י. אחרית ימיו

י. אחרית ימיו

את התקופה הזאת סקר ב"בית רבי" (ח"ב פ"ו): "הנה המשפט שלו לא נגמר אז לגמרי, כי אם שנשלח לפעטערבורג והוגש לפני שרי מושב הסאנאט לשמוע מה יאמרו המה על זה, ועל כן הי' רבינו מתפחד שמא יקחוהו לפעטערבורג ... ולא נח ולא שקט עד ששבה מחלתו אליו שנית. והנה בקיץ תקפ"ז נשמע שבודאי יקחוהו לפעטערבורג, ונסע להאדיץ מקום מנוחת אביו רבינו הגדול נ"ע, ובכל הדרך הי' מלא רוגז ודינים ... והי' אומר תמיד שהוא מתירא משנת תקפ"ח שמרומז עליו גזירות ר"ל, והתחיל לרמוז לאנ"ש על דבר הסתלקות ... אחר כך בא להאדיץ על ימים נוראים בשנת תקפ"ח, והי' כמה פעמים על קבר אביו רבינו הגדול נ"ע, ודרש ד"ח הרבה בבית המדרש שלפני הקבר ... אחר כך נסע משם לשוב לביתו, ונסע דרך עיר ניעזין (פלך טשערניגאוו), ושם נחלה מאד והוכרח להתעכב שם ... ונמשך הדבר כן עד חדש כסלו".

את המצב הכללי באותן הימים האחרונים, יש ללמוד מתוך אגרת שכתב אל כ"ק חתנו אדמו"ר ה"צמח צדק" בז' כסלו תקפ"ח (אגרת סח): "אהובי חתני, הנה העולה בלבי כעת והוסכם והוטב בלבי בעיני, אמרתי לגלות אזנו, והוא הטוב בעיניו יעשה, אודות חתונת בנו ... יעשה בצנעא בקרב הימים ... בלי ריבוי הוצאות כלל, רק ב' פורין [עגלות] ובגדים ולהחתן כפי הכרח גדול, וכמו שעשו כמה נגידים לאלפים כו', וה' יאמר לטוב ולמזל טוב בעת צרת ישראל, וירחיב ה' לישראל וימלא כל חסרונם".

אשכבתא דרבי

את מאורעות היום שלפני ההסתלקות מתאר בפרטיות בבית רבי ח"ב פרק ו, כולל הדיבורים ואמירת הדרושים מתוך חליו. ומסיים: "וקודם עליות השחר סיים הדרוש באלו הדברים כי עמך מקור חיים מחיי החיים, ואשתככו מילי', ופרחה רוחו ונשמתו בחד קטירא אתקטר בי' בקוב"ה כו', ביום ט' כסלו (תקפ"ח) יום שנולד בו, ונתמלאו לו נ"ד שנה מיום ליום. ונתקיים בו הפסוק את מספר ימיך אמלא, שארז"ל על זה שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום כו'. ובעצם היום הזה הובא לקברות ונגנז ארון הקודש, ונהפך לאבל אז היום טוב של אנ"ש ביום י' כסלו, ובכל המקומות שהגיעה השמועה עשו לו אבל גדול וכבד".

למחרת, תיארו כמה מאנ"ש שהיו שם את "אשכבתא דרבי" (נספח 32): "ונספר להם מעט מזעיר מעוצם הפלאות קדושתו אשר ראינו בעינינו בעת הסתלקותו, אשר שמענו מפי רוח קדשו דברי אלקים חיים, אשר חיים הם למוצאיהם, וממש לא פסק בוצינא קדישא למימר חיים בפסוק כי עמך מקור כו', ובזמן מועט ממש משתככו מילוי, ונפשו יצא בדברו, ובקשנוה[ו] ולא מצאנוהו, כי יצאה נשמתו הקדושה מאור עינינו מחמד לבנו נפלה עטרת תפארת ישראל אף לנו וכו'. ובתחילת הלילה שלפניו למד משניות בסדר קדשים בשמחה גדולה ובדביקות נפלאה, וציוה לנו גם כן לשמוח, כי שמחה ממתקת הדינין. ובזמן ארבעה שעות קודם אור היום התחיל להתעלף, ובתוך זמן מועט חזרה להרגשת חיותו, ודרש לפנינו כמה פעמים כמו שעה וחצי בדברי אלקים חיים, המאירה לנפש כל חי רזין דאורייתא ממש, בשמחה, וחדות ה' היא מעוזו עד יציאת נפשו הקדושה ממש, וכאור בוקר יום ד' ט' כסליו שבק חיים וכו', ונגנז ארון הקודש פה נעזין ... ושארי פרטי הדברים אספר פנים אל פנים אי"ה בבואינו לבתינו שלום".

שוב תיאר בנו מוה"ר מנחם נחום את "אשכבתא דרבי" (נספח 34): "אספר מעשי יה ונפלאותיו אשר הראנו, בעת אשר כ"ק אאמו"ר ז"ל רוחו ונשמתו אליו יאסוף, גויעה ואסיפה קאמרינן, ורוחו ונשמתו שבו אל בית אביהן. ובטרם הלקחו מאתנו בעינינו ראינו כי אפסו ותמו כחותיו הטבעים לגמרי, בהתפשטות הגשמיות והתגברות כח השכלי יוצא מפיו, ולכולם בשמות יקרא שיעמדו לפניו, והחל לדרוש דברים עתיקים ונפלאים, לא ברוחו כי אם ברוח ה' אשר דיבר בו, ודבריו שמענו מתוך האש שלהבת יה המתלקחת מתוך הקרח הנורא אשר יצא מפיו, כי אפס ממנו חום הטבעי לגמרי וקול דממה דקה ישמע. ודרש כשעה ויותר, עד שהגיע לפסוק כי עמך מקור חיים חיי החיים, לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים עד דאשתככו מילוי ונפשו שבה למקומה בגנזי מרומים".

באותה שעה הורה רבינו לבנו הנ"ל, על המשך הדפסת דרושי "תורת חיים" (שהתחיל בהדפסתו בשנת תקפ"ו, כמסופר לעיל סוף פרק ה). על כך ממשיך וכותב בנו הנ"ל (נספח 34): "ואותי צוה בעת ההיא לאמור, הנך רואה כי באה שמשי שלא בעונתה, כי לא השיגו את ימי שני חיי אבותי, הנה עתה שמש ששקעה בעבורי תזרח, כאשר תתחזק והיית לאיש להוציא לאור ס' היקר וכתבי הקודש על כל התורה תורת חיים, חיים הם למוצאיהם, לזכות אותי, וזכות הרבים יהי' תלוי בי שיאיר אור נשמתי בגן עדן, ולהיות דובב שפתי ישנים מכל לבבות דורשי ה', להמציא להם בכל עת מצוא אור תורת אבא מארי זי"ע".

*

ויהי רצון שנזכה ללמוד ולקיים לשמור ולעשות ככל הדרך שהורנו רבינו באגרותיו, ושנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.

שלום דובער ב"ר ישראל יהודה ע"ה לוין

לוח השוואה בין מספרי האגרות שבמהדורה הקודמת לבין המהדורה שלפנינו