ספר התניא

ספר התניא

עריכת ספר התניא ופרסומו

כשאנו רוצים לברר את זמן וסדר עריכת וכתיבת ספר התניא הקדוש על ידי רבינו הזקן, עלינו לקרוא מה שכתב רבינו הזקן בעצמו ב"הקדמת המלקט, והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו", בעת פרסום ספר התניא:

קונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים … כולם הם תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה', להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל א' ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות.

דברים אלו תואמים את תוכנן של תקנות לאזניא שתיקן רבינו הזקן באותה תקופה, להגביל את סדר קבלת החסידים ליחידות, וכפי שסופר לעיל פרק יב.

*

את ספר התניא כתב וערך רבינו הזקן במשך שנים רבות, אמנם פרסומו הראשון ברבים הי', כנראה, בקיץ תקנ"ב.

יש בספריה כרך כתב-יד (מס' 750), העתקה של ספר התניא, ובו גם דרושים בתאריך תשרי-כסלו תקנ"ג ¹⁹⁹ . במקומות רבים במאמרים אלו מזכיר את דברי התניא בתוספת הביטוי "כנ"ל בתניא גדול" או "בתניא קטן" ²⁰⁰ . מאמרים אלו נדפסו בס' מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ²⁰¹ ועוד.

עובדה זו מורה שזמן קצר לפני כן מסר רבינו הזקן את ספר התניא לפרסום, היינו בקיץ תקנ"ב. ובהמשך לזה, הזכיר את התניא בכמה מדרושיו.

במשך ארבע השנים הבאות, הרבו החסידים לעשות העתקות מספר התניא, שבו היו לומדים.

כעבור ארבע שנים, בחודש אלול תקנ"ו, כותב הרה"ק רבי זושא מאניפאלי בהקדמתו לספר התניא:

רצונו היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס, מחמת שאין דרכו בכך, רק מחמת התפשטות הקונטרסים ההם בקרב כל ישראל בהעתקות רבות מידי סופרים משונים ומחמת ריבוי העתקות שונות רבו הט"ס במאד, והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס.

באותה שעה, שלהי שנת תקנ"ו, התחילה הדפסת ספר התניא בעיר סלאוויטא, ונמשכה הדפסתו כשלושה חדשים, עד כ' כסלו תקנ"ז.

באותן השנים רגילים היו (לפעמים) להדפיס על השער את תאריך התחלת ההדפסה, ובקולופון את תאריך סיום ההדפסה. בשער התניא נאמר אם כן "בשנת כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" [תקנ"ו], ובקולופון "ותשלם המלאכה מלאכת הקודש ביום שהוכפל בו כי טוב יום ג' ך' ימים לחודש כסליו שנת תקנ"ז לפ"ק".

לפני מסירת ספר התניא לדפוס, הגיהו והשלימו רבינו, בנוסח סופי ומושלם.

הנוסח הראשון, המכונה מהדורה קמא, נשאר בכתבי-היד. ושם אפשר לראות גם שינויים והשלמות מכתב-יד אחד למשנהו. מכאן רואים אנו שבמשך ארבע השנים האלו, היה רבינו מתקן ומשלים את נוסח התניא מזמן לזמן.

אודות כתבי-יד התניא – ראה לקמן פרק לג. בשנת תשמ"ב נדפסה מהדורה קמא זו, עם שינויי הנוסח שבינם, בספר "לקוטי אמרים מהדורה קמא (מכת"י)".

אודות הגהת התניא בהוצאת תר"ס – ראה לקמן פרק כה.

אגרת התשובה

באותה שעה שרבינו מסר את ספר התניא לחסידים, בקיץ תקנ"ב, מסר להם גם את "אגרת התשובה", שהיא נקראת, בדרושי אותו קיץ, בשם "תניא קטן", כיון שגם היא מתחלת בתיבת "תניא" ("תניא בסוף יומא").

