אגרת לז

אגרת לז

[תר"ח]

בעזרה"י ⁵⁰² , יום ה' י"ג אדר ראשון

לכבוד אהו' ידידי ה"ה המופלג חכם השלם וכו' כ"ש מוהר"א ליב נ"י מאנדעלשטאם ⁵⁰³

מכתב כבודו מיום ב' יו"ד אדר הגיעני יום אתמול כחצות היום. אשר כתב אם אפשר שאסע למינסק, ואם לאו לשלוח תשובתי בזירוז.

הנה לנסוע אי אפשר לי באמת בשום אופן, כי כל החורף הזה יותר מחמשה חדשים שאני מקבל רפואות הכרחיות לחלישות הבטן והמעיים, אשר ממש לא אוכל לנסוע גם פרסא אחת, על כן בלתי אפשר הדבר בשום אופן לנסוע.

ועל דבר להשיב, הנה הגם שכבר דברתי והשבתי לכבודו פה אל פה בהיותו במחנינו, שלדעתי אין מה לשנות כלל ממה שסדרנו בקאמיסייע ⁵⁰⁴ , ונתאשר מהממשלה בתוקף רצון אדונינו הקיסר יר"ה, אשר הסידור ההוא שסדרנו בלימוד תורתינו הקדושה הוא אשר מצאנו הכרחיי ללימוד הילדים, אשר ממנו אי אפשר בוודאי לגרוע עוד דבר ח"ו.

אעפי"כ גם אחר נסיעת כבודו עיינתי עוד בהשאלות אשר שאל כבודו, ולפי דעתי הדבר כן כאשר השבתי לכבודו, וכבר אמרנו גם כן בהיותינו בקאמיסייע, שעיקר הלימוד ההוא ללמוד כסדר ולא לדלג ממקום למקום, כי אם ללמוד הסדר כולו. וכמו שאמרו רז"ל ⁵⁰⁵ שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ר"ל מה שחסר ההבנה והדעת במקום זה מתגלה במקום אחר. וכל שכן ח"ו מלעשות קיצורים מן המשנה, ולעשות שינוים ודילוגים אשר לא שיערו אבותינו ⁵⁰⁶ ואבות אבותינו. שהמשנה הוא מקור תורה שבעל פה ושרשי הדינים וכללותם, והרבה ממנה הלכה למשה מסיני כמ"ש הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות, והמסכתות והפרקים והמשניות שבכל פרק הכל בכוונה מכוונת מרבינו הקדוש עליו השלום ועמו חכמים רבים הרבה מאד ⁵⁰⁷ בעלי רוח הקדש, אשר גם חכמי התלמוד אמרו עליהם אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אנשים במסכת שבת פרק י"ד דף קי"ב ב'. ובירושלמי במסכת גיטין סו"פ שישי אמר רבינו הקדוש כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של ר' יוסי ⁵⁰⁸ , ר"ל שהחשיב את עצמו ודורו נגד רבו ר' יוסי ודורו כערך העפר לגבי זהב, וכערך חולי חולין לגבי קדש הקדשים עיי"ש. ודיני המשנה הם כל דברי התנאים שקודמים הרבה גם לדורו של ר' יוסי עד דורו של רבינו הקדוש. ואם כן איך אנו שאין לנו ערך כלל נגד חכמי התלמוד, לא מהערך שבין עפר לזהב, שהם היו בעלי רוח הקדש כמבואר בגמרא בכמה וכמה מקומות אין מספר, איך ימלא לבנו ח"ו לעשות קיצור מהמשנה ולעשות דילוגים ולשנות הסדר שלהם ח"ו.

וגם בקאמיסייע אמרנו כולנו כזאת, אך איני יודע אם נכתב, רק דרך כלל נכתב שילמדו הסדרים כסדר, מועד ואחר כך נזיקין ואחר כך קדשים. וכבר ידוע שהסדר ענין גדול ועצום הוא, כמ"ש המגיד משנה בהקדמתו לפירוש הלכות שבת בהרמב"ם בהפלגת סידורו בספריו כו' כל דבר דבור על אופניו ⁵⁰⁹ כו' עיי"ש. ואם כן הוא בחיבור הרמב"ם הסדר דבר גדול הוא לידיעת והבנת דבריו, על אחת כמה וכמה בחיבור המשנה בקל וחומר האמור מגמרא שבת קיב ב' ומהירושלמי דגיטין הנ"ל. גם בגמרא יש טעמים על סידור המסכתות זה אחר זה, וכן רב שרירא גאון ⁵¹⁰ והרמב"ם ⁵¹¹ נתנו טעמים על סידור כל המסכתות זה אחר זה דוקא. על כן אי אפשר להעלות על הדעת לעשות דילוגים בסדר המשנה. וכמו כן מהגמרא שהוא מקור ההוראה, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ⁵¹² , אי אפשר לשנות כלל מכפי הפראגראף שנעשה בקאמיסייע, ובלעדי לימוד הגמרא לא יבינו הילדים כלום וישארו ח"ו ריקנים לגמרי מחכמת התורה.

