אגרת כז

אגרת כז

[חורף תקצ"ח]

להרבני ³³⁸ הנגיד מ' חיים נ"י דונאייעווסקי

מכתבו הגיעני, ובדבר אשר שאלני חוות דעתי, על דבר היי"ש, אם רשאי למוכרו לפסח הבע"ל, תמיה לי מילתא טובא, שהרי תיכף שהגיע לידי שאלה זו נדון היי"ש בקיץ דאשתקד, השבתי שאי אפשר לענ"ד להתיר יי"ש זה לפסח בשום אופן. וגם בהיות פה המ"ץ מ' זוסי' ³³⁹ בקיץ הנ"ל גיליתי לו דעתי. ובפרט טרם נסעו מכאן בחול המועד סוכות העבר, אמרתי לו בפה מלא שלענ"ד אין לזה שום היתר. גם הראיתי לו הטעמים בזה. ואמרתי לו בדרך עצה שלא יטריח עוד את עצמו, וגם לא ירבה הוצאות למעל' עוד בנסיעתו להשיג היתר ממני, כי לענ"ד אי אפשר להתיר. אין זה אלא שלא הגיד זאת למעל'.

ואחרי אחרי אשר הודיע אותי את כל זה, הנה גם עתה אין מה לחדש, כי לא נתחדש אצלי צד היתר. וגם הרב ר"י אייזיק מוויטעבסק כבר חזר מהיתרו הראשון קודם ר"ה העבר, וכתב שחלילה לסמוך על מכתבו להתיר היי"ש. והדבר ידוע גם להמ"ץ מ' זוסי' טרם נסעו מכאן.

והגם שלפי דברי מכתבו, שיש איזה רבנים המתירים. אמנם אני אינני נמנה עמהם ³⁴⁰ להתיר היי"ש לפסח (מצד הדין הגמור, וכפי הטעמים אשר עמדי). ומלבד שורת הדין פוק חזי ³⁴¹ כמה החמירו גאוני וחכמי הדור ה"ה הגאון המנוח מ' עקיבא איגר ³⁴² ז"ל וב"ד ³⁴³ ושארי רבנים הגדולים, ומשום חומר איסור חמץ בפסח גדרו גדר בענין היי"ש לפסח, אפילו במקום שאינו אלא משום חששא וגזירה בעלמא, וכל שכן בנידון דידן, וככל פרשת האמור.

ויוכל לצפות לרחמי שמים שימלא חסרונו, ויצו ה' את הברכה ³⁴⁴ מרובה בכל משלח ידיו ³⁴⁵ בכפלי כפלים, ברכת ה' היא תעשיר ³⁴⁶ , כאוות נפשו, ובכל אשר יפנה יצליח ³⁴⁷ .