שנת תרצ"ו

שנת תרצ"ו

בקיץ תרצ"ה העתיק רבינו את מקום מגורו, מווארשא לעיירה אטוואצק הסמוכה, כדלעיל סוף פרק טז, ויחד אתו העתיקה לשם גם הישיבה המרכזית תומכי תמימים ⁵⁷² , בבנין בעל 3 קומות, ברחוב סלאָוואַצקעגאָ מספר 1.

מכותרות נייר המכתבים של הישיבה נראה, שבתחלה חשבו שהעתקת הישיבה לאטוואצק היא רק זמנית. ואח"כ שינו את נייר המכתבים, והשמיטו ממנה את המילה "זמני".

תצלום 32-3

תצלום 32-4

כותרות נייר המכתבים של הישיבה במקומה החדש

על כל זאת מסופר בהתמים ח"ב (קלו [230]):

הישיבה המרכזית "תומכי תמימים" דליובאוויטש, שמקום משכנה היתה עד כה בווארשא, העתיקה מגורה בתחלת שנה זו לעיר אוטבוצק. סיבת ההעתקה היתה לרגלי המעון שדרה בה הישיבה בווארשא רחוב סאפיעזינסקא 17, שהי' מצער ובלתי מתאים בכמה פרטים, לפי ערך גודל כמותה של הישיבה. לבד זאת מצאו מנהלי הישיבה את העיר אוטבוצק – נאות דשא סמוך לווארשא – למקום יותר מוכשר עבור התלמידים בפרט, והנהגת הישיבה בכלל.

הישיבה נמצאת כעת באוטבוצק רחוב סלאוואצקי 1-3, מקום שם שכרו מנהלי הישיבה בנין מפואר בן הרבה עשרות חדרים מרווחים, שמתחלק לשלשה מדורים, מדור מיוחד בשביל חדרי הלימוד, בית מלון עבור התלמידים, ובית המזנון ⁵⁷³ .

תמונה 32-1

בנין הישיבה

מימין למדו התלמידים הצעירים

משמאל התלמידים המבוגרים

בקומה התחתונה היו המטבח וחדר האוכל

בקומה העליונה כמה חדרי שינה עבור התלמידים

מסביב סביב לבנין הישיבה נמצא מגרש רחב, וסמוך לו יער טוב, והתלמידים בשעות המנוחה שואפים רוח חיים ואויר צח, שגורם הרבה לחיזוק בריאותם, להוסיף אומץ בשקידתם בלימודם.

הישיבה מתנהלת על ידי ראשי ישיבות מפורסמים, ובראשם הרה"ג המפורסם התמים ר' יהודא עבער המנהל ומפקח על לימודי נגלה, והרה"ח המצוין התמים ר' ברוך פרידמאן הממלא משרת משגיח רוחני ומפקח על לימודי תורת החסידות.

התלמידים שוקדים בלימודם באופן מפליא, ומשגשגים ועולים בתלמודם ויראתם בהצטיינות יתירה.

את בניני הישיבה והפנימיה תיאר ה"ר אברהם יצחק גארפינקל, ברשימתו (כפר חב"ד 328 ע' 73):

הישיבה נמצאה בבניין גדול של שלוש קומות, מעוטר באילנות ועצים, האויר היה צח, והריח הטוב של הפרחים מילא את כל האופק. בבניין עצמו היה אולם גדול ללימודים ובית-מדרש, מטבח וחדרי אוכל. בקומה העליונה היו חדרי לינה מרווחים.

פרט לבניין זה היו ברשותה של הישיבה עוד כמה בניינים קטנים שנשכרו לחדרי לינה עבור התלמידים.

בלוח הישיבה לשנת תרח"צ נתפרש יותר אודות בניני הישיבה:

די ישיבה דא געפינט זיך אין 4 געביידעס, סלאוואצקעגא גאס 1-3, ריימאנטא נומער 1, און 1א, און ציילט צוזאמען 34 צימערן.

תמונה 32-2

אחד הבתים ששימש לפנימיה עבור הישיבה

בחב"ד בולעטין גליון מ"ח תרצ"ו נמסרה סיבה נוספת, להעברת הישיבה מווארשא לאטוואצק:

די גרעסטע פון די וועלט בארימטע ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים, וועלכע געפינט זיך אין ווארשא, האט געמופט אין אטוואצק, א פארשטעדטיל פון ווארשא. די אורזאכע איז ווייל דער רבי שליט"א מוז צוליב זיין געזונט זיך געפינען אין אטוואצק, און אזוי ווי דער רבי וויל אכטונג געבען אף דער גייסטיגע פירונג פון דער ישיבה, פאדערט דאס אז די ישיבה זאל זיך געפינען לעבען דעם רבי'ן שליט"א.