ובאמת נכבדי עמינו בני ישראל מתרעמים עלינו הרבה בכמה דברים שקיצרנו יותר מדאי בלימוד התורה, ואיך יעלה על הדעת למעט עוד מאשר נעשה אז ח"ו, וח"ו תשתכח תורה ⁵¹³ .

ואין צריך לומר על דבר הקיצור מהתורה ונביאים וכתובים, אשר זה אי אפשר יותר מכמה טעמים. ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם במסכת סנהדרין פרק חלק גבי היסוד השמיני. ומפני שמעלתו בעצמו אמר לי שדבר זה אינו עולה על דעתו, על כן אין צריך לדבר מזה.

(ב) ועל דבר ליקוטים מהרמב"ם, הנה חיבור הרמב"ם הוא טוב ויפה למי שכבר למד הגמרא והמפרשים והטור ובית יוסף, אזי על ידי לימוד הרמב"ם יגיע לעומק הענין יותר. אבל למי שלא למד הגמרא עדיין באר היטב, לא יבין כלל מתוך הרמב"ם הדין באיסור והיתר כשר ופסול, וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"א סי' ט', וכל הקורא בו דומה שמבין ואינו כן כו' איננו מבין בהם כלום עכ"ל. ואם כך הוא לאנשים גדולים בחכמה קל וחומר לילדים קטנים. וכן כתב מהרש"ל בהקדמה לספר ים של שלמה על מסכת חולין, שעם היות שחיבור הרמב"ם נאה מכל אשר היה לפניו, מכל מקום אינו מקובל בשכל הנקנה מאחר שאין ידוע ממנו מקור הדין. והאריך בזה איך שהלימוד צריך להתחיל ממקור הדין מהגמרא, ואחר כך יבין מתוך קיצורי הדינים. ושכן כתב הסמ"ג בהקדמה, וכן כתב הבית יוסף בהקדמה לטור אורח חיים. ואם יאמר אדם לבחור בספרי הקיצורים כסמ"ק והאגור והכל בו, באמת שזו הדרך קצרה וארוכה, כי מעולם לא יוכל לדעת שום דין כהלכתו עכ"ל. ופירוש דרך קצרה וארוכה זהו כמשל הנזכר בגמרא פ"ה דעירובין דנ"ג סע"ב יעויין שם.

מלבד שלענין הפסק למעשה הרי נהוג בכל תפוצות ישראל לפסוק על פי השלחן ערוך, ולא על פי הרמב"ם, משום שנחלקו עליו בהרבה מקומות רש"י ובעלי התוס', כמ"ש הסמ"ג בהקדמה, וכמ"ש בעלי השלחן ערוך. ולימוד השו"ע כבר נקבע בקאמיסייע.

והנה הגמרא ודאי צריך ומחוייב ללמוד אף להילדים, וכפי הפראגראף שנעשה בקאמיסייע, ובלעדי זה לא יבינו הילדים כלום. שאפילו על המשנה שהיא שרשי הדינים וכללותן כמו שנתבאר למעלה, עם כל זה בלעדי הגמרא אי אפשר בשום פנים לבוא לידי ידיעת התורה. גם דבר ידוע שמי שלא הורגל מנעוריו בלימוד הגמרא, אף אם כבר הורגל בלימוד המשנה והרמב"ם, לא יהי' מבין אחר כך ללמוד בתלמוד. ואם כן, אם במדריגות הראשונות לא ילמדו הנערים היטב לימוד התלמוד, לא יהי' כח בידם אחר כך לעלות במדריגות שלמעלה מהראשונות. ואין צריך להאריך בזה שהגמרא ודאי הכרח גמור ללמוד כפי הפראגראף שנעשה.

ולזאת אין צורך עוד להעמיס עליהם לימוד חדש שלא עשוהו בקאמיסייע, היינו לימוד הרמב"ם שאינו לתועלת להם, כי אם לגדולי הערך שכבר למדו הגמרא, מטעם הנ"ל שכתב הרא"ש והים של שלמה. ורק בבתי ספר של הרבנים, ששם כבר למדו הגמרא והטור וב"י, אזי נכון גם לימוד הרמב"ם. אבל לא לעשות קיצור וליקוטים ממנו, כי מאחר שדבריו באו דרך קצרה, איך עוד יוסיפו לעשות דילוגים מדבריו, כי על ידי זה יש לחוש שיאבד הכונה אף לגדולי הערך. מלבד שזהו דבר חדש אשר לא הי' לעולמים. אלא צריך ללמוד כסדר, ועם המפרשים שעליו. וכמדומה שבלימוד בבית הספר של הרבנים הוקבע לימוד הרמב"ם גם כן. אבל לילדים אין צורך בזה.

ואם בשביל דברי מוסר ודרך ארץ שבהרמב"ם, הלא בסדור שסדרנו בקאמיסייע קבענו לימוד ספרי מוסר ודרך ארץ הכוללים עוד דברי מוסר ויושר המדות יותר ממה שמבואר בהרמב"ם, כי הרמב"ם עיקרו על דינים ולא על דברי המוסר, ואחד מהן ספר מנורת המאור, שיכולים ללמדו גם לילדים, ובו מבואר מדברי המדות הרבה מאד הנצרך מאד לכל נפש.

