסתמא ביום א' הבע"ל יבוא אל הלימוד, אולם ה' אברהם ⁶²² שי' הנה בשבוע זו הי' לו חום גדול לערך 39, ואם שאתמול כבר ירד החום עד 37, אולם הוא צריך עדיין זהירות יתירה, כי הגריפע מתפשטת כעת ביותר במדינתינו. והננו חושבים שכשירד החום לגמרי לסדרו על שבועות אחדות בפענסיאנאט כי נתחלש מהחום. בכל אופן הננו משתדלים להטיב מצבם בכל האפשרי.

וביום ועש"ק וארא, כתב לו התלמיד מוה"ר דובער ליווי:

קודם כל צריך להקדים, אז בכלל בין שטארק צופרידען הן בגשמיות והן ברוחניות, אצינד בין איך זייער גוט איינגעארדענט. דער ראש הישיבה האט אויסגעקליבען א זייער שיינער צימער פאר אונז ביידער, מיט אברהם, וואס דער ישיבה האט אליין געדונגען...

ווען איך בין ערשט געקומען בין איך אריין אויף יחידות, האט דער רבי שליט"א מיר נעכגעפרעגט זאך, און ער האט מיר געזאגט אז דערוויילע זאל איך לערנען כסדר הישיבה הן בנגלה והן בחסידות. ווען איך בין אריינגעגיינגען האב איך זיך ממש פערגעסען.

ווען איך בין אריין אין דער ישיבה האט מען אויסגעקליבען צוויי שותפים פון די עלטערע בחורים אין זאל. ר' בער ⁶²³ האט מיר קודם אויסגעהערט חסידות, און דער ראש הישיבה ⁶²⁴ האט מיר אויסגעהערט גמרא, און זיי האבען געזאגט איך וועל קענען לערנען אין קיבוץ.

גמרא לערן איך קידושין און פסחים גלייך מיט אלעמען, איינער פון די בעסטע בחורים פון זאל האבען זיי מיר געגעבען פאר גמרא. פאר חסידות האבען זיי מיר געגעבען א געשמאקער בחור, און איך לערן אין די צוויי לעצטע כתות. איך לערן תרס"ה מיט ר' ברוך ⁶²⁵ דער משפיע, ס"ו ⁶²⁶ מיט ר' בער, דאס הייסט מיר הערען פון זיי...

אייער איידעם ר' שלמה זלמן שי' זעה [איך] אלע טאג און איך בין שטארק צופרידען פון איהם...

פרישת שלום לאחי התמימים ולכל חברי, איך האב נאך א סאך א סאך צו שרייבען וועגען די פערבריינגענס פון די ישיבה און פון י"ט כסלו. מסתמא שלמה זלמן וועט דאס אלעס שרייבען, און פשוט די צייט ערלויבט נישט.

נסיעת הקבוצה השלישית

באותה שעה שהגיעו שלושת התלמידים האלו ללמוד בישיבת תומכי תמימים באטוואצק, כתב רבינו אל מוהר"י דזייקאבסאן, בי"ב כסלו תרצ"ט, אודות משלוח קבוצה נוספת (ח"ד אגרת א'פב):

להשתדל לשלוח תלמידים מאחי התמימים לישיבת תומכי תמימים באטוואצק, ובעזה"י יהי' זה פתח ליסוד ישיבה במדינתם ברוחה של תומכי תמימים.

ההכנות לנסיעת קבוצה נוספת נמשכה כחצי שנה. בט' אדר כתב לרבינו על פרטי התוכנית, ורבינו השיב לו בכ"ח אדר (חי"ד אגרת ה'רנח):

במענה על מכתבו מט' לחדש זה, הנה אודות התלמידים שי' הרוצים לבא ללמוד בישיבת תומכי-תמימים יצ"ו באטוואצק, כבד לי עכשיו להשיב על זה, ואשיב אי"ה בעתו ובזמנו.

בד' תמוז כתב המזכיר מוהר"י פייגין אל עמיתו מוהר"י דזייקאבסאן (תולדות חב"ד בארצות הברית ע' קמד):

אמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א ... דבר הנסיעה של אחדים מהתלמידים, אשר כבודו חשב במכתבו חמשה תלמידים, ובמכתב כ"ק מזכיר מספר כפול ... על משך שנתיים.

