אגרת ב

אגרת ב

. . . אך ⁹⁷² זהו דרך החיים לכל החפץ באמת קרבת אלקים, ירחיק נפשו מן המחלה הזאת, אך ישום אל ה' לבו כמ"ש ⁹⁷³ אם ישים אליו לבו כו', דהיינו בהתפעלות אלקי דוקא, כי הוא חיינו ⁹⁷⁴ וכו'.

וביאור דבר זה שיש גדולים בעיניהם ונדמה להם שהגיעו לתכלית המכוון מהד"ח, חי נפשי שטועים רבים וגדולים בזה, כי מגדולי החכמים בעיניהם ⁹⁷⁵ וגם היראים ועובדי ה' מטעים את עצמם בזה. כי הנה כל המתבונן דוקא בהסבר הדברים לקרב אל השכל דוקא, והן [אמת] שצריך להתבונן במוח באופן שיתפוס בכלי ולבוש, בכדי שיהי' הענין קרוב אליו בהשגה גמורה ממש עד שיתאמת הדבר כהתאמתות טבעי העולם. ודוגמא לדבר שמתבונן בענין ואתה מחי' את כולם ⁹⁷⁶ , שהן בחי' אותיות אלקות שנברא בהן העולם, והיינו ואתה מאלף ועד תי"ו וה' מוצאות הפה ⁹⁷⁷ כו' שנק' דיבור, ולא כדיבורים כו', הרי כל איש כפי כחו מסביר הדבר הזה בענין האותיות, איך שהוא רק בחי' המשכה אלקית מן ההעלם לגילוי, או בענין כמו אור וזיו השמש, וכמו אור וחיות הנפש בגוף וכה"ג כמו דמיונות שכליים, כל זה הוא רק לקרב הדבר אצלו כאלו הוא רואה בעיניו, אבל לא שתהי' עיקר התפעלות הנפש מהסיבות הללו ⁹⁷⁸ , שהרי אי אפשר לומר שיש ערך בדמיון זה לדמות כן למעלה לא מינה. אך עיקר ההתפעלות צריכה להיות מבחי' הנמשל המכוון מכל זה, שהוא בחי' אמיתית תמצית הענין הזה, שכח האלקי מהווה את הכל מאין ליש, ואיך שהוא מהוה, וכל מיני הסבר שכל אין זה התפעלות אלקי כלל וכלל.