(ג) ועל דבר התרגומי אשכנז על סדר התפלה ועל החיבורים הנ"ל, אף כי לא שאל כבודו חוות דעתי בענין טיב העתקת גוף ועצם התרגום, בכל זאת ההכרח להענין לחוות דעת, שעיקר ענין התרגום האשכנזי על כל הנ"ל, לא די שלא יועיל לא להמלמד ולא להתלמידים, אדרבה יזיק לענין הלימוד ויבלבל את המלמד ותלמידיו. כי במדינתנו אשר הילדים שמתחילים בלימוד בבית הספר אין יודעים עדיין שפת אשכנזית נקיי', רק שפה המדוברת בבית אמם ובחדר הורתם, ובקריאתם תרגום לשון אשכנזית הנקיי' לא יבינו דבר בו. וגם הגדולים אין מבינים בו. ולזאת לא יאומן להרגיל העם כקטן כגדול לדבר צחות לשון אשכנז ולבטל לשון המהלכת בכל מדינות אלו ממאות שנה.

וגם כי אחרי שהוסכם על פי הקאמיסייע שלא ילמדו פירוש התורה ונביאים וכתובים עם הילדים, כי אם על פי פירש"י המוסכם ומקובל לכל ישראל, ורובו מדברי חכמי המשנה והתלמוד שפירשו כן הפסוקים בגמרא או במדרשים, והוא נלמד באחת משלשה עשר מדות שהתורה נדרשת בהן, כמ"ש הרב הגדול בישראל מהר"ם אלשיך בכמה מקומות בפירושו לתורה, אם כן מעתה בלתי אפשרי שיתנהגו המלמדים על פי תרגום אשכנזי, שבהרבה מקומות פירושו נוטה מפירש"י.

עוד זאת בהיות תוכן כוונת הממשלה הוא שילמדו הנערים לשון המדינה, היינו לשון רוסיא בשפה ברורה, יען שהוא ההכרחי לכל אחד לידע ולהבין אותו בדרכי המסחור ובענינים שבין אדם לחבירו. ומה בצע כי ידעו לשון אשכנז אשר אינו נוהג בהמדינה, זולת באנקירען ⁵¹⁴ העוסקים במסחר חוץ למדינה, אשר נמצאו מעמינו בני ישראל אחד מאלף, וכמו לשון צרפת אשר אינן לומדים כי אם להשלמה, כמו כן לשון אשכנז. על כן ודאי הממשלה לא תבקש זה מאתנו שנניח לשון המדברת שבפי כל, המהלכת בינינו מאבותינו ואבות אבותינו ממאות שנה, ונתפוש לשון אשכנז, אשר מעולם לא נשמע כזאת לעזוב לשונם לשוא, מלבד שאי אפשר הדבר כלל. וזה רק יגרום שנאת חנם ופירוד והתחלקות, שכל אב לא ירצה שבנו ידבר בלשון אחר ממנו ושיהי' אשכנזי, ולשון אשכנז הוקבע בקאמיסייע ללמוד רק להשלמה בקלאסין הגדולים ⁵¹⁵ שאחר ראזראד ⁵¹⁶ ראשון וראזראד שני ולא בשני ראזראדין אלו.

(ד) ע"ד סדורי תפלה, הנה בכל אחינו בני ישראל שבמדינת אדונינו הקיסר יר"ה יש שני סדורים, האחד נקרא נוסח אשכנז, ואינו כנוסח אשכנז ממש, הב' נקרא נוסח ספרד, ושניהם ענין אחד ממש, רק יש הפרש ביניהם בקדימה ואיחור, ושניהם נדפסו ברשיון הצענזור מקרוב. ועל כן החובה והמצוה לכל אחד הסידור תפלה כפי הרגילו בבית אביו ואמו, שלא לבלבלו ולשנות עליו הסדר.

קצרו של דבר, שלאחר העיון אין לשנות כלל ולגרוע בלימוד תורתינו הקדושה שום דבר, הן בתנ"ך הן במשנה הן בגמרא ושולחן ערוך וספרי מוסר, ממה שנקבע בהפראגראף שנעשה בקאמיסייע על פי הסכם כל הקאמיסייע ובעיון ארבעה חדשים, אשר נתאשר ונתקיים מהממשלה.

ושולח אני תשובתי זאת אל כבודו על ידי אישטאפעט ⁵¹⁷ כבקשתו.

