שנת תרפ"ג

שנת תרפ"ג

בשנת תרפ"ג התרחבה הישיבה, עד שהוכרחה לעבור לבנין חדש, כמסופר בסקירת המזכיר מוהרמ"ל רודשטיין, באותה רשימה ³⁷⁶ :

כעבור מספר חדשים כבר הכילה ישיבת תומכי תמימים כ100 תלמידים, מווארשא ומהעיירות הסמוכות, ומחוסר מקום בבית המדרש ברחוב פראנציסקאני 30, עברה הישיבה לבית המדרש מרווח יותר ברחוב פרארנציסקאני 8. שם היה כבר מטבח, בית תבשיל וחדרי שינה.

וכן סיפר הר"מ בליזינסקי במכתבו שכתב לנכדו הר"ש העבער, בג' מרחשון תשל"ח:

המקום הי' קטן, חיפשו מקום יותר מרווח, עד שמצאו ברחוב פרנציסקנר 8. הי' שם ביח"ס ³⁷⁷ של חסידי סטריקוב, שם היו שני חדרים גדולים מאד, וגם מול גר יהודי שהוא בישל בשביל הישיבה, ובמקום הזה היתה הישיבה עד אחרי הפסח שנת פ"ו ³⁷⁸ .

וכן סיפר ה"ר שמואל זלמנוב (בטאון חב"ד 34 ע' 38):

הישיבה התפתחה בהצלחה גדולה, וכעבור שנה – שנתיים, נתרבו ספסלי בית המדרש ליותר ממאה, עד שהמקום היה צר להכיל את כל התלמידים, ואז עברה הישיבה לבית הכנסת יותר גדול ברחוב פרנצ'יסקנר 8.

בבנין החדש הזה למדו בשנים תרפ"ג-ה. בשנת תרפ"ו עברו למקום שלישי, ברחוב מלאווסקא 7, כדלקמן פרק כב. ובשנת תרצ"ו עברו למקום רביעי, בעיירה הסמוכה אטוואצק, כדלקמן פרק לב.

ה"ר שמעון (שימעלע) ענגיל זליכובר

עוד סיפר ה"ר שמואל זלמנוב שם:

באותו זמן מינו, בהסכמת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, לראש ישיבה, את הגאון הנודע בבקיאותו הנפלאה וחריפותו המעמיקה, הרב ר' שמעון (ענגיל), שהיה ידוע בשם "הגאון ר' שמעון'לי זליכובר (על שם עירו).

תמונה 19-1

ה"ר שמעון ענגיל זליכובר

וכן סיפר ה"ר יוסף גולדשטיין:

אחר כך למדנו בפרנציסקאנר 8. ונתקבל ראש ישיבה ר' שמעון זליכובר, והי' ערך 2 וחצי שנה מורה שלי.

וכן מספרים התלמידים ברשימתם:

כמגידי שיעור נתקבלו ר' אברהם שמעון ענגיל, שהיה ידוע בכינויו ר' שמעון זליכובר על שם מקומו, ור' אברהם נפתלי הירצקה גולדברג.

*

שמו המלא של ראש הישיבה ר' שמעון זליכובר הוא, ר' אברהם שמעון ענגל – הורביץ מזליכוב.

סקירה מפורטת מתולדותיו נדפסה בספר "מרביצי התורה מעולם החסידות" (סורסקי) ח"ו ע' קיד ואילך.

הוא נולד בשנת תרל"ו בעיר זליכוב. אחר נישואיו העדיף להתפרנס מיגיע כפו, ממכירת חומץ, ואחרי שירד מנכסיו ניאות לשמש כר"מ. בתחלה שימש כר"מ בישיבה בצאנז, אחר כך בישיבה לצעירים בקשאנוב, אחר כך בישיבת "בית ישראל" בסטולין, ואחר כך התקבל ב"תומכי תמימים" בווארשא.

ואודותיו מספרים התלמידים ברשימתם:

ר' שמעון זליכובר, שהיה מלמד את הכתה הגבוהה, היה גדול בנגלה ובנסתר. דרכו היה לפרש את שיטות הראשונים, ולא הי' נותן דעתו כלל על דברי האחרונים. מספרים שהשיעור הראשון שניתן בישיבה היה בסוגיא בבבא מציעא, ובה היה מפרש ומנתח כ"ח שיטות של ראשונים. כאשר נפתחה ישיבת חכמי לובלין נתקבל בה ר' שמעון כר"מ.

והתלמיד ה"ר מאיר בליזינסקי, סיפר בזיכרונותיו (כפר חב"ד גליון 320 ע' 16):

זכורני, כד הוינא טליא, ילד בגיל עשר, היה ב"שטיבל" שלנו אברך אחד, בשם רבי שמ[עון] ענגל. הוא היה למדן עצום ובקי – לא רק בכל הש"ס ומפרשיו, אלא גם בכל מיני ספרים אחרים ... בתקופה מאוחרת יותר שימש גם בתור ראש-ישיבה בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה, כשנה לערך ³⁷⁹ . ולאחר שקמה "ישיבת חכמי לובלין" הגדולה, לקחו הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לישיבתו.

אמרותיו לוקטו בספר נהרי א"ש (נ.י. תשנ"ג).