על סיבה נוספת סיפר התלמיד ה"ר יצחק מענדל ליס (כפר חב"ד גליון 781 ע' 31):

תצלום 32-5

ה"ר יצחק מענדל ליס

משום שבפולין היתה עניות גדולה, ולכן בחורים רבים הלכו לישון בבתי-עסק וחנויות ברחבי ורשה, ותמורת השמירה היו מקבלים מעט פרוטות. באותם ימים העדיפו בעלי החנויות בוורשא לאפשר לבחורי הישיבה לישון בחנויותיהם, כדי שלא יגנבו מהסחורה. זו בעצם היתה עזרה לבחורי ישיבה מעוטי יכולת, כי השכר שקיבלו היה עיקר מחייתם.

כך סיפר גם התלמיד ה"ר ישראל פודלוביץ (כפר חב"ד 1354 ע' 14):

כדי לשפר את מזוני, עשיתי מה שתלמידי הישיבה עשו, עבדתי בלילות כשומר לילה בבית עסק. רבים מהתלמידים עשו את זה. משכורתי הייתה עשר זלוטות בחודש, ובהן רכשתי לחמניות ודגים מעושנים. בשבת סעדתי אצל מארחים שונים, לדוגמה משפחת שמוטקין. בחצר שלהם בנו בית כנסת ושם היתה המכינה.

גם התלמיד ה"ר שמעון גולדמן סיפר בזיכרונותיו על אותה הנהגה (כפר חב"ד 745 ע' 34):

גם לי היו שתי חנויות כאלו שנתנו לי מקום לינה, ובד בבד סיפקו לי פרנסה. חנות אחת בה לנתי היתה חנות לפירות וירקות ... העסק השני בו לנתי כ"שומר" היה בית מסחר לתה.

ועוד סיפר שם (גליון 746 ע' 57):

בעוד שכל הישיבות התירו לתלמידיהן ללון בחנויות, ההנהלה של ישיבת ליובאויטש אסרה את הדבר.

בוקר אחד בתקופה הראשונה ללימודיי במכינה של תומכי תמימים בוורשה, כאשר (בסתר, ללא אישור ההנהלה של ישיבת ליובאוויטש) לנתי בבית-העסק של ר' נטע שיינברג, קרה פעם שר' נטע איחר לפתוח את החנות ... אחרתי מעט לשעת התחלת הסדר (ב-9 בבוקר), אבל זה היה מספיק כדי שהנהלת הישיבה תגלה שאני לן בחנות. המנהל הרב שניאור זלמן גורארי' קנס אותי על האיחור רק בכמה פרוטות, אבל הסוד התגלה, ומאז הפסקתי ללון בחנות.

סיים התלמיד ה"ר יצחק מענדל ליס בזיכרונותיו שם:

הרבי הריי"צ "לא אהב את זה" בלשון המעטה, והתבטא שהוא לא רוצה "אז די קינדער" (בהתכוונו לתלמידים) יהיו שומרי לילה.

מכיון שבאוטווצק לא היו כל כך הרבה חנויות כמו בוורשא הבירה, גם הנושא של לינת השומרים לא היה כה מקובל.

התפתחות הישיבה באטוואצק

על מצב הישיבה בימים אלו אנו קוראים באגרת הר"מ הראשי והמנהל ר"י עבער מי"ח טבת תרצ"ו, אל החסיד רי"ל הורוויץ בבוסטון (מבוא לאגרות-קודש ח"ג ע' 26):

בטח כבר ידוע לו שעל החורף ההוה העתקנו חלק גדול מישיבתינו לאטוואצק, שכרנו דירה נאה ומהודרה בכל הנוחיות, יער גדול וטוב – בסביבה היותר טובה שבאטווצק, פה נמצאים הקיבוץ – ושני הכיתות הגדולות (שני הכיתות הקטנות ⁵⁷⁴ נשארו בווארשא בתור מחלקה מישיבתינו), ות"ל מאות תלמידינו היקרים שוקדים על לימודם יומם ולילה ממש, ועולים בשליבות סולם אלקים מעלה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א השתעשע הרבה את התלמידים הקשישים וקבל רוב נחת ועונג מהם. כן גם הרה"ח הר"י מתמיד ⁵⁷⁵ השתעשע אתם מהחל הערב עד עלות הבקר. ואין אנו מגזימים כלל שמהוללים ומשובחים המה מאות תלמידינו היקרים שי' בפי כל רואיהם, ובפה מלא אנו יכולים לאמר כי אי"ה יהיו לגאון ולתפארת עם ישראל סבא בתורתם והנהגתם המצוינה.