ויקבל החיים ושלום מאדון השלום אה' דורש שלומו מלב ונפש

מנחם מענדל בא " א מוהר"ש שכנא ז " ל שניאורסאן

[מהדורה בתרא מהנ"ל]

במענה על מכ' בשאלה אשר שאלו מאתי לחוות דעתי על אודות הספרים אשר הציעו להכין בשביל בתי הספר ללמוד עם ילדי ישראל: א) נוסח סדור תפלה, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) כל הספרים האמורים מתורגמים אשכנזית, הנה בעיקר הדבר אינו מובן איזה צורך הוא בהספרים הנזכרים – והעיקר בהלקוטים – ובתרגום אשכנזי, מאחר אשר בועידה שנקראה מאת הממשלה בשנת 1843, אחרי שקלא וטריא וחקירות רבות בטבעי הילדים ותום לבבם סדרנו סידור הלימוד בחדרים ובבתי הספר עם ילדי עמנו בני ישראל, והסדר שסדרנו אז נתאשר ונתקיים מאת שרי הממשלה והוגש להקיר"ה והוטב במאד וצוה לקיימו בכל תוקף, ואין לגרוע ולשנות את הסדר אשר סדרנו אז, כי הסדר ההוא אשר סדרנו הוא אשר מצאנו הכרחי ללימוד הילדים ומחוייב על פי דת התורה והתלמוד, אשר ממנו אי אפשר ואין רשאים לגרוע דבר ח"ו.

קונטרס המענה על ההצעה בחמשה דברים: א) סדור תפלה בנוסח אחד, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) העתקה אשכנזית.

א. הצעה. סידור תפלה בנוסח קבוע ומסודר אשר יתפללו בו כל היהודים והסדור הזה יתורגם לאשכנזית.

מענה. אנו אין לנו ⁵¹⁸ בסדור התפלה רק כפי הנוסחאות הנהוגות בעמנו בני ישראל החוסים בצל אדונינו הקיר"ה בכל מדינות רוסיא. היינו ב' סדורים אחד מכונה נוסח אשכנז, אבל אינו שוה לגמרי לנוסח מדינת אשכנז, והב' נקרא נוסח ספרד. הסדורים בפי כל עמנו דמדינת רוסיא זה זמן רב, ושניהם נדפסו ברשיון הצענזור משנים רבות בלי שום הערות מצדו, ושני הנוסחאות הנה הן ענין אחד ⁵¹⁹ ממש, רק שיש הפרש קצת בקדימה ואיחור. ויש הרבה מאד הרגילים בנוסח הראשון, כמו כן הרבה מאד רגילים בנוסח הב', על כן אי אפשר לשנות ולבלבל הנוסח המורגל בפי כל אחד. ועל אדות העתקת הסדור לאשכנזית ⁵²⁰ אינו נצרך כלל, כפי שיתבאר בסוף ס"ה.

ב. הצעה. לקוטים מתנ"ך יכילו הפרשיות הנאות לדרוש וללמד בם לילדים צעירי הימים, ובזולת הפרשיות שאינם כל כך הכרחים, או שאינם כל כך הגונות להדרש לפני נערים וקטנים, כמו מעשה ראובן ובלהה, יהודה ותמר, אשר על תרגומם היו שאלות גם בימי חכמי התלמוד.

מענה. איך יעלה בלבנו לדלג פרשיות בתורת משה עבד ה' ולומר בשכל אנושי שאינם כל כך הכרחים או שאינם כל כך הגונות להדרש וללמוד עם נערים, כי מאחר שכל הפרשיות והפסוקים והתיבות נאמרו מפי הקב"ה ⁵²¹ למשה ומשה אומר וכותב, כדאיתא בפ"ק דב"ב (דט"ו ע"א).

והאומר שאף פסוק אחד או תיבה אחת לא מפי הקב"ה יצא כי אם מפי משה רבינו בעצמו, נדון כאומר אין תורה מן השמים, וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת סנהדרין פרק חלק בי"ג עקרים ביסוד השמיני, היות התורה מן השמים והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השי"ת כו', וכי הוא הי' כמו סופר שקורין לו והוא כותב כו', ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים (בראשית י' פ"ו) ושם אשתו מהיטבאל (שם ל"ו פסוק ל"ט) ותמנע היתה פלגש (שם לו פסוק יב) ובין אנכי הוי' אלקיך (שמות כ' פ"ב) ושמע ישראל (דברים ו' פ"ד), כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה ⁵²² וטהורה וקדושה. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה סיפרם מדעתו, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה, ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת מרע"ה, וזהו ענין אין תורה מן השמים אמרו חז"ל הוא המאמין שכל התורה היא מפי הקב"ה חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, וזהו כי דבר ה' בזה (במדבר טו פסוק לא), אלא כל דבור ודבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם עכ"ל והאריך בזה.

אם כן מאחר שביאר הרמב"ם שאין הפרש בין פסוק ובני חם ובין פסוק אנכי ה' אלקיך, הכל תורת ה' תמימה מפי הקב"ה, אם כן איך אפשר לומר לדלג ח"ו פסוק מן התורה שלא ללמדו לילדים, וכל שכן לעשות ליקוט ולשנות הסדר שכתב מרע"ה מפי השי"ת. וכמו כן בכל הנביאים וכתובים שהם דברי השי"ת על ידי עבדיו הנביאים גם כן, חלילה מלדלג. וכן מוכח בגמרא בתענית (פ"א ד"ט ע"א) גבי ינוקא דריש לקיש שלמדו עמו התנ"ך כסדר, מדאמר אי הות מטי להאי פסוקא כו'.

