נספח 30

נספח 30

[ר"ח סיון תקפ"ז]

לסינט ²⁹⁷⁵ המושל, מחלקה חמישית, שייך למחלקה שניה

דו"ח גנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב סמולנסק וקאלוגא

המחלקה ראשונה של בית המשפט העליון של מוהילוב מסרה לי את התיק המקורי עם תמצית ממנו, וסקירה קצרה ופסק הדין אודות אוסף כספים בלתי חוקי, שאסף היהודי הרב של העיירה ליובאוויטש בערקע שניאור, מבני סייעתו.

התיק נפתח בחודש יולי שנת 1825, בעת שנמסר לי מכתב בקשה על ידי יהודי תושב וויטעבסק בשם שמחה קיסין, בו מתלונן על הכת המתחזקת בין היהודים ונקראת קארלינים או חסידים, והיא לוחצת באופנים שונים על היהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה...

בעקבות זאת נשלחה החקירה שנעשתה לפי פקודתי, לידי ממשל פלך מוהילוב, אשר העבירוהו לעיון בבית משפט השלום בעיר באבינאוויטש.

אחרי שביצעו עוד בירורים הוחלט למסור את התיק לבקורת לבית המשפט העליון במוהילוב מחלקה ראשונה.

המחלקה הזאת הסיקה בפסק הדין שלה, כי נתברר ששניאור נתבקש על ידי יהודים מכת החסידים להיות המוכיח שלהם בעניני דת במיוחד, והפרנסה שקיבל היתה בנדיבות ולא על פי איזשהו הכרח או הטלת מסים.

כהוכחה לזה שימשה העובדה, שאפילו יהודים הגרים בפלכים אחרים שולחים אליו תרומות אלו, אף שאין להם שום חיוב של מס אליו, שהרי יש להם ממשל מקומי ורבנים מקומיים.

כיון שכך, הרי אי אפשר לאסור על האדם לתת תרומה שאינה נוגדת את החוק, ויתירה מזו, אין לאסור על האדם לעשות משהו ברכושו הפרטי שלו, כפי שיוצא מתוך חוקת הוד רוממותו שניתנה לאצילים, וחוקה דומה שניתנה לעיירות.

באשר לעיסוקו בעניני בוררות, בתביעת חובות שבין בעלי דין שאינם רוצים ללכת לפני בית משפט, אין להחשיב זאת כמשתמש בסמכות של תוקף משפטי.

יוצא אם כן, אשר מעשים אלו של היהודי שניאור באמת אינם נראים כנוגדים לחוק, ויש לזכותו מכל אשמה.

*

אחרי העיון בתיק הזה מוצא אני:

מהחקירה הנעשית בזה נראה, אשר בשנת 1813 אסף הרב בערקע שניאור 35 אלף רובל מהקהל היהודי, כדי לשקם את עצמו אחרי החורבן של מלחמת 1812. את הסכום הזה חילק בין קרוביו להוצאותיהם ובתור מתנות. חלק מהסכום השתמש בו לצורך עצמו, וחלק מאד קטן השתמש בו לצורך בנין בית הכנסת.

במשך הזמן המשיך לאסוף מהיהודים לצורך פרנסתו ופרנסת בני משפחתו עד 14 אלף לשנה, ולאחרונה עד 10 אלף רובל לשנה. את אוסף הכספים הזה ביצע על ידי נאמניו.

יתירה מזו מודה הוא בעצמו, שהוא מקבל על עצמו עסקי בוררות של תביעת חובות בין נוצרים ליהודים.

בית המשפט הראשי קובע לזכותו של שניאור:

א) העידו עדים רבים שנשאלו בזה, אשר היהודים האלו (החסידים), אשר לפי דתם מחולקים בכמה ממנהגי נוסחאות התפלה, הי' להם מלפנים רב מיוחד עבור בית הכנסת החסידי, שמו הי' זלמן ברוכאוויטש והוא הי' גר בעיירה לאדי.

בשנת 1801 נדרש לפטרבורג, ולפי צו הוד רוממותו שוחרר עם חופש מלא לגור ולהמשיך הנהגתו כמקדם ²⁹⁷⁶ .

ב) הרב הזה לא היה מהרבנים הנבחרים כל שלוש שנים, המאושרים בתוקף סעיף 50 של חוקת היהודים שנחתמה על ידי הוד רוממותו ביום 9 בדצמבר 1804, כי אם הוא הי' מורה שלהם בעניני אמונה או מגיד. הוא הי' גר ברוסיה הלבנה עד שנת 1812, שבה נפטר.

בשנת 1813 קראו יהודי רוסיה הלבנה את בנו בערקע שניאור למלאות את מקומו, והבטיחו לו כי הם ישלימו את ההפסדים ברכושו שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב, ומקבלים על עצמם לפרנס אותו יחד עם כל בני המשפחה הנשארת אחרי פטירת הרב זלמן, פרנסה מכובדת מתרומות שינתנו בלי שום הכרח.

ג) גם נתברר אשר אף אחד אינו מתלונן ולא התלונן אודות אוסף כספים זה, לומר שהוא נעשה בהכרח או בהטלת מס מיוחד. כך לא התגלו שום תלונות מהיהודים מחזיקי הדת הישנה, כי הי' עליהם לחץ בנושא הזה.

