אגרת ג

אגרת ג

לידע ⁹⁷⁹ אינש בנפשי' ⁹⁸⁰ זאת העצה היעוצה ⁹⁸¹ הגדולה, דהיינו שיתבונן בנפשו בכל יום לערך כמו שעה אחת שפלותו וגריעותו וגדולת הבורא ⁹⁸² ית'. וגלל זה ⁹⁸³ ילמוד בזה"ק או בראשית חכמה שער האהבה, לפי שמחמת זה יכול להשפיל עצמו כמו יתרון האור מן החשך ⁹⁸⁴ , והרי הוא יכול להראות החשך מן האור, להתבונן ⁹⁸⁵ מאד שפלותו וגריעותו איך יכול כל כך שפלותו ⁹⁸⁶ כמו שהוא באמת. וזהו הנקרא בזהר מארי דחושבנא ⁹⁸⁷ .

וא[חר] כך יחשוב באמת ⁹⁸⁸ לאיזה צורך נתן הקב"ה חלקו באדם גרוע כזה, כי ידוע שיש ב' נפשות ⁹⁸⁹ אחת נפש הבהמית גופנית, ואחת נפש האלקית חלק אלוה ממעל וזהו נשמה שנתת בי ⁹⁹⁰ . ובזה אין חילוק בין צדיק לרשע. אך בהצדיק ⁹⁹¹ הנפש הבהמית היא בגלות, וברשע להיפוך ח"ו. ומחמת זה הצדיק יכול לעשות תאוות גופניות הנצרכים כמו אכילה ושאר דברים, וגם להיפוך הם ⁹⁹² מאבדים עצמם על קידוש השם, מחמת חלק אלוה ממעל, ואין אדם עובר עבירה ⁹⁹³ כו'. ובכן יחשוב לאיזה צורך נתן הקב"ה חלקו באדם גרוע כזה ⁹⁹⁴ . אך רצונו ית' שיהי' לו ית' דירה בתחתונים כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ⁹⁹⁵ , ומיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה ⁹⁹⁶ , ואם כן זה כשהוא לומד אף שלא לשמה רק כשהוא מסיח ממחשבתו ⁹⁹⁷ טינופת ושאר דברים ונותן מחשבתו בתורה ואורייתא וקוב"ה כולא חד ⁹⁹⁸ כו', אותיות התורה הם כלים שבהם יוכל האדם לקרב הדבר אצלו ⁹⁹⁹ .

וידוע שיש ב' בחי', בחי' בן ובחי' עבד. בן הוא בחי' כלות הנפש ממש, מזה שאנו רואים שכל צבא השמים משתחוים תמיד לשכינה מהראוי שגם האדם יעשה כך. אך מחמת נפש הבהמית אי אפשר, שאין שום אדם יכול להשיג זה, כי לית מחשבה תפיסא בי' ¹⁰⁰⁰ כלל. לכן העצה היעוצה לזה שיעשה עצמו בחי' עבד, דהיינו כמו שהעבד מכבד את היכל המלך וזורק האשפה ושאר דברים חוצה ¹⁰⁰¹ בכל יום, ועורך שם שולחן ומנורה ומטה וכסא כדי שיהי' המלך שוכן בתוכה, כך ראוי שיעשה גם האדם כך, שיזרוק האדם מחשבות זרות וטינופת ושאר דברים חוצה בהתגברות, וישים מחשבתו באותיות התורה והתפלה, אף שאינו מכוון בפירוש המלות רק שהם כלים להשראת הקב"ה, לפי שהם נקראים חפצו.

וזהו כל המאריך באחד ¹⁰⁰² , שיאריך לפחות ¹⁰⁰³ מהו אחד, כמו שהוא קודם שנברא העולם כן הוא בודאי לאחר שנברא העולם ואין בו שינוי כלל, ולא ידחה אותו מרירות ¹⁰⁰⁴ כלל, וזהו מאריכין לו ימיו ושנותיו. תורה נק' יום. וזה הלימוד והתפלה, אף שאינו מכוון פירוש המלות רק שהם כלים להשראת הקב"ה. וזהו כמו בג' עולמות בי"ע, בריאה הוא מחשבה יצירה הוא דבור ועשי' הוא מעשה, ואצילות הוא רק אלקות. ומבואר בזהר שיש בג' עולמות הנ"ל מדור של קליפות כי זה לעומת זה ¹⁰⁰⁵ כו'. וכן צריך גם כן האדם, אף שיש בו נפש הבהמית צריך שיהי' בו תורה ומצות להשראת השכינה. מחשבה ודיבור הוא תורה ותפלה, ומעשה זהו צדקה ציצית ותפילין, ובלבד שיהי' בהכשר, כמו בקדשי קדשים שהי' כ' אמות ¹⁰⁰⁶ , ואחר כך טעון גניזה, מחמת שהי' השראת אלקות, וצריך שיהי' גם כן בציצית ותפילין כדינא, ואם לאו פסולין וטעונין גניזה ¹⁰⁰⁷ .

וזהו אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל ¹⁰⁰⁸ , לפי שהם נקראים חפציו, לפי שאין הקב"ה שורה בו אף אם הוא עושה לשם צדקה, שאי אפשר להמשיך קדושתו לעולם העשי' רק על ידי השתלשלות מעולם לעולם ממחשבה לדבור ולמעשה. וזהו נחת רוח להבורא ב"ה, כי בית שהוא מנוקה תמיד אין שם נחת, כמו שהיתה בביתו צואה וטינוף ועכשיו העבד מנקה אותו כו' וד"ל.