ואין לך פסוק או תיבה אחת או אפילו אות אחת בתורה שאינו רומז לחכמות ופלאים, מה שלא נתגלה לנו ואפילו לשום חכם בעולם, וכמ"ש לא ידע אנוש ערכה (איוב כ"ח ג'). ולכן ארז"ל בפרקי אבות ⁵²³ הלומד מחבירו פרק אחד או אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד, וכמבואר בחכמי התלמוד או חכמי המדרש שלמדו מפסוק אחד או מתיבה אחת דברים גדולים בין בדיני התורה בין בעניני מוסר ודרך ארץ, וגם החכמים האחרונים חברו על זה חבורים מחוכמים ⁵²⁴ .

והרלב"ג בספרו ⁵²⁵ לימד דעת את העם התועליות ⁵²⁶ אשר הוציא אף מספורי מעשיות שבתורה, כאמרו בספרו ברוב המקומות התועלת הא' הוא במדות כו' התועלת הב' כו' התועלת הג' כו', וכן הוא ברוב הפרשיות רובן ככולן ממש, והם עניני הטבת המדות ומוסרים. וארז"ל בויקרא רבה (פי"ט) בפירוש מ"ש שחורות כעורב ⁵²⁷ דקאי על פרשיותי' של תורה, אע"פ שנראים שחורות וכעורות לאומרן ברבים, כגון הלכות זיבה ונגעים ויולדות, אמר הקב"ה הן עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו' (במלאכי ג').

ואין לדמות זה למה שהזכירו בגמרא (מגילה דכ"א ע"א) לענין שאין מתרגמין איזה פסוקים שבתורה כמעשה ראובן ובלהה (בפ' וישלח ל"ב כ"ב), שבאמת אין זה דמיון כלל לדבר הלימוד בבתי הספר, כי שם אמר על התרגום בעת קריאת התורה בצבור בבית הכנסת ששומעים עמי הארץ שלא למדו תורה, וישמעו הדברים רק דרך שמיעה בעלמא וספור, וחשו חכמים לכבוד האבות הקדושים כדפרש"י במגילה (שם דכ"ה ע"א). אבל ללמדן דרך לימוד, הלא המלמד יסביר ויפרש הדברים כדפרש"י (הנבחר אז בקאמיסיא ללמדו עם הילדים), שפירש דרך נאות וכבוד כפי דרשות חכמים (בשבת דנ"ה ע"א).

וראי' ברורה, שהרי אונקלוס בתרגומו הנאמן ושארי המתרגמין תרגמו כל אלו, אף שעיקר התרגום הוא להבין לאנשים הפשוטים. ובעל כרחינו צריך להודות שדרך לימוד כסדרן אין בו שום ספק דאין לדלג אף פסוק אחד בשום מקום בתורה ח"ו.

ואם ידלג הנער מללמוד מעשה ראובן ובלהה, הנה בבואו אחר כך ללמוד בתוכחות יעקב לראובן בפרשת ויחי כי עלית משכבי אביך וגו' לא יבין הדברים כלל. וביותר לדלג באמצע פרשה, הלא ידוע שהתורה כולה נדרשת בסמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר ⁵²⁸ , וכל אלו חובה והכרח להקבע בלב ושכל הילדים עת לימודן בתחלה בבתי הספר. וביו"ד סי' רמ"ה סעי' ו' ⁵²⁹ שחייב האדם ללמוד לבנו תורה שבכתב כולה בלא שיור כו'.

גם בפאלאזשעניע ⁵³⁰ שיצא מחדש על לימוד בבתי הספר לעברים אשר להממשלה בפאראגראף ⁵³¹ , כתוב לומר שהנערים המתקבלים בריאזראד הא' ילמדו כל ספרים הראשונים מתורת משה, ומהמשניות מסכת שבת, ובמדריגה הב' ילמדו תשלום חמשה חומשי תורה וס' יהושע שופטים שמואל ומלכים, ומנביאים אחרונים ס' ישעי' וירמי', ומכתובים ס' תלים משלי ומגלת אסתר, ומהמשניות מס' ברכות סדר מועד ס' נזיקין ס' קדשים, ומהגמרא מסכת ביצה סוכה ופסחים ושבת, ועוד הרבה סימנים מהשו"ע או"ח (והוא כפי הנסדר אז בקאמיסיא), הרי חייבו ידיעת כל הספרים מתנ"ך וממשנה וגמרא בלי שום הזכרה מדילוג איזו דברים בהן ח"ו.

ג. הצעה. לקוטים מהמשניות יכילו בקרבם כל המשניות ממסכת ברכות וסדרי מועד ונזיקין וקדשים, ובזולת המשניות המדברים בדינים הנוהגים רק בארץ, ובטומאה וטהרה הנוהגת רק בזמן שבהמ"ק קיים, אשר בימינו אלה אינם כל כך הכרחיים ללמדם לילדים רכים וצעירים בבתי הספר אשר לעם.

מענה. הנה המשנה היא שרשי הדברים ומקורן והכללים שמהם מתפשטים הענפים, ורוב הדינים שבמשנה הוא הלכה למשה מסיני, כמו ששנו (פ"ב דפאה) אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מזוגות שקבלו מהנביאים הלכה למשה מסיני בזורע כו' עיי"ש, ועי' במ"ש הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות. אם כן כל הדינים הנזכרים במשנה נחלקים לב' חלקים אלו, מהן פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב כו' ומהם הלכה למשה מסיני.