אחת רק מדאיב לנו, שלרגלי ההעתקה והתיקונים שונים שהוכרחנו לעשות בדירה החדשה, התגדלה והתרבה ההוצאה, וההכנסה מתצמצמת מיום ליום, ה' ירחם עלינו וישלח לנו את עזרתו מקודש הקדשים, וירים קרן אחב"י וקרן התורה בגו"ר, כי אמנם כבר קצר כח הסבל של הנהלת הישיבה.

ובאגרת י"ח אייר תרצ"ו להנ"ל:

זה שלשה שבועות אשר סדר הלימודים כבר הותחלו, אחרי אשר ביגיעה רבה עלה בידינו לסדר ישיבתינו לזמן הקיץ ההוה, ות"ל מאות תלמידינו לומדים בשקידה עצומה ועולים בשליבות סולם אלקים מעלה מעלה.

על הקיץ ההוה הוא הפעם הראשון מיום הוסדה ישיבתינו הק', שנתנו מודעה בהעתונים שלא יתקבלו שום תלמידים חדשים, ומבלי הבט על זה באו עשרות עשרות תלמידים מאפסי מדינתינו – וגם אחדים מחו"ל, התבקשו והתחננו אצלינו שנספחם אל ישיבתינו הק', ולמרות אדיר חפצינו אי אפשר הי' לנו לקבלם, כי גם בלאו הכי מתגדל מספר התלמידים (מעלי' פנימית), היינו מאלו התלמידים שכבר גמרו חוק לימודם בהסניפים שלנו, ואותם אנו מוכרחים לקבל, כי כתלמידים מישיבתינו נחשבים.

לכ"ק אדמו"ר שליט"א הי' רוב צער מזה שהוכרחנו לתת מודעה בהעתונים שלא נקבל שום תלמידים חדשים, כי הרבה פנו אליו ישר בבקשה ותחנון שישפיע על ועד הישיבה שנספחם אל ישיבתינו, וחבל לו על הבחורי חמד בעלי כשרון רב.

הרבה תלמידים נכנסים אל הסניפים ⁵⁷⁶ אך ורק בכדי שיוכלו אחר כך להכנס אל הישיבה, כי אין אנו מגזימים כלל, שבה בשעה אשר הרבה ישיבות גדולות ירדו בעת האחרון מדרגא לדרגא ומונים כהיום רק עשרות תלמידים, עולה שם הישיבה ומתעלה – וקשה לעצור זרם התלמידים החדשים הרוצים להכנס אל ישיבתינו. ואם כי באמת הי' צריכים להיות ששים ושמחים מעילוי רוחני נשגב ונעלה כזה, אך מה לעשות שלעומת התפתחותה הכבירה ברוחניות יורד מצב הגשמי מטה מטה הל"ת.

כבר אין אנו מדברים ע"ד הסניפים הלוחמים יותר מכפי אפשרותם להחזיק הלאה קיומן, ופונים אלינו המרכז בכל לשון של קריאה ותחנון להצילם.

ה"ר דובער גארפינקל מקורניץ

בשנת תרצ"ו הגיע לאטוואצק הרב דובער קורניצער (גארפינקל), שנמלט מרוסיה, ומיד נתמנה על ידי רבינו למשגיח ובוחן כללי של הישיבה בנגלה ובדא"ח.

תמונה 32-6

ה"ר דובער גארפינקל מקורניץ

אודותיו סיפר התלמיד מוהרא"י גרפינקל בזכרונותיו (כפר חב"ד גליון 328 ע' 75):

הוא היה טיפוס מיוחד ומופלא, בקי נפלא בנגלה ובדא"ח, ואמרו עליו שהוא זוכר את כל הש"ס בעל פה. כמה פעמים ראינו אותו משוחח עם הר"מ בנגלה, והיה מצטט את הגמרא והתוס' בעל פה, מבלי לעיין כלל בפנים.

בנוסף לכך היה מחונן בכשרון של הסברה והבנה באופן יוצא מן הכלל. מדבר היה בשפה ברורה מאוד, והיו מרגישים תענוג מיוחד כאשר שמעו את דבריו.

