תעודות החסיד ר' יחיאל מיכל שו"ב זוסניץ מבירז

תעודות החסיד ר' יחיאל מיכל שו"ב זוסניץ מבירז

בארכיון המחלקה היהודית של הספריה הצבורית בנ.י. ישנו "אוסף זוסניץ", המכיל כמה תיבות מארכיונו של ר' יוסף יהודה ליב זוסניץ ⁵²³ , וכולל גם מספר מסמכים ותעודות של אביו החסיד ר' יחיאל מיכל שו"ב ב"ר יהושע זוסניץ מבירז, מחסידי כ"ק אדמו"ר האמצעי.

בשנת תשמ"ז עברתי על הארכיון הזה, וצלמתי ממנו תעודות ומסמכים של החסיד ר' יחיאל מיכל הנ"ל. מתוכם פרסמתי:

א) שתי אגרות כתי"ק אדמו"ר האמצעי אליו (באגרות קודש אדמו"ר האמצעי ח"ב אגרות ז-ח).

ב) שטר מכירת ד' אמות קרקע בחברון, שנמכרו אל החסיד ר' יחיאל מיכל הנ"ל בשנת תקפ"ב, כאשר כ"ק אדמו"ר האמצעי יסד את הישוב החב"די בחברון (בס' תולדות חב"ד בארץ הקודש ע' לו).

הפעם נפרסם ארבע תעודות נוספות של החסיד ר' יחיאל מיכל זוסניץ, שצלמתי אז מאותו ארכיון:

ג) הכתובה שלו, משנת תקנ"ט, כאשר נשא את אשתו מרת בת שבע בת ר' מנחם נחום, בעיר בירז.

ד) כתב ההודעה לשו"ב שקיבל בשנת תקע"ד, מאת השו"ב של עיר דיסנא, מוה"ר נתן נטע שפירא.

ה) כתב הקבלה לשו"ב שקיבל בשנת תקע"ד, מאת רבה של דיסנא, מוה"ר ברוך ב"ר משה.

ו) הסכם משנת תק"פ, בין אלופי קהל בירז לבין "אלופי אנשי הסרים למשמעתו של הרב דק"ק לובאוויטץ, שיכולים ליקח לצרכם שו"ב לשחוט עבורם כפי הנהגתם". ותוכנו:

בעיר בירז הליטאית היתה קבוצה של חסידי כ"ק אדמו"ר האמצעי.

בהתאם לתקנת כ"ק אדמו"ר הזקן – לשחוט דוקא בסכינים מלוטשים, וכיון שהמתנגדים גזרו חרמות נגד השחיטה בסכינים מלוטשים, השתדלו החסידים בכל מקום שיהי' להם שו"ב משלהם, והמתנגדים התנגדו לזה.

דוגמה אחת של סכסוך כזה מבואר בשו"ת אדמו"ר הזקן (סי' י), אשר הרב המתנגד אסר את שחיטתו של השוחט החסידי, עד שהוא ינסהו ויתן לו קבלה, אם יבטיח השוחט שלא ישחוט בסכין מלוטש. וע"ז השיב אדמו"ר הזקן שם, שמדינא אין צריך השו"ב שהקבלה שלו תינתן דוקא ע"י רב הקהלה, כי אם סגי בחכם ומומחה בהלכות שחיטה.

בעיר בירז באו החסידים והמתנגדים להסכם ביניהם, שבנוסף לשני השוחטים המתנגדים שבעיר, יתקבל גם שוחט חסידי ⁵²⁴ , בתנאי שגם השוחט הזה יקבל מרות הרב והקהלה, ועוד פרטי תנאים כספיים ביניהם.

מסתבר שהשו"ב החסידי שהתקבל מטעם חב"ד הוא ר' יחיאל מיכל זוסניץ שו"ב דידן, תושב בירז, שהרי: א) בין ניירותיו נמצא חוזה זה. ב) גם שטר מכירת ד' אמות קרקע בחברון הנ"ל, שנמכרו אל החסיד ר' יחיאל מיכל הנ"ל בשנת תקפ"ב (שנתיים אחרי חתימת החוזה שלפנינו), נחתם בעיירה בירז. ג) גם באגרת כ"ק אדמו"ר האמצעי אליו הנ"ל, הוא מכונה "שו"ב".

