פתיחתה בשנת תרפ"א

פתיחתה בשנת תרפ"א

באותה שעה שהתחילו הרדיפות נגד הישיבה תומכי תמימים ברוסיה, כאשר הישיבה ברוסטוב נסגרה בפקודת השלטונות, בשלהי חורף תרפ"א, ראשיה נאסרו, התלמידים גורשו מהעיר, הרבי נקנס בהחרמת רכושו, ורשת הישיבות תומכי תמימים ברחבי רוסיה התחילה לרדת למחתרת – כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק ס –

באותה שעה התחיל לזרוח אור רשת ישיבות תומכי תמימים בפולין הסמוכה, כאשר נתייסדה הישיבה הראשונה והראשית בווארשא.

בב' ניסן תרפ"א, יום השנה הראשון להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, מייסד הישיבה תומכי תמימים בליובאוויטש, נוסדה הישיבה תומכי תמימים בווארשא.

תאריך זה נתפרש בכותרת נייר המכתבים ³⁴² של הישיבה: "נוסדה ב' ניסן תרפ"א".

תצלום 17-1

כותרת נייר המכתבים של הישיבה

וכך מסופר ב"סקירה כללית על התפתחות הישיבה הק' 'תומכי תמימים' ליובאוויטש" (התמים ח"ז (קט [שעג]), תמוז תרצ"ז):

בשנת תרפ"א, ביום הילולא של מיסד הישיבה נ"ע, עברה הישיבה הקדושה לארץ פולין, ותהי לה הרווחה.

לווארשא, מקום משכנה החדש של הישיבה הקדושה, התחילו לנהור תלמידים רבים מכל קצוי המדינה, וגם מחוצה לה, לבוא להסתופף בצלה של הישיבה הקדושה המפורסמת.

את פתיחת הישיבה סקר המזכיר מוה"ר משה ליב רודשטיין, ברשימה שכתב בשנת תש"ב ³⁴³ :

ביום ב' ניסן תרפ"א, יום ההילולא הראשון של רבינו נ"ע, הונח בווארשא היסוד לישיבת תומכי תמימים, שהתחילה עם 12 תלמידים, שנאספו מתוך חסידי חב"ד בווארשא. התקבל ראש הישיבה גדול בתורה, ואילו השגחת והדרכת לימוד תורת החסידות נמסרה לידי זקן החסידים, הרה"ח דובער משה שמוטקין, וזקני החכמים הרה"ח שרגא פייוויש זלמנוב, והר"ר שניאור זלמן שמוטקין.

בתמונת מחזור של הישיבה משנת תרצ"ו, כבר לא הי' ה"ר דובער משה שמוטקין בחיים ³⁴⁴ , ומתוארים שלשתם:

הרב דוב משה שמאטקין ז"ל ממייסדי הישיבה

גזבר ר' ש. זלמן שמאטקין

יו"ר ר' שרגא פייוויש זלמאנאוו

תמונה 17-2

תצלום 17-9

ה"ר דובער משה שמוטקין

תמונה 17-3

ה"ר שרגא פייוויש זלמנוב

תמונה 17-4

ה"ר שניאור זלמן שמוטקין

התפתחותה בשנה הראשונה

את תולדות פתיחת הישיבה והתפתחותה בתקופה הראשונה, סקר אחד מתלמידיה, שהי' אחר כך לאחד ממנהלי הישיבה, ה"ר שמואל זלמנוב ³⁴⁵ (בטאון חב"ד 34 ע' 37):

היה זה ב' ניסן תרפ"א, יום הילולא הראשון לפטירת כ"ק אדמו"ר הרה"ק מוהרש"ב נ"ע (נסתלק ב' ניסן תר"פ, ברוסטוב ע"נ דון ברוסיא), אשר רוח ד' פעם בלב חסידי חב"ד בורשא להקים בעירם סניף ישיבת תומכי תמימים באותה הצורה ובאותה התוכנית כעין דהווה בארעא דליובאוויטש.

