ווילנא בתקופת רבינו הזקן

ווילנא בתקופת רבינו הזקן

עם התיישבות רבינו הזקן בלאזניא, והתחלת הנהגת עדת החסידים ברוסיה הלבנה, משנת תקמ"ג ואילך ¹ , התחילו להתארגן קהלות חסידי חב"ד גם בליטא; בעיקר בווילנא – ווידז, וגם בעיירות נוספות.

המסמך הראשון שהגיע לידינו ² , בחתימת כמה מראשי עדת החסידים שבקהלת ווילנא, הוא מכתב שכתבו בשנת תקנ"ז או תקנ"ח, אל אנ"ש שבקהלת ווידז הסמוכה, ואל העומד בראשה "ר' משה ב"ר יצחק נ"י".

תוכנו של המכתב הוא, השתדלות לעצור את רדיפת המתנגדים שבווילנא, הן נגד המנין החסידי בווילנא והן נגד המנין החסידי אשר בווידז הסמוכה ³ .

שמונת החתומים על המכתב הם:

מאיר במ"ה רפאל יפה

ארי' ליב בלא"א מו"ה יהושע זעליג זלה"ה

חיים בהמנוח מו"ה יחיאל זצ"ל

יעקב במוה"ר מאיר יפה

שלמה זלמן בלא"א מו"ה יעקב

מ' נחום בלאאמ"ו מוהר"ר יצחק ז"ל

הק' ברוך מרדכי איטינגער

יהודה ליב מקראז במה"ו מאיר זללה"ה

תצלום 1-1

מכתב קהלת חב"ד בווילנא לקהלת חב"ד בווידז

נראה מה ידוע לנו אודות חותמים אלו – מראשי קהלת חב"ד בווילנא באותה תקופה:

ה"ר מאיר ב"ר רפאל מווילנא

ראשון החותמים הוא החסיד ה"ר מאיר ב"ר רפאל יפה, המפורסם יותר בשמו: ר' מאיר רפאל'ס; שהי' ראש הקהלה החסידית בווילנא. ואודותיו מסופר בבית רבי (עג, א):

הרה"ח המפורסם הגביר ר' מאיר רפאלס זלה"ה מווילנא, הי' גביר וחסיד גדול, מחסידים הראשונים של רבינו, והי' לו מסירות נפש על רבינו, וגם אותו הלשינו עם עמיתו ורעו הגאון החסיד ר' ברוך מרדכי זלה"ה אבד"ק באברויסק, שהי' אז בווילנא, ולקחו אותם אסור בשלשלאות, והוליכום לעיר המלוכה. אך עוד טרם באו לשם נתברר הדבר בווילנא ששקר ענו בם והחזירום מאמצע הדרך כו'.

ההלשנה והמאסר המוזכרים כאן, היא הלשנת המתנגדים בקיץ תקנ"ח, נגד רבינו הזקן ונגד החסידים שבליטא, אשר בגללה נאסר רבינו בתחלת שנת תקנ"ט, יחד עם שלושים חסידים מהעיירות שבליטא: ווילנא, ווידז, המדורא ⁴ , פאנדל ⁵ , וויסוקי ליטובסק.

לפני כ-20 שנה נתגלה תיק החקירות של המאסר. החקירות של רבינו הזקן התפרסמו אז ⁶ , ואילו החקירות של החסידים עדיין בכתובים.

ראשון הנחקרים הי' ה"ר מאיר הנ"ל, ראש הקהלה החסידית בווילנא.

בחקירתו הוא מספר כי הוא בן 50, ואשר הוא ושני בניו, שלמה ויענקל, התקרבו לחסידות לפני כ-10 שנים (תקמ"ט). הם נסעו לרבינו בלאזניא, שנתן להם סדר הדרכה חסידי, ולפני כ-3 שנים (תקנ"ו) קיבל שני מכתבים מרבינו.

הוא גם מספר אשר בתחלה התקיים המנין החסידי בווילנא בבית החסיד ר' אליעזר ב"ר חיים, ולפני 4 שנים (תקנ"ה) עבר המנין לביתו, ואשר עד לפני שתי שנים (תקנ"ז) היה הדבר באישור ראש הקהל של ווילנא – ר' משה ב"ר אשר.

כבר בשנת תק"ן נבחר ה"ר מאיר רפאל'ס לחבר הקהל בווילנא (וילנא בתקופת הגאון ע' 255 וע' 282. כרם חב"ד 4 ע' 203).