בב' מנחם-אב, כתב מוהר"י דזייקאבסאן אל הרי"ל הורוויץ מבוסטון (תולדות חב"ד בארצות הברית שם):

הנני לבשרו שאי"ה ביום ו' פרשת עקב י"ט מנ"א אני נוסע צלחה לכ"ק אדמו"ר שליט"א לאטוואצק, עם אחדים מתלמידי יחיו.

אך לפועל נדחתה הנסיעה לכמה ימים, ובי"ט מנ"א כתב על כך מוהר"י דזייקאבסאן אל מר י. קרעמער למאנטיסעלא (זכרון לבני ישראל ע' רכ):

איך וויל נעמען דיזע געלעגענהייט צו לאזען אייך וויסען אז אי"ה דיזען דינסטאג, כ"ג מנחם אב, 8טן אוגוסט, אום 11 אוהר פריה, וועל איך פאהרען מיט דער שיף איל דע פראנס, נאך יוראפ, כדי צו באזוכען דעם ליובאוויטשען רבי'ן שליט"א און די ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים.

יחד אתו נסעה קבוצה נוספת של תלמידי אחי תמימים, על מנת ללמוד בישיבת תומכי תמימים באטוואצק, במשך שנתיים, הרי הם: א) ה"ר מרדכי דוב אלטיין. ב) ה"ר מאיר גרינברג. ג) ה"ר אברהם דובער העכט. ד) ה"ר יצחק קאלאדני. ה) ה"ר זרח גורדון. ו) ה"ר מרדכי פישר.

כשיצאה הקבוצה הזאת, עם הר"י דזייקאבסאן, בדרכם לאטוואצק, דרך פריז, הודיע זאת רבינו במכתבו שכתב אל כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע, בכ"ו מנ"א (חט"ו אגרת ה'תרעו):

הרב רי"ד שי' נסע ביום ג' העבר עם ... ששה תלמידים שי' הבאים ללמוד בתומכי תמימים.

ובאדר"ח אלול כתב המזכיר ה"ר משה ליב רוטשטיין, אל ה"ר יוסף אברהם קגן:

וכפי השמועה, הנה מחר (ד' שופטים) יבוא לכאן הרב דזייקאבסאן ושמונה או יותר תלמידים עמדו.

אודות הנסיעה הזאת סיפר התלמיד ה"ר מאיר גרינברג:

תצלום 35-8

ה"ר מאיר גרינברג

בערך כ"ג מנ"א תרצ"ט יצאנו באניית איל דע פראנס צרפתית גדולה מאד, הגענו לצרפת, משם ברכבת לפריז. נכנסנו לר' זלמן שניאורסאהן לסעוד.

בפריז קיבל פנינו כ"ק אדמו"ר שליט"א [זי"ע]. נכנס לרכבת אתנו, והתחיל לדבר אתנו [אתנו הי' גם הר"י דזייקאבסאן, אלא שחזר מיד לארה"ב]. לבסוף אמר: עד כאן. אסיים פעם אחרת

[ואכן סיים כשבא לארה"ב, וציוה לו אדמו"ר להתוועד. ביקש שישאלוהו קושיה, ויגידו שמם ושם אמם, ודיבר כ-6 שעות, ולבסוף אמר: ובזה יובן מה שהתחלנו בפריז... ⁶²⁷ ].

הרבי שלח על ידי תרופות מיוחדות עבור הרבי ⁶²⁸ [באטוואצק].

הרכבת נסעה צרפת, בלגי', גרמני', פולני'.

הגענו בר"ח אלול לאטוואצק.

ר' שמואל דוד רייצ'יק הי' הראשון שהתחיל לדבר אתנו בלימוד.

אז הכרתי את הרב מענטליק, שמיד נסע לארה"ב אחרי חתונתו ⁶²⁹ . הוא הי' חוזר, משנהו הרי"מ טננבוים, ועוזרו הר"י וויינבערג.

