ישיבתו בליובאוויטש

ישיבתו בליובאוויטש

רבינו נולד בכ"ט אלול תקמ"ט, ערב ר"ה תק"נ (1789) בעיר לאזניא.

בשנת תקס"ג נשא את מרת חי' מושקא בת אדמו"ר האמצעי, והמשיך ללמוד בהתמדה, נגלה וחסידות. הוא הי' רושם הנחות מהדרושים ששמע מכ"ק זקנו אדמו"ר הזקן ⁶ , והי' דן אתו בהלכה ⁷ , ולפעמים אף מסר שמועות מפיו (אגרות ז. יד).

בעת הסתלקות רבינו הזקן, בכ"ד טבת תקע"ג, בכפר פיענא שברוסיא הפנימית, הי' רבינו יחד אתו (ראה אגרת א).

אחרי הקבורה בהאדיטש, והישיבה בקרעמענטשוג, חזר לרוסיא הלבנה במשך הקיץ. יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג – תחלת שנת תקע"ד (1813) ⁸ .

אחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד.

קרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיתה אבן הפינה, שהכל פונים אליה בכל עת.

מלבד זאת רגיל היה האדמו"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנ"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות ⁹ .

בשנים תקצ"ו-ז אסף רבינו את דרושי כ"ק זקנו אדמו"ר הזקן וסידרם לפי פרשות השנה, ערכם ומסרם לדפוס בספר תורה אור (אגרות כג-כד).

בינתיים נסגרו הדפוסים ברוסיא, ובשנת תר"ח ערך ומסר לדפוס את החלק השני – בשם לקוטי תורה ¹⁰ .

לערך בשנת תקצ"ד קנה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק חלקת חצר, ועליה בנה את ביתו ¹¹ .

במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים תרט"ז-תרי"ח (1856-1858), אשר בה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו (אגרות סב. סה-סו).

לפני השריפה היתה דירתו בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו – גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול יותר.

אמנם גם בתוך ביתו (כנראה במקום שהיה בית הכנסת בתחלה), הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח (אמירת חסידות) בעת שהקיבוץ גדול, היינו בשעה שמגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש ¹² .

כשהתחילה הבניה החדשה של החצר, פנו בני רבינו במכתבים לאנ"ש, בבקשה להשתתף בהוצאות הבניה הזאת (אגרות הבנים אגרת יד).

אחרי שריפת החצר וחלק מהעיירה ליובאוויטש, רבו העניים בעיירה, ונוסדה "חברה מלביש ערומים". החברה נוסדה בתחלת שנת תר"כ, והקציבה פנקס, שבו ירשמו שמות התורמים לחברה זו. בראש הפנקס רשם רבינו בכתב-יד-קדשו – עידוד לחיזוק מעשה החברה, ואף בניו ונכדיו של רבינו התחייבו בחתימתם, סכום קבוע כל שנה. (אגרת סט, ובנספח שם).