בהוצאה הראשונה של ספר התניא לא נדפסה אגרת התשובה (רק לקוטי אמרים ושער היחוד והאמונה). וכעבור שנתיים, בשנת תקנ"ט, הדפיסו החסידים הוצאה נוספת של ספר התניא בעיר זאלקווא, ובהוצאה זו הוסיפו גם את התניא קטן, שהיא אגרת התשובה.

זאת היתה המהדורה קמא של אגרת התשובה. אמנם כעבור כמה שנים, בשנת תקס"ו, הדפיס רבינו הזקן הוצאה נוספת של ספר התניא, ואז ערך מהדורה בתרא של אגרת התשובה.

אחרי שהגיה ותיקן את המהדורה קמא, מסרה על מנת להעתיקה ²⁰² בהעתקה נקיה, ועל גביה הוסיף רבינו הזקן והגיה והוסיף על הגליון ובין השורות. העתקה מוגהת זו בכתב-יד-קודש רבינו, נמצאת בגנזי הספריה.

עם גמר העריכה הדפיסה רבינו הזקן בתור חלק שלישי של ספר התניא, בשנת תקס"ו. את אגרת התשובה הדפיסו אז גם בחוברת נפרדת, כדי שיוכלו לצרפה להוצאה הראשונה של ספר התניא (בספריה נמצא עותק של חוברת זו, שנכרכה עם ההוצאה הראשונה של התניא שנדפסה בשנת תקנ"ו-ז).

הדפסת התניא בסלאוויטא

את התניא הדפיס רבינו הזקן לראשונה בתחלת שנת תקנ"ז בסלאוויטא ²⁰³ . אמנם לא ידוע באיזה דפוס בסלאוויטא נדפס ספר התניא, ואילו בשער ההוצאה הראשונה של ספר התניא לא נתפרש שם המדפיס.

לא רק ספר התניא, כי אם כל הספרים שנדפסו בסלאוויטא, מיום פתיחת הדפוס בשנת תקנ"א ועד שנת תקנ"ח, לא נתפרש בהם שם המדפיס, ויש בזה כמה דיעות מי הי' בעל בית הדפוס הזה:

היו כאלו ששיערו ששם המדפיס הוא רבי משה בהרה"ק רבי פנחס מקאריץ (ראה אהל רח"ל ח"א עמ' 199). על סמך מה קבעו כך? על סמך האגדה המסופרת בספר "זכרון הצדיקים" (ווארשא תרפ"ז עמ' 40), אשר רבינו הזקן הדפיס אצלו את ספר התניא בתורת הכרת תודה לאביו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ.

היו כאלו שכתבו שבית דפוסו של רבי משה מסלאוויטא נפתח רק בשנת תקס"ח, ואילו התניא נדפס אצל המדפיסים השותפים ר' דובער ב"ר ישראל ור' דובער ב"ר פסח (תולדות הדפוס העברי בפולניא, אנטווערפן תרצ"ב. וראה אהל רח"ל שם).

ויש כאלו שהוכיחו שכבר בשנת תקנ"א פתח ר' משה את דפוסו, ולא יאוחר משנת תקנ"ד, ואם כן אפשר שאצלו נדפס התניא (ראה אהל רח"ל שם עמ' 200).

אמנם ישנם הסוברים אשר מעולם לא היו בסלאוויטא שני דפוסים, כי אם דפוס אחד, שיסד רבי משה שפירא בשנת תקנ"א, ואילו בשנת תקס"א עבר ניהול בית הדפוס לידי השותפים ר' דובער ב"ר ישראל ור' דובער ב"ר פסח (תולדות הדפוס העברי בפולניא, ירושלים תש"י, עמ' 104).

ובזה מיושב גם מה שלפעמים, לגבי אותו הספר יש רמז במקום אחד שנדפס אצל רבי משה שפירא, ובמקום אחר מפורש שנדפס ע"י השותפים הנ"ל (ראה שם עמ' 202).

ויש להרחיב השערה זו, ולאמר שגם בשנים הקודמות, היינו בין השנים תקנ"א-תקנ"ח, לא ניהל רבי משה בעצמו את בית הדפוס, כי הוא הי' רב העיר ויושב על מדין, כי אם היו לו שותפים ומנהלים שונים שלא נתפרשו שמותיהם.