*

שטר כתובה

בשני בשבת שני ימים לחדש אלול שנת חמשת אלפים וחמש מאות וחמשים ותשעה לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן עיר בירז איך מורינו רב רבי יחיאל ⁵²⁵ בן מורינו רב רבי יהושיע ⁵²⁶ אמר להדא בתולתא מרת בת שבע בת מורינו רב רבי מנחם נחום הוי לי לאינתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהבינא ליכי מוהרי בתולייכי כסף זוזי מאתין דחזי לי מדאורייתא ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת מרת בת שבע בתולתא דא והוית לי לאינתו ודן נדוניא דהנעלית לי מבי אבוה בין בכסף בין בזהב ובין בתכשיטין במנא דלבושא בשימושא דירה ובשימושא דערסי הכל קבל עליו מורינו רב רבי יחיאל חתן דנן במאה זקוקי' כסף צרוף וצבי מורינו רב רבי יחיאל חתן דנן והוסיף לה מן דילי' עוד מאה זקוקי' כסף צרוף אחרים כנגדן סך הכל מאתים זקוקי' כסף צרוף וכך אמר מורינו רב רבי יחיאל חתן דנן אחריות שטר כתובתא דא ונדוניא דן ותוספתא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג ניכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני ניכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא ונדוניא דן ותוספתא דא מנאי ואפילו מגלימא דעל כתפאי בחיי ובמותי מן יומא דין ולעלם ואחריות שטר כתובתא דא ונדוניא דן ותוספתא דא קבל עליו מורינו רב רבי יחיאל חתן דנן כחומר כל שטר כתובת ותוספות דנהיגין בבנת ישראל העשוין כתקחז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן מורינו רב רבי יחיאל בן מורינו רב רבי יהושיע חתן דנן למרת בת שבע בת מורינו רב רבי מנחם נחום

בתולתא דא על כל הא דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקני בי' והכל שריר וקים

נא' אלי' בן מוהה"ר מנחם נחום יצ"ו ש"ץ ונאמן דק"ק בירז

ונא' יצחק במו"ה אהרן שמש ונאמן דק"ק בירז

*

כתב הודעה לשו"ב

הנה הרבני המופלא מ' יחיאל מיכל ב"מ יהושע הי' תלמיד מובהק [אצל] שו"ב דמתא דמחנינו יצ"ו אשר למדו הלכות שחיטה ובדיקה ואומנות ידים בהשחזת הסכין והעמדתו שיהא ראוי וכשר לשחיטה, והעיד לפני השו"ב הנ"ל שמוהרי"מ הנ"ל הוא בקי ואומן באימון יד בהעמדת הסכין של שחיטה, ומרגיש בפגימה דקה מן הדקה, ובשחיטות גסות ודקות ועופות [ובדיקות הריאה ⁵²⁷ ], ונוסף על זה שם סכינו לפני הח"מ ומצאתיו קולע אל פגימה כשערה ולא יחטיא, ובקי בהלכות שחיטה ובדיקת הריאה ודקדוקה דקדוקי סופרים ממש בעל פה. ואחרי ראותי את כל אלה אמרתי כל מן דין סמוכו לנא, והנני נותן לו תוקף לסמיכה שחיטה ⁵²⁸ , וכל בר ישראל יסמוך על שחיטתו ובדיקתו לכל דבר הטעון שחיטה בלי פקפוק ונדנוד בעולם אפילו למהדרין מן המהדרין. וקבל על עצמו מהר"י הנ"ל בפני הח"[מ] לחזור על הלכות שו"ב כפי הסדר המבואר בש"ע י"ד סי' א ⁵²⁹ , וגם קבל ע"ע שלא יסמוך עצמו על בדיקת הסכין תיכף אחר השחזתו עד שינוח מעט מעייפות ההשחזה ואח"כ יבדוק לאט ובכוונת הלב, גם שלא לסמוך עצמו על בדיקת הריאה בפנים עד שיוציאנה לחוץ ולמראה עיניו ישפוט, גם להעמיד א"ע אחר משך שנה מיום דלמטה לפני איזה מורה או לפני שו"ב דמתא לנסיון בהרגשתו. ומהיום דלמטה רשות בידו לשחוט כל דבר הטעון שחיטה כנ"ל, ולהיות ביד מוהרי"מ הנ"ל לאות אמת ולראי' באתי ע"ה ⁵³⁰ היום יום ה' ער"ח סיון תקע"ד לפ"ק פה ק"ק דיסנא יצ"ו. תיבות ובדיקת הריאה כתובי' ב"ח וד"ק ⁵³¹

נא' ברוך באאמוהר"ר [משה ⁵³² ...] זצללה"ה חונה פ"ק הנ"ל יצ"ו

*

כתב קבלה לשו"ב

להוי ידוע למאן דבעי למידע איך שה"ה הרבני מו' יחיאל מיכל במ"ו יהושיע אשר בא ללמד על הכלל כולו ומצא למוד בכל פרטי עניני אומנות, אומן בהשחזת והעמדת הסכין שסכינו חד וחלק כד"ת, והן בהרגשתו שקולע אל השערה ולא יחטא, והן לשחוט ששחט לפני גסות ודקות ועופות למאות ויותר ולא נתעלף ידו רק שחט באומנות נקי', והן לבדוק הריאה שבקי לבדוק במשמוש היד, ובקי בדיני שו"ב ובהלכותיה לאומרם בע"פ, כאשר יש ת"י כתב קבלה מהמאה"ג הרב ברוך אב"ד דקהילתינו אשר שאל אותו כענין והוא משיב כהלכה. וקיבל ע"ע מו' יחיאל מיכל לשקוד על דלתות שו"ב כמבואר בש"ע י"ד סי' א, ולהוציא הריאה לחוץ דייקא כל ימיו בכדי שיהי' למראה עיניו ישפוט. ולמען להיות בידו לאות ולמשמרת באתי עה"ח היום יום ו' עש"ק ר"ח סיון תקע"ד לפ"ק פ"ה ק' דיסנא