הבוחן הכללי הי' ר' בערל קורניצער. דיבר אתנו בלימוד. שאלנו שאלה במסכת אחת, ותירץ ושילב מכמה מסכתות, על פי מה שאמרתי לו ממה שלמדתי. גם דיבר אתנו בדא"ח.

נכנסתי ליחידות ושאלני מה המסכתות שלמדתי מהבר מצוה [כי הייתי ביחידות כאן בארה"ב ⁶³⁰ ].

גם הר"י עבער דיבר אתנו בלימוד. הראתי לו דברי תורה שנדפס ממני ב"המסילה", ונהנה. שמעתי ממנו שני שיעורים בשו"ע אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון הל' פסח ⁶³¹ , בענין חמץ שאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו.

תוכנית הנסיעה לשני תלמידים נוספים

היו צריכים לנסוע אתם גם התלמידים ה"ר מנחם מענדל פלדמן וה"ר שלום דובער גורדון, אך מסיבות נתעכבה נסיעתם. בכ"ח מנ"א כתב על כך מוה"ר יוחנן גורדון אל מוהר"י דזייקאבסאן (תולדות חב"ד בארצות הברית ע' קמה):

על דבר בני שלום דובער שי', הייתי אצל רוזנטל והוא הי' בהאפיס שנותנים הפאספארטין, ואמרו לו, כאשר ביום 29 אוגוסט שהוא ג' תבא, יתמלא לו ה' שנים ⁶³² , יבא לשם ביום הנ"ל בבקר, ובמשך שני שעות על ידי הטעלעפאן יוגמר הפאספארט שלו, ויוכל ליסע למחר ביום ב' ... על דבר פעלדמאן, איני יודע אם יסע עם שלום דוב ביחד או קודם.

אך לפועל לא הספיקו לנסוע, שבנתיים פרצה המלחמה, וכדלקמן.

בהגיעם לאטוואצק

כשהגיע מוהר"י דזייקאבסאן לאטוואצק, עם קבוצת ששת התלמידים הנוספים, זכו לשמוע מאמר מרבינו, ואחר כך נכנסו ליחידות.

אודות המאמר סיפר ה"ר אברהם דוב העכט ביומנו (התמים (נ.י.) 19 ע' 52):

הפעם הראשון שנכנסנו לכ"ק אדמו"ר שליט"א הי' שני ימים אחר בואינו, וזה הי' ביום שישי ג' אלול ש"ק פר' שופטים ושוטרים. ובאותו השבוע הי' קבוע שיסע הר"ר מרדכי מענטליק, החוזר הראשון, לאמריקא. וגם הי' יו"ט מעט שבא הר"ר ישראל דזייקאבסאן שליט"א, וגם אנו האחרים יחי' מאמריקא. וחזר המאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. וזה הי' בשעה החמישית או החמישית וחצי. ואחר כך חזר ר' מרדכי מענטליק יחי' את המאמר.

ובלילה הי' פארבריינגען בביתו של אחי היקר ר' שלמה זלמן יחי', והי' ב"ה טוב מאד. הר"ר יחזקאל פייגין יחי' הי' המדבר הראשון, ודיבר אודות מעלת הישיבה וענין כ"ק אדמו"ר שליט"א.

ואת היחידות אצל רבינו, תיאר הר"י דזייקאבסאן בזיכרונותיו (זכרון לבני ישראל ע' רכו):

היחידות שלהם הראשונה (שאליה הכינו את עצמם הכנה רוחנית במשך זמן, כי החסידות שלמדו נתנה להם הבנה עמוקה שהיחידות הזאת היא לא דבר קטן עבורם).

כשהוא בא לאטוואצק הוא הביא אתו כמה מאות מכתבים, מאנשים בארה"ב לרבינו. במשך ימי שהותו אצל רבינו, השיב רבינו על כל המכתבים שהביא, ומסר בידיו את המענות, כדי למסור לשואלים.

