אגרת קי
אגרת קי
כתיב 5705 וכפר אדמתו עמו 5706 , שאדמתו מכפרת ומקנחת עונות עמו 5707 , לשון בעי לכפורי ידי' 5708 שבגמרא. והוא מובן על פי הידוע מספרי הקבלה שעל ידי עונות ישראל הצדיק אבד למטרוניתא 5709 , שנעשה הפירוד בין זווג העליון, בין הקב"ה הנק' צדיק יסוד עולם ובין שכינתא הנקראת צדקה 5710 , רק שמשפיע לאשה זרה הנק' לילית, הנק' אשת אל אחר כידוע, ובפרט בעון קרי ר"ל, אשר מי יאמר זכיתי לבי 5711 כו', והוא הגורם הפגם והפירוד הנ"ל יותר מכל העבירות.
והתיקון לזה הוא תשובה, כמשמעה תשוב ה' 5712 תתאה של שם הוי' ב"ה, היא הצדקה הנ"ל לצדיק יסוד עולם. כי הנה סור מרע ווידוי וחרטה על העבר, שהוא רק תשובה תתאה, אינו מועיל על עון כזה כלל כמבואר בס' ר"ח 5713 , רק תשובה עילאה. והיינו שלשה עמודי עולם. היינו תורה, לעסוק בתורה לשמה בדחילו ורחימו ובדביקות גדול. ובפרט תושבע"פ שהיא סוד השכינה 5714 הנק' צדקה, ועל כן דרשו חז"ל אני ה' מדבר בצדקה 5715 על שהוא סוד הנ"ל. וביותר בלילה, כי לילה הוא גם כן סוד השכינה כידוע לי"ח. ועבודה, להתפלל תפלתו ברעותא דלבא ובהתלהבות גדולה עד שיזיע זיעה גדולה, כי סוד התפלה היא סוד השכינה, הנק' כנסת ישראל הכלולה מג' אבות העולם, והיא הנקראת תפלה של הקב"ה כידוע לי"ח בזה"ק. וגמילות חסדים, צדקה לעניים 5716 מהוגנים, בדחילו ורחימו לשם שמים, שעל ידי צדקה שלמטה יש עלי' לצדקה שלמעלה, להתחבר עם צדיק יסוד עולם, ואז מזדווגין ברא עם ברתא אבא ואמא, כי גבוה מעל גבוה, ואז נתעורר רחמים גדולים ונמתקים כל הדינים, ואימא מרחפת על בניה, הם ישראל, לקנחם מצואתם ומטינופם, אשר אחיזתו בתוקף החמשה דינים. וזהו התשובה עילאה.
והנה כהיום היותינו על אדמת חוץ 5717 כו', אי אפשר לכל כללות ישראל להתקשר את עצמם בצדקה עליונה על ידי ג' עמודים הנ"ל, זולת הצדיקים הגדולים, אשר מבואר בדחז"ל ובזה"ק שבכל מקום שהיו שוכנים הי' אוירא דארץ ישראל, והשכינה כביכול שוכנת שם ולא לזולתם. ואותן ההמונים אשר לפעמים נתעורר לבם לעשות צדקה, תחול עליהם קללת הנביא ע"ה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים 5718 . לא כאלה חלק 5719 ה' אה"ק, ארץ שלמטה מכוון כנגד ארץ העליונה 5720 , היא השכינה כביכול. ובארץ הזאת ביד כל כללות ישראל להתדבק את עצמם בארץ שלמעלה, על ידי עבודתם הטוב, ועי"ז נעשה יחודא עילאה צדיק יסוד עולם על ידי הצדקה כידוע לי"ח, ואז נתכפר ונתקנח כל העונות ישראל.
והנה אנשי הקדש השוכנים עתה באה"ק הם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, אשר קנאה ושנאה אין בהם, יושבים ועוסקים בתורה ובעבודה בהתלהבות ודביקות גדולות, בארץ אשר עיני ה' דורש שם 5721 , פונים מכל עסקי הזמן ועניני עולם הזה, עד שממש מופשטים מגשמיות לגודל קדושתם ודבוקים בארץ העליונה, כל חד לפום שיעורא דילי' 5722 וכפום דרגי', ומתפללים תמיד על בריאותינו בריאות הגוף והנפש ופרנסתינו, אשר מפיהם אנו חיים, והם ממש קיומא דעלמא, איך לא יתלהב לבב אנוש לתת לבו וידו לפזר לצדקה עד בלי די ממש, וליתן באהבה רבה ושמחת הנפש, כי היא רפואה ודאית לחולאת העונות.
כתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך 5723 . כי הצדיקים העוסקים בתורה ובעבודה הם נקראים בשם מחצדי חקלא, שמכריתים וקוצרים כל הקליפות והחיצונים המפרידים זווג עליון המתהוים מעונות ישראל, כמ"ש בזה"ק 5724 ע"פ יששכר חמור גרם 5725 כו', הוא הקליפות חמור. ועל ידי עסקו בתורה מורידו ממדריגתו להיות רובץ בין המשפתים בעומקא דתהומא רבא. והצדיקים הללו נכנסים 5726 לשכון בתוך האהל מועד, היא השכינה שנק' אהל 5727 כידוע, והיא מועד כל בית 5728 חי בית ועד לכל נשמות ישראל. והנה שבט יששכר שכנו בתוך אהל זה, ומי גרם להם האהל הזה שבט זבולון שהחזיקו את ידם כידוע. והנה שמח זבולון בצאתך 5729 , הגם שאתה יוצא לעסוק בדבר הרשות משא ומתן וכיוצא בזה, ואין ראוי לשמוח כי אם בשמחה של מצוה, עם כל זה שמח. וכל זה כי יששכר באהלך, מה שיושב באהל העליון, אהל של תורה הוא אהליך, כי אתה עשית לו את האהל הזה כנ"ל.
וזה יש 5730 לך לדעת, שכל המחזיקים צדיקי א"י, אשר הצדיקים הללו דבוקים באהל עליון וגורמים יחוד למעלה, אזי ממש מחזיקים הללו גורמים היחוד הזה. ועז"נ והי' מעשה הצדקה שלום 5731 , והיינו יחוד גמור צדיק עם הצדקה, שאז שלום בלא פירוד, אלא שמחה, שצדקה זאת יהי' בשמחה גדולה כו'. גם כל העוסקים במצוה זו, הגם שאין בידם לפזר משלהם, גם כן גדולה מעלתם מאד, והם ממש שושבינים לקוב"ה ושכינתי'. ועכ"ז העושה ועוסק גם כן שכרו עין לא ראתה אלקים זולתך 5732 .
וזהו וכפר אדמתו עמו, היא השכינה כנסת ישראל שנקראת אדמת קדש, שעל ידי קדש של אנשי' יעשה זווג ויחוד לאדמת קדש שלמעלה, עם בן זוגה צדיק יסוד עולם, ורחמים גדולים מתעוררים ודינים נמתקים, עד שאז היא מכפרת ומקנחת עמו בעת חדוה ושמחה. וזהו במאי ברא אתינא לגבך דאיתא בזה"ק 5733 .
ואם כן אי' אפוא האיש אשר לא תתלהב לבו לקרוב ולגשת, אף שגם יתנגד מי לאמר מה העבודה הזאת לכם 5734 , לכם ולא לו, שהוציא את עצמו מן הכלל 5735 ושרש של כלל ישראל, היא אדמת קדש הנזכר, אי' חכמתם ובינתם לבל לחמול 5736 על נפשם ועל זרעם, סר צלם צל ה' מעליהם 5737 .
גם יש בני אדם אשר יתאוו לגשת אל הקדש, אך בושים מפני המלעיגים עליהם במלאכי 5738 ה' ממש. זאת יהי' להם למראה צרת נפשם וזדון לבם, לגשת אל הקדש יבושו, ואיך לא יבושו ממעשיהם הרעים אשר לא טובים 5739 המה, לכן יהיו ללעג ולקלס בגוים 5740 , המה החיצונים וקליפות אחר פרידתם מזה העולם, ואי' ישאו את פניהם אז. וכבר אחז"ל מוטב שאהי' שוטה כל ימי ואל אהי' רשע אפי' שעה 5741 כו'. על כן כל איש הירא ורך הלבב 5742 יעשה חשבון צדק עם נפשו 5743 ערומתו ומחסורו, שלא התחיל עדיין כלל ליכנוס בשער היחודים, ולמי הוא עושה לו לעצמו ודאי, ואז יזרז כגבור מתניו לרוץ אורח 5744 חיים צדקה וחיים, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה 5745 , ומצוה גוררת מצוה 5746 , עד שיתפקח גל של אבנים מלבו, וירגיש בודאי טעם עבודת בוראנו, העוזרים המה רבים ודו"ק היטב.
