רשימת הההעתקה מליובאוויטש לאראל, ומשם לרוסטוב

רשימת הההעתקה מליובאוויטש לאראל, ומשם לרוסטוב

לפנינו רשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אודות העתקת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, עם בני ביתו, מליובאוויטש לרוסטוב, בחודש מ"ח תרע"ו.

כתיבת הרשימה החלה ברוסטוב, בב' אד"ר תרע"ו, ונמשכה עד פורים קטן.

ברשימה זו מספר את כל פרטי תהלוכות קבלת ההחלטה, תיאור הנסיעה מליובאוויטש, התחנה הראשונה באראל, ההחלטה לנסוע לרוסטוב, קבלת הפנים ברוסטוב, חיפוש הדירה ברוסטוב, התוועדות י"ט כסלו בדירה החדשה, התלוננות בעל הבית, ועד לפורים קטן תרע"ו.

על העתקה זו מספרים גם: א) החסיד ר' יעקב אייזיק בלאטנער ע"ה, בספר שמועות וספורים ח"ב, במהדורה החדשה ע' 74 ואילך. ב) החסיד ר' יהודה ע"ה חטריק, בספרו רשימות דברים ח"א ע' שלה ואילך. ג) החסיד ר' מנחם מענדל ע"ה נוביקוב, ב"היכל הבעש"ט" גליון טו ע' קמא ואילך. ד) החסיד ר' ישראל ע"ה דזייקאבסאן, בספרו זכרון לבני ישראל ע' נא ואילך (הפרטים יצויינו לקמן – בשולי הגליון).

*

רוסטוב על נהר דָן א' תצוה ב' אד"ר, ע"ו

מעולם לא דמיתי אשר בעיר הזאת, רוסטוב על נהר דָן, אשר לשמה וזִכרה היו נפחדים ⁷³ , גם החפשים, הבלתי ניכָרים לעִבְרִים בתוארם לבושם ולשונָם, יוכלו העבריים מערי התחום לטייל בחוצותי' ורחובותי' מאין מפריע, ושנהי' גם אנחנו משוחרי העיר הזאת, מהדָרים בה, בה מצאנו מנוח ומרגוע אחרי טלטול כשני שבועות בדרך, אשר בה הלכנו מבלי ידיעה מראש לאָן אנו הולכים.

בקיץ העבר, דַרנו במעון הקיץ, אשר שכרתי אצל האדון הפולַני דֻנִין הרחוקה כפרסא מהתחנה זַאאָלְשֶע על מסה"ב שבין ארָאל – ריגא. המעון הי' בעל ט"ו-י"ז חדרים מרוחים וגבוהים, בית ועלי', בעלי' ארבעה חדרים שבהם בחר לו לשבת – קאביניעט – מר אבי הרב שי', ולעומתו שני חדרים לחדר המטות שעשה לו שם, בית האכל, וקבלת אנשים, היו למטה בחדרי הבית.

ואני לקחתי לי שלשה חדרים לחדר האכל, והשינה, וחדרי לשבת היוצא להכרם, וחדר לבנותיי, חדרים מרווחים וגבוהים, עם חלונות גדולות, דירה מרווחה במאד, שלא לפי ערך העת כלל, האויר שם טוב במאד, כי הבית היתה טבועה באילנות גדולות, בעלי עלים מרובות.

פעם הראשונה, למגורתינו במעוני קיץ, הי' לנו המעון כזה, ואשר הניח לנו רושם טוב במאד, לכל אחד, לפי מצבו, אף גם כבוד מר אבי הרב שי' המתאפק מלדבר בענינים כאלו, לא פעם הגיד, אשר אויר מעון הקיץ שעבר נפלא הוא.

בימי הקיץ אשר הלכו שמועות מבהילות ממערכי המלחמה, ולקיחת "משכנות-אדם" זאלאשזניקעס, מאזרחי הארץ, מהיותר נכבדים ⁷⁴ , הנה אחד מאוהבינו חפץ אז, כי כבוד אבי הרב שי' יסע לאחת העיירות מערי קוקז, כמו פיטאגארסק, או יעסינטיקי, אך הוא השיב בשלילה, ופעמיים שאלתיו דעתו בזה, והיתה תשובתו שונות, פעם כה ופעם כה.

וכבוא המועד, בסוף חדש אלול, כנהוג, עזבנו את מעון הקיץ ויצאנו העירה, ומבלי הבט והאזין מהנעשה בעולם, כבוד אבי הרב שי' התנהג במנהגו הרגיל בימים האלו, באמירת דברי אלקים חיים ⁷⁵ , ובקבלת אנשים הבאים, וכן הנהגת הישיבה, והחדרים, וכה חלפו ימי החג והמועד.

אחרי המועד התחילו לדבר, דבר הנסיעה, כי צריכים לנסוע לנוח, כי רבו הבאים, ובכל יום ויום באו אנשים חדשים, ומר אבי שי' עמוס עבודה בחול ובשבת, ונוסף לזה אומרים כי יבואו אנשי חיל לעיר, ובכן צריכים לנסוע בעוד מועד.

בפקודת מר כבוד אבי שי' עצרתי את המשגיח זיסלין ⁷⁶ מנהל מערכת שצעדרין, להתיישב מה לעשות עם המערכה ההיא, באם שיודרש לסוג מהעירו' ההם, ובמשך ימי החג באו ידיעות כי ש"ב ר' שמרי' נח שי' הרב מבאברוייסק, עזב את עירו, ונסע בעגלה (לא במסה"ב מרוב הדוחק) לעיר הסמוכה, ראגאצאוו, ובא לשם בערב יום הכפורים, ובימים ראשונים של חג הסכות באה לסנאווסק, ואשר זה הראה לנו לדעת כי צריכים לעשות סדר נכון בעזה"י, באם שיודרש לעזוב העיירות ההם.

וכן יעדנו כמה לילות, להתיישב יחדיו עם המשגיחים, דבר המוסד תומכי-תמימים איך לסדרו בזמן הזה, וכן דבר הבית מסחר תורת אמת ⁷⁷ , ובאנו לידי מסקנא גמורה בענין זה, המסורה ליד עורך הספרים ⁷⁸ ר"א קאפלאן, וראשית כל בחרנו בהמשפיע ר"ז האוולין ⁷⁹ , אשר יעשה נסיעה מיוחדה בפלכי חערסאן (בהקולאניעס) ופאלטאווע, למצוא המקום המוכשר להעביר את הישיבה ותלמידי' לשם בעת הנדרש.