על כל אלו כתב רבינו באותו יום אל כ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע (חט"ו אגרת ה'תרעח):

מאז שבא הרי"ד שי' עד היום הייתי טרוד במאד, והייתי צריך לענות על איזה מאות מכתבים שהביא, ולא הי' זמן לכתוב, גם עתה אין ביכולתי לכתוב ענין מסודר כ"א פ"ש כללי, וכאשר אנפש במעט אז אכתוב מענה על סדר מכתביו אי"ה. ומ"ש אשר צריך ליתן להרר"י שי' דזיייקובסאהן שני מאות אכסמפליארין מספרי הרב סימפסאן ⁶³³ , בודאי צריך לעשות כן.

תצלום 35-4

צאתכם לשלום לה"ר ישראל דזייקאבסאן

לידו עומדים הר"י עבער, הר"ב פרידמן והר"ד מקורניץ מאחוריו – חלק מהתלמידים

התחלת המלחמה ונסיעתם לריגא

אמנם התלמידים לא הספיקו להיות זמן רב באטוואצק, וכעבור ימים אחדים התחילו השמועות אודות המלחמה, אז שאל מוהר"י דזייקאבסאן אצל רבינו, אודות התלמידים, כמסופר ברשימתו של התלמיד מוה"ר יוסף וויינברג (שמועות וסיפורים ח"ג ע' 118):

להרב ישראל דייזקאבסאן, ששאל מה יענה להורי קבוצת תלמידים שהביא מארה"ב, ענה הרבי, שראשית כל מה שיהא עם כל התלמידים יהי' גם עמהם, שנית שהם אזרחים אמריקאיים, יוכלו תמיד לברוח לריגא.

יחידות זו היתה ביום ג' י"ד אלול ⁶³⁴ , לפני יציאתו חזרה מפולין לארה"ב.

ביום ו' י"ז אלול התחילה המלחמה, ורבינו אמר להם, שעוד לפני שבת עליהם לנסוע לווארשא, ומשם להמשיך לריגא ⁶³⁵ , וללמוד שם עד יעבור זעם.

לפני היציאה לווארשא נכנסו ליחידות אל רבינו, שאמר להם (יומן ה"ר אברהם העכט. התמים (נ.י.) 20 ע' 47):

אני חושב שתסעו עכשיו לוורשה ... אני שולח אתכם לחסידים שלי בריגא, אבל שיהי' בלי בלבול ובלי התרגשות. ר' מרדכי חפץ יסדר עבורכם את הלימודים בנגלה ובחסידות.

ובמכתבו של התלמיד ה"ר מרדכי פישר, אל הרב שמואל לויטין, לנ.י. (תולדות חב"ד בארה"ב שם):

כ"ק אדמו"ר שליט"א שלח אותנו לריגא, ואמר לנו קודם נסיעתינו מאטוואצק לריגא, שפה בריגא "יסדר לנו מרדכי חפץ בנגלה ובחסידות" [בזה הלשון], וברך אותנו בגמר כתיבה טובה, ואמר "שהשי"ת זאל העלפין אז מיר זאלין זיך זעהן געזונטער-הייט". והסביר לנו שגם זה מה שנפרע סדרנו בלימוד הוא מעשה שטן, דכיון שראה השטן שדחפנו וגברנו על כל הנסיונות עד הנה, לכן הולך הוא הלאה לנגדנו, וכי שצריכים אנו להתגבר וכו'.

מיד נסעו התלמידים מאטוואצק לווארשא, ושם שבתו. סיפר על כך התלמיד ה"ר מאיר גרינברג:

בשעה 7 בבוקר יום ששי י"ז אלול שמעתי רעש ממטוסים, והתחיל ההתפוצצות.

הרבי שלחנו לריגא, ואמר אל תבהלו, כל פצצה יש לה כתובת שלה, לא לכם מתכוונים.

אח"כ קראני הרבי ומסר לי שליחות, ראשית לווארשא, להכנס לבעזפאלאוו, ויענקל גורארי'. ושליחות לדובין בריגא, שיבקש שלטביא תבקש רשיון עבור הרבי, כי הרבי הוא אזרח לטביא.

הגענו לורשה בטקסי לקונסולי' האמריקאית, והי' צורר יהודים. אמר לנו שנחפש מלון. בורשה הי' עירוב והתרנו לטלטל שם. הג'וינט שהי' בקומה עליונה עזר לנו בסבר פנים יפות מאד, נתן לנו במה לטלטל החפצים.