בתקופה זו, שבין השנים תק"נ-תקנ"ו, לא היתה התנגדות חזקה בווילנא לקהלה החסידית. הדבר נזכר גם בתזכיר של בולגאקוב, מושל ליטא, שכתב בשלהי תקנ"ח (כרם חב"ד 4 ע' 34):

תושב העיר וילנא מאיר בן רפאל, עוד בימי חייו של אליאש ⁷ , החל קורא את הקרלינים ⁸ לכאן, ולא גילו התנגדות חזקה לבואם לכאן, היות ובאותם ימים היה לו ידיד משה בן אשר.

בשנים הבאות הי' ר' משה ב"ר אשר מראשי הלוחמים נגד החסידים, אבל בתקופה הראשונה הוא אישר את המנין המיוחד של החסידים בווילנא, אשר ידידו ה"ר מאיר רפאל'ס עמד בראשו, ואשר הגאון החסיד הרב ברוך מרדכי איטינגא שימש בו כמורה הוראה, כדלקמן.

ה"ר ארי' ליב ב"ר יהושע זעליג מווילנא

החותם השני הוא ה"ר "ארי' ליב בלא"א מו"ה יהושע זעליג זלה"ה", עליו מספר ה"ר מאיר רפאל'ס בחקירתו הנ"ל, כי רבינו שלח על ידיו מלאזניא סכום של 800 רובל אסיגנציות, להוצאות ניהול הקהלה בווילנא.

גם ה"ר ארי' ליב ב"ר יהושע זעליג נאסר ונחקר אז, והוא מספר בחקירתו, אשר הוא בן 23, ואשר לפני 3 שנים (תקנ"ו) התקרב לחסידות, ונסע 3 פעמים לרבינו בלאזניא, ורבינו שלח על ידו מכתב, עם 800 רובל אסיגנציות, כדי למסור לה"ר נחום ב"ר יצחק, לצרכי ניהול הקהלה החסידית בווילנא. וכשחזר לווילנא מסר את המעות לה"ר נחום ב"ר יצחק, שהוא מחזיק את הקופה של החסידים בווילנא. גם הוא מספר אשר התפלות בבית ה"ר מאיר ב"ר רפאל הן באישור הקהל, על ידי משה בן אשר.

ה"ר יעקב במוה"ר מאיר יפה

החותם הרביעי הוא ה"ר יעקב ב"ר מאיר יפה. מסתבר שהוא בנו של ר' מאיר רפאל'ס הנ"ל, וכנזכר לעיל בחקירתו, שיש לו שני בנים, שלמה ויעקב.

ה"ר שלמה זלמן ב"ר יעקב

החותם החמישי הוא ה"ר שלמה זלמן ב"ר יעקב. גם הוא נאסר ונחקר אז, והוא מספר בחקירתו, שהוא בן 30, והוא גר בווילנא יותר מ-20 שנה, ויש לו שני בנים הירש וחיים. לפני 3 שנים (תקנ"ו) התקרב לחסידות, והוא נסע אז ללאזניא ללמוד אצל רבינו.

ה"ר נחום ב"ר יצחק מווילנא

החותם השישי הוא ה"ר נחום ב"ר יצחק הנ"ל. גם הוא נאסר ונחקר אז, והוא מספר בחקירתו, שאף שהוא עצמו אינו מחשיב עצמו כל כך כחסיד, הוא מנהל את הקהלה החסידית בווילנא, מחמת ידידותו עם ה"ר מאיר ב"ר רפאל הנ"ל. הוא ביקר אצל רבינו בלאזניא לפני 7 שנים (תקנ"ב), ומקבל תמיכה כספית מרבינו לצרכי ניהול הקהלה החסידית בווילנא. הוא קיבל מרבינו שני מכתבים, בהם מורה לו לעזור לחסידים בווילנא, וכן קיבל מאתו 800 רובל אסיגנציות לצורך הנ"ל. הוא נאמן ומורשה של הקהלה החסידית בווילנא, תמורת תשלום שמקבל מהם.