למטרה זו נוסד ועד מיוחד מאנ"ש, שבראשו עמדו זקני התמימים הפעילים שבורשא, ה"ר אבא מארי הרה"ח ר' שרגא פייביש זלמנוב (יו"ר הועד), והרה"ח ר' שניאור זלמן שמוטקין ז"ל.

היסוד הראשון להישיבה היו כעשרה בחורים מצוינים בתורה שלמדו בכולל בבית הכנסת ידוע. והרה"ח מזקני חסידי חב"ד בורשא, ר' דובער משה שמוטקין ז"ל (אביו של ר' שניאור זלמן הנ"ל) היה נוהג ללמוד עמהם מזמן לזמן בספר התניא.

אחרי חג הפסח תרפ"א עברו הבחורים הנ"ל למקום הישיבה החדשה, שהתמקמה בבית הכנסת ליובאוויטש הידוע, ברחוב פרנצ'יסקנר 30 בורשא.

בתור "משפיע" לחסידות נתמנה הרה"ח התמים המצויין, משכיל בדא"ח ועובד אלקים מוה"ר ברוך פרידמאן ז"ל (שהיה ידוע בליובאוויטש בשם "ר' ברוך פולישער"), שבא אז מקרוב מישיבת תומכי תמימים ברוסיא, והיה יודע פרק בסדרי הלימודים בנגלה ובדא"ח ובהנהגותיה המיוחדות של ישיבת ליובאוויטש.

*

השתלשלות הדברים, שהביאו לפתיחת הישיבה, מתוארים על ידי אחד מהתלמידים הראשונים, ה"ר מאיר בליזינסקי ³⁴⁶ :

תמונה 17-5

ה"ר מאיר בליזינסקי

נולדתי בשנת תרס"ז בעיירה גארבאלין, כחמישים קילומטר מוורשה ... לאחר חג הפסח [תר"פ] הגענו לוורשה. כאן, בוורשה, נכנסתי ללמוד בישיבת "מסילת ישראל"...

הגיע אלינו יהודי בעל הדרת-פנים, איש זקן ונשוא-פנים, אשר הוציא מילקוטו ספרי "תניא" והתיישב ללמוד עם הבחורים. היה זה הרה"ח ר' בעריל משה שמוטקין ז"ל, חסיד ידוע, נגיד ועשיר, אשר ידיו רב לו בנגלה ובחסידות. השתתפתי בכל שיעוריו, ומני-אז התחלתי להרגיש סיפוק רוחני עצום, מעין אושר עילאי...

לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין פורים לפסח [תרפ"א], בישר לנו ראש הישיבה, שהיה "מתנגד", כי לקראת הקיץ לא ירשה יותר לאיש זה, ר' בעריל משה, לבוא לישיבה ללמוד חסידות חב"ד עם הבחורים. התנגדנו והבענו את רצוננו כי הננו מרוצים מאד מלימודיו ורוצים אנו לשמוע ממנו תורה...

כאשר סיפרנו על כך לר' בעריל משה – הצטחק ואמר: "נו, וועט מען מאכן אליין א ישיבה!" (אם כך, נקים ישיבה לבד).

הוא אמר לנו, כי היות וברחוב פרנציסקאני 30 ישנו בית-מדרש פנוי, "תשבו שם ללמוד, ואני אחראי להחזיק את הישיבה!". ואכן, למחרת הפסח הגענו לבית-מדרש זה, בית מדרש חב"ד אשר ברחוב פרנציסקאנע, והתחלנו ללמוד שם.

שנים עשר בחורים היינו אז: שלמה ציליך ³⁴⁷ , יעקב קרייקרמן, יעקב גולדברג, יעקב יצחק שפירא, אפרים אליעזר פרנקל, קלמן [בליו]מנזאהן ³⁴⁸ , יצחק פישמן, משה מרדכי הלוי גרינשפן (מאוסטרובצה), אני – ועוד שלשה בחורים אשר שמותיהם אינם זכורים לי.