בדבר נסיעתינו, ענה מר אבי הרב שי' כי עוד ישנו מועד רב, ולשהות עוד בביתינו כשני חדשים, אין אחריות ⁸⁰ בעזה"י כלל, והודחה השאלה.

בימים הראשונים לחדש מ"ח, הייתי בפעטרגראד ⁸¹ , לרגלי עסקי הפרטים, שמה התחילו לדבר אוהבינו הר"ש שי' גורארי' ועוד, כי למה מאחרים הנסיעה, ואשר חובה עלינו בני הבית לזרז בזה.

בבואי הבית, התחלתי דבר בזה, והותחלה השאלה לאן לנסוע? ובין כך שמועות שונות, כי עוזבים אנחנו את העיר, והדומה, ואין אתנו יודע עד מה, לאיזה מקום לנסוע, כי החפץ הוא לנסוע למקום כזה אשר יוכל מר אבי הרב שי' לנוח במעט עכ"פ, ואשר גם כבוד אמי תי' תוכל לעשות מה להטבת בריאותה, יחזקם השי"ת וישלח להם רפו"ש בקרוב.

התקבל ידיעה מידידינו ר' שמואל מיכל שי' טראיינין מפעטרגראד, כי חפץ הוא לבוא להתיישב דבר הנסיעה ⁸² , לאָן תהי' ומתי, ואשר דִבר בזה עם מחו' ידידינו הרש"ג ⁸³ שי'. ע"ז ענו להם בבקשה לבוא, ובטח ימלאו החפץ באהבה.

ביום ב' יו"ד מ"ח, באו רש"ג ורש"מ, ובו ביום היתה ההתועדות בחדר כבוד אבי הרב שי', וקראו גם את כבוד אמי תי' ואותי.

רש"מ הגיד דעתו, כי אין צריכים לנסוע עתה, וצריכים לעשות סדר חזק מבלי לקבל אנשים, רק בזמן ידוע, למען שיוכל לנוח במעט, ולהחזיק את הסדר בכל תוקף. ואם זה אי אפשר אז לנסוע באחד המקומות הקרובות, והוא שתהי' עיר גדולה, מקום שישנו מפקידי הממשלה הגבוהים כמו שר הפלך או שר המחוז, אשר בד"כ אָז אין לפחוד כה מאנ"ח ⁸⁴ .

רש"ג חִוָה דעתו, לנסוע באחד הקורארטין בערי קאווקאז כמו קיסלואדסק והדומה, וכמו שנוסעים בכל שנה בימי החורף, כן יִסעו גם בשנה זו, ושאין לחשוב בשו"א להשאר עתה בליובאוויטש, וגם שהזמן גרמא, אם ח"ו השונא יתקרב לדוינסק, אז יהי' הנסיעה כבידה יותר.

כבוד אבי הרב שי' הגיד, אשר מני אָז שהתקרב מערכי המלחמה בקירוב יותר, למקומותינו, התחלתי לחשוב, מה יהי' עמנו בכלל, ואתנו בפרט, הנה ידוע למכביר דעתי הפרטית, שהנני מנגד גמור להאשכנזי, ואם ח"ו יתקרב עלינו – גם לולי פחד הצבא ומערכי המלחמה – להתרחק מהמקומות האלו, שלא ליפול בידו, וכאשר כבר הגדתי גלוי ⁸⁵ , שאין איש מישראל צריך לחפוץ בשו"א מאיזה טעם וסיבה שתהי', להיות תחת חסות האשכנזי.

מתחלה, באמצע הקיץ, כאשר היו עוד רחוקים, לא היתה אצלי שם מחשבת נסיעה, אך כאשר בזמן מועט, רצץ ושבר האשכנזי חמשת המבצרי', פעל עלי רושם חזק, והתחיל להתגנב אצלי רעיון חזק, מה לעשות, כי ראיתי אשר השונא הולך מבלי מעצור, ומצדינו הנה כאילו שפקידים הגבוהים נָשְתָה גבורתם, ועם זה גם חכמתם. או יותר, נפל אצלי חשד, על המנהיגים. ומה מאד חפצתי, כי יעמוד המלך בעצמו בראש ההנהגה, כאשר אמרתי לך – פנה אלי – אז.

(זה הי' באחד הימים, אשר התקבלו מכ"ע וישבתי וקראתים, וכבוד אבי הרב שי' יצא להגן לטייל, ומצאַני קורא, וביקש להרציע לו מאשר קראתי, ובעת ההיא כתבו פרטיות מלחמת המבצרים אָסֶוֶץ בריסק וקָוונע, לאחר שהגדתי לו ככל האמור, אנח אנחה גדולה, ואמר כל אשר עבדה מדינתינו בשנים רַבות נאבדו בימים אחדים. שאלתיו ומה נוכל לעשות הלא שונאינו חזקים מאתנו בכלי משחיתיהם? הגיד אין עצה אחרת אף כבידה ביותר, אבל היא עצה היחידית, ומה? שאלתיו, לפי דעתי הפרטיית אם לקח ההנהגה הראשית המלך בעצמו, והוא יעמוד בראש, אָז יש לקוות למַה ⁸⁶ , וגם אם לא לנצחונות גדולות, אבל לכה"פ לא למפלות ואבידות כאלו. מובן כי השקפתי בזה איננה מדיניית, דיפלאמאטיש, שהנני רחוק מזה, ורק ידעתי כי כחם רב במאד. וסיפר לי כמה מעשיות, מכחותיהם של המלכים, ואשר בעיניו ראה, כי בהיותו ביאלטע ⁸⁷ , ובעת ההיא בא המלך אלכסנדר השלישי, הוא הי' צריך לבוא באני' בבקר, השכם בקר – כן מספר – התפללתי, והיום יום מעונן, והלכתי להחוף, להיות בין העומדים ומחַכִים לבוא אניית המלך, הים סוער במאד, כשעה העשירית, התראתה אניית המלך מרחוק, וכאשר רָאום ההמון רק התֹרֶן הרימו קול הוּרא, ובה ברגע נבקעו העבים, והשמש זרחה על האני' בדרך פלא, אך הים סוער וזעף במאד, וכאשר התקרבה האני' ונִתַן המשוט – דיא קליינע שיפעל – והמלך יצא על השליבה, בה ברגע שקט הים, ונהי' לנהר אשר מימיו צבורים, בו ביום לעת הערב טיילתי על החול והים סער כדרכו. עלינו לדעת כי אלו האנשים ההנהגה אתם באופן אחר לגמרי ⁸⁸ .)