ה"ר ברוך מרדכי איטינגער מווילנא

החותם השביעי הוא הגאון החסיד הרב ברוך מרדכי איטינגער ⁹ , חתנו של הרב שמואל אב"ד קהלת ווילנא, והוא שימש אז רבה של הקהלה החסידית בווילנא ¹⁰ . ואודותיו מסופר בבית רבי שם:

הרב הגאון החסיד ר' ברוך מרדכי זלה"ה מבאברויסק, חתן הגאון ר' שמואל זלה"ה אב"ד דווילנא, הי' מגדולי תלמידי רבינו נ"ע, ומתחלה הי' דר בווילנא, ובעת המחלוקת עמד בקשר המלחמה מאד, ועל כן הלשינו גם אותו עם הרר"מ רפאלס כידוע. אחר כך נתקבל לרב בבאברויסק, והי' שם שנים הרבה ¹¹ .

בחקירתו של הרב ברוך מרדכי איטינגער מספר, שהוא בן 26, נולד בלבוב ¹² , והי' בווילנא כבר לפני 9 שנים (תק"נ) ¹³ , והתיישב שם לפני 4 שנים (תקנ"ה) ¹⁴ , ויש לו שני בנים שמואל וליב. הי' בלאזניא במשך שנה, וחזר משם לפני 5 חדשים (קיץ תקנ"ח). הוא קשור לחסידים, אבל אינו רואה את עצמו ממש כאחד מהם, ובלאזני למד אצל ר' יעקב ב"ר שמעון.

ה"ר יהודה ליב מקראז

החותם האחרון הוא ה"ר יהודה ליב מקראז. גם הוא נאסר ונחקר אז, והוא מספר בחקירתו, שהוא בן 30, שנולד בגרודזן, ומגיל 18 (תקמ"ז) הוא גר בווילנא, ויש לו אשה ובת בשם שרה. הוא התקרב לחסידות לפני ג' שנים, אחרי שלמד בספר התניא, שנדפס בסלאוויטא. הוא נסע פעמיים לרבינו ללמוד אצלו, בפעם הראשונה – לפני ג' שנים, ופעם נוספת אחר כך. הוא גם אמר אשר ידוע ומפורסם שרבינו הוא חכם גדול ומורם ורבם של יהודים רבים, ואשר העומדים בראש קהלת החסידים בווילנא הם, ה"ר מאיר ב"ר רפאל וה"ר ליב ב"ר זעליג הנ"ל.

הוא הי' מהלומדים דאנ"ש שבווילנא; בשנת תקע"א כתב רבינו ¹⁵ אל רבני קהלת ווילנא, לבאר את הטעמים שהנהיגו החסידים לשחוט דוקא בסכינים מלוטשים, ובשולי הגליון מוסיף בכתי"ק:

בקשתי ממוהר"ר ליב קראז, ושאר לומדים דאנ"ש, שיעיינו היטב בגמרא ופוסקים הנ"ל מעבר לדף, בכדי שידעו להשיב.

הרדיפות על מנין החסידים בווילנא

ההתנגדות והמלחמה של המתנגדים נגד המנין החסידי בווילנא התחילה בעיקר בשנת תקנ"ז. והתגברה ביותר בשנת תקנ"ח ¹⁶ .

כשהתחילו הרדיפות, כתב אליהם רבינו (ח"א אגרת לד):

אהובי אחי ורעי העומדים על התורה ועל העבודה, אנ"ש המנין דק"ק ווילנא, ה' עליהם יחיו נס"ו

אחד"ש, פתח דברי יעיר ¹⁷ אוזן שומעת ¹⁸ קושט אמרי אמת ¹⁹ לאמיתו בדבר הויכוח עם שכנגדינו.

אילו היה באפשרי לבא לידי גמר נכון עמהם, בוודאי אין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בישראל, ואת מי אין כמו אלה ²⁰ , אך מה לנו לעשות ולא עשינו, והרבה מאד טרחנו בזה ולא עלתה בידינו ²¹ , ונקיים אנחנו מה' ומישראל ²² .

והולך ומאריך ומספר את השתלשלות הדברים, משנת תקל"ב ואילך.

בי"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות תקנ"ח, יום לפני פטירת הגר"א, התאספו גבאי בית המדרש (הקלויז) הישן בווילנא לעיין בעניני בית המדרש, ובאסיפה הזאת החליטו (חסידים ומתנגדים ע' 208):

מחמת שיקבצו יחד כת קארלינר ²³ בכל יום בבית המדרש, ומרימים קולם בתפילה, ומחדשים דברים בשינוי נוסח התפילה, אשר יסדו לנו כנסת הגדולה מאז היינו לעם ישראל ... לנגוש אותם בכל מיני כפיות ונגישות, ואף שלא למכור להם שום עליה ואיזה כיבוד לתורה עד שינהגו דוקא כנ"ל, ושיתפללו דוקא כמו שיסדו לנו כנסת הגדולה בלי שום שינוי נוסח ובלי הרמת קול בתפילה כמו כל אחינו בני ישראל.

