החצר בליובאוויטש

החצר בליובאוויטש

בתקופת ליובאוויטש

הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא יוסף יצחק נולד י"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש.

בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול שבחצר רבותינו, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנ"ל ¹⁰⁶⁹ .

מיד אחרי החתונה נפתחה הישיבה תומכי תמימים ¹⁰⁷⁰ והוא מונה להיות מנהל הישיבה.

אחרי חתונתו הוסיפו לבנות אצל בית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע – עוד חדר אחד עבור דירתו ¹⁰⁷¹ , ואחר כך עבר לגור בבית הסמוך, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג – בת אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמסופר לעיל פרק פ).

בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתו.

בתקופת רוסטוב

אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), כמסופר לעיל פרק קכג, התנחלה העירייה בחצר. את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע – בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע – ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – בית הפקידות העירוני. בית החומה – בית הספר העירוני.

על חלק מהפרטים הנ"ל נודע מיד אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שמספר על כך באדר"ח אדר-שני תרע"ט (אגרת א'קג):

מהנעשה בליובאוויטש, כי החרימו את החצר והבתים שלנו ואומרים שעשו שמות ר"ל. ארגזי הספרים והשראנק והמעבל לקחו והרבה שברו. הנחנו שם כלים יקרים מפאסודא ¹⁰⁷² ועוד כלים שעולים להון רב ביותר עתה, ואומרים שבהחומה עשו אוציליסט' ¹⁰⁷³ והוא בדרך נקמה ר"ל.

בתחלת ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו.

מספר על כך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל דודו ר' מנחם מענדל שניאורסאהן, בג' כסלו תרפ"ד (אגרת קנג):

בחדש ניסן, ככלות שנה ראשונה להסתלקות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בין יארצייט שלו ¹⁰⁷⁴ ויארצייט הוד כ"ק אאזמו"ר הרב צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ¹⁰⁷⁵ , שלח ה' אש ממרום, ובחצי שעה נשרפו כל הבתים, אשר הי' לנו בליובאוויטש.

בהזאל הגדול הי' הטיאטער העירוני, בחדר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – בית המשפט, בחדרי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – ועד ההנהגה העירונית, בחדרי – בית הפקידות העירוני, ובהבית חומה – בית הספר העירוני, ונשרף הכל, הבית המדרש עם כל הספרי תורה, והשוק עם הרבה רחובות. וכאשר הייתי שם בקיץ תרפ"ב ¹⁰⁷⁶ , נבהלתי על המחזה השמם ר"ל.

כן האהל הקדוש הוא נחרב. הבית המדרש אין שם, והנכרים גנבו את כתלי הגדר, והנר תמיד כובָה, ואין איש בא לשם, רק עשו חפירה סביב הבית הקברות, ובדעתי בעזרתו ית' להשתדל בזה.

גם בה' תשרי תרפ"ט (1928) כתב רבינו אל כבוד דודו הרב משה ליב גינזבורג, אודות ההשתדלות לעשות תיקונים באהל בליובאוויטש:

ידידינו ר' יחיאל שי' חזן ¹⁰⁷⁷ כתב לי על דבר אהל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הצמח צדק והרה"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הצריכים תיקון גדול. וכן כתב לי ידידנו הרה"ג הר"ר יהושע ¹⁰⁷⁸ שי', אשר נכונים המה כבוד דודי והוא, לנסוע לליובאוויטש ולהתיישב על אתר מה שאפשר לעשות ולתקן. הנה למותר הוא בקשתי בזה, אשר בודאי יעשו זאת, לנסוע לראות על אתר, ויואילו נא להודיעני כמה צריך לעלות התיקון, ואשתדל בזה בעזה"י.

*

הידיעה הראשונה שיש לנו משריפת הבתים, היא מהאמור באגרת שכתב בכ"ט שבט תרפ"ב (אגרת ה'קנח):

בימים ראשו[נים] של ניסן תרפ"א נשרפו כל הבתים, וכל מה שהי' במרתפים מהכלי בית נשדדו ונשברו כו'.

באותה שעה עדיין היו גרים כמה מאנ"ש בליובאוויטש, אשר העבירו את בית הכנסת לבית החומה ¹⁰⁷⁹ .

גם בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סכום מעות לתיקון המקוה ¹⁰⁸⁰ .

בערב ר"ח אלול של אותה שנה (1922) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה ¹⁰⁸¹ .

היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.

