אגרת ה

אגרת ה

אדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט

ב"ה ¹¹²⁵ יום ד' י"ט מ"ח תרוא"ו לפ"ק

כבוד אהו' מחו' הנגיד המופלג הוותיק מו"ה נחום ¹¹²⁶ שי'

אחרי דרישת שלומו.

מוסגר פה מכתב מכבוד אאמו"ר ¹¹²⁷ שי' להנגיד מחו' ר"א ראבוחין, ואחרתי לשלוח עד כעת, מפני שכאאמו"ר שי' נסע תיכף ומיד אחרי חג הסכות לק' ארשע, ונתעכב שם שבועיים, עד חזרת בריאות אחי שי' לאיתנו בעזרה"י.

ותוכן המכתב מבואר מתחלתו עד סופו, והרבה לו דברים קשים על זה. וגם לוקח אותו בדברים טובים, שירצה שיוגמר שיחזיר המעות למעל' בשלימות. והיינו לבחור ג' אנשים ישרים מוסכמים מסביבותם, כמו מדיסנא ודריסא וכהנ"ל, ויסמכו עליהם וימצאו אופן נכון לטובת שניכם. כי כבד באמת על כאאמו"ר שי' מאד מאד להכניס בזה, ומה לכם ריבוי ההוצאה בנסיעתם לכאן. וגם איני רואה טובת מעל' בזה כל כך.

אמנם אם אי אפשר בשום אופן להשוות על איזה אנשים וכה"ג ואין ברירה אחרת, כי אם רצונכם ליסע לכאן, אזי יוכלו לבוא יחדיו, ויבחרו ג' אנשים כאן, וגם כאאמו"ר שי' יכניס את עצמו מן הצד, לראות שיוגמר הדבר. ואיך שיהי' בל ידחה ולא ימשיך הדבר עוד, כי אם שיוגמר בקרב דוקא. כל זה מבואר במכתבו לר"א.

ויקבל החיים והשלום מאדון השלום אהו' דורש שלומו מלב ונפש חפצה

יהודה ליב

אגרת הרה"ק רבי חיים אברהם באדמו"ר הזקן להנ"ל

ידידי ¹¹²⁸ מחו' הנגיד כו' מו"ה מנחם נחום אפרתי נ"י

היות שהגיעני מכתב מנכדי האברך מוהר"ש זלמן ¹¹²⁹ נ"י חתן בע"ד ¹¹³⁰ ר"א ראבוחין, שע"פ הגמר שבינם יהי' נכדי שי' מוכרח לצאת מהקרעצים ¹¹³¹ תיכף ומיד, וממילא יהרס יסודו, כי יש לו חובות על ערלים שם על סך ב' מאות רו"כ, מלבד פרות שקנה עולים ערך שני מאות וחמישים רו"כ, וממילא יהי' החובות אבודים לגמרי, והפרות יהי' מוכרח למוכרם בחצי שויים. על כן יהי נא אמרי לרצון לפניו שלא לדחותו ממקומו עד חצי סיון הבע"ל לכל הפחות. וחסדי אבי אביו זללה"ה ¹¹³² נ"ע לבני ביתו תזכור, כי אתה מתלמידיו המובהקים, וחלילה לו לעשות רעה גדולה כזו לנכדו שי'.

ואל ידמה בנפשו שבמשך זמן זה, אם ישב שם אחד מבניך שי', ומכל שכן איזה משלוחך, יתעשר שם, מחשבה זרה כזו לא יעלה על דעתך ולבך כלל. גם בגוף הענין נעלמה ממני כוונותיו. אנ[א] ידידי חנוני נא חנוני להשגיח על נכדי שי' בעין חמלה שלא יהרס יסודו באיזה אופן שיהי'. ותוכל לעשות בווארינעס ¹¹³³ כל אשר תרצה שיפנה מהקרצים בחצי סיון הבע"ל.

ויטיב ה' לטובים ולישרים בלבותם, והמיטיב לכל יטיב לו הכתיבה והחתימה, כאוות נפשו ונפש מחותנו ידידו [...].

חיים אברהם