ובכל זה החלטתי שיש עוד זמן עד אחר ימי החג, וחכיתי כי נוכל להיות המועדי' בביתינו, ות"ל בעד זה.

אמנם עתה, גבול שמתי לי, והוא דוינסק מעבר מזה, ומינסק מעבר מזה ⁸⁹ , וגם אז ח"ו לא אוכל להגיד כי בא מועד לברוח, כ"א ראוי לנסוע, ועל זה לפי"ד עוד ישנו זמן רב, שאפשר לחשוב כי ימי החורף יעברו במנוחה, וגם ההנהגה עתה באופן אחר לגמרי, מה שהשונא איננו מתקרב לדוינסק כנראה אין זה שאינו חפץ, כ"א שאינו יכול, ובמשך החורף הלא יֵעָשו כמה כלי זיין וכדורי' ויש זמן להכין.

אשר ע"כ דעתי הפרטית היתה, לחַכות, אמנם בני ביתי יחיו הם טרודים מזה, היא ⁹⁰ , וגם כלתי והבנות יחיו אינם נָחִים כלל, ואף הוא – כוונתו אלי – מתרגש בבוא איזה ידיעה, אשר ע"כ הייתי מציע, שהנשים יסעו לאיזה מקום, כמו לחארקוב, או קאזאן, במקום שנמצאו בתי מרחץ טוב ורופאים גדולים, שיוכלו לעשות מה לבריאותם, ואני ויוסף יצחק נהי' עוד פה עדי זמן האפשרי. גם הספרים הייתי משַלַח לאיזה מקום ⁹¹ , ואפשר עוד לשֶבֶת זמן נכון לפ"ד, בכל אופן לנו אין מה למהר כלל.

כבוד אמי תי', הגידה, לאָן לנסוע לא תוכל להגיד, אך נגד הצעה זו היא מוחאת בכל תוקף ועוז, ואמרה אשר דינה ⁹² והבנות יחיו ימחאו נגד זה, ומבלעדינו לא יסעו, ולא יניחו אותנו כלל להשאר מבלעדם.

אני הגדתי דעתי, אין אני רואה השתנות חורף זה מכל הזמנים, הלא צריכים לנוח, ואף כי אחרי קיץ כזה, שהיתה עבודה כזו בריבוי הבאים ממש לא נתנו מנוח, וגם ⁹³ שהיתה נאות-דשא טובה, האם קיבל בה תועלת הנרצה, וביותר כבד להשאר מריבוי הבאים עתה, ובאים בענינים כאלו שכבוד אבי הרב שי' אינו מושיב עליהם כלל, ורק מייגעים אותו לחנם, ומדוע לא יסעו. אני הייתי מציע כי נסע כולנו, אך נתחלק, המה יסעו לאחת מערי המרחץ והרפואה ויוכלו עשות מה לבריאותם, הספרים יושלחו לאחד המקומות הבטוחים, ואני וביתי נִסַע לאחד העיירות היותר גדולות מליובאוויטש, כמו סמאלענסק (שבכ"ע נוכל לצאת משם) אראל או חארקוב.

נגד זה מחאו, כבוד אבי הרב שי' וכבוד אמי תי' ורש"ג שי', כבוד אבי הרב שי' הגיד, כי בכל עת הי' כבד לפניו להתחלק מאתנו, אף בנסיעותיו לחו"ל, ומה גם עתה, אם הי' נדרש לו נסיעה, לא היו נוסעים אם לא כולנו יחד.

אחרי דיבור, והתועדות בערך חמשה שעות הוחלט, הנסיעה יחדיו, דעת רש"ג לקיסלאואדסק, ורש"מ אינו יודע לאיזה מקום, רק לא רחוק כ"כ, ואני הגדתי דעתי על ליפעציג, סלאוויאנסק, בעלגראד, ורוסטוב...

נעים לי לרשום את אשר דיבר ⁹⁴ ר' מאיר שמחה ⁹⁵ שי', אף כי דבריו בלי בכן המה, ולא הרצאה איזה הצעה מוגבלה, אבל תוכן דבריו והרגשתו דקה היא.

הָרֶגֶש, הוא היקר בכל, לו אין חלוף ותמורה, אינו דורש דברים ומלים, ואין לו גם הרצאות והצעות, רק רגש, והתרגשות בלתי מוגבלה, והתרגשות זו ראיתי בדברי הנז'.

הנהו איש מטפוס הישן, שנותיו יותר על חמישים – יאריך ה' ימיו – למדן גדול, בלימוד הגמ', וי"ש, וידיעתו בחסידות ממוצעת, אך בעל לב ורגש, ובכללותו דבוק הוא לרבי כארחות החסידים הזקנים.

קיבל חינוך טוב בבית זקנו, הרב המפורסם ר' פרץ ⁹⁶ ז"ל, שהי' מחסידי כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ורוב שנותיו מחסידי כ"ק אאזמו"ר הרב צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ומאלו שהושיבו את כ"ק הרב צמח צדק על כסא הרבנות ⁹⁷ , והוא הי' מאחד מתקיפי הדיעה בזמנם, ורבים מבני רבינו התחשבו עמהם, ומה גם גדולי הרבנים והחסידים המפורסמים.

חינוך כזה יכול תת למתחנך, לשד תמצית הרגש, והנבנה עליו – על יסוד כזה – איתן הוא.

מתאים הוא החנוך, גם למבנה גוו של רמ"ש ותוארו אף החיצוני מראה תוקף ועוז, קומתו הגבוה, זקנו הארוכה ופאותיו, ולבושיו הטפוסים, ומבלי הבט על עסקו המסחרי, הנהו קרוב יותר בדיבורו ותוארו למערכת התורנים מלמערכת הסוחרים, והוא מאלו המוצאים קורת רוחם בביהמ"ד יותר מבביתם ובבית מסחרם.

מסחרו, מסחר הקמח, כללי, ובעת שהתרבו האנ[שי] ח[יל] בעירָם, והכריחו לפתוח החנויות בש"ק, הנה בפעם הראשונה, כשהפקידו עליו לפתוח החנות, ענה כי הוא יראה מקום המפתחות של החנות, ואם חפצים ילכו בעצמם, הוא לא ילך לחנות, וגם לאיש מב"ב לא יַרְשֶה בשו"א לילך, וכה עברו איזה שבועות, עדי כי מ[כ]ר סחורתו, ויותר לא קנה והחנות סגורה על מסגר.