למחרת, ביום ג' דחוה"מ סוכות, נפטר הגר"א בווילנא, ובהושענא רבה הכריזו קהל ווילנא חרם על עדת החסידים בווילנא (חסידים ומתנגדים ע' 205):

יצאו אנשים מקרב המחנה ופרצו גדר עולם, משנים ממטבע שטבעו חכמים בברכות ובתפילות, מרימים קול בתפילה ושאר התנהגות משונים מכל עם ישראל, ומכנים עצמם בשם חסידים, והם מכונים בשם קארלינר, ועושים חבורות חבורות וממנים לעצמם איש אחד ומכנים אותו בשם רב ורבי...

מי שילך בדרכיהם ויתנהג כמנהגיהם, לא די שהאיש ההוא מנודה מכל ומובדל ומופרש מכל קדושת ישראל, אף גם שהאיש לא יחשב לבר ישראל כל עיקר, שיהיה בכל וכל כנכרי, דהיינו פתו פת כותי וכו', וכלה גרש יגרש האיש ההוא מפה קהלתינו יצ"ו, ושלא יהיה לו שום חזקת ישוב, ופשיטא שלא יהיה לו שום התמנות בקהל ובאסיפה ובשום חברה, והכל על פי רודף הנעלם ²⁴ . ומחויב הרבני הסופר לציית להרודף הנ"ל בלי שום שאלת הראש ודיין. וכל אחד מאנשי קהלותינו יכול להיות רודף כנ"ל ... וגם יבוררו על פי אסיפה חמשה אנשים המבוארים למטה ²⁵ שיהי' ידם כיד ז' טובי העיר ... לפקח בענין הלז בלי שום מוחה ומעכב...

כל הנ"ל הועתק מפינקס הקהלה, וגם הוכרז ביום הושענא רבה קודם הושענות בכל בתי כנסת ובתי מדרש ובתקיעת שופר ובכיבוי נרות.

את ההחלטה הנ"ל של ה"ר משה ב"ר אשר, לארגן את החרפת הרדיפות נגד החסידים, מסכם המושל בולגאקוב, בסקירה שכתב בעת מאסרו של רבינו הזקן והחסידים (כרם חב"ד 4 ח"א ע' 34):

עם מותו של אליאש ²⁶ , משה בן אשר שהיה ידוע לו על הדעה הקדומה שיש לציבור היהודי בהערכתו הגדולה ליראת השמים של אליאש, השכיל לנצל את האהדה הרבה לאליאש שהיתה שוררת בקרב פשוטי העם – לתועלת שאיפותיו וכוונותיו, ובשעת קבורתו של אליאש קיים אסיפה חוקית של עשרה איש מחבריו על קברו, ובאסיפה זו הוחלט להודיע לציבור כולו, כי לקרלינים ²⁷ לא יהיה בית מדרש מיוחד, אסור יהיה להם ללכת לעיירותיהם של מנהיגיהם, ולבסוף – בעת הבחירות יסכים הציבור לאישיותו של משה וארבעת עוזריו הנאמנים לו – או הנבחרים – שתהיה להם סמכות דתית לפעול כנגד הקרלינים. ובדרך זו הפך משה בן אשר לראש הקהל, ובהצקותיו החמורות הוא נוגש עתה את הקרלינים.

אחרי שמנין החסידים לא הפסיק את פעילותו בביתו של ה"ר מאיר רפאל'ס, הוזמן לד"ת, בו האשימוהו (חסידים ומתנגדים ע' 222):

מדוע מו' מאיר מחזיק בביתו אנשים מהכתים ²⁸ , הנוהגים את עצמן בכמה דברים נגד התנהגות כלל ישראל המיוסדים על אדני הד"ת ²⁹ , כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים?

ומדוע עשה מו' מאיר הנ"ל מנין בביתו מאנשים מכת הנ"ל דוקא?

ומדוע נהג מו' מאיר הנ"ל ובניו ובני ביתו כמנהג הכת הנ"ל?

ומדוע נסע מו' מאיר הנ"ל ובניו להאיש המופלא בעיניהם ללאזניע?