על פי רשימת התלמידים דלקמן פרק כא (ברשימת התלמידים שסיימו לימודיהם בישיבה מספרים א; ז), יש להשלים עוד שנים: יצחק אלי' ציגענבאך, יחיאל הערץ.

עוד ממשיך לספר הר"מ בליזינסקי:

התחלנו ללמוד בעצמנו – למדנו אז מסכת שבת – בלי משגיח וללא ראש-ישיבה. ישבנו ולמדנו בשקידה והתמדה, מבלי להזדקק בשלב זה לעזרתו של מישהו. בכל ערב הגיע אלינו ר' בעריל משה, שלמד אתנו תניא.

כעבור שבועיים התחיל ללמוד אתנו ר' ברוך פרידמן הי"ד תניא ולקוטי תורה. הוא הי' יליד סביבות ורשה, ונסע ללמוד בלובביץ לפני מלחמת עולם הראשונה, ולמד כמה שנים, ובגמר המלחמה חזר לורשה, והתחתן, וגר בורשה, והי' ידוע בלובביץ בחור משכיל בחסידות.

תמונה 17-6

ה"ר ברוך פרידמן

הוראות רבינו בקשר לישיבה

אף שההחלטה לפתוח את הישיבה היתה כבר בב' ניסן, מכל מקום לא הספיקו להודיע על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע עד תחלת תמוז. את הסיבה לכך סיפר ה"ר שמואל זלמנוב (בטאון חב"ד 34 ע' 37):

היתה אז עדיין "שעת חירום" כתוצאה מהמלחמה העולמית הראשונה, והקשרים בחילופי מכתבים סדירים עם רוסיא נותקו לגמרי. אחרי מאמץ מיוחד עלה בידי הועד, על ידי שליח מיוחד שעבר את הגבול, להודיע לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע על ההצעה. ונתקבל מהרבי נ"ע מכתב ברכה ודברי עידוד ליסוד הישיבה.

ברוסטוב היה אז מוה"ר דובער ריבקין, המספר על הימים האלה (אשכבתא דרבי ע' 114):

אחרי קבלו אז בתחלת חדש תמוז ידיעה מהתיסדות ישיבת תומכי תמימים בווארשא, על ידי התמימים הקשישים דשם, והי' בהתפעלות והתרגשות של שמחה מבשורה זו עד אין שיעור, ודיבר עמדי הרבה מזה במשך איזה ימים בשמחה מופלגה, ואמר שבעזרתו ית' הוא מקוה, שהמוסד יגדל ויפרח ויפיץ אור גדול בעולם.

את שמחתו זאת הביע רבינו במכתבו, שכתב בי"א תמוז "אל תלמידינו היקרים חניכי המוסד הקדוש תומכי תמימים יושבי עיה"ק ווארשא, ד' עליהם יחיו" (ח"א אגרת פ):

ימי אור וימי שמחה לי הימים האלו, מני אז נודעתי מאת ידידינו התלמיד היקר והנעלה ווח"ס אי"א מו"ה שניאור זלמן ב"ר דוב משה ³⁴⁹ שי', מאשר יסדו תומכי תמימים במחנם הט', ואשא כפי אל ה' צבאות להלל ולשבח כי זיכני לראות את אחיי בני (וכאמרז"ל ³⁵⁰ דהתלמיד נקרא בן) הוד כ"ק אאמו"ר ³⁵¹ הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, עושים רצונו, להרביץ תורה ברבים על טהרת קודש הקדשים, בעבודה שבלב זו תפלה, לעורר את הלב לאהבה את ה' וליראה את שם הגדול והנורא. ואתחנן אליו ית' כי יהי הוי' אלקינו ואלקי אבותינו בעזרכם וישרה ברכתו במעשי ידיכם, ואור התורה תאיר במושבותיכם ותתרבה גבולכם בתלמידים בעלי תורה ועבודה.