דַי אמיצת לב, בהנהגה כזו, וכמו כן הנהו בכל עניניו, מתנהג בתוקף גדול, אך בדיבורו הוא כמו מתבייש, ובעל לשון רכה, ומחוכָמָה.

בשמעו ההצעה, וכעין החלטה, לנסוע לעיירות הרחוקים, בא אלי לידע האמת הדבר, ובספרי לו את אשר דברו כל אחד, התאדמו והתלהבו פניו, והאיש הזה, בעל הלב החזקה, התרכך, והתחיל לבכות, ודבריו נחנקו בגרונו באופן שלא ידעתי, מה חפצו, רק שמעתי המלות האלו, הייסט ⁹⁸ דאס דער רבי פָארט אַועק פון אונז, הייסט דאס אזיי מיר דארפין זיך פאנאנדער זֶגֶנֶן, ואס טוט זעך דָא?

בעת הועידה, עמד כמשתומם, דבריו היו בלתי מסודרים, רק התרגשות נוראה, הוא לא יוכל עמוד במקום אחד, ובכל רגע החליף מקומו, בשעה זו עמד במקום זה, ובעוד רגע והנהו במקום אחר, בדבריו לא היתה שום הצעה, רק תוכן, מיא ⁹⁹ טוט אַ זאך און מיא פרעגט ניט בא חסידים, הייסט דאס אפ זעגענען זיך ח"ו מיט חסידים פון דעם געגינד, ויא וארפט מען דאס אַוֶעק חסידים.

אין לכחד כי דבריו עשו רושם חזק, אבל בלי שום תועלת, הסתכלתי בפני כבוד אבי הרב שי' וראיתי כי בעת ההיא, האט ער דורך גילעבט זייער א גראנדיאזנע זאך, פניו הֶראו כי שעה כבדה היא לו, רמ"ש הזה וטענותיו לקחו את לבו, וכנראה שבציורו, בטענות רמ"ש ראה קהל גדול טוענים וצועקים, למה תעזבנו.

פעמים רבות התרעד – האט אציטער גיטאן – כבוד אבי הרב שי', כנראה אשר קור עצַבי – אַ נערוין קעלט – עבר בו, וסוף דבריו היו, אזיי ¹⁰⁰ איז דָאס, איך רעכין אייך אַז עס איז נאך צוא פרי, עס האט נאך צאייט גינוג, ובפרט אם היו מסכימים ב"ב לנסוע מבלעדינו, רק כשמוחים נגד זה, אשר ע"כ צריכים להסכים, מיט ¹⁰¹ חסידים פון דעם געגינד זעגין איך זיך חלילה בשום אופן ניט, און דער אייבעשטער זאל העלפין, אז אין דעם געגינד זאל דער דאייטש ניט קומען אפילו אייף ואיילע אייך ניט.

האורחים נסעו איש לדרכו, והחיים הרגילים, החדרים, הראשון ¹⁰² ובית האכל מלאים, מאנשים הבאים, והקול נשמע כי נוסעים אנחנו, לאָן ומתי אין איש יודע, וגם אנחנו אינם יודעים. רק כבוד אבי הרב שי' הגיד כי צריכים לעשות הכנות הנסיעה, הדרושים, וחבישת החפצים, שצריכים ליקח בדרך.

ביום החמישי, י"ג מ"ח, כבוד אבי הרב שי' נסע על ציוני כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, התמהמה שמה בערך ארבעה שעות, ובבואו להבי פניו ועיניו אדומות מרוב בכי, בערב בשעה מאוחרה היו עוד עיניו אדומות, וגם למחרתו עוד רשמי הבכי ניכרים היו.

בלילה, הגיד לי, תקוותי חזקה כי השונא לא יבוא הֵנָה, וגם מצבאינו לא יהיו פה, המזיקים, ורק מה טוב הי' אם לא הי' בא השונא כלל בכל הנגב הזה, האלקים אשר רוממהו ועזרהו, הוא ישפילו, ויתנהו למרמס, ויתן רחמנות בלב מלכינו לרחם עלינו בהנדרש לנו ולהרים קרן הדת והתורה.

הודיעו גלוי כי מחר בקר ¹⁰³ נוסעים אנחנו צלחה. נסיעתינו תהי' לעיר אַרָאל, והשמועה עברה מפה אל פה, הבית מלא אנשים והרבה מבני העיר, זה בכדו וזה בחביתו, ולדרוש טובתו בההוה והעתיד.

ביום א' בקר בשעה האחד עשרה בקר, ט"ז מרחשוון, יצאנו מליובאויטש. התלמידים, המורים, המשגיחים והמשפיעים ¹⁰⁴ , הרב ¹⁰⁵ ואנשי העיר, אנשים נשים וטף, וגם נכרים רבים התקבצו בחצר, איש את רעהו ידחקו וילחצו, וכאשר דָרַך כבוד אבי הרב שי' על מפתן העגלה, כל האנשים פנו פניהם אליו, ועמד בהעגלה ואמר זאייט גיזונד ¹⁰⁶ , גיזונטער הייט צוא זעהען זיך, הרימו כולם קולם וענו, פארט ¹⁰⁷ גיזונד און קומט גיזונד (רעד עבר בי מהקול האיום), וגם הנכרים הרימו מגבעותיהם לאות ברכה, וברגש זה נסענו.

הרבה עשה לנו, פקיד התחנה רודניא, הוא פקד לקבל כל הבאגאז שלנו שעלה למשקל 97 פוד ¹⁰⁸ , ובעצמו עמד בעת שהכניסום להואגאן שילכו עם המסע הלזה שאנו נוסעים בו, ופקד על מוליך הבאגאז ושומרו, כי ישים עין פקיחא על הבאגאז להביאו למקומו שלם.

בחרנו לנו מסע בלתי מהיר כלל, וקוינו כי בו נמצא מקום מרווח, אבל גם זה לא הי', וכה נסענו בדוחק ולחץ עדי באינו למחרת בשעה 7 לילה לאראל, נסיעתינו התמשכה בערך תשע ועשרים שעות.

