בקשת החזרת הספרים שנלקחו במוסקבה

בקשת החזרת הספרים שנלקחו במוסקבה

כבר בחורף תרפ"א פנה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בבקשה להחזיר לו את הספריה, וקיבל על כך אישור רשמי ע"י משרד "נארקאמפראס" שתחת שיפוטו עמדה הספריה, כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" ע' פב.

אולם באותה שעה, לא היתה לרבינו האפשרות לקחת את הספרים מהמחסנים במוסקבא, ולהביאם לביתו שברוסטוב הרחוקה. ולכן נדחה הדבר עד לקיץ תרפ"ב, שאז פנה בבקשה נוספת, להרשות לו לקחת את הספרים לביתו ברוסטוב (נדפסה באג"ק שלו חי"ג אגרת ד'תרסה). אמנם באותה שנה לא החזירו לו את הספרים.

שוב פנה רבנו בבקשה-הצהרה שלפנינו בקיץ תרפ"ד; שכיון שבינתיים עבר לגור בלנינגרד (בתחלת קיץ זה), לכן מבקש שירשו לו לקחת את הספרים לביתו בלנינגראד.

במענה שלפנינו מודיעים, שכיון שבינתיים (בתחלת קיץ זה) נמסרו הספרים לרשות הספריה הצבורית במוסקבא, לכן אין ברשותם להחזיר את הספרים לרבי.

לכן פנה רבנו שוב בחורף תרפ"ה, בבקשה דומה אל מועצת המחלקה המדעית של המדינה (נדפסה שם אגרת ד'תרסח).

על התוצאות, ועל המשך הפעילות של רבותינו, בתקופה ההיא ובתקופתינו (משנת תשמ"א ואילך), מסופר ב"ספריית ליובאוויטש" ע' פד ואילך, וביתר פירוט, בספר יומן השליחות המיוחדת.

*

[תרגום מרוסית]

הצהרה מאת יוסף [ב"ר] שלום בערקאוויץ שניאורסאהן הגר בלנינגראד

בסתיו של 1915 בגלל התקרבות האויב והמלחמה עברתי מעיירה ליובאוויטש שבמחוז אורשא פלך מוהילוב, ואת הספריה שלי הגדולה מספרי לשון הקודש הנחנו ב35 ארגזי עץ במחסני קוקורוב [במוסקבה].

הספריה הזאת נאספה במשך עשרות רבות של שנים ע"י אבי וסבי, ומכילה רק ספרי דת ותפלות בלשון הקדש.

בהיותי ממשיך בדרך אבי וסבי, שהיו רבנים יהודיים, לעסוק במחקר בשטח היהדות, מרגיש אני צורך רב להשתמש בספריה, שנאספה במיוחד למטרות אלו.

הספריה הזאת ממשיכה להיות עד היום במחסנים הממשלתיים ⁸⁴² , לשעבר מחסני קוקורוב. באותם מחסנים שבהם הונחו כשהובאו מליובאוויטש.

כבר התחלתי פעם אחת להשתדל בדבר החזרת הספריה, כבעלה החוקי, והבקשה התקבלה בחיוב על ידי מחלקת הספריות של ה"נארקאמפראס", אלא שבאותה שעה לא היה לי מקום להניח בו הספרים, ועל כן לא היה באפשרותי לנצל את הרשיון הניתן לי, והספרים נשארו במחסנים הנ"ל. כעת שעברתי לגור בלנינגראד, יש לי שוב את האפשרות להניח אותם בביתי.

המצב הזה גרם להגשת הבקשה הזאת [להחזיר לי את] הספריה, שהיא עבורי ועבור משפחתי הכבודה אוצר, הנחוץ לי עבור עיסוקיי המדעיים.

בהתאם לחוקים הסובייטים, ספריות של אנשים פרטיים לא הולאמו, ובפרט של אנשי מדע המשתמשים בספריותיהם לעיסוקם המדעי.

הספריה שלי גם אינה יכולה להחשב כרכוש בלי בעלים, שהרי היא נמסרה לשמירה במחסן, וכל הזמן היתה שם תחת השגחתי, או על ידי אנשים נאמנים שלי.

מלבד זאת, עצם עובדת השתדלותי במחלקת הספריות "נארקאמפראס", ואח"כ קבלת האישור מהם להחזיר לי את הספריה, מוכיחות שהספריה אף פעם לא הופקרה מבעליה.

ולכן משער אני שיש לי יסוד חזק לקוות, שספרייתי, שלפי תוכנה יכולה היא לעניין רק חוג מצומצם של מומחי דת יהודים, תוחזר לי.

לנינגראד יוני 1924

*

23 בששי 1924

[הודעה שספריית הרב שניאורסאהן נמסרה לספריה של מוזיאון רומיאנצוב]

לשניאורסאן [יוסף ב"ר], שלום בערקאוויץ

לנינגראד פרוספקט ריגא בית 48

מועצה מדעית

בקשר להצהרה מ6 ביולי 1921, מודיעים, שהספריה שהיתה אצל הרב שניאורסאהן, נמסרה ע"י נארקאמפראס למוזיאון רומיאנצאוו, שנקראת כעת ספרייה צבורית רוסית על שם לנין, לפי הדיונים ב16 לדצמבר 1919, וב21 במאי 1921. ולכן הצהרה זו שכוללת בקשה להחזיר את הספריה ל[יוסף] שלום בערקאוויץ שניאורסאהן, איננו יכולים למלאותה.

מ"מ יו"ר מועצה מדעית, ויו"ר המחלקה המדעית

פינקעוויץ

יו"ר ספריות מדעיות

זינקוב