התיישבות חסידי חב"ד בלטביא

התיישבות חסידי חב"ד בלטביא

דינאבורג; דווינסק; דאוגבפילס

דווינסק היא העיר השניה בגודלה בלטביא, דרומית-מזרחית לריגא.

עד שנת תרנ"ג הי' שמה דינאבורג, אז הוסב שמה אל דווינסק, ובשנת תרפ"א הוסב שמה אל דאוגבפילס.

רבה הראשון ¹⁶⁶ של העיר הוא אחד מגדולי תלמידי רבינו הזקן, הגאון החסיד ה"ר זלמן זעזמיר ¹⁶⁷ , המכונה כך על שם רבנותו הראשונה בעיר זעזמיר שבליטא. ואודותיו כותב ב"בית רבי" (ע, א):

הרה"ק החסיד המפורסם ר' זלמן זעזמיר נ"ע, מגדולי תלמידי רבינו, ואח"כ מתלמידי אדמו"ר האמצעי נ"ע. ידיעתו בד"ח הי' נורא מאד, ועבודתו הי' בדרך נפלא ומבהיל. ועל ידו נתקרב הרה"ק ר' הלל מפאריטש זלה"ה לאדמו"ר האמצעי נ"ע, והר"ר הלל הי' גם כן תלמידו של הר"ר זלמן זעזמיר, ומביאו כמה פעמים בדרושיו. הי' רב בעיר דענאבורג, וגם בקריסלאווע, ושם מנו"כ. בכת"י נמצא ממנו איזה דרושים ד"ח כו'.

רבה השני של העיר הוא אחד מגדולי תלמידי רבינו הזקן, הגאון החסיד ה"ר יהודה ליב זלקינד בטלן, בעל "זכר יהודה". ואודותיו כותב ב"בית רבי" (עה, א):

הרב הגאון המפורסם ר' יהודא ליב זלה"ה אבד"ק דע"ב (המכונה בשם הבטלן מדע"ב), הי' תלמיד רבינו בנגלה וגם בד"ח, והי' עמיתו ורעו של אדמו"ר בעל צמח צדק נ"ע, שלמדו ביחד בימי עלומם, ואחר כך היו מריצים אגרותיהם זה לזה בשו"ת.

רבנותו הראשונה היתה בעיר ווילקאמיר פלך ווילנא, ולערך בשנת תקע"ח נקרא לכהן ברבנות בדינאבורג, עד לפטירתו בכ"ג כסלו תרי"ח. בתחלה – רק בחלק העיר הישנה, ואח"כ באיזור החדש והמרכזי ¹⁶⁸ .

רבה השלישי של דינאבורג הי' הגאון החסיד ה"ר פייביל רפופורט. נפטר לערך בשנת תרכ"ג.

רבה הרביעי היה אחד מגדולי תלמידי אדמו"ר הצמח צדק, הגאון החסיד ה"ר ארי' ליב זיוואוו, שנקרא גם ר' ליב סמילעווצער, על שם רבנותו הקודמת בסמילעוויץ. ואודתיו כותב ב"בית רבי" (סוף ח"ג, כא, א):

הרה"ג ר' ליב סמילעוויצער זלה"ה הי' גדול בנגלה ובחסידות, והי' ממקושרי רבינו, וגם הי' משולחו איזה שנים. הי' רב בהאמי' אחר הרה"ק ר' יצחק אייזיק זלה"ה, ואח"כ הי' רב בדווינסק, ושם מנו"כ, תנצב"ה.

הוא כיהן ברבנות דינאבורג, לערך משנת תרכ"ד עד תרמ"ז.

הרי לנו שארבעת רבניה הראשונים של העיר היו מעדת החסידים.

משנת תרכ"ה ואילך היו שני רבנים לעיר דינאבורג, האחד מהחסידים והאחד מהמתנגדים.

הרב הראשון שהביאו המתנגדים, לערך בשנת תרכ"ה, הוא הרה"ג ר' אהרן שאול זעליג הכהן מפרוזשאן, בעל "תשובות לשואל" ו"מגן שאול". הוא כיהן ברבנותו עד פטירתו בשנת תרל"ט.

את מקומו מילא הרה"ג ה"ר ראובן הלוי לוין, עד לפטירתו בשנת תרמ"ז.