אסמכתא קטנה להשערה זו יש לנו מהדפוס הראשון של ספר התניא, אשר נתפרש בהסכמת הרה"ק רבי משולם זוסיל מאניפאלי:

והעיר ה' את רוח השותפים ... מוהר"ר שלום שכנא ... וה"ה ... מרדכי במהור"ר שמואל הלוי להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס בסלאוויטא.

לשון זה רגיל בקשר למדפיסים, ולא בקשר לשלוחי המחבר המוסרים את ספרו לדפוס.

גם רבינו הזקן, בסיום הקדמתו לספר התניא, מזכיר את שנים הנ"ל:

נדבה רוחם של אנשים אפרתים הנקובים הנ"ל מע"ל לטרוח בגופם ומאודם להביא את הקונטריסים הנ"ל לבית הדפוס.

[את סיום ההקדמה הזה כתב רבינו הזקן אחרי סידור ההסכמות בדפוס, ולכן אינו מפרש את שמות המביאים לדפוס, ומסתפק בכתיבת "הנ"ל מעבר לדף", כלומר בהסכמה שנדפסה מעבר לדף].

אחד מהשנים הוא רבי שלום שכנא, חתן רבינו הזקן ואביו של רבינו הצמח צדק; אשר לפי הנ"ל הי' לא רק שליחו של רבינו הזקן להדפסת התניא, כי אם גם שותף בהדפסה, או בניהול בית הדפוס.

המתעסקים בהדפסת התניא ושאר ספרי רבינו

לכאורה חידוש זה אין לו על מה שיסמוך, שהרי לא ידוע לנו משום מקור אחר ששני אלו ניהלו את בית הדפוס בסלאוויטא.

מכל מקום רואים אנו, אשר שני השותפים הללו התעסקו כל ימיהם בדפוס, לפחות בשנים הבאות שלאחרי הדפסת התניא. בעיקר התעסקו השנים בהדפסת ספרי רבינו הזקן, וגם בסלאוויטא עצמה:

ר' מרדכי ב"ר שמואל הנ"ל ידוע לנו כמי שהתעסק בדפוס בכמה עיירות בשנים תקס"ו-תקפ"ו.

יש הכותבים שהוא השתתף עם המדפיס החסיד המפורסם ר' ישראל יפה בקאפוסט, ורק בשנים תקס"ט-תק"ע, ואחר כך פתח בית דפוס בשקלאוו, שהתקיים עד שנת תקע"ד (ראה תולדות הדפוס העברי בפולניא, ת"א תש"י, עמ' 135).

אבל באמת מוצאים אנו אותו בתור מדפיס בשקלאוו כבר בשנת תקס"ו, שאז הדפיס בו את התניא, אשר כ"ק רבינו הזקן הוסיף בו את המהדורה בתרא של אגרת התשובה, בשותפות עם המדפיס ר' יצחק ב"ר שמואל.

כך מוצאים אנו אותו בתור מדפיס בקאפוסט בשנת תקע"א, שבו התחיל להדפיס את התלמוד ירושלמי, בשותפות עם המדפיס ר' ישראל יפה (ראה אהל רח"ל ח"א עמ' 166-169).

באותה שנה פתח בית דפוס בשקלאוו, שבו המשיך בהדפסת התלמוד ירושלמי הנ"ל (ראה אהל רח"ל שם. תולדות הדפוס העברי בפולניא, ירושלים תש"י, עמ' 92), והמשיך להדפיס בו עד שנת תקע"ד.

באותה שנה הדפיס בשקלאוו את ספר התניא, אשר בני הגאון המחבר הוסיפו בו את אגה"ק וקונטרס אחרון (ראה תורת חב"ד – ביבליוגרפיה – תניא, עמ' 60 הערה 1), ואת ההוצאה הראשונה של שלחן ערוך רבינו הזקן (ראה ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' 20).

יש הכותבים שבאותה שנה "המדפיס חדל אז מעבוד עוד ... כנראה נאסף הר"מ הורביץ בעת הזאת אל עמיו" (תולדות הדפוס העברי בפולניא, שם).