בתקופת שאחריה

על התקופה שאחריה ¹⁰⁸² מספר ה"ר יהודה חטריק בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 330:

כאשר עזב כ"ק אדמו"ר הרש"ב ¹⁰⁸³ וכל משפחתו את ליובאוויטש התחילה ירידה גדולה להעיר בפרנסה, והעיר הלכה ודלה, ובפרט בעת שגם הישיבה עזבה את העיר. הרבה אנשי ליובאוויטש שמקור פרנסתם הי' מהחצר עזבו אז את ליובאוויטש. ובפרט אחרי שממשלת הקאמוניסטן אחזה ברסן הנהלת המדינה, שכל מי שהי' ביכולתו לעזוב את העיר ולהתיישב בעיר גדולה עזב את העיר, עד שבשנת ת"ש נשארו לערך מאה ועשרים משפחות.

סימן של כפר עם בתים אחדים. ליובאוויטש בימינו (תצלום אוויר)

כאשר כבשו הנאצים ימש"ו את המקום, מצאו שש מאות ושלושים יהודים, אנשים נשים וטף, וכרו עבורם קבר אחים וביום אחד ירו אותם למוות. הי"ד ¹⁰⁸⁴ .

ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש – נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש שם רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים.

גדר של ברזל. ציוני אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש

(לפני בניית האוהל בשנים האחרונות)

בשנותיו האחרונות של רבינו, בשנת תש"ט, כאשר דירתו היתה כבר ב-770 שבנ.י. התעניין לדעת את מצב העיירה ליובאוויטש ומצב האהל, ואם יש אפשרות לעשות בו תיקון. כך כותב בה' מ"ח תש"ט, אל ר' יונה איידלקאפ (אגרת ג'שי):

מה נעשה עם האהל בליובאוויטש ... לאט לאט יתדבר עמהם, וכמובן אשר כל ההוצאות הסבוכים בזה יחזירו להם, ויודיעו התיקונים הדרושים.

ובד' שבט כותב אל ר' משה יצחק זוסקעוויץ (אגרת ג'שנא):

ואתענין לדעת בפרטיות ... מצב האהלים של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק נ"ע, ואם צריכים תיקון, וכמה, ועל ידי מי אפשר לסדר זאת. כמובן שיכתוב הכל בזהירות, ובלי הזכרת שמי.

אמנם לפי מצב שנים טרופות אלו לא היתה שום אפשרות ליהודי לנסוע לליובאוויטש ולהתעסק בתיקון האהלים.

חלק מהמצבות שהיו בבית החיים נשדדו ע"י הנכרים לצורך בניית יסודות הבתים ¹⁰⁸⁵ .

האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת תשכ"ו. לצורך זה נסע הרה"ח ר' דוד שי' גורביץ, מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" וכ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ההרוסות.

את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, הרה"ח ר' דוד שי' נחשון ור' אבי שי' טאוב. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.

*

בתחלת אותה שנה תשמ"ט, פנו בחורים מישיבת "תומכי תמימים" במוסקבה אל מזכירות הרבי, ובקשו הסכמה וברכה לרכישת בית בעיירה ליובאוויטש. כעבור ימים אחדים התקבל מענה הרבי, עם כמה מאות דולרים – כהשתתפות בקניית הבית מכספו.

מיד עם קבלת המענה, נסעו הבחורים לליובאוויטש, בכ' מרחשוון תשמ"ט, לחפש בית העומד למכירה. אחרי יום של חיפושים מצאו את הבית היחיד שעמד למכירה, ולמחרת, בכ"א מרחשוון, נקנה הבית, על שם אחד מהבחורים – נחום תמרין.

על שער הבית הוסיפו כיתוב "770 - בית חב"ד", כדי שהמבקרים בליובאוויטש יידעו היכן נמצא הבית חב"ד.

אחר כך התקשרו אליו מהמזכירות של הרבי לשאול את הכתובת שבו נמצא הבית. לא היו אז רחובות ומספרים מסודרים לבתים, לכן השיבו רק, שהבית נקרא "בית שניאורסאהן". מאז קרא הרבי לבית בשם הזה.

הרבי נהג בכל שנה למכור גם את החמץ שבבית הזה.

בשנת תשנ"ו (1996) נקנה חלק מחצר רבותינו בליובאוויטש, על ידי ה"ר נתן גורארי', כדי לבנות בו מוזיאון. בשנת תשנ"ח (1998) הוא קנה חלק נוסף בחצר, ואת החלק השלישי והאחרון קנה בשנת תש"ס (2000).

בניית בית המוזיאון במרכז החצר הושלמה בתחלת ניסן תשס"א, ונפתח המוזיאון לציבור.