נספח 17

נספח 17

[י"ב כסלו תקפ"ו]

אל ²⁹³⁶ הוד מעלתו אדון גנרל לייטננט, סנטור, גנרל גוברנטור וויטעבסק, מוהילוב וסמולנסק, קאוואלער, נסיך ניקולאי ניקולאייביטש חאוואנסקי

דו"ח פולקובניק לוגינוב ויועץ החצר מארקוב

לפי פקודה מתאריך ה-2 לחודש אוקטובר שעבר ²⁹³⁷ , היה צריך להשיג עבור הוד מעלתו את המידע להלן:

איזה חלק מהסכום מאלה הנקוב במסמך שהתקבל מקיסין התחלקו על ידי הרב שניאור בין קרוביו. האם כספים אלו נובעים ממסים שנגבו מהקהילה היהודית. אם כן, אז על ידי מי נאספו. בהסתמך על איזה חוק. באיזה כמות שנתית. האם הגביה היתה שווה עבור כל אחד או משתנית לפי ההכנסה. האם לאחר מכן הוגש דו"ח על ההוצאות. אם כן, אז מתי ולמי?

לאור זאת יש לנו את הכבוד לדווח להוד מעלתו על ביצוע הפקודה, שכללה גם את צו הקריאה להופיע, הרב שניאור, לוויט ²⁹³⁸ ותושבי שקלאוו זלמן רייזין ושמעון פריידין ²⁹³⁹ , שהיו מעורבים בחלוקת נכסים הנ"ל.

גם לקחנו מידם את כל המסמכים שהיו ברשותם, וחלקם שלא היו נוגעים לחקירה החזרנו להם. כמו כן דרשנו מקיסין כל מסמך שהיה יכול לשמש הוכחה לטענות המלשינות שלו.

כל המסמכים שלפי דעתנו היו עלולים להיות קשורים לנושא החקירה שהוטלה עלינו תורגמו מעברית לשפה הרוסית, על ידי מתרגם מטעם בית המשפט ובחתימת ידו.

ממסמכים אלו וגם מהתשובות בכתב וההודאות של שניאור, לוויט, רייזין ופריידין מתברר אשר:

1) הביטוי במסמך "חלק רביעי מסכום הכולל הזה" שייך למלים שלפני זה, "יחד עם הנתינות הקבועות". והיינו שהסוג הראשון כספים הנאספים מהוה שלושה רבעים מסכום הכולל הזה והסוג השני הנתינות הקבועות כולל את חלק הרביעי מכל הסכום הזה, סך הכספים שנאספו הוא 35 אלף רובל.

2) כספים מסוג זה הצטברו מתרומות שנדבו היהודים כדי לכסות הפסדים ברכושו של שניאור שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב במלחמת שנת 1812.

לפי דבריו הפסד זה הגיע ל-60 אלף רובל. שניאור עצמו אסף כספים אלו בנסיעתו מקרעמענטשוג לשקלאוו, ואחר כך על ידי ידידיו.

3) הקהילה אינה משלמת לרבנים שכר קבוע אלא כל אחד נותן עבור פרנסתו לפי יכולת מצבו הכלכלי ולפי רצונו, לרב שהוא מעדיף.

לפי הודאת שניאור הוא קבל בשנים הקודמות עד 14 אלף ולאחרונה עד 10 אלפים לשנה. לוויט קבל בעבר עד 5 אלפים וכעת עד 3 אלפים כל שנה.

שניאור מחלק כסף זה באופן, ששליש הוא משאיר לעצמו ואת השאר הוא נותן לקרוביו.

כספים אלו נאספים על ידי אנשים שמבקש אותם הרב. כפי שהודיע שניאור שבשנה שעברה הוא השתמש למטרה זו בבנימין רבינאוויטש משקלאוו ואברהם מנעוול. אך יתכן שיש עוד אנשים נאמנים כאלו.

עובדה זו ניתן לברר ממכתב של מיכאל שלומאוויטש (המופיע באות I ²⁹⁴⁰ ), שבו הוא מודיע ששלח לשניאור 1000 רובל מלאיעב.

גביות אלו עלולות להגיע לסכומים ענקים, אם נקח לדוגמא שפעם אחת לייב דוידוב שלח ²⁹⁴¹ 500 רובל.

4) בסעיף 2 בהסבר שניאור נאמר שהתרומות שאסף בסך 35 אלף רובל חולקו בין כל אחד מבני משפחתו עבור בניית בתים, קניית בגדים והשקעה נכבדת להקמת בית כנסת גדול ורכישת ספרים.