על מקומו נתקבל הרה"ג ה"ר מאיר שמחה הכהן, בעל "אור שמח" ו"משך חכמה".

הרב החמישי לעדת החסידים בדינאבורג, הי' הגאון הרוגטושבי, גאון הדורות מוה"ר יוסף רוזין מרוגטשוב. תולדותיו נלקטו בס' "הרוגוצ'ובי" (ארה"ק תשס"ה). לדמותו החסידית ראה המאמר "פענח רזא" (מגדל עז ע' פח-צח).

בתי כנסת חב"ד בדווינסק

אודות בתי כנסת חב"ד בדווינסק, סיפר ה"ר חיים אבא ווייל (כפר חב"ד גליון 918 ע' 38):

אפתח מהזכור לי משנת תרס"ה, היא השנה שבה התחלתי – כילד קטן – ללכת להתפלל בבית הכנסת. הוא שהיה נקרא "דער פארבערשער מנין" – "בית הכנסת של הצבעים". מקומו היה ב"פלעצער", ברחוב הז'יטומירי. הצבעים הם שייסדוהו, אבל בזמני לא היה שם אפילו צבעי אחד. בית-כנסת זה התקיים עד שהיטלר ימ"ש השמיד את הכל.

הרב ב'מנין' זה היה הר"ר אבא דוד גולדפיין, חתנו של הגאון הרוגצ'ובי. זוכר אני את הפעם הראשונה שהוא בא ל'מנין'. הוא כיהן ברבנות עד שנת 1915 [תרע"ה].

הגבאי היה ר' מרדכי שליווקין, חסיד נאה, מגדולי חסידי חב"ד.

ב'מנין' זה היו גם אלו המנויים להלן:

ר' אלעזר עטינגוף, שהיה נוסע לליובאוויטש לאדמו"ר הרש"ב.

ר' משה העלצער, שהיה נוסע לליובאוויטש לאדמו"ר הרש"ב, והיה עוד אצל אדמו"ר מהר"ש.

ר' לייב ברודנער, שהיה נוסע לליובאוויטש לאדמו"ר הרש"ב. גם אחיו של ר' לייב היה נוסע לליובאוויטש. אביהם – ר' ארציק ברודנער – היה נוסע לליובאוויטש לאדמו"ר ה'צמח צדק'.

ר' ישראל – המלמד – היה נוסע לקאפוסט, ואחר-כך לליובאוויטש.

ר' שלום אטעפער, היה נוסע לקאפוסט, ואחר-כך לליובאוויטש.

ר' מיכאל אליעזר ציפוק – זגג – היה לומד ברבים בכל יום שיעור במשניות, שלחן-ערוך אדמו"ר הזקן, "לקוטי תורה" ו"מגן אבות". היה נוסע לקאפוסט, ואחר- כך לליובאוויטש אל אדמו"ר הרש"ב נ"ע.

היה גם ר' יהושע ארש, שהיה ראש-ישיבה בדווינסק בישיבה של הגביר משה ווייטנברג, שהוחזקה על-ידי בניו של החסיד הגביר משה ווייטנברג. בשנת תרע"א ¹⁶⁹ נתקבל לראש-ישיבה ב"זאל הקטן" בליובאוויטש. היות ואבי – החסיד ר' דוד וואלאוויץ – ביקש ממנו שיקח אותי עמו, הביאני אתו לליובאוויטש.

לבד מה'מנין' של הצבעים – שהיו מתפללים בו כעשרים מניינים של חסידי חב"ד – היו ב"פלעצער" שבדווינסק 'מניינים' נוספים של חסידי חב"ד, כגון בית-המדרש של אידל רייסקעס, שגם שם התפללו כעשרים מניינים של חסידי חב"ד.

הרב באותו בית-מדרש היה ר' ליפמאן, חתנו של החסיד ר' זלמן השוחט. הרב ר' ליפמאן נמנה עם חסידי חב"ד, והיה חוזר מאמרי חסידות בבית-מדרש זה.

בנוסף להם היה גם בית-המדרש של הרב, שגם הוא היה של חסידי חב"ד.

בתוך העיר דווינסק עצמה היה "דער פלאנאווער מנין", שבו היה הרב ר' יוסף [רוזין] מרוגצ'וב, שכיהן שם עד שנת 1915 [תרע"ה], ובשובו מרוסיה לדווינסק בשנת 1926 [תרפ"ו] המשיך לכהן ברבנות עד שנת [1936].