והכוזרי ⁵³² מאמר ד' פס"ה מבאר גודל מעלת חכמי המשנה, ובפס"ד כתב וז"ל אבל קיצור דבריה ויופי חיבורה ונוי ערכה וכילול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין שיראה המעיין בעין האמת כי בשר ודם יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי עכ"ל ועיי"ש פס"ט.

ולזאת מה שקבעו אז בקאמיסיא הלימוד בראזראד הב' במסכתא ברכות וסדרי מועד נזיקין וקדשים הוא הכרחי, ואין לגרוע דבר. וכן מה שקבעו בראזראד הא'. וק"ו שאי אפשר לדלג באמצע המסכת איזה ענינים, שעל ידי דילוג זה המועט יתבלבל הסדר המפואר ולא יבין דבר לאשורו. וגם כי המשנה מתפרשת גם כן בדבר הלמד מענינו דומיא דרישא ודומיא דסיפא, וגם אשר ידמה בראשית העיון שאינה נצרכת כל כך, הנה משכיל על דבר ימצא ללמוד ממנה ראי' או טעם לדברים אחרים שהם רגילים והכרחים כידוע ללומדי התלמוד. ולכן ארז"ל בויקרא רבה (פכ"א) לעולם ישקיע אדם את עצמו במשניות, שאם ירתק (ר"ל אם יסתם ויסגר לפניו דבר אחד אזי המשניות) יפתחו לו (ר"ל שירויחו לו שיוכל להתיר הספק שנסתפק לו). ובאם ידלג ממנה ענינים ח"ו הרי יקלקל לימוד המשנה ולא יפתחו לו ולא ירויחו לו.

וארז"ל (עירובין פרק ו דס"ד ע"א) ע"פ ורועה זונות יאבד הון (במשלי כ"ט ג) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה, ופרש"י רועה זונות נוטריקון זו נאה ואדענה ⁵³³ ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי מאבד הונה של תורה ⁵³⁴ כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו. ומהרש"א שם כתב בשם רש"י (בס' משלי), דסיוע לדרש זה שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד, והיינו דזונות בלשון רבים לא מצינו מלא וא"ו הראשונה אלא זו לדרוש זו נאה ⁵³⁵ , בלבד עכ"ד.

ולדעתינו הענין משום שהתורה נמשלה לאשה, כמשארז"ל ע"פ ראה חיים עם אשה (בפ"ק דקדושין דכ"ט), ולכן כשאינו לומד התורה כהוגן המשילו כרועה זונות. וכהאי גוונא דרשו בסנהדרין (פרק חלק דצ"ט ע"ב). מלבד שאף בדיני קרבנות שאין נהוגין עתה ארז"ל במנחות (דק"י ע"ב) מאי דכתיב זאת תורת החטאת והאשם, כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת והעוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם ⁵³⁶ .

ועל כן מכל הנזכר לא נוכל להסכים בשום אופן לעשות לקוטים מהמשנה, וחלילה חלילה ⁵³⁷ מלשנות הסדר שסידר רבינו הקדוש ע"ה בקיבוץ הרבה חכמי המשנה המקובלים וסמוכים איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, ואיך אנחנו נמלא לבנו לשנות סדרו, הלא אף האמוראים אמרו נגד רבינו הקדוש וסייעתו אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הראשונים כו' אנו כחמורים, וכל שכן אנו בדורותינו אלה שאין לנו ערך אף לגבי המחברים הפוסקים, איך אפשר לנו לנגוע ולהרים יד ולעשות שינוי ח"ו בסדר המשנה.

ובדבר הגמרא, אין צריך לדבר כי היא מקור ההוראה ובלעדה לא ירים איש מהיהודים ⁵³⁸ את ידו ואת רגלו ⁵³⁹ מלידע דיני התורה על מכונם. ועי' בגמרא ספ"ב דב"מ (דל"ג ע"א וע"ב) ובפ"ק דעכומ"ז (די"ט ע"א). וכבר נעשה הפאראגראף על זה בקאמיסיא אז, וגם יצא בדפוס מהממשלה מיניסטארסטווע כמבואר לעיל סוס"י ב.

ד. הצעה. לקוטים מהרמב"ם ז"ל יכילו ההלכות היותר נאות להדרש בבתי ספר למשכילים, והיותר נאות להתקיים בידי העברי הפשוט בכל דיני ארץ, בין בהנהגת עבודת ה' ובין בהנהגת איש לאחיו ובין בהנהגת איש למלכו ולארצו.

