ה. הדפסת חיבוריו

ה. הדפסת חיבוריו

שער התשובה והתפלה

אחרי סיום עריכת והוצאה לאור של ספרי כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, התחיל לערוך ולמסור לדפוס את חבוריו שלו. הספר הראשון שמסר לדפוס הי' ספר "שער התשובה והתפלה" ¹⁷ , שנדפס בשנת תקע"ז. בהקדמתו כתב רבינו (אגרת כט): "אמרתי ללקט באמרים שכתבתי ביאורים טובים זה מקרוב, לפי השגתי וקוצר דעתי ולבי, באשר ידעתי ערכי ומקומי ומרגיש בעצמי כל המכאובים שיכאבו רבים מאנ"ש חבירים מקשיבים שמשתוקקים להשיג דרכי ה' בתשובה ותפלה הנ"ל, עשיתי שני קונטרסים קונטרס התשובה ... ונוסף על זה עוד קונטרס קטן בענין הבחירה ... וקונטרס שני בענין התפלה ... מכל אשר נקבע בלבי בימי חורפי בסוד אלוה עלי אהלי באוהל תורתו ועבודתו של אאמו"ר ז"ל אשר דרוש דרש לרבים דרכי חיים ותוכחת מוסר השכל כידוע".

בשנה הבאה, תקע"ח, מסר רבינו לדפוס את החלק השני של "שער התשובה והתפלה", ובהקדמתו ביאר (אגרת ל): "הנה כבר פרשתי שיחתי בחלק ראשון, טעמי ונימוקי להוציא לאור בהרחבת הביאור עניני תשובה ועבודה שבלב. ועתה באתי בידים שניות להוציא לאור עוד כמה ביאורים אשר לקטתי באמרים בעניני תשובה ועבודה, לקרב אל ה' כל אחד כפי אשר ימצא מרגוע לנפשו. ובפרט בדברים שמדברים בעניני קריאת שמע, שכתבתי באריכות לעצמי".

בשנה הבאה, תקע"ט, מסר רבינו לדפוס את החלק השלישי של "שער התשובה", הנקרא בשם "דרך חיים", ובהקדמתו ביאר (אגרת לא): "כל דברי אמת הללו, שכתבתי רק בשביל אנשים המשתוקקים והחפצים באמת, וימצא כל איש בהם מרגוע לנפשו לפי מקומו ומדרגתו ושעתו. והן הן כל הדברים שידעתי היטב לכל מכאובי ונגעי איש ואיש בכמה מיני חליים רעים בחולי הנפש שלא ניתן לכתוב. על כן כל אשר חפץ ורוצה לטהר לבבו ולקרב אל העבודה האלקית באמת, יחקוק בלוח לבו הדק היטב כל דבור ודבור, ולא יקרא כקורא בספר לצאת ידי חובתו".

כבר הזכרנו לעיל פרק ג, מה שקיבל רבינו על עצמו לנסוע לעיירות להפגש עם אנ"ש, ועל זה ממשיך וכותב בהקדמה הנ"ל: "מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח ... והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע, בכל פרטי הדברים שידעתי שצריך כל איש ואיש כפי מקומו שיעסוק בהם בכל עת מצוא לפניו, למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם. ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים, ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי ליתן לבבם היטב לכל דברי אמת הללו, ולא יקטן הדבר ח"ו, כגדול כקטן הכל שוין בזה, ויעשו בכל מנין חק ודבר קבוע, שיהיה כל אחד מחזק לרעהו ללמוד יחד".

נר מצוה ותורה אור

בשנה הבאה, תק"פ, מסר רבינו לדפוס את הספר "נר מצוה ותורה אור", ובהקדמתו (אגרת לד): "ואמרתי ללקט דברי אמת בענין ומהות האמונה, ומצורף לזה לקטתי באמרים דרושים יקרים ונחמדים בקי"ס ויצ"מ ששייך לענין האמונה ... ועוד ראיתי לחבר לחלק זה שנקרא שער האמונה, דברים שמדברים בענין היחוד אלקות ... והוא הנק' בשם קונטרס ההתבוננות, שרבים משתוקקים שיובא בדפוס, כי רבו בו הטעות מאד בהעתקות שונות".

"שער היחוד" הנ"ל, שהוא "קונטרס ההתבוננות", כתבו רבינו כבר בשנת תקע"ד, ומסרו להעתקה (ראה "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק מב). ועל זה כותב בהקדמה שלפנינו, כיון שעל ידי ריבוי העתקות רבו בו הטעות, לכן החליט למסרו לדפוס, ולצרפו אל הספר "נר מצוה ותורה אור".

אמרי בינה

בשנה הבאה, תקפ"א, מסר רבינו לדפוס את הספר "אמרי בינה", ובהקדמתו (אגרת לו): "היות נודע לכל באי שערי אור תורת אמת, שהיה יוצא מפורש מפי קדוש עליון כבוד אאמו"ר ז"ל בכל דרשותיו מידי שבת בשבתו בכל ימי חיים חיותו, ברבים וביחידות ליחידי סגולה, הכל היה לקבוע אחדות ה' הפשוטה ... והיינו שמע ישראל ובשכמל"ו שנק' יחודא עילאה ויחודא תתאה ... ולזאת אמרתי לנפשי זה כמה, שמצוה וחובה עלי ללקט באמרים, מתוך ותמצית דברי קדשו ז"ל נ"ע הנאמרים ונמצאים בכתבים ע"פ שמע ישראל כו', והוספתי ביאור דברים מאשר נקבע במוחי ולבבי לפי ערכי הדל".

