ג. קבלת הנשיאות

ג. קבלת הנשיאות

כבר הובא לעיל פרק א, מאגרת החסיד המפורסם מו"ה פנחס רויזעס שיק משקלאב, אודות צוואת כ"ק אדמו"ר הזקן, אשר רבינו ימלא את מקומו. וממשיך לכתוב באותה אגרת (נספח 2): "והנה רצון יראיו וקדושיו נעשה ב"ה הטוב והישר, ובנו אדונינו על כסאו אחריו שַׂמְנוּ, להחיות אותנו ולהשים שארית פליטה בארץ".

אחרי התיישבו בליובאוויטש, פנה רבינו באגרת כללית לאנ"ש, בתחלת שנת תקע"ד (אגרת ט) "המכסה אני מאוהבי ה' ידידי נפשי, אשר מאז ומעולם גם מכמה שנים וימים הקדמונים וטובים מאלה, אשר אהבתם מכל אחד ואחד אמת הי' חקוק בלבי לכל חד לפום שיעורא דילי', למלאות משאלותם ולהשיב נפשם באור תורת אמת אשר היו יוצאין תמידין כסדרן מדי שבת וחודש מפי רוח קדשו ז"ל ... ולזאת אמרתי להודיע נאמנה אשר ככוחי אז כן עתה ולא זז חיבתי חיבה לאהבה יתירה מקרב ולב עמוק אשר חקוק בלוח לבי לכל אחד ואחד, לדרוש טובת נפשו בכל לבבי עד מקום שידי מגעת ... שמעו נא אחי וריעי כל הקרוב קרוב אל דא"ח של אאמו"ר, אליהם הודעתי נאמנה שאהבתי חקוקה וערוכה בכל ושמורה בלי הפסק למלאות משאלותם בד"ח בכל הצורך עד מקום שידי מגעת, כאשר הייתי באמנה אתם בכמה שנים בלי שום שינוי ... אם ישמרו את בריתם הנאמן ולא תשכח ולא תעזוב מהם לעולם, אז גם מצידינו לא ימנע כל טוב".

לא מדובר כאן בהכרזת קבלת נשיאות תנועת חב"ד, כי אם שמקבל עליו להמשיך את מה שהתחיל בהדרכת אנ"ש בתקופת כ"ק אביו אדמו"ר הזקן. ומוסיף וכותב (באותה אגרת): "והכל יודעין ומכירין אותי מנעורי שלא גבה לבי לילך בגדולות ונפלאות בדרכי צדיקים באותות ומופתים, ולא באלה חפצתי כו', אדרבה שנאה נפשי מאד", וכל מגמתו בזה היא אך ורק "למלאות משאלותם בד"ח בכל הצורך עד מקום שידי מגעת כאשר הייתי באמנה אתם בכמה שנים בלי שום שינוי".

שוב כתב אז אגרת מפורטת, שבה מסכם את מצב כללות אנ"ש בעבודת ה', אשר נתרחקו מהתעסקות בדא"ח, הן מחמת טרדת הפרנסה, והן מחמת הטעות שנשתרש בהם, בענין התפעלות הלב והמוח בעבודת התפלה, ועל כן מעוררם לשוב ולהתייגע בדברי חסידות שמביאה להתפעלות המוח והלב, ואשר רבינו מקבל על עצמו להדריך את עדת החסידים, לעבוד עבודה תמה זו לכל אחד לפי דרכו (אגרת י, שנדפסה אחר כך בתור הקדמה לקונטרס ההתפעלות): "אם יתן ה' מנוחה לנפשי ויתחזק לבבי ומוחי מצוק העתים שעברו עלינו, ויזכיני להופיע רוח קדשו של אאמו"ר ז"ל נ"ע עלי לעזרני ולחזקני, כי מי אנכי כו', מקבל אני על עצמי לעבוד עבודה תמה זו, ובפרט בעת אשר אין לנו אב ומורה ... ואין רצוני להתגדל ולקנות לי שם רב, כי מכיר אני [את] מקומי הדק היטיב, ולא אתעטף בלבוש שאינו שלי כל ימי [חיי] ח"ו ... אך למען חיבת נפשם הקשורה מעולם בנפש ורוח קדשו של אאמו"ר ז"ל נ"ע זה כמה שנים, שלא ינתקו מוסרי לבבם מדרכי ה' אשר הדריכם זה כמה שנים וכו' וד"ל".

