אגרת קי

אגרת קי

כתיב ⁵⁷⁰⁵ וכפר אדמתו עמו ⁵⁷⁰⁶ , שאדמתו מכפרת ומקנחת עונות עמו ⁵⁷⁰⁷ , לשון בעי לכפורי ידי' ⁵⁷⁰⁸ שבגמרא. והוא מובן על פי הידוע מספרי הקבלה שעל ידי עונות ישראל הצדיק אבד למטרוניתא ⁵⁷⁰⁹ , שנעשה הפירוד בין זווג העליון, בין הקב"ה הנק' צדיק יסוד עולם ובין שכינתא הנקראת צדקה ⁵⁷¹⁰ , רק שמשפיע לאשה זרה הנק' לילית, הנק' אשת אל אחר כידוע, ובפרט בעון קרי ר"ל, אשר מי יאמר זכיתי לבי ⁵⁷¹¹ כו', והוא הגורם הפגם והפירוד הנ"ל יותר מכל העבירות.

והתיקון לזה הוא תשובה, כמשמעה תשוב ה' ⁵⁷¹² תתאה של שם הוי' ב"ה, היא הצדקה הנ"ל לצדיק יסוד עולם. כי הנה סור מרע ווידוי וחרטה על העבר, שהוא רק תשובה תתאה, אינו מועיל על עון כזה כלל כמבואר בס' ר"ח ⁵⁷¹³ , רק תשובה עילאה. והיינו שלשה עמודי עולם. היינו תורה, לעסוק בתורה לשמה בדחילו ורחימו ובדביקות גדול. ובפרט תושבע"פ שהיא סוד השכינה ⁵⁷¹⁴ הנק' צדקה, ועל כן דרשו חז"ל אני ה' מדבר בצדקה ⁵⁷¹⁵ על שהוא סוד הנ"ל. וביותר בלילה, כי לילה הוא גם כן סוד השכינה כידוע לי"ח. ועבודה, להתפלל תפלתו ברעותא דלבא ובהתלהבות גדולה עד שיזיע זיעה גדולה, כי סוד התפלה היא סוד השכינה, הנק' כנסת ישראל הכלולה מג' אבות העולם, והיא הנקראת תפלה של הקב"ה כידוע לי"ח בזה"ק. וגמילות חסדים, צדקה לעניים ⁵⁷¹⁶ מהוגנים, בדחילו ורחימו לשם שמים, שעל ידי צדקה שלמטה יש עלי' לצדקה שלמעלה, להתחבר עם צדיק יסוד עולם, ואז מזדווגין ברא עם ברתא אבא ואמא, כי גבוה מעל גבוה, ואז נתעורר רחמים גדולים ונמתקים כל הדינים, ואימא מרחפת על בניה, הם ישראל, לקנחם מצואתם ומטינופם, אשר אחיזתו בתוקף החמשה דינים. וזהו התשובה עילאה.

והנה כהיום היותינו על אדמת חוץ ⁵⁷¹⁷ כו', אי אפשר לכל כללות ישראל להתקשר את עצמם בצדקה עליונה על ידי ג' עמודים הנ"ל, זולת הצדיקים הגדולים, אשר מבואר בדחז"ל ובזה"ק שבכל מקום שהיו שוכנים הי' אוירא דארץ ישראל, והשכינה כביכול שוכנת שם ולא לזולתם. ואותן ההמונים אשר לפעמים נתעורר לבם לעשות צדקה, תחול עליהם קללת הנביא ע"ה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ⁵⁷¹⁸ . לא כאלה חלק ⁵⁷¹⁹ ה' אה"ק, ארץ שלמטה מכוון כנגד ארץ העליונה ⁵⁷²⁰ , היא השכינה כביכול. ובארץ הזאת ביד כל כללות ישראל להתדבק את עצמם בארץ שלמעלה, על ידי עבודתם הטוב, ועי"ז נעשה יחודא עילאה צדיק יסוד עולם על ידי הצדקה כידוע לי"ח, ואז נתכפר ונתקנח כל העונות ישראל.

והנה אנשי הקדש השוכנים עתה באה"ק הם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, אשר קנאה ושנאה אין בהם, יושבים ועוסקים בתורה ובעבודה בהתלהבות ודביקות גדולות, בארץ אשר עיני ה' דורש שם ⁵⁷²¹ , פונים מכל עסקי הזמן ועניני עולם הזה, עד שממש מופשטים מגשמיות לגודל קדושתם ודבוקים בארץ העליונה, כל חד לפום שיעורא דילי' ⁵⁷²² וכפום דרגי', ומתפללים תמיד על בריאותינו בריאות הגוף והנפש ופרנסתינו, אשר מפיהם אנו חיים, והם ממש קיומא דעלמא, איך לא יתלהב לבב אנוש לתת לבו וידו לפזר לצדקה עד בלי די ממש, וליתן באהבה רבה ושמחת הנפש, כי היא רפואה ודאית לחולאת העונות.

כתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך ⁵⁷²³ . כי הצדיקים העוסקים בתורה ובעבודה הם נקראים בשם מחצדי חקלא, שמכריתים וקוצרים כל הקליפות והחיצונים המפרידים זווג עליון המתהוים מעונות ישראל, כמ"ש בזה"ק ⁵⁷²⁴ ע"פ יששכר חמור גרם ⁵⁷²⁵ כו', הוא הקליפות חמור. ועל ידי עסקו בתורה מורידו ממדריגתו להיות רובץ בין המשפתים בעומקא דתהומא רבא. והצדיקים הללו נכנסים ⁵⁷²⁶ לשכון בתוך האהל מועד, היא השכינה שנק' אהל ⁵⁷²⁷ כידוע, והיא מועד כל בית ⁵⁷²⁸ חי בית ועד לכל נשמות ישראל. והנה שבט יששכר שכנו בתוך אהל זה, ומי גרם להם האהל הזה שבט זבולון שהחזיקו את ידם כידוע. והנה שמח זבולון בצאתך ⁵⁷²⁹ , הגם שאתה יוצא לעסוק בדבר הרשות משא ומתן וכיוצא בזה, ואין ראוי לשמוח כי אם בשמחה של מצוה, עם כל זה שמח. וכל זה כי יששכר באהלך, מה שיושב באהל העליון, אהל של תורה הוא אהליך, כי אתה עשית לו את האהל הזה כנ"ל.

וזה יש ⁵⁷³⁰ לך לדעת, שכל המחזיקים צדיקי א"י, אשר הצדיקים הללו דבוקים באהל עליון וגורמים יחוד למעלה, אזי ממש מחזיקים הללו גורמים היחוד הזה. ועז"נ והי' מעשה הצדקה שלום ⁵⁷³¹ , והיינו יחוד גמור צדיק עם הצדקה, שאז שלום בלא פירוד, אלא שמחה, שצדקה זאת יהי' בשמחה גדולה כו'. גם כל העוסקים במצוה זו, הגם שאין בידם לפזר משלהם, גם כן גדולה מעלתם מאד, והם ממש שושבינים לקוב"ה ושכינתי'. ועכ"ז העושה ועוסק גם כן שכרו עין לא ראתה אלקים זולתך ⁵⁷³² .

וזהו וכפר אדמתו עמו, היא השכינה כנסת ישראל שנקראת אדמת קדש, שעל ידי קדש של אנשי' יעשה זווג ויחוד לאדמת קדש שלמעלה, עם בן זוגה צדיק יסוד עולם, ורחמים גדולים מתעוררים ודינים נמתקים, עד שאז היא מכפרת ומקנחת עמו בעת חדוה ושמחה. וזהו במאי ברא אתינא לגבך דאיתא בזה"ק ⁵⁷³³ .

ואם כן אי' אפוא האיש אשר לא תתלהב לבו לקרוב ולגשת, אף שגם יתנגד מי לאמר מה העבודה הזאת לכם ⁵⁷³⁴ , לכם ולא לו, שהוציא את עצמו מן הכלל ⁵⁷³⁵ ושרש של כלל ישראל, היא אדמת קדש הנזכר, אי' חכמתם ובינתם לבל לחמול ⁵⁷³⁶ על נפשם ועל זרעם, סר צלם צל ה' מעליהם ⁵⁷³⁷ .

גם יש בני אדם אשר יתאוו לגשת אל הקדש, אך בושים מפני המלעיגים עליהם במלאכי ⁵⁷³⁸ ה' ממש. זאת יהי' להם למראה צרת נפשם וזדון לבם, לגשת אל הקדש יבושו, ואיך לא יבושו ממעשיהם הרעים אשר לא טובים ⁵⁷³⁹ המה, לכן יהיו ללעג ולקלס בגוים ⁵⁷⁴⁰ , המה החיצונים וקליפות אחר פרידתם מזה העולם, ואי' ישאו את פניהם אז. וכבר אחז"ל מוטב שאהי' שוטה כל ימי ואל אהי' רשע אפי' שעה ⁵⁷⁴¹ כו'. על כן כל איש הירא ורך הלבב ⁵⁷⁴² יעשה חשבון צדק עם נפשו ⁵⁷⁴³ ערומתו ומחסורו, שלא התחיל עדיין כלל ליכנוס בשער היחודים, ולמי הוא עושה לו לעצמו ודאי, ואז יזרז כגבור מתניו לרוץ אורח ⁵⁷⁴⁴ חיים צדקה וחיים, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה ⁵⁷⁴⁵ , ומצוה גוררת מצוה ⁵⁷⁴⁶ , עד שיתפקח גל של אבנים מלבו, וירגיש בודאי טעם עבודת בוראנו, העוזרים המה רבים ודו"ק היטב.