... והשיב מו"ה מאיר, שבקהלתנו לא מצא האמת ושם ראה האמת, גלל כן חשק בהם.

אחרי אריכות הפרטים כתבו הב"ד את פסק הדין שלהם, בכ"א אדר תקנ"ח (שם):

וזאת אשר יצא מאתנו ח"מ, שאין רשאי מו' מאיר הנ"ל לקבוע אצלו מנין כל ימי חייו, ושיסיר עצמו מהחברותא הנ"ל שהיה לו מקודם, וגם שלא לסייע לרבותיהם הידועים, ושהוא יתפלל דוקא בביהכ"נ או בקלויזן, אם לא מחמת אונס אזי יכול להתפלל בביתו, ודוקא רק ביחידות ולא עם חברותא, וכל שכן שלא לעשות מנין ... וכשיקבל על עצמו כל סדר התשובה אזי יוסר עונו וחטאתו תכופר, ויוכיח בבית הכנסת על פי הנבחרים שהוא כאחד מאתנו.

ה"ר משה מייזליש מווילנא

כשם שרדפו את ראש עדת החסידים ה"ר מאיר רפאל'ס, כך התחילו אז לרדוף את החסיד ה"ר משה מייזליש, עליו כותב בבית רבי (עג, א):

הרה"ח המפורסם הגביר ר' משה מייזילס זלה"ה מווילנא, מתחלה הי' מהמנגדים, והי' שמש ונאמן דק"ק ווילנא, וכל עניני העיר היו נחתכים על פיו יצאו ועל פיו יבאו. ואיזה שנים קודם שנלקח רבינו לפ"ב נתקרב הוא לרבינו ונתקשר אליו בחבלי עבותות האהבה. ואחר שנלקח רבינו לפ"ב ויצא לחפשי כו', בראות המנגדים שהפיר ה' עצתם, שפכו כאש חמתם על הרר"מ הנ"ל לירד לחייו ולפסוק מקור מחייתו, עד שהוכרח להיות נע ונד בארץ נודד ללחם כו'. ונתן לו רבינו מכתב מליצה להרה"ק בעל הפלאה, שהי' במדינת אשכנז, ובקשו שיהי' לו לעזר שמה כו'.

במכתב זה מספר רבינו לבעל ההפלאה (ח"א אגרת מח):

והנה בראותם כי ה' הפיר עצתם שפכו כאש חמתם על האי גברא רבא ויקירא נאמן הקהלה, אשר כל צרכי העיר היו נכתכים על פיו יצאו ויבאו כל העם בשלום ³⁰ , בהיות אתו המדע והחכמה עצה ותושי', ומחזיק בתורת ה' חפצו ואמונתו, ומקרוב נתקרב לאנ"ש דורשי ה' החפצים לעבדו באמת לאמיתו בעבודה שבלב זו תפלה מעומקא דליבא, בכל הדרך אשר הורנו רבינו הגדול המגיד מישרים הנ"ל נ"ע, והשליך נפשו מנגד להיות נרדף רדיפות מלאות מהם ומהמונם בשנאת חנם ואיבת עולם, בדרכם ובעלילותם המפורסמות, לירד לחייו ממש, בלי תת חנינה ומזון ומחי' לנפשות ביתו אביונים נקיים טפלי דתלו בי', בכדי שיוכרח להיות נע ונד בארץ נודד ללחם אי'.

*

אמנם תאריך זה לפיטוריו מלהיות נאמן הקהלה, היינו אחרי המאסר והגאולה בשנת תקנ"ט, צ"ע, שהרי בעת מאסר רבינו, יצא צו מעצר גם עליו, בתוככי שאר ראשי עדת החסידים בווילנא. למעשה הוא התחבא, ולא הצליחו לאסרו ³¹ , אבל ברשימת האנשים שצריך לאסרם נזכר גם הוא (כרם חב"ד 4 ע' 37):

משה בן מרדכי, היה שמש הקהל, ועתה הקהל אינו נזקק לו יותר.

לכאורה נראה מכאן שכבר בשנת תקנ"ח פיטרוהו ממשרתו. ועכ"פ התחילו אז לרדפו, ורצו לאסרו יחד עם שאר החסידים בווילנא.

אמנם בכרם חב"ד 4 (ע' 38 הערה 21) הובא שההדחה היתה בחודש שבט תקנ"ט.