מיד עם התמנותו קנה את לב התלמידים; היה מעורב עם כל אחד, ופוגש את כל אחד מהם בבת צחוק ובמילתא דבדיחותא.

נוהג היה לבוא באמצע הסדרים לבית-המדרש, ולעבור ליד השולחנות על יושביהם; לטפוח על כתפי התלמידים ולעוררם בקול נעים: "לעבעדיגער, לעבעדיגער". הוא הכניס חיות מיוחדת בלימוד נגלה ובלימוד חסידות.

לפי סידורו, בכל ערב שבת בין מנחה לקבלת-שבת היה חוזר תלמיד אחד לפני בני החבורה שלו מאמר דא"ח בעל פה. ומה נהדר היה המחזה, כאשר החבורות היו מתפצלות בתוך היער מסביב לישיבה ומתיישבות ליד השולחנות הקבועים בין העצים הגבוהים. כל בני חבורה לעצמם היו פוצחים את פיהם בניגון של דביקות, ולאחר מכן נשמע קולו של תלמיד צעיר החוזר בהתרגשות מאמר דא"ח בע"פ, כאשר חבריו מתעמקים בדבר ההשכלה או בדבר העבודה שבו. לאחר מכן נכנסו כולם לתפילות קבלת-שבת מתוך התרוממות הנפש. היה זה הרגש של מעין עולם-הבא וגן עדן בפועל ממש.

כן היה דרכו של ר' דובער קורניצער לבוא אל ה"זאל" בעת לימוד החסידות, להזמין בחורים אחדים אל שולחנו ולשוחח אתם בעניין מסוים של חסידות שלמדו בו ⁵⁷⁷ .

*

תקופת זוהר זו של הישיבה באטוואצק, התייקמה במשך 4 שנים, תרצ"ו-ט. על משגיחים נוספים ששימשו בישיבה בחלק מתקופה זו, מספרים התלמידים ברשימתם:

משגיח בבית המדרש היה הרב מרדכי מנטליק. ומשגיחי הכתות היו ר' יעקב פולקנפלד, ר' יוסף ראדאל ור' מאיר גלאזמן.

התוועדויות וביקורי החסידים

סיפר התלמיד ה"ר אברהם יצחק גארפינקל (כפר חב"ד גליון 328 ע' 74):

תלמידי תומכי תמימים באטוואצק היו מאושרים ביותר, היו להם הזדמנויות רבות להכיר רבים מזקני חב"ד מכל הארצות, ולהתבשם מתורתם ויראתם. מזמן לזמן באו להסתופף בצלו של כ"ק אדמו"ר נ"ע חסידים מריגה, כמו ר' מרדכי חפץ וכדומה; מארצות-הברית, כמו הרב ג'ייקאבסאן; מקאוונא, כמו ר' לייב דוקשיצער; וכן אלה שהגיעו זה עתה מרוסיה, כמו הרב לעוויטין ועוד. כן היו זקני החסידים מתוועדים עם התמימים לאחר שהתבקשו לכך על ידי רבינו.

הנאה מיוחדת נגרמה לתלמידים מביקורו של החסיד המפורסם ר' יצחק מתמיד ⁵⁷⁸ ז"ל. דרכו היה לשהות באטוואצק משך זמן של ב' או ג' שבועות, והתלמידים אהבו לשמשו ולהיות קרובים אצלו ככל האפשר, היות וכל דבריו היו מתובלים בדברי תורה וסיפורים מצדיקים וחסידים.

התלמידים שהצטיינו בהתמדתם והתנהגותם היו מקבלים פרס מיוחד – רשות להכנס לחדרו של הרבי בעת אמירת דא"ח בשבת-קודש. כידוע, לא הרשו לכולם להכנס אל הרבי בעת אמירת דא"ח עקב חלישותו, אבל במועדים וביומי דפגרא, הורשו כולם להכנס. כן היו כמה התוועדויות ביומי דפגרא שהתקיימו באולם הישיבה, אזי היה הרבי סועד עם כולם ומתוועד יחד עם כל החסידים והתלמידים.

אחת מהתוועדויות אלו מזכיר רבינו באגרת שכתב לכ"ק חתנו אדמו"ר זי"ע, בכ"ה ניסן תרח"צ (חט"ו אגרת ה'תרכד):

בימים הראשונים לא אמרתי דברי חסידות, אבל ת"ל ישבנו בנועם בעת הסדרים שלא במהירות, גם בליל א', וגם בעת הסעודות דיו"ט, שבאו תלמידי התמימים ומוריהם יחיו, ות"ל שעות ארוכות התענגנו על טוב הוי' בזכרונות ימי קדם.