מענה. הנה לענין הבנת הדינים, מדברי הרמב"ם לבד בלי הגמרא אי אפשר להבין, כמ"ש הרא"ש בתשובה ⁵⁴⁰ (כלל לא סי' ט) וכל הקורא בו סבור שמבין ואינו מבין כו' איננו מבין בהם כלום עכ"ל. ואם כן הוא לאנשים גדולים בחכמה קל וחומר לילדים קטנים ⁵⁴¹ . וכ"כ מהרש"ל בהקדמה לספר ים של שלמה על מסכת חולין, שעם היות שחיבור הרמב"ם נאה מכל אשר הי' לפניו, מכל מקום אינו מקובל בשכל הנקנה, מאחר שאין ידוע ממנו מקור הדין, והאריך בזה איך שהלימוד צריך להתחיל ממקור הדין מהגמרא ואחר כך יבין מתוך קצורי דינים, ושכ"כ הסמ"ג בהקדמה וכ"כ הב"י בהקדמה לטור או"ח, ואם יאמר אדם לבחור בספרי הקיצורים כסמ"ק והאגור והכלבו, באמת שזו דרך קצרה וארוכה, כי מעולם לא יוכל לדעת שום דין כהלכתו עכ"ל. ופירוש דרך קצרה וארוכה זהו ⁵⁴² כמשל הנזכר בגמ' פ"ה דעירובין (דנ"ג סע"ב) יעו"ש. והמעדני יו"ט בהקדמה כתב, שגם הרמב"ם לא נתכוון אלא שילמדו תחלה הגמרא היטב, ואחר כך הפסק דין ⁵⁴³ יבינו מתוך חבורו.

על כן מאחר שהגמרא צריך ומחויב ללמוד להילדים, וכפי הפאראגראף שנעשה בקאמיסיא, ובלעדי זה לא יבינו הילדים כלום, שאפילו על המשנה שהיא שרשי הדינים וכללותן כמשנת"ל, עם כל זה בלעדי הגמרא אי אפשר בשום פנים לבא לידי ידיעת התורה. ועי' במס' סוטה (דכ"ב ע"א) שאין מורין הלכה מתוך משנה.

גם דבר ידוע שמי שלא הורגל מנעוריו בלימוד הגמרא, אף אם כבר הורגל בלימוד המשנה והרמב"ם, לא יהי' מבין אחר כך ללמוד בתלמוד. ואם כן אם במדריגות הראשונות לא ילמדו הנערים היטב לימוד התלמוד, לא יהי' כח בידם אחר כך לעלות במדרי' השני' בבתי ספר הרבנים.

ולזאת אין צורך עוד להעמיס עליהם לימוד הרמב"ם שלא הורגלו בו הילדים בכל מדינתינו מדינת רוסיא, ובמקום לימוד זה נעשה בקאמיסיע לימוד השולחן ערוך שהוא נוגע למעשה רב, כפי הנהוג בכל ⁵⁴⁴ תפוצות ישראל לפסוק ⁵⁴⁵ על פי השו"ע ולא על פי הרמב"ם, שנחלקו עליו בהרבה מקומות רש"י ובעלי התוס' ר"ת ר"י, כמ"ש הסמ"ג בהקדמה, וכמ"ש בעלי השו"ע.

ואם בשביל דברי מוסר ודרך ארץ שבהרמב"ם, הלא בסדר שסדרנו בקאמיסיא קבענו לימוד ספרי מוסר ודרך ארץ הכוללים עוד דברי מוסר ויושר המדות יותר ממה שמבואר בהרמב"ם, ואחד מהם ספר מנורת המאור שיכולים ללמדו גם לילדים, ובו מבואר מדברי המדות הרבה מאד הנצרך מאד לכל נפש. כמו בנר הא' על הקנאה התאוה והכבוד, בנר הב' על דבר הליצנות השקר והחנופה ולשון הרע ⁵⁴⁶ , בנר הג' לקיים המצות והתפלה וכבוד אב והכנסת אורחים. בנר הד' ע"ד התלמוד תורה, בנר הה' בדרכי התשובה, בנר הו' בדרכי שלום ואהבה, בנר הז' על ענין הענוה, ואם כן אין צורך עוד בליקוטים מהרמב"ם, ומה גם כי זה הספר נתקבל מכבר בכל תפוצות ישראל, וילקוט חדש לא יהי' מקובל כלל.

ה. הצעה. להעתיק כל השלשה לקוטי לימודים: א) תנ"ך, ב) משנה, ג) רמב"ם, לתרגום אשכנזי נקי בדקדוק כפי חקי השפות.

מענה. על דבר התרגום אשכנזי לסדור התפלה וספרי תנ"ך משניות ורמב"ם, עם היות כי לא שאל מאתנו חוות דעת בענין טיב העתקת התרגום עצמו, בכל זאת ראינו כי ראוי וצריך לחוות דעת, שעיקר ענין התרגום אשכנזי על כל הנ"ל לא די שלא תועיל להמלמד ולא להתלמידים, אדרבה יזיק לענין הלמוד ויבלבל את המלמד ותלמידיו. כי במדינתנו אשר הילדים שמתחילים בלימוד בבתי הספר אין יודעים שפת אשכנזית נקי', רק שפה המדוברת בבית אביהם וחדר הורתם ⁵⁴⁷ , ובקריאתם בתרגום בלשון אשכנזית הנקי' לא יבינו דבר בו וגם הגדולים אין מבינים בו.