נאום נתן נטע במ"ו ראובן זצ"ל שפירא שו"ב דק' דיסנא

*

הסכם בין קהלת המתנגדים לבין החסידים שבעיירה בירז

קושט אמת וצדק ניתן לכתוב איך שנעשה פשר גמור [על] פי אנשי אסיפה דקהלתינו יצ"ו ובין אלופי אנשי הסרים למשמעתו של הרב דק"ק לובאוויץ, נידון שיכולים ליקח לצרכם שו"ב [אשר] ישחוט עבורם כפי הנהגתם ⁵³³ , וגם שיקח שליש מן מעות שחיטה מן השוחטים דקהלתינו יצ"ו, באופן ובתנאי כפול ותקל"מ ⁵³⁴ וכדת באופן היותר מועיל ודלא כאסמכתא ובחוב גמור ואמיתי מעכשיו ודלא להשטאה, שקודם כל דבר מחוייב השוחט [...] אשר ימנו מחוייב לעמוד עם סכינו ולומר דיני שו"ב אצל הרב המאו"ג דקהלתינו יצ"ו, וגם בכל פעם אשר יפול לעמוד כך ⁵³⁵ כמנהג שו"ב אשר בכל תפוצות ישראל, ומחוייבי' אלופי אנשי הסרים למשמעתו של הרב הנ"ל להעמיד כתב בח"י כולם מקטן ועד גדול למען יעמוד ימי' רבים בכל תוקף ועוז של כל השטרות חיוב עפ"י ד"ת וכפי נימוסי הקיסר יר"ה שיוכל לגבות הן בד"י והן בדא"ה בלי שום טו"מ ⁵³⁶ , וכל ההוצאות והיזקות וגר"ה ⁵³⁷ יוגבה מהם הן בד"י והן בדא"ה כגוף הקנין ויתחייבו א"ע ⁵³⁸ לשלם ליד אה"ק ⁵³⁹ כל שנה ושנה אשר יהי' להם שוחט ובודק כנ"ל סך שלושים רוביל כסף, וגם יתחייבו א"ע בכתב ח"י הנ"ל כנ"ל לישא בעול שוה בשוה בכל הצטרכיות הקהלה, כפי אשר יוגמר ויקום עפ"י רוב אלופי אנשי אסיפה, וגם כל ההצטרכות אשר הוקבע בקהלתינו עד היום, עכ"ז ⁵⁴⁰ נישא בעול באחדות גמור בלי שום פוצה פה ומצפצף ובלי שום טעו"מ רק בחוב גמור ואמת מעכשיו כדין וכדת וכפי נימוסי הקיסר וועקסל רעכט, ובפירוש הותנה שהשליש ⁵⁴¹ יחשב מן כל ההכנסה של השחיטה הן משלהם והן משל השוחטים, דהיינו כל ההכנסה הן מעות שחיטה והן זכות של הכנסת השוחטים הכל כאשר לכל יחלקו שלשתם חלק כחלק, ויהי' בכ"י בח"י ⁵⁴² כנ"ל מפורש, ז"פ ⁵⁴³ של השלשים רוביל שמחוייבי' לסלק ליד אה"ק דווקא בין כסא לעשור, והתחלת זמן משך שנה משוחט שלהם היא מן משך כשיבוא לשחוט פעם ראשון, ובפירוש הותנה שסך השלשים רוביל הנ"ל הוא מה שמשלמין השוחטים דקהלתינו ושייך על החוב של הכומר ⁵⁴⁴ וכפי שהי' עד עתה, ומחמת זה השוחטים דקהלתינו שניהם פטורים מליתן ארענדע לאלופי הקהל ויהיו מעתה פטורים מלשלם ארענדע אפי' פ"א ⁵⁴⁵ . כהנ"ל נעשה לפשר גמור וכנ"ל דלא למיהדר בכל תוקף ועוז כדין וכדת בנדר הקהל ברצון [כל] אלופי אנשי אסיפה דקהילתנו יצ"ו ובדעה אחת, ולראי' באעה"ח ⁵⁴⁶ בפקודת כל אלופי אנשי אסיפה היום אור ליום בית זיי"ן ימים לחודש מרחשון שנת ת"ק שמונים לפ"ק פה ק"ק בירז יצ"ו

נא' יצחק אייזיק בלאמ"ו כמוהר"ר יעקב זצללה"ה מ"ץ ונאמן דק"ק בירז יצ"ו

ונא' דוד במו"ה יצחק זצלה"ה שמש [דק"ק בירז]