מאפס דירה באראל התאכסנו בבית ר' דוד פראדקין ¹⁰⁹ , אשר פנה לנו ג' חדרים מלבד בית האכל שהיתה משותפת.

לנגד רצון כבוד אבי הרב שי' התחלנו לבקש לנו מעון באראל, והשו"ב ר' יעקב ¹¹⁰ (אחד מתלמידינו) עמל ויגע, ולא מצא.

ועוד הפעם השאלה עמדה על הפרק לאָן נִסַע, כי מתחלה נסענו לאראל להיות דרך ישרה, ונסענו בה לשמור את הבאגאז אשר חלק גדול בהם הי' ספרי כתבי הקדש ¹¹¹ , ובבאינו לאראל הביאום לבית ר"י שו"ב הנ"ל.

שמונה ימים ישבנו באראל, הבית קטנה ביותר, ואף כי אדני הבית עומדים הָכֵן לכל שירות באהבה, ובכ"ז מאד צר לנו המקום, מרגישים הננו בטוב כי גולים אנחנו ממקומינו וביותר מריגלנו.

לא אכחד כי נהנה אנכי מזה, כל אדם צריך להרגיש הטוב שלו, ובכ"ע הנהו חושב, כי לא טוב לו, ועתה הנה ב"ב שבכל עת אָמרו אשר לא טוב שֶבֶת בעיר הקטנה ליובאויטש, וגם הגדולים (כלומר אני ורעייתי) לפעמים חושבים כן, הנה עתה הננו מרגישים כי טוב שבת בעירו ובביתו.

אחרי כל הכבוד הרודף אותנו מכל עבר ופינה, אינו מגיע להענג הכי רגיל, שהתרגלתי שבת בבית משכיתי, הגדול (ז' וחצי אמה על י"א אמה) וחדר מִשנָתי עם כליהם וחפצי הבית, ורק אותו ההרגש שהנני בביתי ובחדָרי.

כבוד אבי הרב שי' הוא היחידי הבלתי מתאונן, ואשר פניו צהובים כמו בכל עת, הנהו עומד השכם בקר בשעה החמישית ועוד קודם, ונכנס לחדר האכל ועוסק בלימוד וכתיבה, בצהרים אוכלים אנחנו סעודתינו בשעה קבוע, אח"כ הוא ישן כשעה, וחוזר לעסקו בלימוד וכתיבה כל הערב והלילה.

במשך ימי שבתינו באראל באו אנשים שונים, אשר לא נסוגו גם מנסיעה כזו, ביאתם היתה לאי רצון לכבוד אבי הרב שי' ובכ"ז קיבלם. באו ידידנו רש"ג ¹¹² שי' מפעטראגראד, ור"ז פערסיץ ממאסקווא ¹¹³ .

ביום ג' כ"ה מ"ח עזבנו את אראל, ובעזרת אדון מעונינו ה' פראדקין השגנו כרטיסי מסע על המסע המהיר ישר לרוסטוב על נהר דָן. מחיר המסע עלה לסכום גדול, ות"ל כי גם הבאגאז, הולך עמנו במסע זה, וה' פראדקין נוסע עמנו לשלחינו, ואנחנו נוסעים בלי תכלית, רק כוונתינו רצוי' להשיג מקום מנוחה בעזרתו ית'.

וביום ד' בקר בשעה העשירית כ"ו לחדש ¹¹⁴ באנו עם המסע המהיר לרוסטוב וחבורת אנשים בלולה מנכבדי העיר פגשנו אותנו על בית הנתיבות, ונוסעים אנחנו בחמשה, שבעה, תשע, עגלות, להמעון אשר שם הוגבל לנו חדרים למעון.

המעון הוא בהאטעל "פעטראגראד" בקומה הרביעית סימני החדרים 322 (חדר גדול, שם ארבעה מטות, ושמה ישנים רעייתי ושלשת הבנות יחיו) 329 (חדר ממוצע, ושם בית מושב כבוד אבי הרב שי', ושמה הננו אוכלי' סעודת הצהרים והערב, ושלוב הוא לחדר) 331 (חדר ממוצע, ושם חדר המטות של כבוד אבי הרב שי' וכבוד אמי מורתי תי', והוא למול חדר) 341 (חדר ממוצע, ושם הנני ישן עם ב"ד ישראל דוב ¹¹⁵ שי').

קהל עדת ישראל ברוסטוב, בהתרגשות גדולה מביאתינו הֵנָה, ספרו לנו כי מתחלה חשבו, כי נבוא ביום ג' עם המסע המהיר, ולעת ההיא היו על התחנה כשני מאות אנשים ונשים, לפגשינו, וחיכו איזה שעות, לעת בוא המסעות שחשבו כי עמהם נבוא.

ובקבלת הידיעה כי נוסעים אנחנו, הגידו רק לאחדים, ובכ"ז באו על התחנה כארבעים איש, והרבה מהם לוו אותנו עם עגלות עד המעון פעטראגראד, והעיר – כלומר היהודים – שיחתם בנו כהיום, יש דורשים ויש דורשים, אך גם אלו אין אומרים דבר רע, כ"א אשר מספרים איך כי כבוד אבי הרב שי' הוא מנגד הציונים, והנהגתו והשקפותיו בעת ועידת הרבנים ¹¹⁶ .

עברו איזה שעות עדי סדרנו חפצינו בהמעון העראי, ויצאתי החוצה לחפש מעון תדירי, כי ראיתי אשר האיש ר' יעקב האלבראייך, המתחשב לידיד נאמן, והוא פה מקומי – דר פה כארבעים שנה – הוא בר דעת קטן במאד, ועליו אין להשען כלל, רק עמי בן ידידינו רש"ג ¹¹⁷ שי' הבחור יעקב שי'.

נסעתי בכמה רחובות, והייתי גם בחלק העיר הנקרא נַחִיצאן (והיא עיר בפ"ע עם הרבה דיירים) ולא השגתי מאומה, ובבואי חזרה לההאטעל מצאתי כי הרבה אנשים מחכים בהמבוא, קָאלידָאר, ואלו לאלו ממללים ודובבים, בהם טפוסי בני אדם שונים, טפוסי עבריים, וטפוסי דור החדש, מגולחי זקן והדומה, וכולם כאחד, חפצים אנחנו לראות את הרבי שי'.

