א. בתקופת רבינו הזקן

א. בתקופת רבינו הזקן

בתחלת שנת תקנ"ז נדפס ונתפרסם ספר התניא במרחב גדול. באותה תקופה ארגן כ"ק אדמו"ר הזקן מחדש את כל המערכת, כמסופר במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן פרק ז. ואף מינה את כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, להדריך את התלמידים הבאים לשהות אצל רבינו הזקן, כמוזכר בתקנות לאזניא האחרונות, משנת תקנ"ט-ס (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת סז): "לכנוס תוך הנכנסים אל הרר"א ובני שי' לשמוע פירוש על ד"ח או שאר מילי דחסידות ... ולא יכניסוהו לבני".

וכבר לפני כן מינה רבינו הזקן את כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, ואת חתנו ¹⁰ , שיתעסקו עם אנ"ש, כנזכר בתקנות לאזניא משנת תקנ"ה (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת מג): "הנוסעים על שבתות שלפני ר"ח הנ"ל אם נצרך לו לשאול בד"ת ירשום שאלתו ואשיב לו בכתב או בע"פ ע"י בני וחתני".

לא נתפרש כאן תאריך מפורט למינוי זה, אמנם באגרת כללית לאנ"ש סיפר רבינו (אגרת טו): "הורגלתי מנעורי זה יותר מעשרים שנה בהיכל קדשו של אאמו"ר ז"ל, וידעתי ממנו כל פרטי מכאובי אנ"ש". והיינו שהתחיל בזה יותר מעשרים שנה לפני כ"ד טבת תקע"ג. ונתפרש בשלשלת היחס וראשי פרקים מתולדותיו (שבראש "היום יום"): "תק"נ-תקנ"א נמסר על ידו הדרכת צעירי החסידים".

אודות כל הנ"ל סיפר החסיד המפורסם מו"ה פנחס רויזעס שיק משקלאב, באגרת כללית לאנ"ש, שכתב אחרי הסתלקות רבינו הזקן (נספח 2): "אף בחיים חיותו הוא היה המוציא והמביא, הוא היה דולה ומשקה מתורת רבינו הקדוש, ועל פיו ישק כל עם בני ישראל. הוא היה אדון לכל ביתו ומושל בכל אשר לו, ומנעוריו ועד עתה היה במלאכה אחת אומנותו אומנות של תורה. סמך בשתי ידיו הקדושים עליו, עשאהו כלי המחזיק ברכה מלא וגדוש על כל גדותיו".

כשהגיעו ידיעות אלו אל הרה"ק רבי אברהם מקאליסק בטבריא, חלק על הגישה הזאת, ובשנת תקנ"ח כתב אל רבינו (נספח 1): "וחס אנכי על זרעי' דאבא, ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים".

הנחות מדרושי כ"ק אביו אדמו"ר הזקן

באותה תקופה התחיל רבינו לרשום "הנחות" מהדרושים שהי' שומע מכ"ק אביו אדמו"ר הזקן. הכרך הראשון של "הנחות" בכתי"ק של רבינו הוא כת"י 1161. והכרך הראשון של הנחותיו שנדפסו הוא ספר "מאמרי אדמו"ר הזקן – אתהלך לאזניא". ונכללים בהם דרושים מהשנים תקנ"ו-ז ¹¹ ואילך (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרקים כו-ז. כרם חב"ד גליון 4 ע' 357).

לפעמים הי' כ"ק אביו עובר על ההנחות שרשם והי' מגיהם, כנזכר על ידי רבינו (אגרת כב): "לא היה דבר וחצי דבר שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת, שיהיה מובן לגדולים וקטנים ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה ... ובפרט קונטרסים שנמצאו בכת"י שלי בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו' עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו והוטבו בעיניו מאוד".

וכן הוא ב"הנחות" שרשם מדרושי כ"ק אביו ב"ביאורי הזהר", כנזכר בשער הספר: "ורובם ככולם מ[כתבי] ק[ודש] הנ"ל היו לפני כ"ק אדמו"ר נ"ע, ומאד ישרו בעיניו".

כ"ק אדמו"ר הזקן הגיה את ה"הנחות" האלה, על מנת למוסרם לדפוס, כנזכר בשער הספר "תורת חיים": "אשר נמצאו בין כתבי קודש שנשארו מהמנוח הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"ע, וצוה בעודו חיותו להביא לבית הדפוס".

וכעין זה כותב כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, בקשר לדרושי תורה אור (אגרות-קודש אדמו"ר הצמח צדק אגרת ח): "הרבה מהן שם רבנו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם, והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס".

