אגרת מח

הערות

1. 617. האגרת שלפנינו, ואגרות מט, נ, נא, נב דלקמן, והנספחים שלהם, תורגמו מרוסית, מתיק "אזרח נכבד לדורותיו" של רבינו, שנתגלה לאחרונה (בהשתדלות ארגון JEM, ורבה של פטרבורג הרמ"מ פבזנר, ור' יפרח אברמוב), אשר בו שמורות חמש אגרות-הבקשה של רבינו, מהשנים תר"י-תרי"ב, עם שאר המסמכים הקשורים לזה, וכן התעודה המקורית של "אזרח נכבד לדורותיו", עבורו רבינו עם כל בני ביתו, שנחתמה על ידי חברי הסינט בפטרבורג, בשם הקיסר ניקולאי הראשון, וניתנה לרבינו, ב-2 באוגוסט 1851 [טז מנ"א תרי"א]. כל מה שהי' ידוע לנו עד עתה אודות קבלת תעודת "אזרח נכבד", ואחר כך – תעודת "אזרח נכבד לדורותיו", נלקט וסוכם בספר "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק עח. והידוע לנו אודות פעלו של רבינו ביסוד וניהול העיירה שצעדרין – בכפר חב"ד גליון 928 ע' 62 ואילך, וגליון 929 ע' 68 ואילך. ועל פי המסמכים המתפרסמים כאן, אפשר לסכם את סדר השתלשלות הדברים: בשנת תקפ"ו קיבל רבינו מעמד של סוחר גילדה שניה. בשלהי תר"ג קיבל תעודת "אזרח נכבד". וכעבור איזה שנים הוחלט להגיש בקשה לקבל עבורו את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", שהוא התואר הגבוה ביותר באימפריה הרוסית לאדם שאינו נמנה עם האצולה (משמעות התואר הייתה פטור ממסים, חופש תנועה כמעט מוחלט ברחבי האימפריה, פטור לילדיו מגיוס לצבא ופטור מעונשי גוף). החוק אומר, שיהודי הרוכש קרקע ומיישב עליה יהודים שיעסקו בעבודת האדמה, הנה כעבור 3 שנים זכאי הוא לקבלת תואר "אזרח נכבד לדורותיו". ב-14 במרץ 1846 [כ"ח אדר תר"ו. כל התאריכים דלקמן הם לפי הלוח היוליאני] נקנתה כברת ארץ על שם רבינו (על ידי באי-כחו ר' יעקב דוברבינסקי ור' שאול גנלין) מאת בעל האחוזה גילרי פרושנובסקי. בראשון במאי 1846 [יז אייר תר"ו] העביר לשם 60 משפחות יהודים (151 גברים, מלבד הנשים והילדים), שכל אחד מהם קיבל חלקה שאותה יעבד במשך 25 שנים. במשך השנים תר"ו-ט נמשכה הסתדרותם במקום החדש, עם רישום כל המסמכים הקשורים לזה. וב-10 באוגוסט 1849 [ד אלול תר"ט] קיבל רבינו אישור רשמי מבית המשפט המחוזי בבאברויסק, שכל האמור לעיל בוצע כראוי. ב-27 בנובמבר 1849 [כד כסלו תר"י], הוגשה אל מושל פלך מינסק, בקשת רבינו (האגרת שלפנינו), יחד עם מסמכים המורים על קניית הקרקע על ידו, ועל התיישבות היהודים בה, אשר בהתאם לחוק הנ"ל זכאי הוא לתואר "אזרח נכבד לדורותיו". עם קבלת הבקשה, הורה ממשל פלך מינסק, אל בית המשפט האזרחי של באברויסק, לקבל עדות מתושבי העיירה שצעדרין אודות אמיתות הדברים, ואחר כך יומסר התיק לממשל פלך מוהילוב (מקום מגורי רבינו), כדי להמליץ על העלאת רבינו לתואר "אזרח נכבד לדורותיו". ב-22 בדצמבר 1849 [יט טבת תר"י] אורגנה אסיפה בין התושבים, ובה הכינו סקירה המתארת את כל אשר פעל עבורם רבינו (נספח