גם כ"ק אדמו"ר זי"ע, כשהי' בא לשהות אצל כ"ק חותנו רבינו, הי' מתוועד עם התלמידים. דבריו בהתוועדויות אלו נדפסו בסדרת ה"רשימות" ⁵⁷⁹ .

ביקורי רבנים בישיבה

ידוע לנו לפחות אודות שני ביקורי רבנים בישיבה בקיץ תרצ"ו, וההתרשמות שלהם ⁵⁸⁰ .

הראשון הוא הרב דוד מאיר (הרד"מ) רבינוביץ מבוסטון, שנסע בקיץ תרצ"ו לארה"ק ⁵⁸¹ , ועצר בדרכו אצל רבינו באטוואצק, וביקר גם בישיבה.

את הביקור הזה תיאר ראש הישיבה ה"ר יהודה עבער, במכתבו אל ה"ר אברהם זיסקינד, בכ"ט תמוז תרצ"ו:

בשבוע העברה בקר את ישיבתינו הק' ידידנו הרה"ח מוה"ר דוד מאיר ראבינאוויץ שי' מבאסטאן, יחד עם בנו פרץ שי', ועוד אחדים מאה"ב הנוסעים לא"י, ואין אנו מגזימים כלל, רק כשנכנס הרב ראבינאוויץ אל האולם (אי' שלומדים התלמידים הקשישים במספר בערך 70 תלמידים כ"י), צעד עד כתלי הישיבה, ושם ישב בהתעלפות ממש – מרוב התרגשות, שעה קלה לא הוציא הגה מפיו מגודל התרגשות, אחר כך נכנס אל ב' הכיתות, וישב שם כשעה, והי' עוד כמה שעות בהישיבה ... קודם נסיעתו עשינו איזה מסיבה מאנ"ש לברך ולהתברך בברכת פרידה ... עמד הרב ראבינאוויץ שי' על רגליו וצוח ככרוכי' ממש, בטלנים שכמוכם, מה אתם מחשים, האם יודעים אתם ערך האבנים טובים ומרגליות שיש לכם, מעולם לא שערתי שיש ישיבת תומכי תמימים באופן נעלה כזה.

השני הוא הרב יחזקאל אברמסקי (בעל חזון יחזקאל על התוספתא). שאודות ביקורו בישיבה בשנת תרצ"ו, הוא סיפר במכתב תמיכה עבור הישיבה, שכתב בל"ג בעומר תרצ"ז:

אינו דומה שמיעה לראי', בעברי אשתקד דרך פולין, סרתי ביחוד אל הישיבה "תומכי תמימים", ומצאתי בה כמאתים בחורי חמד המסתופפים בתורה ושוקדים שם על התורה ויראת ד', וכל מחסורם ומשאלותם מקופת הישיבה.

בשם ד' הנני מבקש את כל אחד ואחד שיהי' נמנה בקביעות על תומכי הישיבה הקדושה הזאת. ובשכר זה יתברך בכל טוב מאת ד' נותן התורה.

הכותב למען התורה ולומדי'

יחזקאל אברמסקי, דיין בבד"צ לונדון והמדינה

תצלום 32-7

מכתב ה"ר יחזקאל אברמסקי אודות הישיבה

הלימודים בישיבה

התלמיד ה"ר יצחק מענדל ליס, סיפר על הלימודים בישיבה (כפר חב"ד גליון 780 ע' 99):

התלמידים הללו הגיעו לישיבת ליובאוויטש אף שהיו ישיבות נוספות ממבחר חצרות אדמו"רים, מפני של"תומכי תמימים" היה שם טוב באופן מיוחד.

נערים אלו הגיעו לליובאוויטש והחלו ללמוד ברצינות תורת חסידות חב"ד. לא אומר שבסופו של דבר כולם נהיו לחסידי חב"ד, אני מכיר כאן בארץ-ישראל כמה יהודים טובים שלמדו בתות"ל בוורשא ולא נהיו חסידי חב"ד. אולם היו רבים אחרים שהפכו לחסידי חב"ד.