הערות
- 5705. נדפסה במאה שערים סי' כא-כב. גנזי נסתרות סי' לז-לח (כשתי אגרות נפרדות). אגרות בעה"ת סי' קלב-ג (כשני דרושים). ובשלימות באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת עח, ע"פ הנמצא בכת"י (170 רסז, ב. 208 יב, א [בשניהם – בהמשך א', בין דרושי אדה"ז]. 1007 עה, א. גם תוכן הענין מורה שהוא מכתב (או דרוש) אחד, ולכן מסיים בחלק השני "וזהו וכפר אדמתו עמו". מהאמור לקמן "וזה יש לך לדעת" נראה יותר שהיא אגרת. ומהפלאת דרגת "צדיקי א"י", נראה שעיקר הכוונה להרה"ק מוהרמ"מ מוויטבסק, שנסתלק בר"ח אייר תקמ"ח. ואם כן יש מקום לשער ששניהם נכתבו לפני שהגיעה ידיעת הסתלקותו בשנת תקמ"ט. אמנם לא ניכר כאן סגנונו ולשונו הזהב של רבינו. ומידי ספק לא יצא.
- 5706. וכפר אדמתו עמו : האזינו לב, מג.
- 5707. מכפרת ומקנחת עונות עמו: ראה כתובות קיא, א.
- 5708. בעי לכפורי ידי ' : גטין נו, א.
- 5709. הצדיק אבד למטרוניתא: זח"ג סט, א.
- 5710. שכינתא הנק' צדקה: תקו"ז תיקון כ"א.
- 5711. מי יאמר זכיתי לבי: משלי כ, ט.
- 5712. תשוב ה ' תתאה : זח"ג קכב, א. וראה אגה"ת פ"ד.
- 5713. בס ' ר " ח : שער התשובה פי"ז (נ"א: בספע"ח).
- 5714. תושבע"פ שהיא סוד השכינה: הקדמת תוק"ז (פתח אליהו).
- 5715. ד רשו חז"ל אני ה' מדבר בצדקה: הובא בפרשת דרכים דרוש י"ח.
- 5716. צדקה לעניים : נ"א: אינו צדקה אלא לעניים.
- 5717. אדמת חוץ כו ': נ"א: אדמת חו"ל אדמה טמאה תחת שרי החיצונים.
- 5718. הכשילם בבנ " א שאינם מהוגנים : ב"ב ט, ב.
- 5719. לא כאלה חלק: ע"פ ירמי' י, טז.
- 5720. העליונה : ראה זח"ג פד, א (נ"א: שלמעלה).
- 5721. בארץ . . שם : ע"פ עקב יא, יב.
- 5722. לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.
- 5723. שמח . . באהליך : ברכה לג, יח.
- 5724. כמ " ש בזה " ק : ח"א רמב, א.
- 5725. יששכר חמור גרם : ויחי מט, יד.
- 5726. נכנסים : נ"א: הנכנסים.
- 5727. השכינה שנק' אהל: ראה ערכי הכינויים לרמ"ק ערך אהל מועד.
- 5728. מועד כל בית חי: ע"פ איוב ל, כג. וראה זח"א נב, ב.
- 5729. שמח זבולון בצאתך: ברכה לג, יח ובפירש"י שם.
- 5730. וזה יש : נ"א: ומזה יש.
- 5731. והי ' . . שלום : ישעיה לב, יז.
- 5732. עין . . זולתך : ישעיה סד, ג.
- 5733. דאיתא בזה"ק: זח"ג יג, א.
- 5734. מה . . לכם : ע"פ בא יב, כו.
- 5735. לכם . . הכלל : ע"פ לשון ההגש"פ.
- 5736. ובינתם לבל לחמול : נ"א: ובינת לבו יחמול.
- 5737. סר צלם . . מעליהם : ע"פ שלח יד, ט.
- 5738. המלעיגים . . במלאכי ה': ע"פ דה"ב לו, טז.
- 5739. אשר לא טובים: יחזקאל לו, לא.
- 5740. ללעג ולקלס בגוים: ע"פ תפלת הבט משמים שבוהוא רחום.
- 5741. מוטב . . שעה : עדיות ה, ו.
- 5742. איש הירא ורך הלבב: שופטים כ, ח.
- 5743. עם נפשו : נ"א: עם נפשו במסתרים.
- 5744. כגבור . . לרוץ אורח: ע"פ תהלים יט, ו.
- 5745. עץ . . בה : משלי ג, יח.
- 5746. ומצוה גוררת מצוה: אבות פ"ד מ"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.