לאגרת מט), ואת כל העזרה שנותן להם רבינו לצורך עבודת האדמה, ומסיימים בהמלצה להעניק לו תואר כבוד (עשרות התושבים חתמו על מסמך זה). ב-20 במרץ 1850 [יט ניסן תר"י], הגיש רבינו את הבקשה הזאת (בנוסח מתוקן), עם המסמכים המצורפים, אל מושל פלך מוהילוב (אגרת מט), וצירף אליה גם את המסמך הנ"ל של תושבי שצעדרין. ב-23 ביוני 1850 [ה' תמוז תר"י] הורה הסינט לשרי הפנים והאוצר לדון בבקשה הזאת, ולהודיע חוות דעתם לפני הסינט. ב-12 בינואר 1851 [כא שבט תרי"א]. הודיע שר האוצר לפני הסינט, את כל אשר פעל רבינו למען היהודים המתיישבים בשצעדרין, והמליץ להעניק לו את התואר אזרח נכבד לדורותיו. בתחלת חורף תרי"א התקיים מפקד עם במחוז אורשא, ועל פיו הכין ממשל אורשא, ב-27 באוקטובר 1850 [ג כסלו תרי"א], רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו, וגילם, על פי המפקד השמיני בתרצ"ד והתשיעי בתרי"א – בס"ה 19 גברים ו-14 נשים (נספח א לאגרת נ). ב-15 בפברואר 1851 [כה אד"ר תרי"א] המליצו הרב וראשי הקהלה בליובאוויטש, להעניק לרבינו ולבני ביתו את התואר אזרח נכבד לדורותיו, וצירפו לזה רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נ). באותו יום הוסיף רבינו בקשה נוספת, להעניק את התואר אזרח נכבד לדורותיו, גם לכל אחד מבניו ונכדיו (אגרת נ). וצירף לזה את רשימות בני המשפחה המעודכנת הנ"ל, שקיבל מעיריית אורשא ומראשי הקהלה בליובאוויטש. ב-20 במרץ [כח אד"ש תרי"א] כתב רבינו אל קרובו ר' יעקב גולדין (הוא הגיש את בקשות רבינו), אשר בזכותו של האזרח הנכבד לדורותיו, ר' נחום דוד רפופורט, יש לו (לר' יעקב גולדין) הרשיון לשהות בפטרבורג, ואשר רבינו מרשה אותו לקבל במקומו את התעודות (אגרת נא). ב-17 באפריל 1851 [כז ניסן תרי"א] הודיע ר' יעקב גולדין לממשל, כי הוא מורשה לקבל את התעודות של רבינו (נספח לאגרת נא). ב-27 ביולי 1851 [י מנ"א תרי"א] שלח הסינט פקודה למשרד האוצר ולמשרד הפנים, לרשום את רבינו ובניו כאזרחים נכבדים לדורותיהם. ב-1 וב-2 באוגוסט 1851 [טו-טז מנ"א תרי"א], התקבלה הפקודה, ונרשמה ברישומי מחלקת חלוקת התוארים (נספח א לאגרת נב). באותו יום (ה-2 באוגוסט) נחתמה התעודה על ידי חברי הסינט, ובה נתפרש שמו של כל אחד מבני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נב), וניתנה לרבינו (אגרת נב). ב-22 בפברואר 1852 [כא אדר תרי"ב] הגיש רבינו בקשה נוספת, לקבל העתק-רשמי נפרד של התעודה, עבורו ועבור כל אחד מבניו ונכדיו (אגרת נב), וכן שיחזירו לו את כל המסמכים שצירף לבקשה.
2. 618. לחוזה הראשון: של קניית הקרקע, ב-14 מרץ 1846 [כח ניסן תר"ו], כדלקמן.
3. 619. שאושר בלשכה האזרחית במינסק: ב-11 ביוני 1846 [כט סיון תר"ו], כדלקמן.
4. 620. 80 אובאלים: אובאל היא מדת קרקע (לערך 20 דעסאטין דלקמן). והיינו שהקרקע הנרכשת היא לערך 17.5 קמ"ר.