אלא שכאן מדובר בעיקר ב"הנחות" של הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, אחיו של רבינו הזקן, שגם אותן הגיה על מנת למוסרם לדפוס, וכנזכר גם בשער הספר תורה אור: "ונתנו לכתוב רוב הדרושין על ידי איחיו ... יהודא ליב זצ"ל ... ורובם סדרם לפני אחיו אדמו"ר [הזקן] נ"ע, והוא הגיה אותם בכבודו ובעצמו, ככתבו וכלשונו".

דרושי רבינו – בתקופת אדמו"ר הזקן

אז הורה לו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, שבנוסף למה שהוא רושם "הנחות" מהדרושים ששומע מאביו, ובנוסף למה שהוא חוזר ומבאר לפני הצעירים את הדרושים ששומע מאביו, יתחיל גם באמירת דרושים של עצמו, כמסופר באגרת דודו הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, בעל שארית יהודה (נספח 3): "בחיי הרב אחמו"ר נ"ע, שעל בנו כבוד הרב מוהר"ד שי' הסכים מאד שידרוש, וגם דרוש דרש במקומו ובפניו".

במקום אחד נעתקו מספר דרושים שאמר רבינו בשנת תקס"ז, ובראשם נרשם (מאמרי אדמו"ר הזקן – תקס"ז ע' שעה): "פה נרשם כל הדרושין אשר יצא מפי ר' דובער בנו של אדוננו מור"ו שיחי' בק"ק לאדי', ובכלל זה יש ביאורים מפי הנ"ל על תורת אדומו"ר, גם כן הם נרשמים פה מדף זה ולהלן, וגם יש בהם מקצתם אשר שמע הר"ד מאדומו"ר ביאור על איזה תורה".

וכן מוצאים אנו באיזה מקומות רשום על המאמר (מאמרי אדמו"ר הזקן – תק"ע, הוצאת תשמ"ז, ע' קפד): "זה הדרוש שאמר בן אדמו"ר לפני חסידים חדשים" ¹² וכיו"ב.

אגרות רבינו לאנ"ש – בתקופת אדמו"ר הזקן

בשנת תקס"ד, בהיותו אברך בן שלושים, ציוה לו כ"ק אביו רבינו הזקן, לכתוב אגרת כללית לאנ"ש (יחד עם הרה"ק רבי אהרן מסטאראשעלע), אודות חובת היגיעה בעבודת התפלה (אגרת א): "לא טובה השמועה ... שנחלש ח"ו ההתעוררות שבלבם הטהור לה' אחד בתפלה, מבלתי לשום לב כלל, אי' עול היגיעה והעבודה בשעת התפלה בשעה גדולה בכל יום ... פן ח"ו יהי' מההכרח להרחיקם מלבא בשער ה' ... ודעת לנבון נקל, שכל דברינו אלה לא מדעתינו בלבד הם, אלא על פי דעת אדמו"ר שליט"א שהשביענו במרורים על כל הנ"ל, כי אין די באר במכתב גודל עוצם מורת רוח שמקבל משמועות רעות כאלו כו' ... ויערה עליהם רוח ממרום לקבל עול מלכות שמים שלימה באור התורה ועבודה אמיתי אכי"ר".

ובאגרת נוספת כתב בשם כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (אגרת ה): "נצטויתי מכאאמו"ר הרב שי', לכתוב בשמו תוכחת מוסר מאהבה מסותרת לכללות אנ"ש, וביחוד להנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותנם, הפנוים מכל עסק, שיתנו לבם ויתעוררו תמיד בכל עת וזמן שמגיע זמן התפלה, שלא יבואו בה בדרך קצרה כדרך ההמון רק לפטור העול בלבד כו', כי לא זו הדרך ישכון בה גילוי אלקות ... שמאד לא טוב הדבר בעיני אאמו"ר הרב שי', וכמעט שיצא עונשם בהחלט שלא ישמעו ד"ח בהרחבה כי אם אותן אנשים החרדים ומתייגעים בתפלה משך זמן כשעה וחצי ויותר, שלהם נאות לקבל דא"ח ומילתא אלבישייהו".

והיינו שתחלת עבודתו זאת התחילה כבר לפני שנת תקנ"ג (יותר מעשרים שנה לפני ההסתלקות בכ"ד טבת תקע"ג). ונקבעה והתחזקה משנה לשנה. אחר כך התחיל לרשום הנחות מדרושי כ"ק אביו, ואף לדרוש ברבים דרושי עצמו, ואף הורה לו רבינו הזקן לפנות באגרות-כלליות לאנ"ש, לעוררם ולעודדם על עבודת התפלה.

