אגרת ד

הערות

1. 50. נדפסה בשו"ת צמח צדק או"ח סי' צב, ובשו"ת שארית יהודה חאו"ח סי' כד, מכתי"ק 232 כג, א. שם ושם נדפס גם מענה הרה"ק מהרי"ל אליו. האגרת היא אל הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן ומחב"ס שארית יהודה. אגרות נוספות אליו – לעיל ג. לקמן ח. מעבר לדף: "ליד הרב מו"ה יהודא ליב נ"י". המשמעות לקביעת התאריך: א) מהרי"ל נפטר בחורף תקפ"ו (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק ד), ואם כן נכתבה לפני תקפ"ו. ב) במענה מהרי"ל שם (שארית יהודה חאו"ח סי' כד) כותב "שארכו הימים" שלא הי' בליובאוויטש. והרי ידוע לנו שמהרי"ל ביקר בליובאוויטש בשלהי אלול תקפ"ג (ראה שארית יהודה חאהע"ז סי' ה), ובחורף תקפ"ד (ראה שארית יהודה חאהע"ז סי' מא, ובשולי הגליון לתחלת סי' לח). ואם כן מסתבר יותר שנכתבה האגרת שלפנינו לפני שלהי תקפ"ג. ג) ממה שכותב "המוכ"ז נ"י עם האתרוגים", נראה שנכתבה בחדשי הקיץ, כשהתחילה עונת מכירת האתרוגים, ומבקשו לבוא לליובאוויטש – לפני יום הכיפורים. ואם כן אפשר שנכתבה בקיץ תקפ"ג. ד) כבר הובא לעיל שמהרי"ל ביקר בליובאוויטש בשלהי אלול תקפ"ג, ואפשר שהוא הוא הביקור הנזכר במענה מהרי"ל "הייתי חפץ לנסוע להתראות עמו". והיינו שהאגרת נכתבה באמצע קיץ תקפ"ג, ונסע לליובאוויטש בחודש אלול. ה) במענה מהרי"ל שם כותב "הייתי חפץ לנסוע להתראות עמו, ובפרט עם כבוד דודי חמי מר בר רב אחאי שי' ... ומה גם אשר שמעתי כעת שאינו בקו הבריאה הנכונה". ועל פי הידוע לנו ממקורות אחרים (ראה מבוא לאגרות-קודש אדמו"ר האמצעי פרק ח), התחילה מחלתו בקיץ תקפ"ג. אם כן יש מקום לשער שנכתבה בקיץ תקפ"ג. ו) גם בשנים תקע"ז-תקע"ח ביקר מהרי"ל בליובאוויטש (ראה שארית יהודה חאהע"ז סי' ג, ובשולי הגליון שם. אגרות-קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כז). אמנם מהשנים תקע"ט-תקפ"ב עדיין לא מצאנו בכתובים אודות נסיעתו לליובאוויטש.
2. 51. מעת בואינו שלום ת"ל מגאדיץ: שנסע להשתטח על ציון כ"ק זקנו אדמו"ר הזקן בגאדיץ [האדיטש], בשלהי חורף תקפ"ג, או תחלת הקיץ. ואין לומר שנסע להאדיטש ליום ההילולא של רבינו הזקן, בכ"ד טבת תקפ"ג, ומאז לא אתרחיש נוסע ליאנאוויטש לשלוח אתו את האגרת; שהרי האגרת הקודמת נכתבה ונשלחה אליו ביו"ד שבט תקפ"ג.
3. 52. עם האתרוגים: המסבב בעיירות למכור האתרוגים, שהי' בליובאוויטש ונוסע ליאנאוויטש.
4. 53. איך יכתוב הקאנטראקטע: מתוכן התשובה (שנדפסה בשארית יהודה שם) נראה, שפרטי השאלה נכתבו בגליון המצורף לאגרת זו. והיינו שהישראל מחזיק הפאצט (ששמו פסח) שכר את עסק הדואר, ומוכרח להסיע הנוסעים והדואר גם בשבת וימים טובים, ורוצה לחתום חוזה ולהשכיר את העסק ליום השבת לנכרי, שיעסוק בו ביום זה.