הגענו למלון גדול, רצו שנחתום, לא רצינו לחתום, כי זה שבת.

ביום א' נסעו משם לריגא, ומיד כשהגיעו לריגא, ביום ב' כ אלול, בישרו על כך במברק אל אגודת חב"ד בנ.י. (תולדות חב"ד בארצות הברית ע' קמה):

Riga Sept. 4 1930

Agudas Chabad

Arrived safely riga out of danger. Rabbi well otwock.

Three Hects, Barnetzky, Levy, Kolodny, Gordon, Greenberg, Fisher, Altein.

[תרגום

הגענו בשלום לריגא, מחוץ לסכנה. הרבי בשלום באטוואצק.

שלושת העכט, ברנצקי, ליווי, קלאדני, גורדון, גרינברג, פישר, אלטיין]

שם נשארו ללמוד עד אמצע תשרי, כמסופר בהמשך מכתבו הנ"ל של התלמיד מרדכי פישר:

להיות שאמר לנו כ"ק אדמו"ר כל דברי הנ"ל, ועדיין לא שמענו מכ"ק אדמו"ר שליט"א שניסע לאמריקה, ולהיות שגם אנו רוצים במאד להשאר פה כל מה שאנו יכולים, כדי למלא את תפקידנו במה שבאנו פה לכתחלה, לכן, אין החסידים פה מצווים עלינו לנסוע, אלא שאם נרצה לנסוע, יעשו כל מה שביכולתם לעזור לנו לנסוע. ואם אנו נפסוק להשאר, יעשו כל מה שביכולתם שאנו נישאר פה, ושלא יחסר לנו שום דבר. ולכן החלטנו (חוץ מזרח ⁶³⁶ ) להשאר כאן לכל הפחות אחר סוכות, ועד לאחר חג הסוכות הבע"ל נסדר לנו סדר בנגלה, והרה"ח ירא ה' ר' יצחק מתמיד ילמוד אתנו בלקוטי תורה, ובערבית ילמוד אתנו חסיד אחר פרק תניא. והשי"ת יעזור לנו שנוכל להישאר פה במנוחה ובשקט.

וכך סיפר התלמיד ה"ר מאיר גרינברג:

ר' איצ'ע מתמיד הי' מלמד אותנו דא"ח.

מקום מגורי הי' אצל הר"י מתמיד, ששכר אצל מישהו, ור' מרדכי דובין הי' משלם.

את תקופת שהותם בריגא מסכם החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, במכתבו שכתב ביו"ד כסלו, אל מוהר"י דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל ע' רכה):

זה כבר לבי מלא רגש טוב, מהבחורי טוב וחמד, התמימים היקרים מארה"ב אשר היו במחנינו בבואם מאטוואצק, ומרוב ההתרגשות לא אוכל להתאפק לא לספר בשבחם של התמימים הנ"ל שי', ולגלות לכת"ר את הרושם הטוב אשר נשאר במחנינו פה. כי בטח הרבה הרבה עבד ויגע כת"ר בחנוכם הטוב, ופעלו הטוב נראה וניכר ב"ה בהנפעל בכל מעשיהם, ובקיצור נמרץ אומר מקרב ולב עמוק, "אשריך ישראל שזכית לגדל פירות כאלו", שכרך הרבה מאד.

בהימים המועטים הספורים אשר הי' במחנינו פה, ממש קדשו את שמו ית', כל אחד ואחד הן מאנ"ש והן אחרים – עולמ'שע אידן – אשר ראה אותם והסתכל בהנהגתם ומעשיהם הטובים, ראו כן תמהו, וברוב תמהון שאל את חברו האם באמת מסוגלת היא אמעריקא עדיין לגידולי פירות הללו.