ועוד היה 'מנין' של חסידי חב"ד, שנקרא "קאדעשעס מנין".

היו בדווינסק עוד הרבה מאוד "מניינים" של חסידי חב"ד.

הקהלה החסידית שבדווינסק

לקמן בפרק יד יסופר על ביקור קצר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בדווינסק, בדרכו מריגא לווארשא בשלהי שבט תרפ"ח, ודבריו לפני אנ"ש שם.

בי"ט כסלו תרצ"ז התקיימה התוועדות באולם שבעיר, ובה קיבלו עליהם המשתתפים "ללמד פעם אחת במשך השבוע דא"ח". באותו יום כתבו על כך לרבינו, בחתימת:

ברוך אלי' בן מיכלע פלץ

שלמה בן שיינע גיטל קץ

צבי מנחם מן בן שרה רחל ניישלוש

זלמן צבי בן ליבע מלכה הכהן

אלי' דוד ל[..]

יוסף ב"ר שניאור זלמן הכהן יאקוב

משה בן חי' שרה הלומל

יחיאל זעליק בן נחמה עטע יאניק

משה לעוושטום בן רייזל

פנחס יעקב בן מיכלא [...]

ישראל ליב [...]

משה בן אסתר לעווין עם ב"ב

תצלום 10-2

מכתב אנ"ש בדווינסק לרבינו

ובכ"ט כסלו השיב להם רבינו בברכה ועידוד, כנזכר לקמן בסמוך.

על ההצלחה של קביעות שיעור זה, דיווח המארגן, התלמיד ה"ר ברוך אלי' פעלעץ הנ"ל, בכ"ד טבת:

מכתב קדשו מכ"ט כסלו ש.ז. קבלתי, ואוכל להודיע לכ"ק, אשר החלטתנו לקבוע לימוד דא"ח יצאה לפועל באופן מזהיר. בכל מוצש"ק לומדים אנו 2 פרקים מתניא, ונוסף לזה עוברים על השיחות, או חוזרים איזו מאמר מד"ח. לימודינו מצא הד בעיר, ומתאספים חוץ מהצעירים גם אנ"ש מדור הישן. הפעמים האחרונות באו מ40-50 איש כ"י.

ריגא

אחד מראשוני החסידים שהתיישב בריגא הוא הגביר הנגיד ר' ישעי' ברלין, מראשי תומכי הישיבה תומכי תמימים בליובאוויטש, ושאר הפעילויות של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ¹⁷⁰ .

הוא התיישב בריגא לערך בשנת תרל"ח. ובשנת תרס"א פתח מנין חב"די נוסף בריגא ¹⁷¹ .

על בתי הכנסת החסידיים בריגא מספר ה"ר אברהם גודין בזיכרונותיו (כפר חב"ד 899 ע' 74):

בעיר היו, במשך שנים, שני בתי-כנסת גדולים. האחד במרכז העיר, בו התפללו בנוסח אשכנז, והשני שהיה בית הכנסת החסידי.

בשנת 1878 [תרל"ח] התירו השלטונות הלטביים לבנות בית-כנסת נוסף בבנין בית-הכנסת של החסידים, ומאז היו תחת קורת-גג אחת שלושה מנינים, שכולם נקראו מנינים "דרייסין" ¹⁷² :

א) "מעורב", של חסידי חב"ד מכל הסוגים.

ב) מיוחד לחסידי ליובאוויטש.

ג) הגדול יותר – מיוחד לחסידי קאפוסט.

אודות בתי כנסת נוספים של חב"ד בריגא, בשנת תר"צ, מסופר בחי"א נספח לאגרת ג'תתלח.

ב"כפר חב"ד" (899 ע' 75. 920 ע' 51) נדפסו כמה מהחותמות של בתי כנסת אלו.

תצלום 10-1

חותמות בתי כנסת חב"ד בריגא

אחרי מלחמת העולם הראשונה

אמנם עיקר הגירת חסידי חב"ד מרוסיה לריגא היה אחר מלחמת העולם הראשונה, ועליית הקומוניסטים לשלטון.