עזר לכ"ק אביו בהדרכת אנ"ש

את השלבים האלה הזכיר רבינו באגרותיו. באגרת כללית שכתב לאנ"ש בחורף תקע"ד (אגרת ט): "המכסה אני מאוהבי ה' ידידי נפשי, אשר מאז ומעולם גם מכמה שנים וימים הקדמונים וטובים מאלה, אשר אהבתם מכל אחד ואחד אמת הי' חקוק בלבי לכל חד לפום שיעורא דילי', למלאות משאלותם ולהשיב נפשם באור תורת אמת אשר היו יוצאין תמידין כסדרן מדי שבת וחודש מפי רוח קדשו ז"ל, זה יותר מט"ו שנה, אשר בכל כחי עבדתי עבודה תמה וברה". והיינו משנת תקנ"ז ואילך.

ובאגרת נוספת מאותו חורף (אגרת י): "אשר קבלתי מאהובי אאמו"ר ז"ל נ"ע שהיה הדבור של חיבה מצוי אלי כמעט בכל יום כמה שנים בנידון טבעית ומהות דברי א"ח שבכל אנשי שלומינו בכל פרטי אופנים, וכל העצות הצריכות שיודע כל אחד ואחד שלא יהיה טועה ומטעה את עצמו, ובכל דרכיו ישכיל ולא יסור ימין ושמאל ... ואני בקי באנשי שלומינו בכל [פרטי] דרכיהם, מימי ומנעורי לא זזה דבור של חיבה בין אהוביי ורעיי אשר כנפשי מכל עיר ומנין".

ושוב כתב באותה שנה (אגרת טו): "שמאד הורגלתי מנעורי זה יותר מעשרים שנה בהיכל קדשו של אאמו"ר ז"ל, וידעתי ממנו כל פרטי מכאובי אנ"ש".

וכעין זה גם במענותיו לחקירות שבעת מאסרו (אגרת נט, מענה לסעיף 1): "שבמשך ימי חייו הייתי עוזר לו ומסביר את דרשותיו".

בשנים תקנ"ז – תקנ"ט, בהיות רבינו בגיל 23-25, רגיל הי' רבינו לרשום הנחות מהדרושים שהי' שומע מאת כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (כת"י 1161). באחד העמוד, בהמשך להנחה מדרוש, רשם אגרת קצרה. אפשר שהיא העתקת אגרת קצרה של אדמו"ר הזקן, ונראה יותר שהיא טיוטה של אגרת קצרה, שהוא עצמו כתב לאחד מהחסידים, ובה מדריך את החסיד שנפטר בנו הצעיר, שיחוס על בריאותו ולא יקח ללבו יותר מדאי, ויתגבר על המרה שחורה שבאה לו מזה (אגרת פא): "אהו' אחי רב חביבי, נא אל תגע ללבך יותר מדאי, חוסה נא על בריאות גופך, והחסידות מזה, הלא תזכור נא כל דבריך בבית ר' יוזיל, ואם לא תקיים בושה היא וד"ל. וזאת תדע שהנער לא הי' בריא כלל מאז היותו, כאשר העידו על זה כמה נשים שבעירינו. נא אחי, התבונן בדברים יקרים הנ"ל [שאמר' בשבת] העבר, וזרוק קצת המרה שחורה הגדול, רק קצת וכו'. דברי אח[יך], אשר לא אוכל לילך אליך, אם תהי' במרה שחורה גדול יותר מדאי כטבעך כו'. תודיעיני על ידי מוכ"ז אם הוקל [...]".

מינויו לממלא מקום אביו

וכך נמשך עד שנת תקע"א, שאודותה סיפר אחד מגדולי החסידים, רבי פנחס רויזעס שיק משקלוב, באגרת שכתב לאנ"ש אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן (נספח 2): "אגידה נא את אשר נקרה באחרית הימים של כ"ק אדמו"ר נבג"מ בשנת תקע"א, בעת חתונת בת אדמו"ר מוהר"ד עם בן הרב מטשארנאבל, ונקראתי עם בנו אדמו"ר הנ"ל, וסגר את הדלת בעדינו, והרבה לדבר צוף נועם אמרתו קצרה היריעה מהכיל. ובקיצור תוכן מאמריו הקדושים אודיעם וכי הוא זה; היות באשר שטבע הטוב של בנו הנ"ל להיטיב רק שיפוצו מעיינותיו חוצה בדא"ח, וזהו חפצו ותשוקתו, וגם עיונו ומגמתו להיות מורה דבר ה' לעדתו, ולא שם עינו ולבו על דבר אחר זולתו, ולזאת ציוה לי שאחר הסתלקותו בישיבה של מעלה אהיה משגיח על זה, שגם פדיונות על ידו יעשה ולא מזולתו, מטעם הכמוס אתו".