ובאגרת נוספת מאותה שנה תקע"ד (אגרת טו): "מאשר יודעים ומכירים אותי מנעורי, יאמינו נא לכל דברי אלה שהמה נאמרים מכל נקודת לבי כמו שהן בהוייתן כלבבי ונפשי, בעצם טבעי ומהותי כפי שהורגלתי בהם מנעורי על פי הדרכת אאמו"ר ז"ל מדי יום ביומו ... ולפי שמאד הורגלתי מנעורי זה יותר מעשרים שנה בהיכל קדשו של אאמו"ר ז"ל, וידעתי ממנו כל פרטי מכאובי אנ"ש, ובדקתי בעצמי לב כל אחד וטעות כל אחד כפי שכח השגתי מגיע, על זה בניתי כל דברי אלה".

הדרושים שאמר וכתב רבינו

בנוסף לדרושים שהי' אומר רבינו בדא"ח, מדי שבת בשבתו, כתב והדפיס מספר נכון של חיבוריו. אודותם כתב בהקדמה לביאורי הזהר (אגרת כה): "לא לדרשה קא אתינא להתגדל לעשות עטרה כו', כי ידוע לכל באי שערי אור תורתו של אאמו"ר ז"ל, שבכל הכתבים שלי שבידי אין דבר נוסף מעצמי, כי אם במה שבא באיזה מקומות לפרש ולבאר בתוספת ביאור, במקום שקיצר בלשונו הקדוש ז"ל, וגם זה נלקח מדברי אור תורתו המבוארים בתוספת במקומות אחרים, וכמארז"ל דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר כו', רק לא באתי כי אם להגדיל מעלת אור יקר הערך בעסק פנימיות התורה".

ובהקדמה לשער התשובה והתפלה ח"א (אגרת כט): "אמרתי ללקט באמרים שכתבתי ביאורים טובים זה מקרוב, לפי השגתי וקוצר דעתי ולבי, באשר ידעתי ערכי ומקומי ומרגיש בעצמי כל המכאובים שיכאבו רבים מאנ"ש חבירים מקשיבים שמשתוקקים להשיג דרכי ה' בתשובה ותפלה הנ"ל ... מכל אשר נקבע בלבי בימי חורפי בסוד אלוה עלי אהלי באוהל תורתו ועבודתו של אאמו"ר ז"ל, אשר דרוש דרש לרבים דרכי חיים ותוכחת מוסר השכל כידוע".

ובהקדמה לשער התשובה והתפלה ח"ב (אגרת ל): "לא להתגדל עשיתי, כי אין כאן רק פנים מסבירות לכל החפץ להבין ולתן לבו הטיב לדרכי אמת, וכל אשר טרוד בהבלי הזמן ובדוחק הפרנסה ישים נפשו מעט מעט לקרב לבו לאביו שבשמים, עד אשר יוחקק בלבבו, וגם כי יזקין לא יסור מדרכי ה'".

ובהקדמת דרך חיים (אגרת לא): "מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן, וידל ישראל מאד מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקי' בתפלה ותורה ומצות כו', רק בפרקים מיוחדים. וגם מעט מהרבה שיש להם פנאי מעט תקצר רוחם מאד מעבודה קשה, ולא יכילו בכלי מוחם ולבם כל הדברים לאמיתתן, ובקל נשכח הכל והיה כלא הי'. והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע, בכל פרטי הדברים שידעתי שצריך כל איש ואיש כפי מקומו שיעסוק בהם בכל עת מצוא לפניו, למען ילמדו ליראה את ה' בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם".

ובהקדמת נר מצוה ותורה אור (אגרת לד): "ולא לדרשה קא אתינא, כי אין כאן רק דברים מלוקטים ומיוסדים על דרכי אור האמת שהאיר לנו אבא מארי הגאון ז"ל בדרשותיו, שנתקבלו כבר בלב כל שומע ומבין, וכל איש החפץ ומשתוקק ימצא מרגוע לנפשו".

ובהקדמת אמרי בינה (אגרת לו): "הגם שמי אנכי כי באתי עד הלום להוכיח רבים ושלמים, אשר ידעתי ערכי הדל באמת לאמתו, אך לאנשים כערכי מחוייב אני להודיע האמת שלא ילכו בגדולות ונפלאות להטעות עצמם ... אמרתי לנפשי לעשות חסד אלקים אמת עם אנשים כערכי. וידעתי שידונו אותי לזכות, ויהגו בכל לבם בעיון טוב ולא כקורא בספר לצאת י"ח".