גם אלו שיצאו מרוסיא כדי להמשיך לארצות המערב (אנגליה או ארה"ב), יצאו תחלה לריגא, ואחר כך המשיכו משם למערב.

בחצר בית הכנסת שברחוב אליאס היו שלושה בתי כנסת חב"דיים, בית הכנסת של חסידי ליובאוויטש, של חסידי קאפוסט ושל חסידי לאדי ¹⁷³ .

ציר ה"סיים" הלטבי ה"ר מרדכי דובין התפלל בבית הכנסת חב"די נוסף בעיר, ברחוב מארייאס, הנקרא מניין באזאר בערג.

אחד מאלו שיצאו מרוסיה בשנת תרפ"ה, בדרכו לארה"ב, ונעצר בריגא – עד לקבלת אישור הכניסה האמריקאי, הוא ה"ר ישראל דזייקאבסאן, המתאר את מצב הקהלה החב"דית בקיץ תרפ"ה (זכרון לבני ישראל פרק כא):

באנו לריגא בר"ח מנ"א שנת תרפ"ה, והוכרחנו להתעכב שם עד י"ט כסלו תרפ"ו.

בבואי לשם באמצע הקיץ, חזרתי דא"ח בבית הכנסת נוסח האר"י שהי' נק' באזאר בערג (זה הי' בנין של שטח רב, שהרבה עסקים של מקצועות שונות היו בו, וגם ביהכנ"ס הנ"ל) ושם היו הרבה מתפללים.

בין המתפללים בביהכנ"ס זה הי' גם ר' מרדכי דובין ע"ה. גם התמים השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל הי' מתפלל בביהכנ"ס הזה, והוא הי' משפיע וחוזר בו דא"ח.

אזכיר עוד אחדים מבין התמימים שהיו אז בריגא:

התמים הרה"ח ר' יצחק דובאוו נ"י מיאקשיץ (עיר קטנה בפלך מינסק). הוא הי' אז רב באחד מבתי המדרש שהיו נק' רייסישא שולען (כעת הוא רב ור"מ במאנטשעסטער אנגליה). הוא כיבד אותי לחזור דא"ח בביהכנ"ס שלו.

התמים צבי גאר הי' אז תושב בריגא, משגיח בבית המטבחים (שלאכטהויז).

התמים מיכאל חפץ (אחיו של ר' מרדכי חפץ ז"ל הנ"ל) הי' שוחט עופות.

התמים יעקב הורביץ, שהי' נקרא יעקב ליעפליער הי' חתנו של אחד מהבע"ב דריגא מאנ"ש.

גיסו הת' ירוחם סקאבלא, בנו של ר' מ"מ סקאבלא.

התמים יוסף סקאבלא, בנה של גיטל לאה סקאבלא, מהנשים המפורסמות וצדקניות דנשי חב"ד. אחיו הי' התמים המצויין שניאור זלמן סקאבלא. גיסו (בעל אחותו) הוא התמים ר' שמואל כצמן.

הת' שמרי' ב"ר נתן גורארי', שעשה ניירות היציאה מרוסיה בעירי הומיל, דר בריגא, ונשתדך עם אחות זוגתו של התמים ר' יוסף הנ"ל, ונעשה גיסו.

היינו מתאספים לפרקים קרובים להתוועדות, חסידישע פארבריינגענס, ולקביעות עתים לדא"ח.

בחודש תשרי התפללתי בביהכנ"ס הנק' רייסישע. התקבלו המאמרים דר"ה תרפ"ו ולמדנו אותם, ובמשך זמן ישיבתינו בריגא נעשה קשר ידידות בינינו התמימים יחיו.

בשמח"ת האבן מיר פארבראכט ביחד התמימים דשם, ר' מרדכי חפץ הי"ד, אחיו ר' מיכאל ליב הי"ד, הרה"ח ר' צבי גאר (חתן החזן ר' מ"מ וואלאסאוו), ר' יעקב הורביץ מליעפליע הי"ד, אלה אני זוכר, ור' מרדכי דובין הי' אתנו, ואח"כ האבן מיר געפראוועט הקפות, עד שעה מאוחרת בלילה.

באמצע סעודת י"ט כסלו, שערך השו"ב ר' מרדכי ז"ל חפץ בביתו, קבלתי ברכת הפרידה מחבריי וידידיי ונסענו.