הספר הזה כולל, מלבד שער הקריאת שמע הנזכר לעיל, גם "חלק שני" הכולל שער הציצית ושער התפילין, כאמור בשער הספר: "ומצורף לזה חלק השני שער הציצית ושער התפילין, ששייכים לקריאת שמע, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כו'".

אמנם "שער התפילין" הנ"ל לא הספיק רבינו להשלימו לפני ההדפסה, כפי כוונתו ורצונו הקדוש, ונדפסו רק י"ח פרקיו הראשונים.

במהדורה החדשה של הספר (קה"ת תשס"ט), נוסף "חלק שלישי", שכולל חמישים ושנים פרקים נוספים של שער התפילין.

עטרת ראש

שוב מסר רבינו לדפוס, באותה שנה תקפ"א, את הספר "עטרת ראש", ובהקדמתו (אגרת לז): "היות נודע לכל דורשי ומבקשי דרך אור החיים לרוות צמאונם באור האלקי בתורה ועבודה שבלב ומוח בכל עת רצון, ושעת הכושר ... בג' מועדים ... ובפרט בראש השנה ויום כיפור ... ועל כן זה כמה עלה בהסכם אצלי לכתוב בשביל אנשים כערכי, קושט דברי אמת מלוקטים ומיוסדים על ענין ג' המועדים ... וזה יצא ראשונה, שהרשיתי להמדפיס להביא בדפוס מהקונטרסים שכתבתי לעצמי בשנה דאשתקד על ענין ר"ה ויו"כ ... וצרפתי לזה איזה קונטרסים מכתיבת ידי שכתבתי בענין ראש השנה ועשרת ימי תשובה על פסוק תקעו בחדש שופר כו', ועל פסוק כי עמך הסליחה כו', בשנת התקע"ג".

שערי אורה

ובשנת תקפ"ב מסר לדפוס את הספר "שערי אורה", שבהקדמתו כותב (אגרת לח): "ראוי לכל איש ואיש ליתן לבו ודעתו להאיר נפשו באור החיים בנר מצוה ותורה אור בחנוכה ופורים, דבר בעתו מה טוב וכו'. ועל כן נתתי רשות להדפיס הקונטרסים הללו, שנכתבו באר היטב כמה ענינים טובים ויקרים בעניני חנוכה ופורים, שימצא כל אחד ואחד מרגוע לנפשו לפי ערכו ומקומו ושעתו".

תורת חיים

לעומת העובדה, שבמשך השנים תקע"ז-תקפ"ב, הדפיס רבינו כל שנה לפחות אחד מחיבוריו, הנה בשנים תקפ"ג-ה לא הדפיס רבינו שום חיבור, ורק בשנת תקפ"ו התחיל להדפיס את חיבורו "תורת חיים" ¹⁸ , וגם הדפסתו נקטעה באמצע.

תוכנית הדפסת הספר "תורת חיים" התחילה כבר בשנת תקפ"ד. באותה שעה כתב רבינו אגרת כללית לאנ"ש (אגרת מז): "להודיע לכל מאן דבעי למידע על הדפסת הכתבי תורות על הסדרות , שיהי' לב כל איש נכון ובטוח שיגיע לידו במקח ח' קטנים ¹⁹ כל בוגין, כאשר יפרש ידידי השד"ר מוכ"ז , כל חלק וחלק לא יותר מעשרים עד כ"ה בוגין, ויומשך משך זמן ב' שנים ²⁰ מהיום כדי שלא להכביד על הקונים".

למעשה לא נמסר אז הספר לדפוס, וכעבור חצי שנה, כתב שוב בב' כסלו תקפ"ה (אגרת נד): "עתה באתי ... להודיעם מאשר נודע לי על ידי השד"ר מוכ"ז בחתימת יד שלהם, מכל מנין אנשים מעט, על הדפסת ביאורים על הסדרות ... והנני מוכן לקיים בפועל ממש בדפוס חלק א' מביאורים שכתבתי על ס' בראשית, על כתבי תורות של אאמו"ר ז"ל, בשנה שעברה, ויחזיק ערך ל"ה בוגין בדפוס מפרשת בראשית עד פרשת ויצא ... שיומסר להמדפיס מידי תיכף ומיד, וכדי להוציא מכח אל הפועל הדפסת כל הכתבים במשך שנה וחצי או יותר".

שוב התעכבה ההדפסה עד שנת תקפ"ו, שאז הושלמה הדפסתו – עד סוף פרשת חיי שרה.

וכי מה היא הסיבה להפסקת הדפסת ספרי רבינו בשנת תקפ"ג? ומהי סיבת תוכנית הדפסת ספר זה – גליונות גליונות, במשך שנתיים ימים, ומהי סיבת מכירתו לאנ"ש – כל גליון בנפרד, כדי שלא להכביד על הקונים? ומהי סיבת הדחיה הנוספת בהדפסתו – לשנים תקפ"ה-ו?

אפשר שקשור כל זה לצוק העתים בשנים אלו, שיסופר עליו בפרק הבא.