למורת רוחי, הוכרחתי להגיד להם, כי מטרת הנסיעה לפה הוא למצוא מנוח ומרגוע, ובכל אופן כבוד אבי הרב שי' אין חפץ לקבל פה אנשים, ואשר ע"כ היושר מחייב כי יתנו לו להִנָפש, ואַל יכבידו עליו בדרישות כאלו שאין בכחו למלאותם.

וכה חָיִינו תשעה ימים בפעטראגראד, וכל אחד מאתנו סבל די מחסור, רעייתי והבנות יחיו ישבו כל היום בחדרם, באשר לא היו להם הבגדים הדרושי' שהיו עוד חבושים, כבוד אמי תי' הולכת בחנויות לקנות מהנדרש להנהגת הבית, לכשתהי' דירה, ואני סובב הולך ברחובות העיר לבקש דירה, עדי מצאתי לנו מעון ברחוב פושקינסקי מספר מאה ששים ושש, ששה חדרים לא גדולים, למעון הכרחי, בלי שום כלי בית.

ביום ו' עש"ק ה' כסלו, נכנסנו בהדירה החדשה להצלחה, היום קטן והמלאכה מרובה, ולפי שאִחַר מי שדָר בהבית תחלה, לפנות כליו, הנה לא יכלנו לכנוס קודם שעה השני' צהרים, ועדיין לא הביאו כלי הבית שקנינו, וגם המאורות, כלומר חוטי העלעקטרי טרם נעשו.

אויר היום גשם שוטף, ובכ"ז כבוד אבי הרב שי' חפץ כי נעבור בהדירה החדשה, מבלי התחשב עם כל המחסור, וכן עשינו, ועברנו עם כל הכלים שהיו אתנו בהאטעל, וגם הבאגאז הספקנו להביאו בהמעון קודם הדלקת נרות ש"ק.

בימי שבתינו בהאטעל הנה כבוד אבי הרב שי' הי' עומד השכם בקר בשעה הרביעית, או החמישית, מסיבה שלא יכול לישן, וסבל הרבה מזה, וסעודת הצהרים, מסיבה שהיו מבשלים במקום אחר, והיו מביאים להאטעל לא הי' יכולים לאכול קודם שעה השנית צהרים.

כנהוג הנה כבוד אבי הרב שי' יושב בחדרו, ועוסק בלמוד וכתיבה, אין מקבל שום איש, וגם על משרתי ההאטעל הופקד באם שנדרש מה יפנו אל הנמצאים בשארי החדרים, זולת החדר הזה, למען שלא להפריעו מעבודתו.

באחד הימים, כאשר כבוד אמי תי' באתה מהרחוב עמילה ויגעה, ואף אני אז באתי מהעיר אחרי הילוך איזה שעות לחפש דירה, הייתי עמל במאד, אמר כבוד אבי הרב שי', איהר ¹¹⁸ טוט און הארעועט, און איך העלף אייך פאסטין, לפי שעד סעודת צהרים איננו טועם מאומה, זולת שלש כוסות חלב, וכוס חמין.

מה מאושרים הָיִינו כולנו, כי אחרי נדוד שלש שבועות, באנו אל המנוחה בדירה מיוחדת, אף כי רבו דברים החסרים, אך בכ"ז מיום ליום יסודרו גם כלי הבית, והננו מתרגלים אל החיים העירוני, במשך איזה ימים העריכו חוטי העלעקטרי, והוסדר הטעלעפאן מספרו 19-89, וגם הודענו לקרובינו האדרעס שלנו.

עוד לא הספקנו להתענג, והנה קפץ עלינו רוגזו של אדון הבית, והוא נכרי, אומרים עליו שהוא מכת השחורים, שונאי ישראל, והוא התחיל לדבר כי בביתו דרים יהודים בורחים, בייעשזענצי, ואשר אליהם מתקבצים הרבה אנשים יותר מכפי הרגיל.

נכבדי העיר, הרב מטעה"מ, הודיע במכתב אשר לפי"ד נכון להחליף הדירה באחרת, ובידו החזיקו איזה מאנשי העיר הנכבדי' פה, אמנם אנחנו איננו חושבים אודות דירה אחרת, רק מצטערים הננו על המצב ההוה, אך מקוים אנחנו כי יעבור, ולי הגיד כבוד אבי הרב שי', באם שיהי' הכרח להחליף הדירה, הוא חושב יותר להחליף העיר ¹¹⁹ .

חג י"ט כסלו ברוסטוב

בשנה הלזאת הי' קביעת היום, דחג זה, ביום הששי, וכאשר יחול חג זה ביום הששי, מתחילים מן החמישי וגומרים בשני הבא אחריו. אמנם בפה ראסטאוו, מי יכול לקוות לזאת, בזמן הזה, ובימים הללו, אשר המלחמה שִחְרָה פני כל האדם, והידיעות המבהילות, פעם הנצחון על צדינו, ופעם הוא לאויבינו האשכנזי, באים שלש פעמים ביום, למי חג למי שמחה.

אך הזמן עושה את שלו, לו נִתְנָה הכח להשכיח איש איש את מַר לבו, ומה גם בבואם באגודה וחבורת אחים, אשר פתיל טהור, וחבל האחדות מקַשְרָתָם, הנה אז איש את רעהו יחזקו, ואיש את רעהו ינחמו, ויתעוררו הלבבות להאמין בה' ולהקשר בעבדיו, אנשי אלקים, העושים רצונו ית', אשר בלי ספק ממליצי טוב המה גם בעד תלמידיהם, ותלמידי תלמידיהם עד עולם, וכח האמונה הטהורה הלזו, וההתקשרות האמיתי, תפעול פעולתה בלב המרגיש לשכוח את רישו, ומר לבבו, ונפשו עליו תטהר להעלות בזכרונו את הנשכחות הם גדולי החסידים בימי קדם, אשר מסורים ונתונים היו במוחם ולבם אל ה' ועבודתו, ואף כי רבים מהם מרי לבב היו, ובכ"ז שמחים ומלאי טוב היו, על אשר זִכָם האל במנה אחת אפיים היא תורת החסידות.

התורה הלזאת היתה חיי רוחם ונשמתם, ומהארת נשמתם אף גוום נהנה לאורה כי טוב, והוא כי גם הלב בשר החומרי, התענגה על רוב טוב, באהבה מוסתרת וגלוי' לאל חָי, מהכרה ודעת עמוקה, ובה הגבירו על כל תלאותיהם מבלי הרגיש כאבם החזק, לכל עניני מקריהם.