ובהקדמת עטרת ראש (אגרת לז): "וה' יודע ועד שלא לדרשה קא אתינא, ולא להתכבד ולהתגדל בעיני הבריות, כאשר יודעים כל אוהביי ורעיי ערכי הדל באמת, ומי אנכי כי באתי כו', רק למלאות רצון החפצים למצא מרגוע לנפשם בכל עת ושעת הכושר".

הדרכות פרטיות לאנ"ש

רבינו הי' כותב אף לאנשים פרטיים, אודות הדרכה חסידית שלהם ושל בניהם. הגיעה לידינו אגרת שכתב בתחלת שנת תקע"ד, לאחד מאנ"ש בנעויל, אודות הדרכה חסידית של בניו (אגרת יא): "עתה באתי לדרוש ולבקש טוב לבבו הנאמן בעיני לפני ה' ואדם, בדבר עניני התשובה ויראת ה' ותורה ומצות, אשר ידעתיו שיצוה את בניו בכל לבו, וזה חלקו וגורלו וכל מגמתו וכו'. ועתה אחר אשר חננו ה' בבנים הגונים הולכים בדרכי ה', חפצים קרבת אלקים, יחפצון באמת באמיתיות התשובה וכו', והמה כלים ראוים והגונים לכך ... הדבר של תורה מוטל חובה על מעל', ליתן עינו ולבו ממש עליהם הכל אשר וכו', שיחזקו ידיהם בכל דבר עסק תורה ויראת ה' כאות נפשם, ולהסיר מהם כל מונע ח"ו".

ולא רק בהדרכה חסידית, אלא מיד בשנת תקע"ד הכניס עצמו בענייני השכנת שלום בקהלות אנ"ש. הגיעה לידינו אגרת שכתב אז לקהלת ראהטשוב (אגרת יד): "הגיעני מכתב בקשה מכללות המנין שלכם ... בקשתי מאד מאנשים האלה, שיהפכו לבבם מן השנאה אל האהבה ... מבקש אני מכם גם כן, שכל אחד כפי כחו יהי' לעזר לעשות ולקרב השלום ... כי כמה קשה המחלוקת, עד אבדון תאכל ממש ברוחניות ובגשמיות, כאשר שמעתי מאאמ"ו ז"ל נ"ע דברים רבים בזה".

נסיעותיו לעיירות אנ"ש

רבינו לא הסתפק בהדרכת החסידים בעת בואם אליו בליובאוויטש, שהרי קשה להם לנסוע מדי פעם לליובאוויטש (אגרת לא): "והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע".

ועל כן מפרט תוכנית מפורטת, שרבינו יתאמץ לנסוע בעצמו אל העיירות הרחוקות (אגרת י): "שעיקר כל החששות הנ"ל על אנ"ש אינו אלא על הרחוקים שמעולם לא הי' באפשרם לנסוע לק' לאדי ... אי אפשר שיעזבו כל חיות פרנסתם הדחוקה בנסיעה כזאת ... שגם אם לבבו שלם באמת ותכסוף נפשו מאד לדברי אלקים חיים ... גודל הריחוק גורם להם מניעת הנסיעה כמה שנים, עד שיוכל להיות שלא יסע עשר שנים וישכח לגמרי מלבו ... ואשר ראיתי לטובת אנשי שלומינו הרחוקים לקבל על עצמי יותר מכפי כחי, הוא הדבר אשר שמתי בפי שלוחינו מוכ"ז שיחי', שיראו הרחוקים לקבוע מקום ועיר מיוחדת שיהי' קרובים אליה כל הסביבה שלהם, ויקבעו גם כן זמן פנוי להם בכל שנה ושנה, ויודיעוני ע"י השד"ר מוכ"ז. ואני מקבל על עצמי לנסוע לעיר הזאת ולישב שמה חודש ימים, למלאות כל משאלותם בדברי חסידות, ולעסוק בתורה עמהם בכל יכולתי עד מקום שידי מגעת וכחי סובל, הגם שיכבד עלי העבודה הזאת מאד ... ושרש דבר עצה הזאת לקחתי ממקורי, מקור ושרש חיי נפשנו אאמו"ר ז"ל נ"ע, בהיותו סמוך לזמן הסתלקותו, שנגמר בהחלט אצלו למלאות החסרון והפגם של אנשי שלומינו הרחוקים, לישב בג' או ד' מקומות בסמוך אליהם מטעם הנ"ל, ולעסוק עמהם בתורת ה' ובמצותיו".