*

גם יש עדיין מקום עיון מהאמור בדף בודד שהדפיס ה"ר משה מייזליש בקאפוסט תקע"ב (אהל רח"ל ע' 185):

להיותי בארץ נוד בשנת תקס"ג בחדש זיו, בברחי מפני שאול ואבדון מחלוקת שנתהווה בקהלינו ק"ק ווילנא.

ואילו לקמן יובא מכמה מקורות, שבשנת תקס"ב כבר שככה המחלוקת בווילנא. וכבר העיר הר"י מונדשיין (כרם חב"ד שם), שתאריך זה צ"ע.

ואולי הכוונה, שהוא ברח מווילנא מיד בשנים תק"ס-תקס"א, אלא שבשנת תקס"ג הי' עדיין בנדודיו "בארץ נוד".

ה"ר יהודה ב"ר אליהו מווילנא

עוד אחד מהחסידים שנאסרו ונחקרו הי' ה"ר יהודה ב"ר אליהו. בחקירתו הוא מספר, שהוא בן 35, פרנסתו ממכירת משקאות. שהוא לא היה בלאזניא ולא התכתב עם רבינו. ואשר קהל החסידים בווילנא קיים כבר 4 שנים (משנת תקנ"ה).

בהתאם להכרזת החרם על החסידים, בראשית שנת תקנ"ח, התנפלו על ביתו במשך החורף, וכל רכושו נבזז ³² .

הוא הגיש קובלנא לשלטונות, נגד בחירת ועד החמשה לרדיפת החסידים, נגד החרם שהכריזו, ונגד ההתנפלות על ביתו ובזיזת רכושו.

הקובלנא התקבלה, וממשל הפלך פרסם את החלטתו, ב-26 לאפריל, להרשות לחסידים להתפלל כמנהגם, ושלא להטיל עליהם קנסות וענשי הגוף ³³ .

את הרדיפות על החסידים בווילנא, שהתחילו אחרי פטירת הגר"א בחוה"מ סוכות תקנ"ח, ואת התלונה שהגישו אז החסידים, מזכיר רבינו בעדותו שבמאסר השני בשנת תקס"א (כרם חב"ד 4 ע' 96):

עתה לא מכבר, נתגדלה אותה שנאה ומחלוקת בעיר וילנא, אחר פטירת רבם אליהו ז"ל, לפני שלש שנים בערך ... אחרי פטירתו החלו להתנפל עליהם והטילו עליהם חרמות, כפי שנודע לשלטונות המקומיים, מתוך תלונותיהם של חסידי העיר.

ועוד מספר רבינו על מאורעות תחלת קיץ זה, במכתב שכתב בשנת תקע"א (ח"א אגרת סא):

ובאמת בתחלת קיץ תקנ"ח הסכלתי עשות, כי היתה ידי עמו ³⁴ שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים בהכאות ושמתות ושאר רדיפות מלאות. אמנם לאחר שהוציא לאור משפטם להצילום מיד רודפיהם שלחתי אליו אחר חג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות שלא יחזיק עוד במחלוקת לשם שמים, ולא לעשות מנין בפני עצמם, ומכל שכן שלא להנקם ח"ו מהרודפים בשום מלשינות בעולם, הס מלהזכיר.

לא נתפרש כאן מה הן הבקשות ואזהרות ששלח רבינו "אחר חג השבועות" (תקנ"ח), אמנם הוראה בתוכן דומה הגיעה לידינו (ח"ב אגרת ה ³⁵ ):

לאהו' אחיי ורעי אנ"ש המנין דק' וילנא יצ"ו ה' אתם את הברכה ושלום

...מוטל עלינו חובה לשתוק ולסבול ולקבל היסורים באהבה, כי הם כמו חבלי לידה ממש, ומובטחני בה' גומר בעדינו, שכאשר יפסק החבלים וצירים בקרוב אי"ה יתילדו אלפים ורבבות, ונלוו אל השם לשרתו ולברך בשמו במקהלות, בקולי קולות ³⁶ , מקרב איש ולב עמוק, וכל עצמותי תאמרנה כו', ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ויקוים אמת מארץ תצמח, ותהי זאת נחמתכם ותקבלו שכר על הפרישה, ומילה בסלע ומשתוקא בתרין, כי עת לעשות לה' וכו'. וגם שלא לעורר שנאה בלב וליטור איבה ח"ו לאנשי עירכם, כי לכל העם בשגגה.

תצלום 1-2

כ"ק אדמו"ר הזקן