*

נזכר לעיל החסיד ה"ר צבי גאר. בשנים הראשונות לנשיאות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, הוא הי' איש הקשר של רבינו בריגא, כנזכר באגרות רבות ¹⁷⁴ . ואודותיו כתוב בס' יהדות לטביא (ע' 383):

תמונה 10-7

ה"ר צבי גאר

ר' צבי (הרש'לה) גאר נולד לאביו ר' חיים ליב בעיר יעקבשטאדט בקורלנד, מבצר החסידות החב"דית. נתחנך בישיבת תומכי-תמימים דליובאוויטש. עובד ד' מנעוריו ותמים בדרכיו, משגיח בבית המטבחיים בריגה. הגיד שעור בגמרא במנין החב"די הידוע בריגא, המנין ע"ש ר' ישעיהו ברלין שברחוב הטחנות 22/24.

ליבוי; ליבאווא

ב"תולדות ישיבת היהודים בקורלנד" (ע' 104):

ליבאוי ... בית-תפלת החסידים נבנה בשנת תר"ן, על ידי קהלת החסידים.

בין השנים תרמ"ה – תרפ"א גר שם ה"ר יעקב הימלפארב. ברשימתו על העיר הוא מספר (כפר חב"ד 920 ע' 50):

אבי ע"ה נפטר בז' אייר תרנ"א (1891) בליבאווא, ואני אז בן אחת-עשרה. זכורני שאבי ע"ה, וכן זקיני (אבי אבי), אביו של זקיני ובניו, היו כולם חסידי חב"ד והתפללו בנוסח האר"י.

בליבאווא היה גם מנין חסידי אחד, שאצלנו לא קראוהו "בית כנסת", וגם לא "בית מדרש", אלא רק "המנין החסידי" ("חסידישער מנין"). ב"מנין" זה התפללנו בנוסח האר"י.

אשתדל לרשום את שמותיהם של החסידים שב"מנין" בליבאווא; שכחתי את שמותיהם הפרטיים של רבים מהם, או את שמות המשפחה של אחרים.

והולך ומונה עשרות משפחות, עם שמותיהם ופרטיהם, מאנ"ש בליבאווע ¹⁷⁵ .

ה"ר יעקב לנדא

במשך תקופה שימש ה"ר יעקב לנדא כרבה החסידי של העיירה הזאת.

תצלום 10-6

הרב יעקב לנדא בתקופת רבנותו בליבוי

הוא נולד בה' אייר תרנ"ג בקורניץ. למד בתומכי תמימים בליובאוויטש משנת תרס"ח עד תער"ב. בשלהי תרע"ג נתמנה לרבנות קורניץ, למלאות מקום אביו הרב משה יהודה ליב, בכ"א אלול תרע"ג.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוכרח לצאת משם, ושימש כרב החצר אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ברוסטוב, שאף שלח אותו לייסד מוסדות הדת עבור הפליטים ברוסיה, כמסופר ב"תולדות חב"ד ברוסיה הצארית" פרק קמא.

אחר כך עמד בראש ישיבת תפארת בחורים במוסקבא, בה לימד סטודנטים שאינם לומדים בישיבה, כמסופר ב"תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית" פרק ט ¹⁷⁶ .

בתחלת שנת תרפ"ח יצא הר"י לנדא מרוסיה, והתיישב בליבאווע, שם גרו קרוביו, כמוזכר באגרת רבינו אליו, מה' מ"ח תרפ"ח (ח"ב אגרת שדמ):

גיסו שי' מליבאוע וכן קרובתו תי' פה, דרש דרשו לשלומו הטוב, ומחכים בואו צלחה.

לקראת נסיעתו מריגא אל ליבאווע, כתב רבינו אל ה"ר שמואל חסדן בליבאווע, בכ"ז מ"ח (חי"א אגרת ג'תתיג):

כאשר חפץ לדבר אתי אודות חדרי תורה ודרך ארץ ¹⁷⁷ , ועניתיו כי לע"ע אין אני יכול לדבר בזה, כי עוד טרם ידעתי הענין בכללותו. וכאשר כעת נוסע למחנם הט' ידידי הנעלה והכי נכבד הרב המפורסם והנודע מוהר"ר יעקב שי' לאנדא, וכארבעה שנים עסק בהתיסדות והנהגת אגודת תפארת בחורים, בקשתיו אשר ישים עינו לעיין בדבר זה.