תמונה 17-7

מכתב רבינו אל הנהלת הישיבה

ולמחרתו, בי"ב תמוז, כתב רבינו אל ה"ר שרגא פייוויש זלמנוב (תשורה – וויינגרטן, תשס"א):

בדבר תו"ת אכתוב אי"ה ימים אלו ע"י תלמידינו, חתנו של ר"י שי' געבער, המתעתד לנסוע צלחה.

[והכוונה היא אל הרמ"ד ריבקין הנ"ל, שנסע אז מרוסטוב לפולין, אלא שמיראת הצנזורה נכתב ברמז].

רבינו כתב אליהם שני מכתבים עם הוראות מפורטות באופן התייסדות הלימודים בישיבה, ובהם כתב בין השאר (חי"ד אגרות ה'נג-ד):

סדר התייסדות המוסד תומכי-תמימים: שמו, "מערכת תומכי-תמימים ליובאוויטש בווארשא" וכן יהי' החותם של המוסד והפירמע.

לקבוע ועד מסדר מערכת תומכי-תמימים, אשר הוא יהי' רוח החי' בכל עניני ההתיסדות בגשמיות ובסדר הלימוד. הועד יהי' מחמשה אנשים לא פחות, ובהם שלשה אלה ר' דוב משה ³⁵² שי' ר' שרגא פייוויש ³⁵³ שי' ור' שניאור זלמן ³⁵⁴ ב"ר דוב משה שי' ולהם ניתן רשות לבחור עוד בשנים חברים.

אחר כך ממשיך ומפרט את סדר ניהול הישיבה, קבלת התלמידים, וסדר הלימודים והתפלות במשך היום ובשבת קודש. ומסיים באופן ההשגחה הכללית:

ההשגחה הכללית הלא ידוע היא במה שצריכה להיות, להרבות השיחה בהנהגה טובה ביראת שמים, ובקנין מדות טובות, ובציווי ואזהרה על נטילת ידים, קריאת שמע שעל המטה, ועוד מהדברים שאינם באים בכתב וקבוע בלב התמימים יחיו, מההנהגה הטובה והישרה שקבלו בעת היותם תלמידים מקשיבים.

ההודעה בשורה הנשלחת צריכים להדביק בכותלי ביהמ"ד, למען לפרסמו ברבים. והעיקר צריכים לקבל בעלי כשרון מצויינים בכל מפלגה ומפלגה, ושיהי' מעון טוב מתאים אל המוסד לכל פרטיו.

ה"ר יחיאל מאיר בלומנפלד

עוד סיפר ה"ר מאיר בליזינסקי על אותה תקופה:

בנגלה למדנו לבדינו. ובאמצע הקיץ הנ"ל חזרה לפולני' משפחת בלומנפלד. זו הייתה משפחה מפולני', שגורשו לרוסי' על ידי הרוסים כשהחזית עם הגרמנים התקרב לסביבתם, שאז גרשו את כל היהודים מהסביבה לרוסיה ³⁵⁵ , וכשהיו ברוסי' נתוודעו לאנשי חב"ד ונעשו אוהדים. ואחד מביניהם, ר' יחיאל מאיר, הי' ידוע בתור למדן, ונתקבל אז בתור ר"מ בישיבת תחכמוני של המזרחי, ובתור אוהד בא אלינו כמה פעמים ואמר לנו שיעור במס' שבת.

תמונה 17-8

ה"ר יחיאל מאיר בלומנפלד

וכעין זה מסופר אודותיו באנציקלופדיא של הציונות הדתית (ח"א ע' 303):

עם תום המלחמה חזר לווארשה, משתתף ביסוד "תומכי תמימים", ובשנת תרפ"ג נתמנה רב בבית המדרש לרבנים "תחכמוני".

הוא נולד בתרנ"ג. בשנת תרצ"א הדפיס בווארשא את ספרו כל המצוה ³⁵⁶ . נספה בגיטו ווארשא ביום הכיפורים תש"ג, הי"ד.