עיקרן של נסיעות אלו היו בשנים הראשונות לנשיאותו. בשנת תקע"ט כתב רבינו בהקדמתו ל"דרך חיים" (אגרת לא): "ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים". אמנם גם בשנים הבאות הי' נוסע מזמן לזמן לעיירות הרחוקות, למשך שבוע – שבועיים, שם הי' חוזר מאמרי דא"ח ומקבל אנ"ש ליחידות, ליעצם ולהדריכם.

ידיעותינו אודות נסיעות אלו מיוסדות בעיקר על רשימת מאמרי דא"ח של רבינו, על פי הנדפס בעשרים כרכי "מאמרי אדמו"ר האמצעי", ועל פי המלוקט בספר "רשימת מאמרי דא"ח – אדמו"ר האמצעי" ¹⁶ (נמצא בדפוס):

תקע"ד אלול יאנאוויטש

תקע"ה אד"ש בוחאב; ראהטשוב

תקע"ו אלול מינסק

תקע"ז אלול ראהטשוב; בוחאב ישן

תקע"ח אדר וויטבסק

חה"ש לעפלי

תמוז קרעמענטשוג

אלול דאבראנקע

תקע"ט כסלו בוחאב ישן

שבט באברויסק

אייר שקלאב, וויטבסק

מנ"א וויטבסק

תק"פ מ"ח נעויל, וועליז

סיון וועליז

תקפ"א אייר בוחאב ישן

מנ"א וויטבסק

תקפ"ב טבת באברויסק

אדר שקלאב

מנ"א נעויל

תקפ"ג סיון בוחאב ישן; האמיל

תקפ"ד טבת באברויסק

אדר וויטבסק

אייר וויטבסק

סיון סוראז; האמיל

תקפ"ה אדר שקלאב

אייר באריסוב

תקפ"ו תשרי דאבראמיסל; ליאזנא

טבת האמיל

אד"ר שקלאב; וויטבסק

אד"ש ראהטשוב

תקפ"ז אדר שקלאב

תמוז שקלאב

מנ"א האמיל

נסיעות אלו היו מן הסתם בהמשך להתכתבות עם אנ"ש שבעיירות אלו. אמנם רוב ההתכתבות הזאת לא הגיעה לידינו, כי אם מה שכתב בקיץ תקפ"ג אל אנ"ש בפאריטש (אגרת מג): "היות שהגיעני מכתב בבקשתם על ידי הנוכחי מוהר"ז כ"ץ שד"ר, לבוא למחוזם על איזה שבועות בחורף הבא. הגם שקשה עלי הדבר מאד, לפי העת והזמן שאיני בתכלית הבריאה כידוע לכל, אעפ"כ אראה למלאות בקשתם".

שוב אנו רואים ברשימה הנ"ל, שבחודש טבת תקפ"ד ביקר רבינו בבאברויסק הסמוכה לפאריטש, ומסתבר שהוא הוא הביקור הנ"ל, שכתב אודותיו לאנ"ש בפאריטש "לבוא למחוזם על איזה שבועות".

מכל מקום נראה, שנסיעות אלו היו רק לפרקים, מחמת הקושי לרבינו להרבות בנסיעות אלו. שכך כתב בשנת תקע"ט (אגרת לא, הקדמת דרך חיים): "ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים, ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי, ליתן לבבם היטב לכל דברי אמת הללו, ולא יקטן הדבר ח"ו, כגדול כקטן הכל שוין בזה, ויעשו בכל מנין חק ודבר קבוע, שיהיה כל אחד מחזק לרעהו ללמוד יחד".