אבל באמת מוצאים אנו אותו מתעסק בהדפסת ספרי רבינו הזקן שוב בשנת תקע"ו בקאפוסט, שאז נדפס שם הסידור של רבינו הזקן, ועל השער שלו כתוב שנדפס "במצות והוצאות הרבני המופלג הנגיד מו"ה מרדכי במה"ו שמואל סג"ל הורוויץ" (ראה מה שכתבתי בזה בקובץ יגדיל תורה חוב' לה הערה 106).

ושוב מוצאים אנו אותו מתעסק בהדפסת ספרי רבינו הזקן בשנת תקפ"ו בסדילקוב, שאז קיבל את ההסכמות להדפסת שו"ע רבינו הזקן (ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמ' 50).

רואים אנו מכך אשר מלבד היותו מדפיס ובעל בית דפוס בקאפוסט ושקלאוו, הוא התעסק בהדפסת כמעט כל החיבורים של רבינו הזקן שנדפסו ברוסיה עד שנת תקפ"ו: תניא סלאוויטא תקנ"ו-ז, תניא שקלאוו תקס"ו, תניא שקלאוו תקע"ד, שולחן ערוך שקלאוו תקע"ד, סידור קאפוסט תקע"ו, שלחן ערוך סדילקוב תקפ"ו.

ובאשר לרבי שלום שכנא, שחי עד שנת תקס"ז. הוא התעסק בשנים תק"ס-תקס"ז בהדפסת הטור והש"ס בסלאוויטא (ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"א, אגרות נג-ה, ובמקורות והערות שם עמ' תמט). הוא עסק בזה בשליחות רבינו הזקן, יחד עם (אחיו של רבינו הזקן) רבי מרדכי מאורשא.

על פי כל האמור לעיל, יש מקום לשער, אשר שני השותפים רבי שלום שכנא חתן רבינו הזקן ור' מרדכי הלוי הורביץ, הדפיסו בשותפות את ספר התניא בשנת תקנ"ז בסלאוויטא, ונשארו עסוקים בדפוס כל ימי חייהם.

העדפת סלאוויטא להדפסת התניא

מכאן באים אנו לנושא השני, שהטריד רבים במשך השנים: מהי הסיבה שרבינו הזקן שלח את ספר התניא להדפיסו דוקא בסלאוויטא הרחוקה, ולא הדפיסה בבית הדפוס שבעיירה הסמוכה לו – שקלאוו:

א) לעיל הובאה בזה אגדה שנמסרה בספר זכרון הצדיקים. עוד שני סיבות מובאים באהל רח"ל (ח"א עמ' 176): א) שאותיות הדפוס בשקלאוו לא היו יפות. ב) שזהו מבצר המתנגדים שלא הודפסו בו ספרי חסידות.

[ב"כפר חב"ד" גליון 692 עמ' 37, מצטט הרשד"ב וולפא מהדברים האמורים שם (אף שאינו מזכירו), ומנסה להפריך הסברה המובאת שם, מהעובדה שהנועם אלימלך נדפס בשקלאוו.

ולא הזכיר את אשר כותב שם, שאפשר שיש זיוף במקום ושנת הדפסת הנועם אלימלך, שהרי במשך כל השנים האלו לא נדפס בשקלאוו אף ספר חסידי אחד].

אמנם לפי ההשערה האמורה לעיל, אשר המדפיסים ר' מרדכי הלוי הורביץ ורבי שלום שכנא הדפיסו את ספר התניא בשותפות בסלאוויטא, או שאף היתה להם איזו שותפות בבית הדפוס הזה; אם כן אין כל מקום לשאלה זו.

ההסכמות לתניא

נעבור בזה לנושא נוסף שדן בו הרשד"ב שי' וולפא בכפר חב"ד שם: מהי הסיבה שפנו בבקשת הסכמה דוקא אל הרבנים הקדושים רבי זושא מאניפאלי ורבי יהודה ליב הכהן מאניפאלי, ולא פנו בזה אל שאר תלמידי הרב המגיד.