ובהעלות הזכרונות האלו, יחזקו את הלב, ויפיחו התקוה כי גם הוא יִפָדה ממעוקותיו, ויבוא יום ויורווח לו. אך עם זה מרירות תשבע נפשו בהביטו נוכחה ההבדל הרב אשר בין חסידים הראשונים להחסידים ההוים, מלבד כל אלה, אשר הראשונים שקדו על התורה והתפלה, וחלק גדול מהיום הי' נתון לעבודת אלקים, ועתה רק בשם חסידים יקראו, בלי לימוד תורת החסידות (רק פעם בשבוע) ומי ידבר מעבודת התפלה, אשר הרבה מההויים אין יודעים טעמה, כי כמעט אשר מעולם לא טעמוה.

עוד זאת העולה על כולם, וצבורה ובלולה היא מכולם, כי להראשונים היתה החסידות חייהם, ועניני הזמן מקריהם, כלומר הרוחני נצחי, והגשם זמני, ולזאת בה הגבירו יעלו ראש גם על מקריהם הרעים, ומצביהם המרורים, אבל אנו מה, החסידות היא לנו רק למורה, ותמורת רגשותינו הרבות נקוה בה למנוחה ומרגוע, הנה לבד זאת שאין אנו מוסרים את עצמינו לה ללמדה, עוד זאת חוטאים אנחנו בה לרגש בה ומאִתָה את הטפל לה, והיא השמחה הענג והמרגֹע.

ובכל זה חסידים אנחנו, בדרכי' הלכו אבותינו, וראו באור פניה חיים, חיים אמיתים, בה נולדנו, ובה חונכנו אבותינו, והלואי כי בה נחנך בנינו ובנותינו, והלואי כי בה נמות, ונראה בחיים אמיתים, ונזכה להתחבר עם נשמת אבותינו ואבות אבותינו, הצרורים בצרור החיים הנצחי' והשומעים לקח מפי נשמת רבותיהם ורבותינו הקדושים אשר בארץ החיים.

אותו הרגש, ואותם הדיבורים הנפשיים המועקים לכל חסיד – בינוני והמכבידים עליו אכפם ¹²⁰ לאמר, רק בבוא מועד וחג, חסיד הנני, רק בימי ועתי ההתרגשות, חסיד הנני, במועד הפסח בקריאת ההלל, זמן חרותינו שבכל דור, נפשי עלי תערֹג, להלל לאלקים מקרב ולב עמוק באותה הרגש שהנחילו לי אבותיי, אשר דמם דם חסידים נוזל בעורקי, בחג השבועות, בהִנָתן לנו עליצות נפשינו, זמן מתן תורתינו, באשמורת הבֹקר אטבול במקוה, ואערכה תפלה כי גם חלקי יהי' בלומדי תורה, כפי טוהר חפץ מורי החסידות, וכדומה בכל המועדים.

אבל בכל השנה מה? אי' הלשד בעצמותיי, והדם טהור, והרגש היקר, שהנחילו לי אבותי, אי' הנחלה היקרה מכֹל, והעולה על כֹל, הלא הנחלוה אותה לי מקרב ולב עמוק, וגם חזקוה במסמורת החינוך, ואי'? במה אבדתי'? איזה דרך חלפה הלכה ממני, אלכה עד בית איש האלקים, ואשאלנו, והוא יגיד לי, הוא אך הוא ישיב לי נחלתי, ואז אחזקנה ולא אעזבנה עוד, ועד כמה אוכל להחזיק בה, האלקים הוא יודע, אבל אשמרנה בכל לב, ואנצרנה כאִשון עיני, ותהי' צפונה וטמונה בחובי, כמוסה וחתומה תוך לבי ופנימיותה, ואותה אנחיל ליורשַי, והמה ייטיבו עמדי, עם נפשי, לעת ומועד כי יבוא, ואפשר על ידם אזכה אחרי עבור עדן ועדנים במשפט נפשי כאשר לה יאתה על הוטַמְאָה בחבלי הזמן.

אך הפרנסה הארורה, והדרישות הזמניים המה בעוכרי נפשינו, והמה ידכאוני מדחי אל דחי, אשר באמת רק נסיונות המה, ובשקר יסודם, אם ישים איש רק לבו ודעתו, אף הקלה, רָאֹה יִרְאֶה השגחה פרטיית מאל רם ונשא השוכן גם את דכא ושפל אישים, אבל אטום לבינו, ואיך לא יאטום הלב וישומם הדעת, אם עובר זמן רב מבלי לימוד החסידות, ועדן ועדנים ללא תפלה אמיתית, וממילא רגש אָיִן, וההתבוננות בהשגחה פרטיית מאַיִן תמצא.

ובכן אשים רגלי עד בית האלקים, אתאונן במר נפשי אגיד לפניו צרתי, והוא יושעיני, הוא יסיר אטימות לבו, הוא יוריני דעה, ויכלכלני במשפט וברחמים, ואז יעזריני אלקים, ואחי' גם אני, כשאר אחי החסידים הרואים חיים בכל אשר להם.

אלה וכאלה הם דברי החסידים בלבותם התקוה והנוחם כאחד יבואו, שלובי זרוע בצניף הדרת קדש אחד מרעהו יִצְמָחו ויתגדלו, עד כי בגללם גם הבריאה הצנומה, החלושה והכמושה (הוא חסיד – הבינוני, אשר רוב ימים עברו עליו באין פוקד לתורה ולתפלה בהתרגשות הדרושה) אשר בקרבו יכיל את הרֵעִים האהובים, ישכח רישו ומר לבו, ולבו בקרבו תתפעם ותצהיל לקראת התקוה, ובה יתנחם.

ואלה האנשים, כלומר מהמין הזה, הם אשר באו לראסטאוו לחוג את החג, חג פדות נפשינו, וחג מתן תורתינו, כולנו החסידים ובני החסידים אשר מדור דור, תהלה לאל רם נשא, בעורקינו דם חסידים נוזל, שמחים בשמחה פנימיות ותוכיות, וכחג האסיף הוא לנו, אשר בו בחג הזה אָנו רואים כל אשרינו.

אשרינו מה טוב חלקינו, כי חיי עולם נטע בתוכינו, חיי הנשמות וחיי הגופים, בה, בהחסידות, אנו רואים כל מחזה טוב אף נעים, היא תעלה ארוכה לכל דכאי נפשינו, ובה נשים מבטחינו כי האלקים יעזרינו.