חסידים ומתנגדים

בתקופה הראשונה של נשיאותו, סבלו החסידים התנכלויות מהמתנגדים. לא נתברר לנו במה היו הדברים אמורים, אמנם רבינו ביקר אז בעיירה ביעשינקאוויץ (יחד עם החסיד ה"ר מרדכי לעפליער, מעסקני החסידים בפטרבורג). משם כתב רבינו אל החסיד המפורסם ה"ר משה מייזליש, בי"ט מ"ח תקע"ה (אגרת טז): "ראיתי ליתן אל לבי והעולה על רוחי עצות מרחוק, נידן סתום פיות מסטיננו ומקטריגנו מבי"ת ומחו"ץ, שרבו בעיתים כאלה, כאשר יפרש שיחי ידידי הנאמן המופ' המוכ"ז נ"י. שיהי' מעלתו פונה מעסקיו מעט, ליתן לבו להבין ולהשכיל אחרית דבר, ואשרי משכיל על דבר טוב להכין הצלה תחלה וכו'. והוא אודות כללות טובת אנ"ש דוקא, אשר נופל בלב כמה שונאים מבית ומחוץ לחשוב מחשבת חוץ להצר לנו, מכח המכתב פתשגן הכתב מהנגידים הראשים רואי פני הקיר"ה חשובים ונכבדים לדרוש טובת הכלל באמת ובאמונה, ה"ה מו' זונדל מהארדאנע וה"ה מו' אליעזר מאנשוויז, ביודעם ומכירם הוא. אהובי ידידי, אליו באתי בבקשה, שיהי' לו אהבת אמת וכריתת ברית נאמן עמהם לטובת כללות אנ"ש על צד היותר טוב, ולפרש להם אמיתית טוב הענין לכלל ופרט, כאשר יבאו בברית עמנו אנ"ש ועם אנ"ש דק' שקלאב וויטעפסק על כל דבר עצה באסופות , אשר לא יחוסו על הכבוד והממון, ולבבם אמת לכל דבר טוב לכללות אחינו בני ישראל".

בשולי האגרת הוסיף החסיד ה"ר מרדכי לעפליער הנ"ל, לאשר הדברים (שם): "הנה אין להוסיף על דברי כבוד קדשו, בעינינים הנוגעים לכלל אנ"ש, שנצרך חיזוק למאד להנגידים הנ"ל, שיתאמצו לטובת כלל אנ"ש, אשר יהי' גם טובתם בזה, אשר לא כן כו'. וידידינו המוכ"ז יפרש בפרטיות כו', ובטחוני שהנגידים הנ"ל יתעוררו לטובת אנ"ש".

האגרת נכתב ברמז גדול, ולא נתבאר כאן מה הם פרטי הדברים שסבלו אז החסידים, ומה הם הנושאים שצריך להתדבר אודותם עם הנציגים היהודים לפטרבורג. אמנם את התוצאות רואים אנו כעבור שנה וחצי, בט"ו סיון תקע"ו.

באותה שעה נקראה למינסק אסיפה רבתי של עסקני היהודים בליטא וברוסיא הלבנה, לדון במצב הקשה של היהודים מגורשי הכפרים, שהתיישבו בערבות חרסון (ראה לקמן פרק ו). באותה אסיפה הוחלט לערוך מגבית כללית לבוא לעזרת היושבים בערבות חרסון. אז פנו במכתב-כללי ליהודי ליטא ורוסיא הלבנה (נספח 5): "התאספנו אנחנו המבוררים מגוברעניעש ליטא ורוסיה לבן באסיפת ועד המדינה פה ק"ק מינסק לעיין ולפקח בעניני כלל ישראל ... בכל עיר ועיר יובחר נאמן מיוחד לכסף הצדקה הנ"ל עפ"י אסיפה, והנאמן ההוא יקבץ את כל כסף הצדקה הנ"ל כל אחד בעירו בכל שבוע ושבוע ... והנה על סדר החלוקה מעות הצדקה הנ"ל לאנשי השטעפין הנ"ל, נבחרו כהיום שני מבוררים, שעל פיהם יבוא ועל פיהם יצא כל כסף הצדקה הנ"ל, והן המה ה"ה הרב הגאון האמיתי המפורסם מוהר"ר חיים אב"ד דק"ק וואלאזין, וה"ה הרב המופלג הנגיד מהר"ר פנחס בהרב מוה"ר חנוך העניך משקלאב, שעל ידם יתחלק המעות לפי ראות עיניהם, ובכל עת ובכל זמן אשר יעלה על פי ראות עיניהם. וכל הנאמנים הכוללים מכל הגובערניש הנ"ל אשר יבוא לידיהם מכסף הצדקה הנ"ל, ישלחו לאחד משני המבוררים הנ"ל העוסקים בחלוקת המעות הנ"ל".

שני הממונים הכללים הנ"ל הם: א) נציג הקהלה הליטאית, הגאון רבי חיים מוואלאז'ין. ב) נציג הקהלה החסידית, יד ימינו של רבינו, החסיד רבי פנחס שיק רויזעס משקלאב.

וכך התחילה הפעילות המשותפת בין החסידים למתנגדים, בכל הקשור לעסקנות הכלל.