בנושא זה דן גם ד. שלמה בכפר חב"ד גליון 170 (י"ט כסלו תשמ"ה עמ' 20).

לפי האמור לעיל בפרק הקודם, אין בזה כל שאלה, כי העיר אניפאלי היא הכי קרובה אל סלאוויטא שבה עסקו בדפוס התניא, לכן פנו אליהם (על פי הוראת רבינו הזקן) בבקשת הסכמות.

זהו לענ"ד פשוטו של מקרא, אמנם בכפר חב"ד שם דן הרשד"ב שי' וולפא באריכות בטעם הדברים בפנימיותם, והדרש ידרש.

*

ובאמת כבר סופר לעיל, אשר בשנים תקס"א-ז התעסק רבי שלום שכנא בהדפסת הש"ס והטורים בסלאוויטא. בשנת תק"ס קיבל הסכמה להדפסה זו מהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, שבה כותב:

העיר ה' את רוח טהרה להני שני אנשים אפרתים ה"ה הרבני המופלג הותיק מו"ה מרדכי ב"מ ברוך מאורשא ודעימיה ה"ה הרבני המופלג המותיק מו"ה שלום שכנא במו"ה נח משטאלין, להביא על מכבש הדפוס בסלאוויטא ... ש"ס ... טורים.

נשארת אם כן השאלה, מפני מה פנו בבקשת ההסכמה על ספר התניא דוקא לרבני אניפאלי, ולא אל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב; ואילו כאשר אותו מוה"ר שלום שכנא ביקש בשנת תק"ס הסכמה להדפסת הטור והש"ס בסלאוויטא, פנה דוקא אל הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב.

והטעם בזה הוא, כי ההסכמה לטור וש"ס ניתנה על ידי הרה"ק רבי לוי יצחק בי"ג תמוז תק"ס, ואילו הרה"ק רבי זושא מאניפאלי נסתלק כחצי שנה קודם, בב' שבט תק"ס.

ועדיין נשארת השאלה מדוע לא פנו בשנת תקנ"ו גם אל הרה"ק לוי יצחק מבארדישטוב בבקשת הסכמה לתניא. ואין כאן כל כך סיבה של ריחוק מקום, שהרי שתי העיירות קרובות לסלאוויטא.

אבל אינני יודע אם יש מקום שאנו נתפלפל ונחפש סיבות לאלו ולכיו"ב.

רצון רבינו שלא להדפיס ספריו

בביאורו הנ"ל שם, מבאר גם את דבריו של הרה"ק רבי זוסיל מאניפאלי בהסכמתו "ורצונו [של רבינו הזקן] היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס מחמת שאין דרכו בכך", ומבאר לפי דרכו את הטעם הפנימי שרבינו הזקן לא רצה להדפיס את ספר התניא.

ויובן כל זאת בהקדים:

הספר הראשון שכתב רבינו הזקן הוא ספר השלחן ערוך, שמסופר בהקדמת בני הגאון המחבר, אשר המגיד ממעזריטש הפציר בו עד בוש שיערוך את השלחן ערוך, והיתה התחלתו בשבת תחכמוני אצל המגיד ממעזריטש, ושם סיים את הלכות ציצית והלכות פסח – היינו עד שנת תקל"ג, כדלעיל פרק טז.

מכל מקום עברו עוד ארבעים שנה, עד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, אשר לא הסכימה דעתו הקדושה להדפיס את השלחן ערוך. רק לאחר ההסתלקות הדפיסוהו בני הגאון המחבר.

זהו הפירוש הפשוט של "שאין דרכו בכך"; ולא כתב "שאין רצונו בכך", כי לא מדובר כאן ב"רצונו" כי אם ב"דרכו" – בספרים אחרים שחיבר רבינו הזקן, ולא הסכימה דעתו "להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס" ²⁰⁴ .

היתה אמנם סיבה מיוחדת שעבורה הדפיס כשלוש שנים קודם את הלכות תלמוד תורה, מקרה חריג לסיבה מיוחדת, אבל "דרכו" נשארה שאינו מדפיס את חבוריו ²⁰⁵ .