5. 621. בראשון במאי 1846: יז אייר תר"ו.
6. 622. יותר מחמשה דעסאטין: דעסאטין היא מדת קרקע (קרוב ל-11 דונם, כל דונם 1,000 מ"ר). והיינו שהשטח שקיבל כל אחד הוא לערך 55 דונם.
7. 623. 5 במרץ 1847: כט אדר תר"ז.
8. 624. זיכו . . לתואר אזרח נכבד: בשלהי תר"ג.
9. 625. סוחר במשך 23 שנים: משנת 1826 עד 1849 (וראה באגרת הבאה).
10. 626. ב- 3 ביוני 1846: כא סיון תר"ו. תאריך זה לאישור הקניה, נזכר גם בשטר המכירה (שפורסם בכפר חב"ד גליון 929 ע' 68 ואילך), כשמכר רבינו חלק משטח קרקע זה לנגיד ר' חיים האלאדעץ, ב-2 במרץ 1865 [טז אדר תרכ"ה].
11. 627. ב-11 ביוני 1846: כט סיון תר"ו.
12. 628. ב-14 במרץ: כח אדר תר"ו.
13. 629. באי-כחי: ר' יעקב דוברבינסקי ור' שאול גנלין.
14. 630. בראשון במאי: כלומר, שלא חיכה עד לאישור שטר המכירה ב-3 וב-11 ביוני, אלא מיד אחרי חתימת החוזה ב-14 במרץ, התחיל ליישב בה את היהודים בראשון במאי.
15. 631. 30 אובאלים יותר מהאמור בשטר המכירה: באחד המסמכים שבתיק נתפרש, שבשטר המכירה נקבע שטח הקרקע על פי מצריו, ואשר הוא כולל כ-50 אובאלים, ואשר גם אם יתברר שהם יותר – אין למוכר הנ"ל תביעות כספיות נוספות. אחר כך ביררו מודדי האדמה שיש בו כ-80 אובאלים, ואף שלא הי' צורך להוסיף למוכר על המחיר כנ"ל, מכל מקום הי' צורך להוסיף על סכום המסים ששולמו עבור קניית הקרקע.
16. 632. פקודת ממשל פלך מינסק: ב-31 בינואר 1848 [ח אד"ר תר"ח], כדלקמן אות ו.
17. 633. המסמך המקורי של ההסכם: שנערך בתחילת התיישבותם בראשון במאי 1846.
18. 634. ב-24 באוקטובר 1847: כו מ"ח תר"ח.
19. 635. הראשון באוקטובר 1852 . . סיום תקופת ההסכם: שבתחלה קיבלו פטור מתשלומים רק על 5 שנים (מאוקטובר 1847 עד הראשון באוקטובר 1852 [אדר"ח מ"ח תרי"ג]), ואחר כך קיבלו פטור גם על עשרים השנים הבאות (שארית 25 השנים של ההסכם).
20. 636. ב-10 באוגוסט 1849: ד אלול תר"ט.
21. 637. ב-31 בינואר 1848: ח אד"ר תר"ח.
22. 638. ניתנה פקודה ללשכה האזרחית במינסק: כדלעיל אות ג.
23. 639. העתק עדות העיריה של אורשא: ראה באגרת הבאה, שהיא ניתנה לרבינו ב -24 בנובמבר 1849 [ כא כסלו תר"י].
24. 640. רשימת כל בני ביתי: ראה לקמן אגרת נ, שברשימה זו נכללו רק בניו של רבינו, ואחד מנכדיו (ע"פ מפקד תקצ"ד). ואילו ברשימה החדשה שהוגשה בכ"ה אד"ר תרי"א, נוספו גם שאר נכדי רבינו (ע"פ מפקד תרי"א).
25. 641. להעלותי לתואר אזרח נכבד: בשלהי שנת תר"ג.
26. 642. יעקב בן שמואל גולדין: ראה גם לקמן אגרת נא, ובנספח שם.
27. 643. יעקב ניחמקין: ראה גם לקמן אגרת נ, ושם נספח ב.