הוא אמר את השיעור הגבוה בתומכי תמימים – לפחות עד שלהי תרפ"ז, כדלקמן פרק כג.

באותה שעה דיווח חבר ההנהלה ה"ר שמואל זלמנוב אל רבינו, אודות שיעוריו, המעלות והחסרונות שבהם:

במערכה שלישית מספר התלמידים כעשרים בחורים שי' ... כבר יכולים ללמוד גפ"ת בעצמם, רק הי' דרוש להם שיאמר לפניהם ראש ישיבה בכל יום, או ג"פ בשבוע, שיעור עיוני, שיגלה ויבאר להם איזה עמקות בדברי הגפ"ת, ויסביר להם הענין בסברות שכליות על פי דרכי ההגיון, ואשר זה יתן להם רוח החי' בהסוגיא שלומדים בה.

לא כן הוא השיעור של הר"ש שי' ... לימודו הוא על מקומו, לדייק בתיבות רש"י ותוס', וכמעט אינו עובר על הדברים הקשים בגוף הפשט של דברי הגפ"ת מבלי לעיין בהם, אבל אינו מתרץ ומיישב זאת באיזה סברות והבנה עיונית, רק בפשטיות. ודרכו לאמר פשט חדש (לא תמיד דבר המתקבל) בדברי הגפ"ת נגד המפרשים כמו המהרש"א ומהר"ם שיף ז"ל, ועושה לפעמים חסר או יתיר ברש"י ותוס', באמרו כי הוא טעות המעתיקים, מבלי באר לתלמידים מדוע עוזב פשט הפשוט ... עם גודל מעלתו בבקיאותו הנפלאה, אשר כל רז לא אניס לי' כו', הנה לדבר עמו באיזה ענין שיסביר להם איזה סברא וכדומה אינו שייך ... ומה יש להם להתלמידים מבקיאותו.

באביב תרצ"ב ³⁸⁰ התקבל כמשגיח רוחני בישיבת חכמי לובלין (יח"ל). ובשנת תרצ"ד (אחרי פטירת מהר"מ שפירא, מייסד ישיבת יח"ל), עזב את לובלין והתיישב בקראקוב, שם הרביץ תורה לתלמידים מצויינים. בשנת תש"ג גורש מקראקוב למחנות ההשמדה, הי"ד.

ה"ר אברהם נפתלי הירצקא גולדברג

גם נזכר לעיל שנתקבל אז, בחורף תרפ"ג, ר"מ נוסף בישיבה, הוא ה"ר אברהם נפתלי הירצקא גולדברג. עליו מספרים התלמידים ברשימתם:

ר' אברהם נפתלי הירצקה גולדברג, אשר לימד הכיתה הנמוכה מזו של ר' שמעון, היה למדן פולני טיפוסי, שהיה מחבב את הפלפול ואת החריפות.

בשנת תרצ"ג הדפיס ספר "מעשה זית", חידושים ודרושים על המדרשים כסדר פרשיות התורה, עם הערות בהלכה ³⁸¹ . גם הכין לדפוס ספר "יד לקידושין" ביאורים למס' קידושין, אך לא הסתייע מילתא.

מדי שבת היה מבקר ר' פייבוש זלמנוב, בלוית הרב ר' אברהם נפתלי הירצקה גולדברג בבתי הכנסת שבעיר, וזה האחרון היה דורש בפני הצבור וקורא לתמיכה בישיבה.

הי' ר"מ בתומכי תמימים – לפחות עד שלהי תרצ"א, כדלקמן פרק כז.

באותה שעה דיווח חבר ההנהלה ה"ר שמואל זלמנוב לרבינו, אודות שיעוריו, המעלות והחסרונות שבהם:

אופן לימוד של רא"נ שי' בטח ידוע, אשר איננו כל כך כפי לימוד הנרצה אצלינו. אך לעומת זה הוא בעל פועל נפלא, וכל השומעים את שיעורו מתפעלים ביותר מטיב ההסבר וגודל החיות בלימוד אשר מכניס בהתלמידים שי', וזה טוב מאד לפני תלמידים כאלו.

ב"התמים" ג ([קנו] עט) נדפסה הערה ממנו, וכתוב עליו "מלפנים ר"מ בישיבת "תומכי תמימים" בורשה".

בשנת תשמ"ו נדפסה בתל אביב הוצאה שניה של הספר יד לקידושין הנ"ל, ובפתח דבר שבתחלתו מסופר:

המחבר זצ"ל נולד בעיירה קטנה, קלאבוצק שליד לאדז', ועל שמה נקרא כל ימיו "דער קלבוצ'קר", שם ישב ולמד עוד מימי נעוריו תורה בשקידה רבה, ועשה חיל בלימודו. אחרי נשואיו, עבר לגור בעיירה וויעלון הסמוכה לקלאבוצק. משם נלקח אחר כבוד לשמש כר"מ בישיבת תומכי תמימים של ליובאוויטש בווארשא. משם עבר לכהן כר"מ בישיבה שהקים אדמו"ר מסוקולוב זצ"ל ליד חצירו בסוקולוב, ושוב חזר לווארשא והגיד שעורים בכיתה הגבוהה במתיבתא.