אמנם לפי דעתי, על פי הנתונים שבמסמך החלוקה מסתבר שכל הסכום הזה חולק בין בני משפחת שניאור ולכן לא יכול היה להשאר סכום כלשהו עבור הקמת בניין בית הכנסת ורכישת ספרים.

כשנשאל על כך הסביר שניאור שעל דברים אלו הוא הוציא 11 אלף אך כיון שהבניה הזאת לא נעשתה בבת אחת, אינו יכול לאמר בודאות, כמה מתוך הסכום הנזכר בא מהכסף שנאסף אז לחלוקה וכמה מהכנסות שהגיעו אחרי כן ( .

לעומת זאת פקיד משטרת הפלך קורבצקי שנשלח לליובאביטש ראה את בית הכנסת במקום וחפצים השייכים לו בשווי שאינו עולה על 3250-3258 רובל חוץ מ-611 ספרים הנמצאים בבית הרב.

היהודים המקומיים אמרו לקורבצקי שהבנייה עלתה לשניאור 5 אלפים רובל, מנורות: 1000 רובל ותורת ה': מ1000 עד 1500 רובל.

5) שניאור עצמו הודה שהוא מקבל על עצמו להיות בורר בסכסוך בין בעלי דין.

בתור הוכחה לכך אפשר להתיחס למסמך מקורי ²⁹⁴² שנמצא ברשותו של שניאור, שלפיו היתה לבעל האחוזה ליטוסלאווסקי, פאוויעט סוראזש, תביעה כספית בסכום של 7 אלפים רובל נגד יהודי אווערבא. והוא הציג את הסכסוך לדין בוררות לפני הרב.

6) אי אפשר להכחיש את העובדה שהרב היה מעורב באופן פעיל בבחירות הקהל, שהרי במכתב שקיסין הציג ²⁹⁴³ נאמר:

בקשר לבחירות הרי כל מאמצינו היו מרוכזים רק בשמירה על הקיים, כפי שדובר אתך אישית בארשא. גם כעת בקשו ממך לא פעם להשתדל להתחזק ככל האפשר למטרה זו, ולהמשיך בזה עד שובך בשלום מנסיעותיך. בד בבד עם הנ"ל יגיע בייניש הנכבד.

7) קיסין הציג גם כן מכתב ששניאור ²⁹⁴⁴ , כתב לשלושה מידידיו ביטויים מאד חשוכים ומעוקמים ומצערים, שמהם בכל אופן אפשר לראות שהוא בוכה על ירידת האגודה החסידית…

במכתב זה נמצא הקטע שבו שניאור מוכיח את אחיו ופונה אליו בזו הלשון: "דע אחי שמכאן ניתן להסיק ששני דברים אלו נוגדים זה לזה בטבעם. את החסידות מנסים להשפיל בעוד שהנוהג של אסיפת כספים הולך ומתפשט".

ובנוסף למסמכים אלו שבעצם שייכים לרב, נמצאו שני מסמכים נוספים: באות J ²⁹⁴⁵ ישנה תקנה שיצאה מטעם יהודי מוהילוב ווויטעבסק שנוסחה באיזור ליובאוויטש, מקום שבו התגורר הרב, אודות נסיעת השליחים לפעטערבורג בשנת 1824, למטרת "השתדלות" בענינים ציבוריים.

בתקנה הזאת החליטו לגבות כספים עבור הוצאות שליחים, מפלך מוהילוב 1030, ומוויטעבסק בסך 690, ובסיום נאמר: "זה ניתן לידע לחכמים, אשר ראשי אלפים וראשי מאות המה שוים, כי ראשי המאות שוים לראשי האלפים".

באות K ²⁹⁴⁶ מופיעה תקנת הקהילה היהודית ²⁹⁴⁷ , הנק' חסידי הרב בערקע שניאור מליובאוויטש, אודות בניית בית כנסת באמצעות אנשים נאמנים במיוחד שאודותם כתוב:

"ולא לתבוע מהם שום דו"ח, לא רק לגבי הוצאות והכנסות שיהיו עד לסיום בניית אותו בית הכנסת, אלא אף לגבי הוצאות והכנסות שיחולו לאחר מכן, בלי שום דו"ח".

תקנה זו כתובה בלשון הרוסית על גליון ששוויו 3 רובל, וכמו מסמך רשמי נחתמה בפני עדים ב-17 ביולי 1822 בבית משפט השלום של מוהילוב.

הרינו מציגים בזה את כל הניירות והמסמכים המקוריים שברשותנו הנוגעים לחקירתנו, ויש לנו הכבוד להציג את כל החומר הזה על פי החלטת הוד מעלתו.

פולקובניק לוגינוב

יועץ החצר מארקוב

שנת 1825, 10 בנונבמבר