וזאת לא יאומן, להרגיל העם כקטן כגדול לדבר צחות לשון אשכנזית ולבטל לשון המהלכת ומורגלת בפי כל אדם מכמה מאות שנה. וכבר הביא ⁵⁴⁸ בס' אוצר נחמד המפרש לספר הכוזרי (מ"א סנ"ו) וז"ל, האם גוי כולו ישנו טעמם ויסירו שפת לשונם בלי צורך, כי מלבד פעולה בטלה בהבל יסודה ⁵⁴⁹ כו', וכמ"ש הרב בעל קול יהודה ראי' זאת בשם הרלב"ג עכ"ל. והוא בהרלב"ג בספרו מלחמות ה' (מאמר ו' פט"ו) וז"ל, הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות לשונם אחר שלא יתכן שתהי' שום סבה תביאם אל זה, והוא מגונה מאד שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה עכ"ל. ואחרי שהסכמת חכמינו שזה מגונה מאד, איך אפשר להסכים על זה ⁵⁵⁰ . מלבד שזהו עמל גדול מאד ויגיעה רבה שאי אפשר לשאת (וכל שכן באם יודפס התרגום בכתב ואותיות אשכנזית תהי' הכבדה יתרה לקריאת הילדים), ויקח מהם מועד רב. כי הקריאה בכתב אשכנזי וההבנה בלשונה יהי' לצור מכשול ואבן נגף ⁵⁵¹ אל הלומדים בהם, ועוד לא למדו לשון וכתב אשכנזי היטב, ולא ביד הכל עולה כל כך במהרה לימוד הלשונות אחרים, וביני לביני לא ידעו ולא יבינו על בוריו פירוש התורה והמשנה שילמדו אותם על פי התרגום האשכנזי הזה.

וגם אם יבאו לומר שהתרגום הזה תועלתו אל המלמדים, שיפרשו להילדים בלשון הנהוג אצלינו על פי התרגום אשכנזי, אין הדבר נכון, כי אחרי שהוסכם על פי הקאמיסיא הנ"ל שלא ילמדו פירוש התורה עם הילדים כי אם על פי פרש"י המוסכם ומקובל לכל ישראל מזמן שבע מאות שנה, שכל גדולי החכמים הבאים אחריו הסכימו עליו דוקא וסוגיא דעלמא אזלא כוותי', אם כן מעתה בלתי אפשר שיתנהגו המלמדים על פי התרגום אשכנזי, שבהרבה מקומות נוטה מפרש"י. אם לא שיאמרו שיסדרו תרגום אחד אשכנזי על פי פרש"י, וזה דבר שלא כל כך בקל ומהרה יכול להעשות תרגום חדש שיקובל ויוסכם מפי רוב חכמי הדור.

ואם כוונת התרגום הוא בכדי שיבינו הצליעניס ⁵⁵² מבתי הספר שאינם מישראל, אם כן, יותר טוב הי' שיהי' התרגום בלשון אדונינו הקיר"ה שהוא לשון רוסיא השולטת בארץ אשר אנחנו חוסים בה ונצרכת לכל דבר עסק.

ובדבר תרגום אשכנזי על המשנה והמימוני, לבד כל הטעמים הנ"ל הוא ביותר קשה לעשות תרגום נאמן ומכווון עם פירוש התלמוד, ורוב המתרגמים בָזָה החכם הגדול ראש המעתיקים ר' יהודה אבן תבון ז"ל בהעתקת ס' חובות הלבבות וז"ל, וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי מקומות האלה, להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בלשון ערבי אל לשון הקדש, ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר מהם בענין הזה. ואני אספר מקצתם ואומר, כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן לשון הערבי אל לשון העברים, לא נמלט מהם אחד שלא השחיתו המעתיקים הודו ושינו את ענינו והפסידו את טעמו, וההפסד הזה יבא מג' פנים, הא' מפני שיש בהם שאינם בקיאים וצחים בלשון הערבי אשר העתיקו ממנה, והב' שאם היו בקיאים וצחים בלשון הערבי שמא לא היו בקיאים בלשון העברי אשר הם מעתיקים אלי', והג' שאם היו בקיאים בב' הלשונות שמא לא יבינו דעת המחבר כאשר הי' עם לבבו, והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת ושלא כדעת המחבר. ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המדות האלו בו, וידוע לכל מבין, כי כל אחד מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים וכו'. וחיזק דבריו בנו החכם הגדול ר' שמואל אבן תבון בהקדמתו לספר המורה.

וכמדומה לנו, שגם בהיותינו בקאמיסייע נשאלנו על דבר התרגום אשכנזי, והיתה תשובתינו שאין דעתנו מסכמת עליו כלל. אך מחמת שעבר זמן ערך ה' שנים, לא נוכל לזכור בבירור אם נשאלנו על זה או לא, וכעת את אשר בלבבנו אמת אנו משיבים לכבודו. ובקשתנו מכבודו שאל יחר בעיניו על אשר לא הסכמנו על שאלותיו, כי ידוע מאמר החכם אהוב החכמים והאמת אהוב ⁵⁵³ מכולם ⁵⁵⁴ .