התנ"ך של רבינו ה"צמח צדק"

התנ"ך של רבינו ה"צמח צדק"

מלבד גודל חשיבותו ודיוקו של התנ"ך הזה, וגודל קדושתו בזה שרבינו ה"צמח צדק" השתמש בו, יש בו עליו גם כתב-ידם-הקדושה של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

אמירת ההפטרה מתנ"ך

על כריכת התנ"ך מבפנים ישנה מדבקה, שעליה כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

מספרי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והי' אומר בו ההפטורה.

ומדוע דייק רבינו הצמח צדק לאמר את ההפטורה מתנ"ך דוקא, ולא הסתפק באמירתו מתוך החומש, כרגיל. בזה חייבים אנו להקדים את שיטות הפוסקים באמירת ההפטורה. וכך כותב רבינו הזקן בשלחן ערוך שלו (סימן רפ"ד ס"ד):

אע"פ שס"ת החסר אפי' אות א' אין קורין בו אבל בהפטרה אין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם אלא די בפרשה שמפטירין בה.

מקור הדברים הוא מדברי המ"א בתחלת הסימן. אמנם האלי' רבה דן בדבריו ומסיק:

עדיף שיקראו מס' נביאים שלם הנדפסין.

דבריו מובאים גם בפרי מגדים (אשל אברהם רס"י רפ"ד) שהביא את דברי המ"א, ומסיק:

וע' א"ר אות ג' טוב יותר לקרוא הפטר' מתנ"ך מלקרות בהפטורה הנדפס לבדה בחומש.

נראה שרבינו ה"צמח צדק" רצה להחמיר כדעת האלי' רבה והפרי מגדים והיה אומר ההפטרה מתוך תנ"ך שלם. ובחר בתנ"ך מדוייק כנ"ל, ומעלה נוספת בו, שנסמנו בו כל ההפטרות.

דיוקו של התנ"ך

התנ"ך הזה נדפס בשנת תכ"ו-ז באמסטרדם. ואודותיו כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (בדף הראשון של הספר, שבו נדפסו ההסכמות):

כ' בשפתי ישנים וז"ל תנ"ך מוגה מאד ומדויק על ידי כמה וכמה חכמי ישראל וחכמי נוצרים ולא נמצא בו טעות כלל ובגליון פי' קצת מלות בלשון רומא נדפס יפה מאד, דפוס אמשטרדם תזכ"ה.

התחלת הדפסת היתה בשנת תכ"ו, כמפורש בשער [החלק השני; שער החלק הראשון חסר אצלנו]: "בשנת והיתה ... 5426". אלא שלאחר סיום ההדפסה, הוסיפו בתחלתו גליון ההסכמות וההקדמות, בלה"ק ובלטינית, ושם חותמים המסכימים "שנת תזכה". ובלטינית: 5427; 1667.

הוצאה זו רשומה אף באוצר הספרים של בן יעקב (תנ"ך 240), ורשם עליו שנדפס באמ"ד תל"ב (ועפ"ז נרשמו באוצר הספר העברי של וינוגרד כשתי הוצאות נפרדות - אמ"ד 356, 402). ובא לו זה מחמת שפיענח את שנת תזכ"ה שהיא לפ"ק. אבל האמת שהיא לפ"ג, והיינו שנת ה'תכ"ז. ואפשר שאף שטיינשניידר (897, המצויין אצל וינוגרד שם) התכוין למהדורה זו.

למרות העובדה שתנ"ך זה "לא נמצא בו טעות כלל", ודוקא בשל כך, בחר רבינו ה"צמח צדק" לעיין ולהעיר במספר מקומות על טעויות הדפוס ודיוקי הנוסח שבתנ"ך, כדלקמן.

הגהות רבנו ה"צמח צדק"

במספר מקומות רשם רבינו ה"צמח צדק" על גליונות התנ"ך: 1) סדר ההפטרה, במקום שיש בה חלוקי מנהגים. 2) מקום התחלת שני שלישי וכו', שהם לא נסמנו בתנ"ך הזה. 3) טעויות הדפוס ודיוקי הנוסח שבתנ"ך. מכך רואים אנו, שמלבד אמירת ההפטרה בתנ"ך הזה, הוא גם שמע בו קריאת התורה והרבה לעיין וללמוד בו. ויתירה מזו, על פי הדפים המשומשות שבספר התהלים נראה שגם היה רגיל לומר בו תהלים.

ההפטרות שיש בהם חלוקי מנהגים

וכיון שהיה אומר בו את ההפטרה מסתבר שבדרך כלל הסכים למנהג ההפטרה הנדפס בספר הזה, אמנם במספר מקומות העיר על הגליון אודות מנהג אמירת ההפטרה. והמעניין הוא, שלא תמיד המנהג שהעיר עליו רבינו ה"צמח צדק" הוא המנהג שלנו באמירת ההפטרה:

הפטרת בראשית:

לפי הנדפס בסימני התנ"ך מתחלת ההפטרה לפרשת בראשית: כה אמר גו'. רבינו סימן עיגול אצל: "הן עבדי אתמך בו", ורשם על הגליון: "הפטרת בראשית".

אמנם מנהגינו (נדפס בסידור ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים") הוא כנדפס בתנ"ך הנ"ל (דלא כהערת ה"צמח צדק"): בראשית - כה אמר גו' - יגדיל תורה ויאדיר.