על מצב הלימודים והתלמידים בישיבה בתקופה זו, סיפר התלמיד ה"ר משה בייטש (כפר חב"ד גליון 828 ע' 45):

תמונה 32-8

קבוצת תלמידים באטוואצק

ח"י טבת תרצ"ו

עומדים מימין לשמאל: ה"ר נטע דענדעראוויטש מריקא

וה"ר אברהם יצחק גארפינקעל מווארשא

היושבים: ה"ר משה בייטש מסוויעריש

וה"ר משה רודניער מקראסנע

הלימודים בישיבה היו ברמה גבוהה מאד, והישיבה הוציאה מתוכה למדנים מופלגים, תלמידי חכמים מצויינים. אמנה כאן אחדים מהם, שלמדו בישיבה בתקופתי, ואני זוכר אותם ברגע זה:

ר' מרדכי מענטליק ז"ל.

ר' אפרים שפירא ⁵⁸² הי"ד – שנודע כלמדן מופלג.

ר' אברהם גיטעליס ⁵⁸³ (מאצ'יעס), שלמד תקופה מסויימת בישיבת מיר, אבל בזמני למד ב"תומכי תמימים".

ר' העשיל רייזמן ⁵⁸⁴ (כיום ראש כולל בתל אביב), למדן עצום, שאת רוב תורתו קיבל בוודאי מר' יהודה עבער (ואחר כך למד בישיבתו של ר' צבי גליק, חתנו של הגאון ר' חיים מבריסק, שמשכנה היה ברחוב גענשא 45).

ר' אביגדור רוטנברג ⁵⁸⁵ .

ר' אפרים אונגר ⁵⁸⁶ , שהיה לחתנו של האדמו"ר מרישא ⁵⁸⁷ והתגורר בחעלם.

התאומים מאיר וחיים-דוד גלזמן ⁵⁸⁸ (האחרון היה מגיד שיעור בישיבה, לאחר שעברה לאוטבוצק, ואמר שיעורים הן בנגלה והן בחסידות), ועוד.

דמות למדנית נוספת שבלטה בישיבה היה ר' לייבוש שפיץ. הוא הגיע מלובלין ⁵⁸⁹ ולמד תקופה ארוכה ב"תומכי תמימים" בוורשא. בשלב מסויים, שלח אותו הרבי הריי"צ לכהן כראש ישיבה בסניף ישיבת "תומכי תמימים" בווילנה ⁵⁹⁰ .

בתקופת אוטבוצק היתה פריחה משמעותית לישיבת "תומכי תמימים" ושמה יצא לשם ולתהילה ברחבי פולין כישיבה מעולה. מדי יום למדו כשעתיים חסידות, ובליל שישי הוארך סדר החסידות בשעה נוספת.

מספר התלמידים ב"זאל" היה קרוב למאה, ומספר התלמידים ב"כיתות" היה גדול מכך. אני משער שמספר כל התלמידים עלה על מאתיים.

אחד מתלמידי ה"כיתות" הצעירים הי' ה"ר שמואל צבי פוקס, שהגיע ללמוד באטוואצק מיד אחרי הבר-מצוה שלו, בשלהי אלול תרצ"ה. הוא סיפר על כך בזיכרונותיו (כפר-חב"ד 592 ע' 15):

בישיבה באטוואצק היו אז שתי כיתות לפני ה"זאל", ואני הוכנסתי מיד לכיתה הראשונה. סדר הלימוד באותן כיתות היה, שביום למדו נגלה ובלילה למדו תניא. בבוקר לא היה סדר חסידות.

תצלום 32-9

ה"ר שמואל צבי פוקס

למדתי שם עד סוף תרצ"ט, זאת-אומרת עד התחלת המלחמה. ואחת החוויות המרכזיות בחיי באותה תקופה היתה, שהייתי במחיצת הרבי נ"ע בחגי תשרי בשנת תרצ"ו.

הרבי גר בקצה אחד של העיר והישיבה היתה בקצה השני, כך שתמיד היה קצת קשה לבוא מהישיבה לרבי.

באמצע השנה הרבי היה מתפלל לעצמו ובחורים בכלל לא היו מגיעים, מאחר שהרבי גר כפי שכבר הזכרתי בקצה השני של העיר. גם לשבתות לא היינו מגיעים, כי סדרי הלימודים בישיבה כללו גם שבתות.

המשפיעים היו ר' ברוך פרידמן ור' בערל קורניצר. גם הוא הגיע בתרצ"ו, וכשנכנס לעניינים לקח לידיו את כל הישיבה ונעשה אחראי כללי על כל העניינים הרוחניים, הן על נגלה והן על חסידות.

מכל האמור לעיל יש ללמוד הרבה על אפשריות התפתחות ישיבת תומכי תמימים בווארשא-אטוואצק, לולי עלה הכורת על הישיבה, בימי המלחמה, וכדלקמן.