אגרת טז

אגרת טז

[תקפ"ט?]

אהובי ¹⁵⁷ מחותני ידידי

צר לי מאד מאשר הבנתי במכתבו זה גודל העמקתו לפעמים בענין העדר בריאותו ¹⁵⁸ , ואם לקולי ישמע יתרחק מזה עד קצה האחרון ממש להסיח דעתו לגמרי, ויבטח בחסדי ה' ¹⁵⁹ ישלח דברו וירפאהו ¹⁶⁰ בודאי אי"ה.

כי על ידי העמקתו בזה מקלקל את עצמו בידים, הן בגשמיות, כידוע בבירור גמור בחוש ובנסיון ממש, והן ברוחניות כו'. והבטחון בה' הוא מסיר הקטרוגים והדינים, כמ"ש בראשית חכמה שער האהבה פי"[ב] על פסוק והבוטח בה' חסד יסובבנהו ¹⁶¹ , שהחסד יקיפנו ויסתירנו מכל בעלי דין וינצל מכל פגעי העולם כו', והוא בחי' חסד דעתיק יומין הנק' רב חסד, שמאיר בלי גבול ומדה, דהיינו אעפ"י שאין האדם ראוי כלל. ובבחי' חסד זה הוא עיקר הבטחון, כי משם ההשגחה התדירה כמש"ש באריכות, כמ"ש כי רגע באפו חיים ברצונו ¹⁶² , שבחי' האף והדינים הוא כרגע, ובחי' חסד והמשכת החיים שאחר כך הוא ברצונו בהמשכה רבה כמ"ש בע"ח.

ובפרט לפמ"ש אאזמו"ר נ"ע באגה"ק ¹⁶³ ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו ¹⁶⁴ , שעל ידי הצדקה שעושין יותר מחומש או מעשר עושים כלים לגילוי המשכת חסד זה הנ"ל על נפש האדם בבחי' בלי גבול, אם כן בדורותינו אלה ובצוק העתים הללו הרי ודאי כל אחד נותן יותר מהחומש מהריוח, אם כן על ידי זה יעורר גילוי החסד עליון הנ"ל המאיר בבחי' בלי גבול ומדה, ובודאי יסיר כל הדינים והקטרוגים, כי לגבי חסד זה אין שום מונע ומעכב כלל, ומדי עברו בהיכלות עליונות להתמשך מלמעלה למטה מהיכל אל היכל אינו מתעכב בשום היכל ¹⁶⁵ לעיין אם האדם ראוי לכך, אלא עובר בתגבורת גדול עד שנמשך ההשפעה ממש בעולם הזה הגשמי ¹⁶⁶ ממש. והוא כמשל מי נהר גדול שנמשך הזרם וההליכה שלהם בתגבורת גדולה, עד שאינם יכולים לעכב אותם לעשות עליהם בית טחינה כו'. וכן שמעתי מפי כאאזמו"ר ¹⁶⁷ נ"ע הק' ז"ל על ענין ברכת כהנים, שמפני שמעוררים בברכתם חסד עליון הנ"ל יומשך עליו במהירות בגשמיות, על דרך שאמרו יברכך בממון ¹⁶⁸ כו', דהיינו בגשמיות ממש בבני חיי ומזוני ¹⁶⁹ כו' וד"ל.

ידידו מחותנו הדורש שלומו תמיד.