לא אגזים אם אומר כי על ידם נתגדל ונתקדש שמו של עטרת תפארת ראשינו כ"ק אדמו"ר שליט"א, בראותינו את רוב גודל תוקף התקשרותם לאילנא דחיי עד מסירות נפש ממש. אין בכח עטי לתאר לפני כת"ר אף מקצת מן המקצת את העדר רצונם לעזוב את יעווראפא, הארץ אשר בה נמצא כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל המקושרים אליו שליט"א, גם קשה הי' פרידתם אפי' מפה מחנינו ריגה.

אנחנו אנ"ש דפה נתקשרנו אתם בעבותות אהבה, ואחרי פרידתם מאתנו יש לנו רק געגועים אחריהם. ומי יתן והי' קיבוץ גליות אשר איש את רעהו ידברו, ונזכה להתראות עוד אתם בשובע שמחות, בהיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א בקרוב ממש.

נסיעתם מריגא לשטוקהולם

בהושענא רבה כתב הר"י דזייקאבסאן, אל ה"ר שמואל לויטין (זכרון לבני ישראל ע' רכה):

שלחנו היום טלגראם לדובין להודיע מה נשמע, כי זה שלשה ימים שלא שמענו דבר. זרח גורדון בא לשטאקהאלם ונוסע הביתה. ולפי הנראה ממכתבי התלמידים הי' דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א, בעת שקיבלו ממנו ברכת הפרידה, ביום ו' שהתחילה המלחמה, שהתלמידים יתעכבו בריגא עד אשר יצוה להם מה לעשות.

הסיבה שלא שמע מהם במשך שלשה ימים, כי בחוה"מ החליטו כולם לחזור לנ.י.

במוצאי שבת חוה"מ סוכות יצאו בספינה מריגא לנורבגיה. משם נסעו ברכבת לשטוקהולם, שבדיה.

תמונה 35-5

בשטוקהולם, בדרכם חזרה לנ.י.

הראמ"מ בארנעצקי והר"י קאלאדני

בשטוקהולם פגשם הרב ישראל זובער, וסידר להם אש"ל ומקום לימודים בבית הכנסת.

תמונה 35-6

הרב ישראל זובער

*

באותה שעה ישב רבינו במצור ווארשא (עד תחלת טבת), ולא ידע מה עלה בסופה של נסיעה זו של התלמידים. על כך כתב להם בי"ד טבת ת"ש, אחר שניצל מווארשא לריגא (ח"ה אגרת א'קלח):

בעת ישבי במצור דאגתי עליהם, וכמה פעמים שאלתי את הקונסול האמריקני בווארשא אם יש איזה ידיעה מהם, כי קיוויתי אשר בודאי ישתדלו להודיענו על ידי הקונסול משלומם, להרגיעני ולעודד את לבבי הנשבר והנדכה מצרותיהן של ישראל, יחוס השי"ת וירחם עליהם ... ורק בבואי לריגא נודעתי שבאו לביתם בשלום, והודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

חזרתם לניו-יארק

כאמור לעיל, החליט התלמיד ה"ר זרח גורדון, לחזור מיד לנ.י. הוא נסע, יחד עם ה"ר שלמה זלמן העכט וזוגתו, דרך שטאקהולם. ביום ב' יט תשרי, חוה"מ סוכות, הגיעו לשטאקהולם, ובו ביום כתב אל מוהר"י דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל ע' רכה):

תמונה 35-7

התלמיד ה"ר זרח גורדון

מיר זענען היינט געקומען בחיים ושלום נאך שטאקהאלם, נאך זעהר א שווערע שיף רייזע וועלכע האט געדוירט בערך 36 שעה. מיר קלערן אפצופארן קיין ניו יארק...

שלמה גיט איבער אז ער וועט אין גיכען שרייבען. ער איז פשוט איצט צופיעל אויסגעמאטערט פון וועג (מיר האבען אלע געהאט זייער א שווערע רייזע פון ריגא אהער).

אחריהם באה לשטוקהולם קבוצת שבעת התלמידים הנשארים.

אחרי שהייה של כמה שבועות בשטוקהולם יצאו משם באניה לנ.י. – שהגיעה בשלום בכ"ב מר-חשון ⁶³⁷ .

*

ואודות תלמידי הישיבה שנשארו אז בווארשא ובאטוואצק – לקמן פרק נד.