עזר האלקים, אשר מבלעדו לא נוכל עשות מאומה, אשר זה יאמין כל איש, אשר מזרע ישראל הנהו, ומבטן יהודית יצא, הנה העזר הלזה תבניתו מַראהו ודמותו, תראה לנו החסידות בעליל, במוחשינו, יבוא, כאורח קרוא לשולחן ערוך בטוב טעם ודעת, בריבוי פאר ויופי פנימי וחיצוני, היוצא מתוקן מיד מכניסי אורחים ביד רחבה ולב גלוי'.

והעזר האלקי הפך מאבל לששון, ומאפילה לאור גדול, ורוח אפינו משיח ד' הוד רום קדושת ישראל ותפארתו, נפדה ישראל מצרותיו, הוא יצא צדק במשפטו, וכל ישראל המחזיקים בתורת החסידות, עושים משתה ושמחה ביום הזה, לזכר הנס שעשה הוי' עם כל ישראל.

ביום החמשי, בערב החלו לבוא אנשים, הראשון השני והשלישי, זה מחארקוב וזה מהאמלע, זה ממינסק וזה מקרעמענצוג, התקבלו ברצון, עוד הם מדברים והפעמון השמיע צלצולו, הפתח הופתחה והנה שמונה ועשרים בכרס אחד באו, עוד הם פושטים בגדיהם והפעמון עושה את שלו מצלצל, ועוד כמעשה הראשונים באו בלא עין הרע כעשרים איש, ואלו שמכבר באו התחילו להתאונן על בוא האורחים החדשים.

כולם אורחים המה, וכדברת האחד כן דברת השני, וסגנון אחד לכולם, אנכי דמיתי כי יחידי אהי', הלא מי יבוא על החג לראסטאוו. היו כזה אשר אחד ראה את חבירו במרכבת המסע, ושניהם נוסעים לראסטאוו, וזה מזה הסתירו מעשיהם, שלא יגרום האחד שגם חבירו יעשה כמעשהו, והשלישי אף הוא התחבא במרכבת אחרת, ואף כי ראה את שניהם, רק דִמָה כי הוא החכם, והמה הטפשים. ומה גדלה משחקם זה מזה בהפגשם פה יחד.

בערב יצא כבוד אבי הרב שליט"א בחדר האכל, והתחילו לדבר מעניינא דיומא, ודִברו בערך שעה ויותר, ואחרי כן הגיד כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א דברי חסידות פדה בשלום נפשי ¹²¹ , וכה התמשך בערך עד שעה הי"א ויותר בלילה.

ביום הששי, בא דודי הרמ"מ ¹²² שי' וידידינו ר"ש גורארי' ורז"פ ¹²³ שי' ועוד איזה אנשים מהם שכיוונו לבוא ביום החמישי, רק המסע איחר, ומהם שכיוונו לבוא ביום הששי, בין כולם ת"ל התקבצו לאגודה נכונה. ואנחנו הלא נדע כי בעל החומה, יעלה עלינו חמה, וגם השמיע דיבורו מבחוץ, כי מתקבצים הרבה אנשים.

בערב, אחרי המנחה, התקבצו כחמשה ויותר מנינים, אך כ"ק אאמו"ר הרב שליט"א, אם כי מאד חרה לו על אשר באו לראסטאוו, בכ"ז לא השיב פניהם ויצא והגיד דא"ח קרוב הוי' לכל קוראיו ¹²⁴ , בערך שעה וחצי, אח"כ התפללו קבלת שבת ומעריב.

ביום השבת בקר באו כשלשה מנינים אל תפלת השחרית, ואל סעודת הצהרים נתבקשו רק איזה אנשים, הרש"ג ורז"פ והשו"ב רנ"נ ועוד, וכה ישבנו כשעה שתיים בסעודה ודברו מענינים מעניינים במאד.

במוש"ק, מתחלה חשבו לעשות איזה סעודה קלה, אך מאשר התקצו כל האורחי', ושמועה באה מאת בעל החומה, כי בחמה וחרוף אף הוא, לכן בקשנו כי יתהלכו למו האורחים איש למקומו, והונח הדבר ליום א' בקר.

ביום א' בקר, כבוא האורחים, הנה אחרי כי שמועת בעל החומה וחרונו טרם הוכבתה, אשר ע"כ הוכרחו לעזוב את הבית, אך המה יצאו לאט לאט, ונשארו רק שנים או שלשה, מהמכובדים הנזכרים, וישבנו לאכול סעודת הצהרים, אשר נמשכה כשעות שלשה, והוגד דא"ח, ולאט לאט הודיעו מן המסובים את יתר האורחים שמצאו לנכון להודיעם ובאו בלאט גם הם, וכה ישבנו בטח ובענג עד שעה השביעית ערב, וכן הוחג החג בראסטאוו.

י"א שבט תרע"ו, רוסטוב

בשבת העבר, יו"ד שבט, פ' בשלח, הי' היארצאייט, אחרי כבוד א"ז הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י, והגיד כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א דא"ח, ויהי' בשלח פרעה ¹²⁵ , ורשומו ניכר במקצת בספר היומי הקצר דשנה זו ¹²⁶ .

ז' אד"ר תרע"ו, רוסטוב

נפלאתי ואתאפק לא אוכל, היראה הטהורה מה יקרה היא, הנה כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א מסתפר (שערט-זיך) עם מכונה עשוי' לכך, ולפעמים הנני מסַפרו עם מכונה, ומה נפלאתי בהביטי כי הסדין אשר נִתַן לו להתעטף בה מבלי להתגאל בהשערות שיסתפרו, וטרם הלבישו זאת, חתך אחד מקצות הסדין, ועשאהו עגול, והכוונה מובנה, שלא יהי' בגד של ד' כנפות ויתחייב בציצית. ועתה הותרץ לי הקושי' מדוע בבואו להאטעל אינו מתכסה עם הקאלדרעס שלהם, גם הלבנים והטהורים ביותר ¹²⁷ .

פורים-קטן תרע"ו

על ש"ק בא הרב רי"י ¹²⁸ שי' מקרעמענצוג, ור' צבי גו"א שחשב לנסוע ביום ה' לילה, התענג להשאר פה ש"ק, והי' דא"ח, ואהבת את הוי' ¹²⁹ , ורשומו ניכר בכתב מיוחד ¹³⁰ .