בקשר למנהג כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע עדיין לא נתברר אל נכון, כי בהערות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לסידור תורה אור (הוצאת קה"ת ע' 488) כותב:

וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה [הוא כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע] הי' אומר רוב ההפטרות כמנהג ספרדים, וארשום אותן הרשומות בזכרוני" והולך ומונה י"ב הפטרות, ואצל פרשת בראשית אינו כותב כלום.

הפטרת ויצא:

לפי הנדפס בסימני התנ"ך מסתיימת ההפטרה לפרשת ויצא בתיבות "על תלמי שדי". רבינו סימן עיגול אצל: "ובנביא העלה גו' ובנביא נשמר", ורשם על הגליון: ע"כ ע' רמב"ם. והיינו מ"ש הרמב"ם בסוף סדר אהבה אודות נוסח ההפטרות: ויצא יעקב - ועמי תלואים למשובתי, עד: ובנביא העלה.

בהערות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מביא מנהג כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע: פ' ויצא ועמי תלואים עד על תלמי שדי ואח"כ ויברח יעקב עד ובנביא נשמר (היינו ב' פסוקים הראשונים).

וכן הוא מנהגינו, כנדפס בסידור ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים".

הפטרת צו:

לפי הנדפס בסימני התנ"ך מסתיימת ההפטרה לפרשת צו בתיבות "כי באלה חפצתי נאום ה'". רבינו רשם אצל התיבות "ונכרתה מפיהם": "ע"כ ע' גר' ורד"א וכ"כ בפרד"ס ב' ר"ק. והיינו מ"ש באבודרהם ב"סדר הפרשיות וההפטרות": "צו את אהרן, עולותיכם ספו על סבחיכם עד ונכרתה מפיהם ומסיים אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'". ובפרד"ס לרש"י בסדר ההפטרות: "יפטירו בעולותיכם לצו את אהרן ... ואמר רבינו קלונימוס איש רומי שבמקומו בעולותיכם אין מוסיפין".

בהערות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מביא מנהג כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע: צו עד ונכרתה מפיהם ואח"כ כה אמר הוי' אל יתהלל.

וכן הוא מנהגינו, כנדפס בסידור ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים".

הפטרת שמיני:

לפי הנדפס בסימני התנ"ך מסתיימת ההפטרה לפרשת שמיני בתיבות "וילך כל העם איש לביתו" (ששם נסמן על הגליון: ע"כ). רבינו סימן עיגול אצל התיבות "כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' עמך" ורשם על הגליון: "ע"כ ע' רמב"ם". והיינו מ"ש הרמב"ם בסוף סדר אהבה אודות נוסח ההפטרות: "ויהי ביום השמיני - ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל עד כל אשר בלבבך".

אמנם מנהגינו (נדפס בסידור ב"סדר ההפטורות שיש בהם חלוקי מנהגים") הוא כנדפס בתנ"ך הנ"ל (דלא כהערת ה"צמח צדק"): שמיני - ויוסף עוד דוד גו' - וילך כל העם איש לביתו.

בקשר למנהג כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע עדיין לא נתברר אל נכון, כי בהערות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הנ"ל לא מובא מנהג הפטרת פרשת שמיני.

הגהות למסורה

ויקרא יח, יד:

נדפס לא תקרב, בפתח הרי"ש, והגיה: קמץ בזק' כמ"ש במ"ג ר"פ ויקרא.

והיינו מ"ש שם: א"ב מן חד חד קמץ בזקפא וסי' ... תקרב, ערות אחי אביך.

מלכים א א, א:

נדפס יחם לו, והעיר: כצ"ל ע' מכלול וכ"מ במ"ק פ' שופטים.

והיינו מ"ש במכלול "יחם .. או יאמר האית"ן בחירק ... ולא יחם לו (מ"א א). ובמסורה קטנה למ"ש בפ' שופטים (יט, ו) "יחם לבבו": ב' א' קמץ וא' פת'.

ישעיה לח, יד:

נדפס כסוס עגור גו' הוי' (בניקוד אדני) עשקה, ותיקן: אדני ע' מערכות.

והיינו מ"ש במערכת אות האלף: אדני ... דין סימניהון ... עשקה, כסוס עגור כן אצפצף.

ירמיה טו, יד:

נדפס והעברתי, ותיקן על הגליון: והעבדתי.

תהלים ל, ט:

נדפס אליך גו' ואל הוי' (בניקוד אדני) אתחנן, ותיקן: אדני ע' מערכות.

והיינו מ"ש במערכת אות האלף: אדני ... דין סימניהון ... אתחנן, אליך י"י אקרא תנינ' דפסו' [פעם שניה שנזכר שם ה' בפסוק].

שם צ, יז:

נדפס ויהי נעם אדני אלקינו, והעיר: כצ"ל ע' מערכות.

שם קיח, י-יב:

נדפס אמילם בקמץ הלמ"ד, ותיקן: לם, לם, לם. ע' סוף המערכות.

והוא בפסיקתא דכתובים: אלין פתח באתנח ... אמילם, וכולהון תלתא.

שם קיט, קטז:

נדפס כאמרתך. ותיקן: באמרתך [ולא מצאתי עד"ז לע"ע].

עזרא ח, יד:

נדפס ומבני בגוי עותי וזבוד, והעיר: וזכור ק' ע' מערכת אות ד' ויש שם ט"ס וצ"ל ב' כתיב ד' וקרי רי"ש.

ושם נדפס ב' מלין כתיב ר' וקרי ד' ... וזבוד, ומבני בגוי.