ד) מאחר שהרב בערקע שניאור לא הי' רב הנבחר מקהל, לא הי' יכול להכריח את אף אחד לתת לו תרומות, ומי שלא רוצה לקבל את הדרכתו לא הי' ואין להם חיוב להכנע לו, כי הוא נתבקש לזה רק ברצון הפרטי של החסידים.

לפי סעיף 53 אודות היהודים הנזכר, אי אפשר לאסור יסוד בית כנסת מיוחד וקביעת רב מיוחד, רק זאת, אשר הוא אינו צריך להתערב בעניני הקהל.

ה) כשהוא נכנס לעסקי בוררות פרטית או משפט שלום, אין זה אלא כאשר המתדיינים בוחרים אותו בתור פשרן, בגלל שאינם רוצים להתדיין בסדר המשפטי הרגיל.

*

אמנם חושב אני, אשר כל הסיבות האלו שהתקבלו על ידי בית המשפט העליון כיסוד לפס"ד זיכוי הרב בערקע שניאור אינם נכונים...

על יסוד האמור לעיל, לפי דעתי הריני סובר:

א) בענין אוסף כספים בלתי חוקי מיהודים, אף שהיה ראוי להתנהג עם הרב שניאור לפי חומר החוק, מכל מקום, בגלל שכל זה נעשה לפני המניפסטים הרחמנים של ה-30 באוגוסט 1814 ושל ה-22 באוגוסט 1826, לכן יש לפטור אותו מזה.

אמנם כיון שבסעיף 10 של חוקת היהודים נאמר שמתחלת שנת 1812 אף אחד אינו יכול להבחר לאיזשהו תפקיד, לא בקהל ולא ברבנות, אם אינו יודע לקרוא ולכתוב באחד מהשפות: רוסית פולנית או גרמנית. וכיון שהרב בערקע שניאור אינו יודע אף אחת מהשפות האלו, כפי שנראה מהתיק, שאת התשובות שלו לחקירה חתם בעברית, ובמקומו חתם תושב קאפוסט יהודה יפה, ובבית משפט השלום בבאבינאוויטש חתמו במקומו יהודים אחרים, לכן יש לפטר את אותו שניאור מתפקיד רב, ולהבא לא לבחור בו עד שלא ירכוש ידיעות ביחס לשפות וביחס לשאר החובות שנחקקו בחוק הנעלה אודות היהודים, ועד אשר יציג תעודה מתאימה אודות זה.

אבל גם אז, אם יבחר הוא לרב, יש להזהירו בחתימה, שלא יעיז לערוך אוסף כספים כזה ולהסתפק בתשלום שיקבל לפי החוק.

ב) לחייב את הציבור היהודי, שבעת קביעת תשלום לרבנים שלהם על יסוד חוק שנת 1804, יתחשבו עם מצב היהודים, והאמצעים שיש להם לצורך זה.

גם, בהתאם לסעיף 50 של אותה חוקה, שמחייב את ממשל הפלך לאשר את הרבנים שבאיזור שלהם, ינתן להם גם הכח לאשר את התשלום עבור אותם רבנים ²⁹⁷⁷ .

ג) כיון שהיהודים סובלים מהמסים הבלתי חוקיים שמטילים עליהם לתועלת הרבנים, יש לאסור בכל חומר הדין לערוך בעתיד מגביות כאלו שנתגלו בתיק של הרב שניאור, ועל זה תהיה השגחה קפדנית של ממשל הפלך ²⁹⁷⁸ .

ד) לאסור גם לרבנים להכנס בדיון של תביעות אזרחיות, לא רק בין יהודים לנוצרים אלא גם בין יהודים, ובכלל לאסור עליהם להתעסק בעניני תוקף משפטי, באיזה אופן וסיבה שלא יהיו, כי עסק זה שייך לבתי המשפט החוקיים, ודיון בפני הרבנים לא יכול להחשב כלל כמשפט בוררות.

זאת דעתי. על יסוד הצו מה-29 באוקטובר שנת 1800.

הריני מוסרו לעיון על ידי הסינט המושל, יחד עם הצגת התיק המקורי ותמצית והעתק ממנו וסקירה קצרה ופסק דין בית המשפט העליון, ומודיע אשר הרב בערקע שניאור, שאודותיו מתקיים המשפט, נמצא עתה בחירות.

*

תיק זה התקבל לחקירה ב-2 באוקטובר שנת 1825. החקירה הוצגה לפני ב-10 בנובמבר, ונשלחה ממני ב-17 בנובמבר לממשל פלך מוהילוב, וממנו לבית משפט השלום של עיר באבינאוויטש ב-19 בדצמבר 1825. בבית משפט השלום הוחלט ב-20 ביוני שנת 1826, ונשלח לבקורת במחלקה הראשונה של בית המשפט העליון ב-3 באוגוסט. באותו בית משפט הוחלט ב-29 בנובמבר, וההחלטה הוצגה לפני ב-12 בפברואר שנת 1827 הזאת. התיק המקורי נדרש על ידי ב-2 במרץ והתקבל ב-29 במרץ.

חתם: הגנרל גוברנטור גנרל לייטננט הנסיך חאוואנסקי

דמיטרובסקי , בתפקיד מזכיר

מזכיר א. שפילאוויטש

15 במאי 1827, וויטעבסק

מצורף התיק המקורי אודות אוסף כספים בלתי חוקי של הרב היהודי בערקע שניאור מבני סיעתו, רב יהודי של פלך מוהילוב עיירה ליובאוויטש.