ובזה הנני לבקשו להראות לו כל הענין, ולדבר אתו עמו בזה, כאשר ידבר איש עם רעהו, כי ראוי הוא לקירוב גדול, אשר מלבד גודל יחוסו, הנה מעלתו העצמי גדולה היא בעל ידיעה רחבה, ואיש אשר ברכה בו, בעל מדות נעלות ונשגבות.

בכ"ח ניסן עוררו רבינו לקבל את הרבנות בליבאווע (ח"ב אגרת שע):

בלתי אדע המצב איך לגשת בעזרתו ית' אל הענין בדבר הרבנות, אשר לדעתי הי' דבר טוב לפני קהל עדת ליבאוע יע"א וגם לפני כבוד ידידי.

בטו"ב תשרי תרפ"ט חתמו כ-40 מראשי הקהלה החסידית על כתב הרבנות.

תצלום 10-4

כתב הרבנות לעדת החסידים בעיר ליבוי

בי"ב ניסן כתב לו רבינו (חט"ז אגרת ו'קפ):

ע"ד עניני הרבנות במחנם הט', אתפלא על העדר שימת לבם של אנ"ש שי', ובבקשה להגיד להם אשר מבלי התחשב עם המספר ההוה, כן ירבו, לטובה ולברכה, עליהם להיות חזק בדעתם וענינם שכבודו שי' הוא הרב שלהם, ולהיות בטוחים אשר כל הדרכים יהיו בדרכי היושר והצדק, אשר בעזרתו ית' יתרבו ישרי לב והולכי תום המחזיקים ביד כבודו שי', ובזה הנני לברכם כי ישפיע להם השי"ת שפעת חיים וברכה בכל מילי דמיטיב מנפש ועד בשר.

ובג' אייר כתב אל אנ"ש בליבאווע (חט"ז אגרת ו'רב):

פונה הנני אליכם ידידנו אנ"ש שי' אשר בעי"ת ליבוי יע"א, אשר תתאספו יחד עם מורכם ורבכם ידידי תלמידנו הרה"ג הר"ר יעקב שי', וידידי תלמידנו הר"ר שמואל ¹⁷⁸ שי' שו"ב, בועידה לחשוב מחשבות על דבר צור מחצבתכם, וגזע שרשכם בשרשא ומקורא דכולא, לקבוע זמני לימוד דא"ח בחול ובש"ק, ובבחרכם בטוב באמת בארחי יושר ותום תזכו לאור זכות אבות קדושים, אשר יאהיל עליכם ועל בניכם ועל כל אשר לכם וטוב יהי' לכם בגו"ר.

בחורף תר"צ נשא את מרת מינא רבינוביטש ¹⁷⁹ , ובט' כסלו תר"צ הופיעה כתבה בעיתון פרימורגן (תצלום ב"לטביה בתי כנסת ורבנים" ע' 111), שבה נאמר:

די לעצטע יארן איז הרב לאנדוי אופגענומען געווארן אלס רב דעדת החסידים אין ליבוי, וואו ער פארנעמט דעם כסא הרבנות אויך איצט.

דער מסדר קדושין וועט זיין דער ראגאטשאווער גאון.

תצלום בית הכנסת החסידי, וחותמת הרבנות של הרב לנדא, נדפסו ב"לטביה בתי כנסת ורבנים" ע' 110.

תצלום 10-3

חותמת הרב יעקב לנדא

ובית הכנסת בליבוי

תצלום 10-5

חותמת מנין החסידים בליבוי

בשנת תרצ"ב דנו אודות מינויו לרבה הכללי של העיר, שבזה כתב אז הגאון הרוגוצ'ובי לקהלת ליבווע (קובץ יגדיל תורה נ.י. נא ע' עז).

בתחלת אותה שנה שלח אותו רבינו כשד"ר כולל חב"ד בעיירות לטביה ¹⁸⁰ .

בשנת תרצ"ד עלה לארה"ק. בתחלה שימש ברבנות רמתיים (הוד השומרון), ובשנת תרצ"ה נבחר לרבה של בני ברק, בה שימש במשך יובל שנים, עד לפטירתו בכ"ו שבט תשמ"ו.