התהלים של הורי הרבי בגלות

התהלים של הורי הרבי בגלות

את ספר התהלים הזה, שלחה הרבנית חנה, אם כ"ק אדמו"ר זי"ע, אל כבוד בעלה הרה"ג הרה"ח והמקובל וכו' מוהר"ר לוי יצחק ז"ל, למקום גלותו בכפר טשילי אשר במדינת קאזאחסטאן.

בתחלים הזה הי' הרב לוי יצחק אומר תמיד תהלים, מתוך בכיות גדולות, הן במקום גלותו, והן אחר שניתן לו הרשיון לעבור לעיר אלמא-אטא, ועד ליום פטירתו שם, בכ' מנ"א תש"ד.

את התהלים הזה החזיקה אח"כ הרבנית חנה, אמרה מתוכו תהלים, והביאה אותו אתה עמה, ביציאתה מרוסיה, ובהגיעה לנ.י., ועד ליום פטירתה בו' תשרי תשכ"ה.

בדף המגן הקדמי של התהלים רשמה לזכרון את פרשת דבר התהלים הזה.

זה התהלים שייך לבעלי ז"ל, ששלחתי לו על-פי בקשתו למקום גלותו אז בכפר "טשילי" במדינת קאזאחסטאן.

לו הי' פה ולשון להדפים האלו, הי' להם לספר הרבה הרבה, כל דף ודף נטבע תמיד בדמעות והי' לח מהם. מיום שנאסר בתפיסה בחדש מארט 1939 נשתנו כחותיו הגשמיים לרע מיום ליום, רוחו הי' חזק. קשה מאד הי' לשמוע הבכיות היוצאים מקרב לב-עמוק ושברון-לב שסבל יותר על העדר החיים הרוחניים, מהסבלנות פשוט מרעב ממש בלי לחם ועוד תנאי החיים האיומים...

הספר הזה הי' אצלו עד יום מותו, בכ' מ' אב 1944 באלמא-אטא עיר הבירה של המדינה האמורה למעלה.

על-פי רב השתדלות של ידידים נאמנים, שעבודתם בענין זה היתה במסירת-נפש וסכנה נפשית גדולה, עלתה בידם שיתנו רשיון לבעלי לוי-יצחק ז"ל, להעתיק מקומו מהכפר להעיר הגדולה, וזה הי' יותר טוב בכל הפרטים בגשמיות ורוחניות, והעיקר כי ישוב יהודי הי' שם. יזכר ה' להאנשים האלה את מעשיהם הטובים, וישמרם מכל רע, אמן.