גם בזה נראה שהדרש ידרש, ואני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא.

הוצאת וילנא תר"ס

ספר התניא נדפס פעמים רבות במשך השנים, אמנם הדפסה אחת ראויה לציון מיוחד – דפוס וילנא תר"ס:

בשנת תר"ס מסר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את ספר התניא לדפוס בהוצאת ראם בווילנא, אחרי שמסרו אל החסיד ר' אשר שו"ב גראצמאן מניקוליוב ²⁰⁶ להגיהו ע"פ כתבי-יד ודפוסים הראשונים ²⁰⁷ .

את ההגהות והתיקונים האלו שלח ר' אשר אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שעבר ועיין בהם, פתר הספקות שנשארו, וקבע סופית את התיקונים שיכנסו להוצאה זו של התניא.

בעזבון החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, חתנו של החסיד ר' אשר הנ"ל, נמצא אוסף אגרותיו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל ר' אשר, וביניהם גם שלוש אגרות שבהם מורה לו אודות התיקונים האלו.

הראשונה נכתבה כנראה במשך חודש אלול תרנ"ט (שמסיים בה בברכת הכתיבה והחתימה), ובה מורה לו איך להדפיס את תיבת "בהן" (בסוף פרק ד), את תיבת "בתוכה" (כנראה בפרק ז), ואת תיבת "[לבדו]" (בפרק ח). וכן מורה לו להגיה את הגליונות – מיד אחרי ההדפסה.

השניה נכתבה כנראה בשלהי תשרי, או בחודש מ"ח תר"ס (שהרי ברכת הכתיבה והחתימה כבר לא נזכרה בה), ובה מודה לו על הבשורה שהסכימו המדפיסים להגהה שאחר הסידור בדפוס, ומורה לו להתאמץ בהגהה זו.

בשלישית מורה לו להוסיף ההגהה שנדפסה בתניא סוף פנ"א, שצ"ל "מלכות דיצירה".

וברביעית מורה לו לשלב את ההשלמה שנדפסה באגרת הקודש סוף סי' כב.

תיקונים נוספים בכתי"ק הובאו ב"כפר חב"ד" 881 ע' 42.

*

כאמור לעיל, הורה רבינו להגיה שוב את גליונות התניא אחרי הדפסתו, ועל התוצאות כותב רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בט"ו טבת תר"ס (אג"ק ח"ג אגרת תרב):

אחר כל ההדפסה הגי' עוד הפעם בעיון נמרץ, ומצא ח' ט"ס, והדפיסו ח' דפים אחרים להחליף הח' דפים שנמצא בהם הטעותים, ולפ"ד עתה הוא נקי ומבורר בתכלית.

ח' דפים אלו נדפסו בגליון נפרד, ובסופו נוספה מודעה:

אל הקונה – הדפים יד, כא, לג, מג, עו, קמ, קמג, קנב, יש להחליפם באחרים, ולכן הדפסנו מחדש את העלים האלו בבאגען שלם בפ"ע, והנחנו את הבאגען הזה בסוף הספר...

ועוד מוסיף רבינו באגרת הנ"ל:

ומכל מקום בהיותו בביתו עתה יגי' אותו עוד כמה שידו יהי' מגעת.

את התיקונים שהוסיף ר' אשר בביתו, אחר גמר ההדפסה, הוא רשם על גליון התניא שלו.

תניא זה שעם הגהותיו על הגליון, באו אחרי פטירתו לידי חתנו החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, ואודותם כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרות קודש שלו ח"ג אגרת תח):

מצאתי אחר כך שכן הגי' גם כן ר' אשר שו"ב על התניא שלו (נמצא אצל הרב קאזארנאווסקי – חתנו).

ועוד כותב (אגרות קודש שלו ח"ה אגרת א'תצה):

ישנם רשימת כמה תיקונים מכתב הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ מזקני אנ"ש וכו' ר' אשר שו"ב מניקאלאייעוו, ובל"נ בהוצאה החדשה של התניא יודפס גם כן לוח תיקונים אלו בסוף הספר".

ובח"ו אגרת א'תקסא:

וכ"ק מו"ח אדמו"ר הסכים על לוח התיקון שלו.

ה"הוצאה החדשה של התניא" הנזכרת, היא הוצאת קה"ת תשי"ד, שבה הוסיף כ"ק אדמו"ר זי"ע לוח התיקון, ובו שילב גם את התיקונים האלו, כאמור בפתח דבר לההוספות שם:

כן נכנסו בו ... מה שתיקן הרה"ח הוו"ח וכו' הר"ר אשר ז"ל שו"ב גראצמאן, הוא שעסק בהגהת והו"ל של התניא הוצאת ווילנא תר"ס, על גליון התניא שלו, וכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר לי, אשר, בכלל, יש לסמוך עליו בזה.

*

בשער ספר התניא נאמר:

ספר לקוטי אמרים ... ועתה הוגה היטב בתוצאה חדשה ומתֻקנת בעיון נמרץ כמבואר מעל"ד.

ומעבר לדף:

מודעה רבה, על אודות התוצאה החדשה והמתוקנת שנעשתה בידיעת והסכמת הרבנים שליט"א נכדי אדמו"ר בעל הצמח צדק נ"ע זי"ע.

כגון דא צריך לאודועי ברבים, אשר עלינו להודות לה' כי גבר עלינו חסדו עד כה שזכינו בעזר השי"ת להגיה את האגה"ת והאגה"ק על צד היותר נעלה עד מקום שידו של אדם מגעת בעיון נמרץ ע"י השתדלות עצומה וזריזות יתירה בחיפוש אחר חיפוש בכת"י ישנים הנמצאים אצל הרבנים הקדושים שליט"א נכדי אדמו"ר בעל הצמח צדק ז"ל נ"ע שיש לסמוך עליהם, ונוסף ע"ז שגם אח"כ ביגיעה עצומה ומתינות גדולה הונף והוברר רבות פעמים לברר וללבן כל דבר עד שבאנו לעומק השוה והמישור לעמוד על דעת חכמים, ובאיזה מקומן זכינו לגוף כתי"ק הנמצא ת"י הרבנים הנ"ל ואור ה' האיר עינינו להגיה מתוכם גם מעט מן המעט מן השגיאות הנמצאים בהלק"א ושער היחוד והאמונה שבדפוס סלאוויטא נתקנו כעת בעזה"י, מלבד אשר בשער היחוד והאמונה הוספנו את ההשלמה מפרק ז'.

ועל הטוב זו תורה יזכר לטוב החסיד המפורסם מו"ה משה וויילער ז"ל מקריסלאווא, אשר יגע וטרח ומצא הרבה להגיה את האגה"ק וקיבץ על יד על יד רבות ההשמטות מהאגה"ק, וכ"ז היה לנו לעינים למלאכת ההג"ה אשר ממנו לקחנו הרבה, וזכות גדול לו בזה...

וע"ז באתי עה"ח יום א' דחנוכה תר"ס לפ"ק, פה ווילנא

נאם אשר ב"ר מאיר ז"ל שו"ב מניקאלאייעב

עוד אודות מו"ה משה וויילער הנ"ל, מובא ב"כפר חב"ד" 881 ע' 41, בשוה"ג.

השיר לכבוד אדמו"ר נ"ע

למרות העובדה שרבינו השקיע הרבה בהגהת ההוצאה זו של התניא, לא נזכר שם רבינו בהוצאה זו. אמנם התחכם המגיה ר' אשר, וכתב שיר מיוחד לכבוד ההוצאה הזו, המתחיל "ברוך אלהי ישראל אדון השלום", וחותם "יום ג' י"ט כסלו שנת על ישראל שלום [תר"ס] לפ"ק". ראשי השורות של השיר הם "שלום דובער נ"י", וסופי השורות "ברבי שמואל זי"ע".

את השיר הזה הדפיס בדף האחרון של הכרך.

כשהגיע העותק הראשון אל רבנו, וראה את השיר שהוסיף בסופו, כתב מיד אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בכ"ב טבת תר"ס (אג"ק ח"א אגרת צ):

תכתוב להר"א לויל[נא] .. את אשר עשה בהודעתו בסוף הספר בלתי ידיעתי (שיש לי עגמ"נ מזה, ובתחלה לא הייתי מסכים ע"ז בשום אופן), וכתבתי לו מפה (ע"י הרי"מ ²⁰⁸ ) שיתקן לכה"פ בזה, שיחתום שמו על ההודעה מפורש, המלקט אשר שו"ב מניקאל'. וכ"ז ידרוש מהר"א אם נעשה כן, ובלתי זאת לא יוציאו למכירה.

ולמחרתו, באור לכ"ד טבת תר"ס, כתב ישיר לר' אשר (אג"ק ח"א אגרת צא):

בטח קבל מכתב ידידנו הרי"מ שי' בדבר ההודאה בסוף, ואבקשו לכתוב לידידינו ר' אנשיל שי' ²⁰⁹ (ואפשר ע"י טע"ג, אם הזמן גרמא) שבלי התיקון כמו שכתב לו הרי"מ [לא יוציאו] את הספרים למכירה.

למעשה נתלש דף זה מכל העותקים, ורק בעותקים אחדים נשאר, ומהם נעתק בתצלום בס' התניא ביבליוגרפיות (ע' 108).

*

בכ"ב טבת תר"ס, כותב רבינו אודות ההדפסה הזאת, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אג"ק ח"א אגרת צ):

בס"ה נדפסו הפשוטים בסך ג' אלפי' וד' מאות, ורעגאל אלף וששה מאות, מפני חסרון נייר רעגאל.

ובאגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מכ"ג טבת תר"ס (אג"ק שלו ח"א אגרת ג):

מספר העקזעמ' הנדפסי' 4000 עק' פשוטים, 1400 עק' רעגאל ²¹⁰ .

ההוצאה לאור על ידי ישיבת תומכי תמימים

על הכריכה של הוצאה זו ²¹¹ נחרט באותיות מוזהבות:

ספר תניא, יצא לאור על ידי חברת תומכי תמימים שנת תר"ס לפ"ק.

ועל העטיפה:

ספר לקוטי אמרים עם אגרת התשובה ואגרת הקדש בתוצאה חדשה ומתֻקנת, מחיר הספר על נייר פשוט חמשים קאפ', ועל נייר רעגאל א' רו"כ, ופרי תבואתו (אחר ניכוי ההוצאה) קדוש הוא על החזקת לומדי תורה ²¹² .

כשהגיעו העותקים הראשונים, הורה רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, לשלוח עותק אחד מכורך לכל אחד מתומכי הישיבה תומכי תמימים, ולכתוב להם במכתב (אג"ק ח"א אגרת צב):

אתכבד לשלוח לכבודו ס' התניא מכורך מחירו (ג' או ה' ²¹³ ) וכל המוסיף יוסיפו לו תוס' ברכה מן השמים ... והשי"ת יעזור לנו שהלומדים יהיו באמת כפי רצונו הק'.

ההכנסה ממכירת ספר התניא היתה כאמור להחזקת הישיבה תומכי תמימים. וכך כותב רבינו אל כ"ק בנו בכ"ו שבט תר"ס (שם אגרת צג):

בדבר זעמבין ²¹⁴ אל תצטער ח"ו מהעדר ההכנסה, בטח יעזור השי"ת ויהי' אי"ה על ההוצאה הנדרשת. ויש לקוות שמהתני' יהי' אי"ה הכנסה נכונה ע"ז.

ועל דרך זה כותב רבינו באותו יום אל הנגיד ר' ישעי' ברלין (שם אגרת צד):

בטח יעזור השי"ת שנוכל אי"ה להוביל המפעל הגדול הזה על להבא ג"כ. ויש לקוות שמס[פר] התני[א] (אשר פרי תבואתו יהי' על עסק הנ"ל) יהי' אי"ה הכנסה.